צ´מעו קטע...

[Mאיה]

צ´מעו קטע...

הגרוש שלי החליט שאני חייבת למצוא מישהו.(כן, אני יודעת זה נשמע ביזארי...). any way, הוא החליט לצרף אותי לאחד מכרטיסי הבליינד- דייט...ואפילו צירף תמונה שלי. הוא רשם את עצמו שם וגם אותי...והוא דווקא יוצא הרבה לבליינד-דייט (לא ממש נהנה מזה...כי איך אפשר?!) ואני?..אותי זה מצחיק!, אני פותחת את הכרטיס, רואה את כל הפניות, משתעשעת לי...יש שם אנשים כל כך שונים וכל כך מוזרים...יש גם נורמלים, אני חושבת.(לא יודעת מה אמין, אם בכלל). כן, תפסתי אומץ, או יותר נכון סקרנות פעם אחת ונפגשתי עם מישהו משם. היה נחמד וטו לא. והחלטתי שלא בא לי על כל היציאות הללו... להציג את עצמי וכו´... שלום שמי מאיה ואני כך וכך וכך וגם כך... בחיי מי צריך את זה?...כשיש דרך יותר נעימה לבלות- יוצאת עם חברות! אז עכשיו, זה רק משחק בשבילי, כמו שאני משחקת משחק הזכרון או משהו כזה...ויש שם קטעים שאני ממש צוחקת מהם, כמו תיאור הבן אדם איזו בחורה הוא מחפש..."אם את הנסיכה- אני המלך"... בחייאת! מה דעתכם? Mאיה.

 

[סיון b]

מאיוש....

מתוקה! למען האמת נשמע לי קצת מוזר שהגרוש שלך מנסה למצוא לך מישהו, אבל את לוקחת את זה טוב ובסבבה! וזה מגניב! אני, באופן איי, ממש לא אוהבת בליינד דייטס. הייתי בכמה. מאף אחת לא יצא שום דבר. אבל למען האמת אף פעם לא ניסיתי דרך האינטרנט, ולא ממש בא לי לנסות. מעדיפה להכיר לבד. גם אני לא אוהבת את הקטע של להציג, ואת כל הדימויים שנותנים! לא יודעת, לא מסתדר לי! תעדכני אותי אם יש אליך פניות,זה מסקרן! ביי מתוקה, ויום נפלא! סיון

 

[Mאיה]

סיוונוש

גם אני לא אוהבת בליינד דייטס ולכן אני ממש לא נפגשת...חוץ מהפעם ההיא. וחוץ מזה, אני יוצאת המון עם חברות ומכירה בחורים...מה שאני הכי יודעת על עצמי בעניין הזה זה שאני ממש לא צריכה גבר בחיי כרגע...גם לא רוצה! הכרטיס הזה..פשוט מצחיק, זה ממש כמו משחק. ואת יודעת, אפשר לעשות על זה מחקר שלם שייצא ממש מעניין. אז אם מישהו בעינייני מחקרים, העליתי כאן רעיון- זה יכול לצאת גדול! לגביי מס´ הפניות, יש המון!...כאילו שאין אנשים נשואים, כאילו כל הרווקים/גרושים פונים לאינטרנט בחיפוש...מוזר! בינתיים אני ציפור חופשיה (ונראה לי לעוד תקופה לא קצרה..אבל זאת רק העתיד יגיד!) יום קסום

לך, יקירתי. Mאיה.

 

[רחל-נשמה]

Mאיה-יקרה

האמת גם כשאני קראתי ברגע הראשון חשבתי שזה מוזר שהגרוש מחפש לך בליינד דייט. אני אישית פגשתי המון אנשים מאינטרנט, בביתי אבל תמיד דאגתי שהפגישה כאילו תהיה מפגש חברתי של כמה אנשים, ואחרי חודשים שהכרנו כולם יחד בצט, נראה לי הרבה יותר נעים. הייתי אישית מוותרת(אילולא מגבלתי) בכלל על הכרות דרך הרשת, וכל אתרי ההכרות האלה ממש לא מאמינה בהם.תישמרי על עצמך, וכל עוד את לוקחת את זה בפאן אז סבבה. בהצלחה מרחל-נשמה

 

[Mאיה]

רחלי,(מותר?)

