צ'אקרה בירושלים
הוזמנו אתמול לארוחת ערב במסגרת העבודה. ראוי לסייג ולומר שאחד השפים השתייך לחבורת הסועדים, ולכן סביר להניח שבמטבח הקפידו הקפדה יתרה על המנות שיצאו, אבל ממה ששמעתי מסביב הבנתי שהקפדה דומה מתקיימת גם כשנכנסים סתם אנשים מהרחוב, ולאו דווקא עם ידוענים ומקורבים וכד'. לפתיחה הוגשו מזטים שונים, שמהם אני מצליחה לזכור כרובית מטוגנת בעדינות, קוביות סלק טעימות, רצועות של פלפל אדום מוחמץ עם כוסברה ושום, טחינה מצוינת, סלט אבוקדו (קצת דומה לגוואקמולי, אבל לא בדיוק) וסלט חצילים. לכל הנ"ל נלוו פיתות עיראקיות חמות וקראנצ'יות עם שמן זית ומלח ולחמניות רכות כמו ענן. ל"ביניים" הוגשו סלט ירקות קצוץ דק דק, טרי ומתובל כמו שצריך (כולל לימון ופטרוזיליה בנדיבות), שרימפס טמפורה גדולים וטריים עם צלוחיות של רוטב צ'ילי ואיולי טעים מאוד, שרימפס מבושלים ברוטב עגבניות (לא זוכרת מה עוד היה במנה הזו, אבל גם היא הייתה טעימה) ואליפות העולם: צלחת עמוקה ובה חציל באלאדי חם מהגריל ועליו טחינה. מנה פשוטה, מדויקת ומענגת מאין כמותה
. למנה העיקרית קיבלנו קרש חיתוך ענק ועליו צלעות כבש עשויות מבחוץ וטעימות מבפנים ונתח של פילה באותו פורמט, רק אדום יותר מבפנים. האיש שפרס את הפילה ביד חזקה ובזרוע נטויה פיזר עליו פלפל שחור גרוס וגרגרי מלח (ייתכן שאטלנטי, אבל לא בדקתי לעומק), וכמה פשוט - ככה טעים. בדרך כלל אני מעדיפה נתחי בשר עם טעם תוקפני יותר, אבל הפילה הזה היה מן הטובים שטעמתי. כנספח צורפה קערה ובה רוטב על בסיס ציר בקר ויין ובתוכו ערמונים, והיה קשה להחליט אם הבשר טעים יותר איתו או בלעדיו. מאוד מיוחד, מאוד מעניין. כששאלתי אם מסעדה ירושלמית מגישה גם ארטישוק ירושלמי קיבלתי צלחת ובה ארטישוק ירושלמי שבדרך כלל מתלווה בצ'אקרה לתבשילי קדירה. גם כאן ניכרה התייחסות עדינה ומכבדת שלא הוציאה לארטישוק את הנשמה ושמרה על טעמו המיוחד. הקינוחים היו נחמדים ואין מה להרחיב עליהם את הדיבור (כמו שאמר אחד הסועדים "חבל לקלקל את הטעם של הבשר") אבל בכל זאת נדגמה מנה אחת פשוטה ומנצחת: גלידת וניל ועליה טחינה, דבש וצנוברים. נשמע אולי לא משהו, אבל בהחלט שאפו
על הפשטות, המקוריות ושילוב הטעמים המפתיע. המסעדה עצמה ממוקמת בבניין ישן, שמסתבר שפעם שימש את סוכנות מרצדס בעיר. הקומה התחתונה נחמדה יותר מקומת הגלריה, ויש בה גם בר שנראה שהוא מרכז העניינים. העיצוב נעים ונע על גבול הסבנטיז עם נגיעות ירושלמיות (אוסף מפיות ממוסגר על הקיר, למשל) ולמרות הצפיפות לא הורגש מחנק. נראה שכולם שם מכירים את כולם ומנהג נפוץ הוא להגיד למלצר/ית "אני רעב/ה" ולהשאיר את הבחירה לשף. ארוחת טעימות כמו זו שנדגמה אתמול עדיין לא רשומה בתפריט אך אם רוצים אפשר לבקש אותה (בכלל נראה שיש שם מקום להתגמשות לפי רצון הלקוח, שלא כמו בדיקסי, למשל). מי שיחליטו להיצמד לאופציה הפורמאלית יותר יוכלו להזמין מנות עיקריות ובכל זאת יקבלו לפני כן את המזטים און דה האוס, מחווה אחת מתוך רבות שמפגינה את היחס הקשוב של הצוות ללקוחות. לסיכום:
לחציל בטחינה, לפילה ולגלידה עם הטחינה, הדבש והצנוברים.
לנחמדות של הצוות ולאווירה הפמיליארית. נושא תמחור לא אוזכר פשוט מפני שהשולף המהיר בעיר
מיהר לשלוף את הוויזה מהארנק...על אף חוו"ד המשוחדת מומלץ, ראוי ואף כדאי לבקר, ואין ספק שיש עכשיו עוד סיבה טובה לעלות לירושלים. צ'אקרה, רח' שלומציון המלכה 18, ירושלים.
הוזמנו אתמול לארוחת ערב במסגרת העבודה. ראוי לסייג ולומר שאחד השפים השתייך לחבורת הסועדים, ולכן סביר להניח שבמטבח הקפידו הקפדה יתרה על המנות שיצאו, אבל ממה ששמעתי מסביב הבנתי שהקפדה דומה מתקיימת גם כשנכנסים סתם אנשים מהרחוב, ולאו דווקא עם ידוענים ומקורבים וכד'. לפתיחה הוגשו מזטים שונים, שמהם אני מצליחה לזכור כרובית מטוגנת בעדינות, קוביות סלק טעימות, רצועות של פלפל אדום מוחמץ עם כוסברה ושום, טחינה מצוינת, סלט אבוקדו (קצת דומה לגוואקמולי, אבל לא בדיוק) וסלט חצילים. לכל הנ"ל נלוו פיתות עיראקיות חמות וקראנצ'יות עם שמן זית ומלח ולחמניות רכות כמו ענן. ל"ביניים" הוגשו סלט ירקות קצוץ דק דק, טרי ומתובל כמו שצריך (כולל לימון ופטרוזיליה בנדיבות), שרימפס טמפורה גדולים וטריים עם צלוחיות של רוטב צ'ילי ואיולי טעים מאוד, שרימפס מבושלים ברוטב עגבניות (לא זוכרת מה עוד היה במנה הזו, אבל גם היא הייתה טעימה) ואליפות העולם: צלחת עמוקה ובה חציל באלאדי חם מהגריל ועליו טחינה. מנה פשוטה, מדויקת ומענגת מאין כמותה