צבא

שנוני

New member
צבא

אני נשען על הכיר בחדר שלי מנסה לגנוב טיפות של קרירות אני לוקח את השלת של המזגן מדליק אותו מוריד חולצת מדים ואז את הנעליים יש לי סדר מסויים של איך להוריד את המדים אחרי הנעליים והגרבים הגומיות שבמכנס ואז המכנס חוזרים להוריד את הגופיה והדיסקית עכשיו אני נקי מהצבא עכשיו לשכב על המיטה 5 דקות לקום להתקלח לשים מכנס ולישון אני קם בבוקר מכבה את המזגן מוריד את המכנס ולובש מכנסי צבא, גרביים, נעליים, גומיות, דיסקית ואז לצחצח שינים להתגלח לשים חולצה וללכת. אני מרגיש כאילו המדים שאבו ממני כל כוח ונעשתי אפור מאין רוח רפאים כזו של עצמי אני עובד כל היום (לרוב זה עושה לי טוב) אני נושם אויר בלילה יושב עם החברים שלי (ולא מוותר אף לילה אפילו כשאני סמל תורן) אני שוכב על המיטה שנקראת שלי ומתפלא שאני מצליח להרדם בחדר אחד עם עוד שתי אנשים מי היה מאמין עלי... כנראה הצבא עושה לך משהו, ואני מת לסיים כבר להתחיל לחיות, ללמוד...
 
הו ילד ../images/Emo24.gif

איזה יופי לקרוא אותך! כן, הצבא עושה לך משהו. הרבה הרבה הוא עושה בך.. כל אחד חווה את הצבא אחרת, מהמקום בו הוא נמצא, התפקיד, האנשים אבל תמיד יש הרגשה שהצבא הותיר בך משו חד ועמוק שלא יסולק גם כשהחיים האמיתיים מתחילים. הזכרת לי ימים אחרים של משמרות לילה, ואיך שמהבוקר ועד הלילה המדים נשארים כמעט באותה פוזה עלייך [טוב נו, חוץ מהמקלחת שמאוררת את הגוף והנשמה בימים עמוסים כאלה:] ואיך חדר עמוס בנות הופך להיות הכי קרוב ואישי - כאילו כל 5 הבנות האחרות הן חלק ממך לפעמים, ולפעמים אתה רוצה לתלוש מעצמך את האיברים הללו והמיטה הקטנה עם הכוננית זה הדבר הכי אישי ופרטי בעולם - מבצר ממש. חחח תהנה מהימים - הטובים והרעים שם. תהנה מכל מה שאתה סופג עכשיו גם אם לפעמים זה מרגיש כמו זומבי חסר חיים.. תהנה כי התקופה הזאת ממש (עזוב אותך ממילואים) לא תחזור אפ'פעם.. אני מתגעגעת אליה המון פעמים (ואז חברים שי חושבים שאני מטורפת), ותשאיר את השחרור וכל החיים שלאחריו ליותר מאוחר.. לזה יש מלא זמן לדאוג.
 
כואב שככה אתה חש

מן הסתם יש לך עוד חודשים רבים להעביר ככה... וגם מתחת למדים קיים אותו אדם שאתה בלעדיהם. נסה למצוא אותו גם כשאתה לבוש ירוק.
 

ש חף

New member
:)

רק שתדע שהצבא אחרי שמשתחררים הופך לאוסף סיפורים וזכרונות הכי כיפיים שאפשר לספר ולהזכר בהם.
 
למעלה