דעתי.....
קודם כל, קשה להתייחס לנושא, כי התייחסות אליו תהווה הכללה, אז כמובן שתלוי באדם שעובר מצבא לפוליטיקה, באותה מידה יכול היה להיות אדם שהצבא גרם לו להבין את נזקי המלחמה והוא יבוא לפוליטיקה מתוך הבנה אמיתית ורצון לשלום... אמנם זה מיתוס, טוענים שיצחק רבין היה כזה, אולי... זה לא הדיון. בעיקרון הבעייתיות בזה שאיש צבא הולך לפוליטיקה הן כמה תפיסות שעלולות לחלחל לו במערכת הצבאית שבה הוא גדל: ניתן לפתור בעיות בעזרת כוח. יחס מזלזל כלפי נשים. לאומיות על סף לאומנות (כמו שעופר סיפר על חבר שלו בשריון אשר המפקד שלו מדבר איתם על ערבים ואז מידי פעם מחליף את המילה ערבים במחבלים... כשאתה חייל עדיף לך לתפוס עולם של שחור ולבן כדי שתוכל לחיות עם המצפון שלך ולא לפקפק בפקודות שנותנים לך). יחס מזלזל לאיכות סביבה ולבע"ח. סוליסטיות, כאשר אתה מפקד בשטח אתה קובע מה קורה ולא מתייעץ עם חיילים שלך, מצד שני כשאתה ראש-ממשלה, רצוי להתייעץ עם השרים שלך ולא לפקד עליהם. מצד שני, קצונה צבאית נותנת ידע באסטרטגיית קרב, במנהיגות, בהכרת העובדות בשטח, בהכרת החברה הישראלית. אני מסכים עם יובל שאני מעדיף את אריק שרון כראש ממשלה מאשר פצפיסט... עוד נקודה - באיזשהו מקום, ראש ממשלה לא צריך להכיר אסטרטגיות צבאיות, בשביל זה יש מטכ"ל, תפקיד ראש הממשלה הוא להחליט עם להשתמש בהצעות שמביא לפניו המטכ"ל, כך שבאיזשהו מקום, אם זה יהיה אזרח זה יאזן את השימוש בכוח... בסופו של דבר אני סבור שזה תלוי יותר באדם, פחות בנסיון חיים שלו...