אני יודעת, זה נשמע מוזר כל הקשר עם בעלי לשעבר...אבל, זה כבר סיפור לשעת לילה מאוחרת...

גם אני פגשתי הרבה אנשים מהנט, אבל רק במפגשים גדולים...ותמיד היתה ברורה עמדתי שזהו קשר של חברים בלבד. ויש לי הרבה מאוד חברים מהנט. ולמה לוותר על היכרות דרך הנט? אני פגשתי המון חברים מדהימים דרך הנט. נכון, תמיד מפחיד המפגש הראשוני, הלב מפמפם...והמון סקרנות, מי עומד בצד השני, אבל זו גם דרך מיוחדת להכיר חברים שהיום הם חברים ממש טובים שלי. חברים שמלווים אותי ברגעים הכואבים כמו ברגעים השמחים וכמובן אני אותם! אני לא יודעת מהי מגבלתך, אבל אני לא חושבת שיש צורך להתחרט..אני לא יודעת את מי פגשת ועד כמה הם חברים שלך, אולי פשוט עדיין לא זכית לפגוש חברים טובים כמו שלי. מאחלת לך שעוד תזכי לפגוש חברים כאלו, בהצלחה! Mאיה.

 

[רחל-נשמה]

Mאיה-מותר (האמת כולם ...

