צבא צבא צבא
דילמה אישית, שלא מפסיקה להציק לי. כרגע אני לוחם בצהל, עוד מעט שנה בצבא וכרגע בפלוגה המבצעית. סיימתי מסלול וכו' עם הזמן חשבתי שלסגור שבתות פחות יפריע לי ואוכל להתרגל לזה..אבל זה לא קורה. לסגור 18 ו 21 יום במוצב עושים לי פשוט רע, אין לי כח לכלום והמצב רוח רוב הזמן על הפנים, הימים בבית נראים כמו גן עדן והדברים הפשוטים נראים כ"כ טוב.. ממש עד כדי כך. הדברים הקטנים שהייתי עושה לפני הצבא כמו ליראות סדרות במחשב ולבלות נראים כ"כ מיוחדים. מתסכל אותי ברמות לחזור למוצב כל פעם מחדש ואני מרגיש שאני לא יכול יותר. אני באמת רוצה להיות לוחם ולתת את הכל, ואני חושב שאני גם מתאים לזה. אבל מצד שני להיות 3 שנים בדכאון מתמשך זה בלתי אפשרי.. אני בפועל כבר עשיתי את ההחלטה ומתעד לצאת למפקדה, שזה יציאות קצת יותר טובות, ולא להיות לוחם. אבל ההחלטה עדיין לא התקבלה אצלי בראש. וזה מציק לי. עשיתי את הבחירה הנכונה? אני מנסה להסביר להורים שיש כאלה שפשוט הצבא לא מתאים להם במחינת היציאות..חלק חושבים שזה התבכיינות אבל זה באמת קשה.
דילמה אישית, שלא מפסיקה להציק לי. כרגע אני לוחם בצהל, עוד מעט שנה בצבא וכרגע בפלוגה המבצעית. סיימתי מסלול וכו' עם הזמן חשבתי שלסגור שבתות פחות יפריע לי ואוכל להתרגל לזה..אבל זה לא קורה. לסגור 18 ו 21 יום במוצב עושים לי פשוט רע, אין לי כח לכלום והמצב רוח רוב הזמן על הפנים, הימים בבית נראים כמו גן עדן והדברים הפשוטים נראים כ"כ טוב.. ממש עד כדי כך. הדברים הקטנים שהייתי עושה לפני הצבא כמו ליראות סדרות במחשב ולבלות נראים כ"כ מיוחדים. מתסכל אותי ברמות לחזור למוצב כל פעם מחדש ואני מרגיש שאני לא יכול יותר. אני באמת רוצה להיות לוחם ולתת את הכל, ואני חושב שאני גם מתאים לזה. אבל מצד שני להיות 3 שנים בדכאון מתמשך זה בלתי אפשרי.. אני בפועל כבר עשיתי את ההחלטה ומתעד לצאת למפקדה, שזה יציאות קצת יותר טובות, ולא להיות לוחם. אבל ההחלטה עדיין לא התקבלה אצלי בראש. וזה מציק לי. עשיתי את הבחירה הנכונה? אני מנסה להסביר להורים שיש כאלה שפשוט הצבא לא מתאים להם במחינת היציאות..חלק חושבים שזה התבכיינות אבל זה באמת קשה.