צבעים שלא קיימים?
ראשית, הקדמה לסיפור "יום השואה" "שלי": כל הסבים שלי עלו לארץ בין שנות ה-20´ ועד 1936, וכאן הכירו וכאן נישאו וכאן הקימו משפחותיהם... הסבים שלי, מצד אבי: עלו לארץ עם הוריהם (סבים-רבא שלי) ואחייהם (של הסבים שלי=דודים של אבי) שחלקם אף נולדו כאן... מצד הורי-אימי: כל הסבים של אימי נפטרו בטרם המלחמה או ממש בתחילתה מוות "טבעי" והדודים של אימי (אחים של סבתי וסבי) רובם ניספו בשואה סבתי ז"ל, אם-אימי התגרשה (בגירושין טובים) בשנת 45´ מסבי (מי שמע אז על גירושים...) כשאימי (בת יחידה) הייתה בת 5... כעבור תק´ מה, הכירה את בעלה השני -זלמן ז"ל, איש תמיר במיוחד, חסון ויפה תואר (על עיניו הכחולות, אפו הישר, ושיערו השטאני השופע) להם נולדה בת משותפת, אחות יקרה לאימי זלמן זה, היה אוד מוצל מהתופת... כיצד ברח מהמחנה והפך לפרטיזן, ואיך הציל נער בן 12 בנושאו אותו על כתפיו עת חצו נהר (הנער חי עד היום בארץ)- אלו רק חלק מסיפוריו... לזלמן הייתה משפחה: אישה, 3 בנים ובת (הצעירה מכולם) ברכבת לקחו את זלמן עם האישה ו-2 הבנים הגדולים אל הלא נודע... תוך כדי נסיעתה, זלמן קפץ ממנה כדי לחזור ולדאוג לבנו וביתו הצעירים שנשארו בבית...(אמר לאישתו שהיא תשאר ותדאג לגדולים...) ונתן את ילדיו הצעירים למשמרת אצל הגויים (?-איך, הכיצד, מה בדיוק עבר והכרונולוגיה -לא יודעת, חבל שלא שאלתי בעודו בחיים...) אחרי המלחמה, כשהגיע לאסוף את ילדתו הוא שמע את העדות הבאה -וכאן מגיע הסיפור שאותו אני מכירה מגיל 4-5 (זוכרת שהייתי מספרת זאת כבר בגיל הזה), כי זלמן היה מדבר ומספר שוב ושוב את אותו הסיפור כמו גם ממאורעותיו האחרים: לאה, לאהל´ה ילדתו הקטנה הייתה בת 4 עת מצאה לחם ירוק ברחוב, כן לחם ירוק - הרימה אותו וחפצה להכניסו לפיה... אז ניגש אליה קצין נאצי... ניגש אל לאהל´ה בת הארבע... כרע... הושיב אותה על ברכו... וירה בה . אשתו של זלמן וכל ילדיו (וגם רוב משפחתו המורחבת) - נ ר צ ח ה !!! ידעתי מה נורא הדבר כשסיפרתי זאת כבר בגיל 4-5... אך לא ידעתי מה זה "לחם ירוק"-בחיים לא ראיתי אלא לחם חום או זהוב בלבד אז הייתי מדמיינת לעצמי כיכר-לחם בצבע ירוק כדשא... רק בגיל 20 (נדמה לי בצבא) ראיתי לראשונה כיכר לחם מעופש מגעיל דוחה ו... זה היה לחם ירוק - ירוק מעובש וזה היה פרט לא מובן בסיפור אבל מטריד (כאילו שהמעשה עצמו כן מובן) כי אני זוכרת שבאותה תקופה (ומיותר לומר עד כמה להבדיל ובאמת לא חלק מהיום הזה) היו 2 "סיפורי צבעים" שילדים אחרים סיפרו לי והיו מוכנים להשבע על זה: 1. ילדה אחת סיפרה לי שהיא ראתה אשה זקנה עם שיער כחול שאני כמובן דמיינתי בצבע כחול-צי (וגם כאן הייתי צריכה להרויח שנים - כדי לראות אשה זקנה שצבעה את שיערה ללבן-כחול) 2. שיש אישה אחת, שחקנית שיש לה עיניים סגולות - כמובן שדמיינתי סגול (כמו הכוכבים של סלקום) - אז עוד לא הייתה טלויזיה ולקח שנים עד שראיתי את אותה השחקנית הזו - אליזבת טיילור