ברשת בלבד הרבה מאוד קוראים לי רחלי, למרות שגילי 32 עוד מעט, כנראה הם מרגישים את הילדה שבי. אני אישית כמה שנים צוטטתי בצט של וואלה, וחודשים צוטטתי בלי לגלות את סיפורי, הייתי אדם מאושר שמח, הרגשתי שניצחתי את הניצחון הכי חשוב בחיים וקיבלתי את המתנה היפה בחיים -החיים. לאחר כמה חודשים, בעקבות הצקות חוזרות ונשנות בפרטי, לפגוש אותי , ותמיד הסברתי שאני לא יכולה להפגש מחוץ לשכונה שלי(שאלו אם אני במחלקה סגורה ), החלטתי לספר בכללי את סיפורי. אני עברתי ב1997 תאונת דרכים קשה, חלה התדרדרות חוזרת לאותו מצב, ביולי 1997, ולאחר מעבר בין כמה בתי חולים, ושנה אשיפוזים, נתנו לי הביתה מתנה מכונת חמצן, מכונת הנשמה, ותפילה להישאר בחיים-ללא הסברים נוספים. בתחילת השיקום הייתי מאוד אופטימית, החלטתי (ולשמחתי צדקתי), שהרופאים את הפסימיות שלהם יכולים לשמור לעצמם, אני מתכוונת לעמוד מחדש על רגליי וללכת ולנשום ככל האדם חזרה מהאף(פעמיים פתחו גרון והנשימו משם), וכמה שיותר במשך היום לנשום לבד, ותודה לאלא חל שיפור מה והיום ביום אני נראית רגיל פשוט שומרת תנאי אויר, ומאמץ. כמובן שבצט היו בטוחים כולם שאני משקרת, כי איזה אדם יחשוף את סיפורו בכללי בצט, וחודשים מצוטט ונראה שמח, לא הגיוני, כבר היה להם נכה צהל מתחזה שבעצם היה בחור בן 17, ואז התחילו להתקיף אותי בשאלות. התחילו ללעוג ולפגוע , בדעבד הסבירו רצו לדעת תגובה.(בני 40 פלוס). אני כבר שנים כותבת כמו שאני מדברת , מקלידה מהר, ומהרגש, הצפתי להם את הכללי בתגובות כעס, ונתתי להם מהכאב שלי להבין שמדובר פה בסיפור אמיתי, וישר זרמו אלי כמה מספרי טלפון, וככה זה היה כל כמה זמן באו לקפה ועוגה כמה אנשים יחד, למפגש שבדעבד כולם היו סקרניים נטו להבין מי זו רחלי ואיך נראה אדם במצבי(כמובן לא חשוב כמה הסברתי הדמיון שלהם עלה על גדותיו-למשל היום אני לא על כסא גלגלים ולא עם מקלות, אני על רגליי ככל האדם, קשה להבין את זה למרות הסבריי). אני אומרת שהייתי מוותרת בדעבד על ההכרות כי היא הכאיבה מאוד : 1-היו אנשים גברים שכמובן ניסו לנצל את עובדת רגישותי, נכותי , והיותי גרה לבד. 2-היו אנשים ממש אהבו אותי ובאו מקצוות הארץ , הדרום הרחוק, והצפון הרחוק פעם פעמיים לבקר, אבל כולם עשו את הטעות הנוראה מבחינתי, הקרינו חשש ממצבי, הקרינו רחמים, הקרינו חוסר אונים, וניתקו איתי קשר לאט לאט גם טלפוני בגלל שמדובר בקשר עם אדם בסכנת חיים, אדם שצריך להיות לו חבר כמו תומך זה לא סוג חברות רגילה מבחינתם, כי הקשר מוגבל לסביבת הבית הקרובה עד שימצא פתרון רפואי עתידי אחר, וזה אומר קשר של יושר, ולא של ניצול ורכילות. הכרתי חברה אחת טובה שתמכה בי המון שנים , אישה מקסימה היינו בקשר טלפוני כמה פעמים בשבוע, בחודשים האחרונים הקשר הולך ופוחת כי יש שחיקה כשמדובר בקשר תומך, יחיד, והיא עסוקה ואני האמת די הסתגרתי עם עצמי לאחרונה כי שונאת להרגיש נטל. הכרתי לאחרונה חברים וירטואלים אנשים טובים, אך שוב תמיד כשאני מכירה אנשים הכי מקסימים שיכול להיות ברשת, מהרגע שאני מספרת על מצבי אנשים מתרחקים, כאילו החליטו שמחר אני אמות בשנה האחרונה כבר מראש הפסקתי לנסות להכיר אנשים, כבר בקושי נכנסת לצטים מעבר לכמה דקות סתם לצפות, התעייפתי מה"דחיה" בגלל בורות של החברה לקבל אנשים, שונים ולהכנס לתחום שמפחיד אותם. אז אני מטיילת לי בפורומים, ומעבירה את הזמן בין הפורום לבורסה עד שמגיע הערב ואני יכולה לצאת לדשא כי האויר נעים כבר בשבילי. שיהיה לך יום טוב רחל-נשמה

 

[~PrInCeSS]

לרחל.....

כתבת דברים שמאד נגעו ללבי. שולחת לך חיבוק גדול. הזדהתי מאד עם זה: "אבל כולם עשו את הטעות הנוראה מבחינתי, הקרינו חשש ממצבי, הקרינו רחמים, הקרינו חוסר אונים, וניתקו איתי קשר לאט לאט גם טלפוני בגלל שמדובר בקשר עם אדם בסכנת חיים, אדם שצריך להיות לו חבר כמו תומך זה לא סוג חברות רגילה מבחינתם, כי הקשר מוגבל לסביבת הבית הקרובה עד שימצא פתרון רפואי עתידי אחר, וזה אומר קשר של יושר, ולא של ניצול ורכילות" אני לא צריכה להישאר בבית עקב מחלת הסרטן אבל בגלל המחלה, אנשים בשוק אחרי שאני מספרת להם/מפחדים לפגוע/מרחמים, ואוקיי אני מקבלת את זה שאנשים יכולים להגיב במגוון תגובות, אז אני פשוט מספרת יותר על עצמי, וגורמת להם להבין שאין מה לרחם עלי, ובאמת שאין- אני חיה נהדר, יוצאת, מבלה, שוחה, צוחקת, ופשוט נהנית מהחיים. זה טבעי שאנשים מפחדים וחוששים ממצב שזר להם אני פשוט דואגת לעזור להם להירגע כן כן זה נראה מגוחך אני מרגיעה אותם אבל בגלל שאני מודעת לזה שקשה לאנשים להתמודד עם סרטן ולא בגלל שהם רעים או מאנייקים בגלל שהם בני אדם, ואל כולם יודעים להתמודד עם זה אני מספרת להם יותר ועוזרת להם להבין את מצבי ושאין להם מה לחשוש, ושהם יכולים לשאול הכל. יש לי מלא חברים ותמיד היו לי וזה לא השתנה בעקבות המחלה ההיפך-כל יום יש לי יותר חברים אני לא באה לבקר אותך אבל אולי תנסי דרכים אחרות שלא ניסית מקווה שתקשיבי לפחות לעצתי ולא תחשבי שזאת ביקורת שלילית כי אני רק מנסה לעזור כי אני יודעת שזה אפשרי אנשים חוששים-נכון השאלה מה את יכולה לעשות בשביל להפיג את החששות. החברים הכי קרובים שלי חששו וגם בני משפחתי-היה קשה להם מאד ולא ידעו מה להגיד לא לכולם יש את המילים לדבר אז בכלל אנשים מהאינטרנט שלא מכירים אותך הרבה-בכלל קשה להם אני לא מנסה להגיד שכולם בסדר רק רוצה שתדעי שכולם אנושיים ולפעמים צריך לעזור לדברים לקרות... מקווה שעזרתי במשהו שולחת לך מלא אושר ושמחה אל תתייאשי את יכולה לשבור את המעגל הזה (שאת מספרת ואנשים בורחים).

 

[~PrInCeSS]

חשוב לי שתקראי את ההודעה הזאת רחלי

אני כרגע הולכת לנוח, כי רק חזרתי הביתה, אבל אכנס לפה בערב נשיקות מיכלי

 

[חוכמית]

רחל ופרינסס ../images/Emo24.gif ../images/Emo24.gif

אני עושה עכשיו צעד ראשון בלהתגבר על הפחד והרתיעה שיש לי כשאני שומעת סיפורים של החיים מהסוג זה. אני מודה, כשאני שומעת סיפורים כאלה אני פשוט נעלמת ואני לא יודעת מה לעשות, אין לי כלים להתמודד עם הכאב הזה ועם הדבר הנורא שקורה לאנשים. לא יודעת מה להגיד , כל דבר שאומר נראה לי קטן ואפסי, אז אני פשוט שותקת ונאלמת דום. יקרות , אני מחבקת

 

[רחל-נשמה]

חוכמית-תודה מתוקה

אני לא שופטת אף אחד, במיוחד אצלי יש ימים של שחור ולבן. מאוד קשה לחיות סביבי כי בימים של הלבן, לא רואים אצלי כלום, לא מרגישים כלום ממש כלום, פשוט כיף להיות איתי. בימים של השחור הרופאים דומעים איתי , אני נופלת חזק למטה, יכולה להתרומם חזרה מהר מאוד אבל אחרים בורחים ממני בשלב הנפילה , מעטים נשארים ומכירים את זה.... שיהיה רק טוב ואחזור בהמשך רחל-נשמה הרבה אהבה לכולכם.

 

[~PrInCeSS]

אחלה חוכמית ))) ../images/Emo20.gif

 

[רחל-נשמה]

~PrInCeSS ../images/Emo24.gif

קראתי את דברייך, יש לי הרבה מה להסביר, זה לא כל כך שחור ולבן כמו שהצטייר.לא מסוגלת לכתוב כלום, שבוע הבא אוכל להסביר ומקווה שגם אצחק על מה שעובר עלי עכשיו(כאבי הראש מלחיצים אותי מאוד, לא יכולה להתרגש). מאחלת לך המון המון בריאות. רחל-נשמה נ.ב. אחזור לקרוא את הפורום רק אחרי הבדיקות , כי אני לא בדכ ככה, ושונאת שאני מכניסה לפורום הנפלא הזה אוירה כזו. ביי יקרים אחזור מבטיחה בעוד כמה ימים, ועם חיוך ואושר.