ראשית, הקדמה לסיפור "יום השואה" "שלי": כל הסבים שלי עלו לארץ בין שנות ה-20´ ועד 1936, וכאן הכירו וכאן נישאו וכאן הקימו משפחותיהם... הסבים שלי, מצד אבי: עלו לארץ עם הוריהם (סבים-רבא שלי) ואחייהם (של הסבים שלי=דודים של אבי) שחלקם אף נולדו כאן... מצד הורי-אימי: כל הסבים של אימי נפטרו בטרם המלחמה או ממש בתחילתה מוות "טבעי" והדודים של אימי (אחים של סבתי וסבי) רובם ניספו בשואה סבתי ז"ל, אם-אימי התגרשה (בגירושין טובים) בשנת 45´ מסבי (מי שמע אז על גירושים...) כשאימי (בת יחידה) הייתה בת 5... כעבור תק´ מה, הכירה את בעלה השני -זלמן ז"ל, איש תמיר במיוחד, חסון ויפה תואר (על עיניו הכחולות, אפו הישר, ושיערו השטאני השופע) להם נולדה בת משותפת, אחות יקרה לאימי זלמן זה, היה אוד מוצל מהתופת... כיצד ברח מהמחנה והפך לפרטיזן, ואיך הציל נער בן 12 בנושאו אותו על כתפיו עת חצו נהר (הנער חי עד היום בארץ)- אלו רק חלק מסיפוריו... לזלמן הייתה משפחה: אישה, 3 בנים ובת (הצעירה מכולם) ברכבת לקחו את זלמן עם האישה ו-2 הבנים הגדולים אל הלא נודע... תוך כדי נסיעתה, זלמן קפץ ממנה כדי לחזור ולדאוג לבנו וביתו הצעירים שנשארו בבית...(אמר לאישתו שהיא תשאר ותדאג לגדולים...) ונתן את ילדיו הצעירים למשמרת אצל הגויים (?-איך, הכיצד, מה בדיוק עבר והכרונולוגיה -לא יודעת, חבל שלא שאלתי בעודו בחיים...) אחרי המלחמה, כשהגיע לאסוף את ילדתו הוא שמע את העדות הבאה -וכאן מגיע הסיפור שאותו אני מכירה מגיל 4-5 (זוכרת שהייתי מספרת זאת כבר בגיל הזה), כי זלמן היה מדבר ומספר שוב ושוב את אותו הסיפור כמו גם ממאורעותיו האחרים: לאה, לאהל´ה ילדתו הקטנה הייתה בת 4 עת מצאה לחם ירוק ברחוב, כן לחם ירוק - הרימה אותו וחפצה להכניסו לפיה... אז ניגש אליה קצין נאצי... ניגש אל לאהל´ה בת הארבע... כרע... הושיב אותה על ברכו... וירה בה . אשתו של זלמן וכל ילדיו (וגם רוב משפחתו המורחבת) - נ ר צ ח ה !!! ידעתי מה נורא הדבר כשסיפרתי זאת כבר בגיל 4-5... אך לא ידעתי מה זה "לחם ירוק"-בחיים לא ראיתי אלא לחם חום או זהוב בלבד אז הייתי מדמיינת לעצמי כיכר-לחם בצבע ירוק כדשא... רק בגיל 20 (נדמה לי בצבא) ראיתי לראשונה כיכר לחם מעופש מגעיל דוחה ו... זה היה לחם ירוק - ירוק מעובש וזה היה פרט לא מובן בסיפור אבל מטריד (כאילו שהמעשה עצמו כן מובן) כי אני זוכרת שבאותה תקופה (ומיותר לומר עד כמה להבדיל ובאמת לא חלק מהיום הזה) היו 2 "סיפורי צבעים" שילדים אחרים סיפרו לי והיו מוכנים להשבע על זה: 1. ילדה אחת סיפרה לי שהיא ראתה אשה זקנה עם שיער כחול שאני כמובן דמיינתי בצבע כחול-צי (וגם כאן הייתי צריכה להרויח שנים - כדי לראות אשה זקנה שצבעה את שיערה ללבן-כחול) 2. שיש אישה אחת, שחקנית שיש לה עיניים סגולות - כמובן שדמיינתי סגול (כמו הכוכבים של סלקום) - אז עוד לא הייתה טלויזיה ולקח שנים עד שראיתי את אותה השחקנית הזו - אליזבת טיילור