 

[~PrInCeSS]

מתוקה

הפורום נועד להעלות מצב רוח! אם לא תיכנסי לפורום כשאת בדיכאון-זאת אומרת שהוא לא משמ משרת את המטרה שלו-לתת לך להרגיש טוב! תספרי לנו את כאבייך.... תרגישי טוב ובהצלחה בבדיקות נשיקות מיכלי

 

[Mאיה]

רחלי יקרה,

הצטערתי לקרוא על מה שאת עברת ועדיין עוברת. עצוב בעיניי במיוחד ההתנהגות של הסביבה, כי תאונה יכולה לקרות לכל אחד. אני לא יכולה לשפוט את האנשים הללו, כי אנני טיפוס שופט, אני גם לא אנסה. צר לי שנפגע בצורה כזאת, אני גם לא אתיימר לאמר שלא תיפגעי שוב, כולם נפגעים מאנשים וזה לא משנה מצבם, בריאים כחולים. רק שאני מאמינה שאת אולי יותר רגישה לפגיעה. עדיין, כמו שאני אומרת לכל אדם, אל לך להסגר בפני אנשים. עם כל הפחד מפגיעה. אנשים לא נשארים לכל החיים בחייך, ואת יכולה לראות בכך דבר טוב. את לוקחת ולומדת מכל בן אדם משהו. כל בן אדם שעובר בחייך, מעניק לך משהו טוב ומלמד ממנו. כך אני חושבת. אף אדם לא מובטח לי לנצח. החיים זורמים וממשיכים וכך גם אנשים. מעבר לזאת, אני מעריצה אותך על הנצחון האישי שלך. על ההחלמה, על ההחלטה לחיות ולקום על הרגליים. דרוש הרבה כוח על מנת לעשות זאת, ואני רק יכולה לאמר...קטונתי- למולך. המון בהצלחה והמון אהבה שלוחה אלייך ממני

ומחר...חג האהבה אז קבלי עוד לב אחד נוסף

, מי ייתן ותדעי רק אהבה סביבך ובליבך, ואם ישאר לך קצת...שלחי גם אליי

Mאיה.

 

[חוכמית]

מאיה ../images/Emo41.gif ../images/Emo23.gif

כל פעם שקראתי על הקשר עם הגרוש שלך וסוג הקשר לא הבנתי את העניין בכלל. אבל כמו הרבה דברים שאני עדיין לומדת (למרות גילי ואני כבר ממש לא ילדה)אמרתי לעצמי שאם כך טוב לך וזו בחירתך אז זו בחירתך. ניסיוני האישי לא השאיר איתי אף אחד מה"חברים הטובים"שהיו לי ובוודאי לא בקשר עם הגרוש שלי. הם נעלמו עם גירושי כי לא הצליחו להבין ולקבל את המהלכים שעשיתי כדי לזכות בחופש לנשמתי ובזכות לאהוב כמו שאני יודעת. היום אני מתייחסת למילה "חבר" בדרך אחרת לגמרי ולא כל מי שכייף איתו בסבבה הוא בעיני חבר. מטבע הדברים הכמות יורדת אבל האיכות עולה מעלה מעלה. המעגלים האלה של יציאה עם חברים/חברות הייתה בתקופה שחפשתי פיצוי למחסור מאוד גדול באהבה. זה הוביל לדברים שהיום אני מסתכלת עליהם ולא מאמינה שהם היו חלק מחיי. ההתפקחות הייתה מאוד כואבת ועד היום עדין אני למדה מניסיונות אלה שהחיים זימנו לידי ומה אני עשיתי איתם. אני מאחלת לך יותר מכל שיעשו מסביבך ולמענך דברים שרק רק את הדברים שאת החלטת ולא שהחליטו בשביל... בהמון אהבה וחמלה

 

[Mאיה]

תודה על תגובתך,

ואיחולייך... אבל,סיכמת אותם באהבה וחמלה... חמלה? על מה? על שהוא החליט בשבילי?...אני לא התנגדתי, רק חשבתי שזה מגוחך. כשאני לא מעוניינת במשהו, אני מאוד ברורה...ואני עושה רק דברים שטוב לי. הכרטיס הזה...לא נראה לי משהו שצריכה להיות לי התנגדות לגביו, אני גם לא ממש מייחסת לו חשיבות. סתם הלצה מבחינתי, אולי סקרנות... כנראה שלא הובנתי... רק טוב והמון אהבה

, Mאיה.

 

[~PrInCeSS]

נסיון אישי שלי מהקטע הזה ../images/Emo25.gif

בפעם הקודמת שנפרדתי מחבר שלי, נרשמתי לאתר הכרויות דרך האינטרנט מתוך רצון עז למגע, חום ואהבה. יצאתי עם 4 בנים באותו השבוע. בסוף השבוע יצאתי מזה אחרי שקלטתי שאני יוצאת בלי הכרה רק בשביל לכפר על חום שאבד. מתוך ה- 4 "הרווחתי" מישהו שהוא ידיד טוב שלי עכשיו אגב. בקשר לפניות, את צודקת, יש המון פניות, ואפשר לעשות מחקר מה אנשים כותבים על עצמם. זה מעניין. כיום אחרי שנפרדתי ממנו שוב (וזה סופי) אני לא מתכוונת להירשם לאתר הכרויות, טוב לי עם עצמי, הצורך בחום עדיין קיים אך הוא לא מעוור אותי. אני מודעת לו, וחיה עם זה. אין לי אף אחד על הראש, אני עושה מה שבא לי, ושני הצרכים: 1. חום 2. להיות לבד קצת מתנגשים..אולי למראית עין?! אבל אני מקווה שבאיזשהו שלב אשיג את האיזון ביניהם עם מישהו שיאפשר לי את החופש שלו אני זקוקה.

 

[Mאיה]

נהניתי לקרוא אותך...

למרות שלא ממש הזדהיתי, אני לא מחפשת מישהו. לא שם ולא כרגע בחיי. ולגביי החום שרשמת עליו. אכן, אני זקוקה לו, אבל מקבלת אותו בכמויות מהסביבה, מהחברות, מהמשפחה. הכמויות כל כך רבות שזה ממלא אותי. אני מאושרת כך. קבלי חיבוקיייי Mאיה.

 

[~PrInCeSS]

לגבי חום

אני גם מקבלת חום מהסביבה אבל יש חום מגבר שאותו הסביבה לא ממש יכולה לספק לי לא, אני לאו דווקא מדברת על סקס פשוט חום ממישהו שהוא גבר.

 

[בן טל-שחר]

Mאיה, סיון, רחל, PrinCeSS וחוכמית -

חמשת המופלאות, קראתי את השרשור הזה של הדיאלוג ביניכן ואין לי מה להוסיף לו, אבל גם לא יכולתי להישאר אדיש... חייתי כל מלה שנאמרה כאן והרגשתי שאהבתי אליכן גוברת. רחל-נשמה וחוכמית, עדיין לא יצא לי לדבר אתכן ממש (אם זכרוני איננו בוגד בי, כמובן...), אז קודם כל קבלו נא חיבוק וירטואלי אמיץ:

אתן מרגישות את החיבוק הזה? איזה מוזר זה, נכון?! בסך הכל ציור... אבל כנראה שהכוונה מאחוריו היא זו שיוצרת את החום... ובהזדמנות זו אני רוצה להגיד לחוכמית: אני לא זוכר - יכול להיות שכן יצא לנו להחליף מלה או שתיים - אבל מזה זמן מה אני נהנה מהחום שלך, מההומור שלך, מהחיוך שלך, מהאנרגיה הקופצנית והחייכנית והחביבה שלך (כך אני חש אותך, או מדמיין אותך, לא יודע...) ואני בהחלט מרגיש אלייך קרבה ואהבה!!! טוב, אני שופט את עצמי עכשיו כאילו כתבתי הודעה מפגרת ולא לעניין, אבל אני בוחר להשאיר את הדברים כמו שהם וזהו. אוהב אתכן - בן