פתרון לסימון a וe

tapuztapuz6

New member
פתרון לסימון a וe

אני לא בטוח אם לא חשבו על זה כבר לפניי.
קראתי שהייתה פעם הצעה לכתוב את הניקוד בין האותיות כדי לסמל את התנועות.
לשלוש התנועות האחרות יש כבר אפשרות קלה לייצג אותן והבעיה היא רק a וe.
החידוש שלי שאני לא בטוח אם לא חשבו על זה קודם- חשבתי שאם יכתבו את הסימנים בין האותיות למעלה(במקום של נקודת החולם החסר) ויתייחסו לסימנים כאותיות ממש שאי אפשר להשמיט, זה יהיה פתרון פשוט שלא יהרוס את כל מה שהיה עד עכשיו ולא ידרוש הדפסה של כל הספרים וגם בעתיד יוכלו להבין בלי הסימנים.
אפשר כבר עכשיו להשתמש במחשב כרגע ב* וב^(הסימנים האלה די גדולים, עדיף שיהיו קטנים יותר).

א*פש^ר כב^ר ע^כש^יו
 

Mits Petel

New member
לא ר^ע

א^ני מ*ני^ח ש*אים כּב^ר י*ש א*ם קריאה בצוּר^ת ה' אוֹ א', א^ז לא נוֹסיף א*ת ה^אוֹתייוֹת ה^ח^ד^שוֹת.

אני עדיין חושב שאימוץ ניקוד מפושט, שמתאים להגייה הישראלית הנפוצה, וחינוך מכיתה א' לשימוש בו במקרה הצורך (וקודם צריך לחנך את המורים ברוח זו) יהווה רפורמה פחות קיצונית, ויעילה מספיק.
 

tapuztapuz6

New member
דווקא חשבתי על זה במיוחד בשביל לשמור

על אימות הקריאה. אם נכתוב "מושEה" למשל לה"א כבר אין תפקיד וזה כתיב די מכוער לדעתי אבל לא הייתי רוצה להוריד אותה ולכתוב "מושE" כדי לא לשנות יותר מדי. מוש*ה לעומת זאת שהסימן בו הוא לא אות לגמרי עוזר לשמר את אם הקריאה בלי שזה ייראה מוזר מדי.
סיבה נוספת היא שאם מתעתקים שם כמו evan לדוגמה, הוא ייכתב אEון והאל"ף תהיה מיותרת ומוזרה וEון בלי אל"ף זה שינוי גדול.

חשבתי עכשיו שכדאי להשתמש בסוגריים. סוגר ימני-A, ש'מאלי-E או שאפשר V קטנה A בשביל להבדיל. בכל מקרה, אסור שהסימנים שייבחרו יגרמו לרווח גדול בין האותיות כדי שיוכלו לקרוא גם בלעדיהם.
 

trilliane

Well-known member
מנהל
אכן, כיוונת לדעת גדולים; ממש היום שמעתי על כך מפי רונית גדיש

בהשתלמות של האקדמיה ללשון. היא סקרה את נושא הרפורמות בכתיב העברית, והצעה כזאת (למעשה כמעט זהה – לסמן a ב-v ו-e ב-^) הועלתה באקדמיה ללשון העברית בשנים תש"ך-תשכ"ב. תוכל לראות אותה בסעיף ג ממש בסוף הקובץ הזה (ישיבה 48). ההצעה נידונה גם במהלך הישיבות העוקבות. לא קראתי את הפרוטוקולים (אתה מוזמן, אם יש לך זמן) אך לדברי גדיש הרפורמה המהפכנית לווקליזציה מלאה של העברית עוררה סערה ציבורית... רבים לא רצו להוסיף סימנים חדשים לכתב העברי (היא הקריאה לנו מדברי אהרון מגד שהיה נגד, אם כי חלק מנימוקיו לא היו כ"כ מדויקים היסטורית...). בסופו של דבר היא נדחתה, כמו גם הצעות אחרות לאורך השנים. אחרי עוד ועדות ועוד הצעות בשנים תשכ"ח-תשכ"ט אימצה האקדמיה את כללי ועד הלשון משנת תש"ח...

באופן אישי גם אני מתנגדת לסימונים האלה; הם סתם תקועים לי באמצע המילים ואני רוצה רק לדלג עליהם (ממש כפי שילדים החל מכיתה ד' קוראים ללא ניקוד גם מילה מנוקדת שמופיעה בטקסט לא מנוקד; גדיש אישרה שיש מחקרים בנושא). אין ספק שהעברית לא מושלמת, אבל רבים אוהבים אותה כפי שהיא, וגם השינוי האחרון שערכה האקדמיה היה מינורי... הכתב הוא שמרן וכך גם רבים מהדוברים. צריך לזכור ששפה אינה רק תקשורת אלא גם תרבות, והשפה העברית כרוכה באופן הדוק בתרבות הישראלית יהודית, זה לא דבר של מה בכך.
 

tapuztapuz6

New member
את ההצעה הזאת גיליתי בפעם הראשונה בקישורים

האלה: http://www.haayal.co.il/thread?rep=400512

http://www.tapuz.co.il/forums/viewmsg/943/144354084/תרבות_ואמנות/בלשנות_ושפות_העולם

קראתי את רוב הדיונים. תודה על הקישורים.

אחת הסיבות להתנגדות הייתה כנראה מהבולטות ומהגודל של הסימנים. היה צריך לחשוב על סימנים קטנים יותר אבל בולטים ומשתלבים ושלא הורסים קריאה בלעדיהם. ובאמת באחד הדיונים כתוב שלא מוכרחים להשתמש בהכרח בסימנים v ו^.

למה לא ניסו לפחות לגרום לאנשים לסמל שורוק וחולם? למה ויתרו על זה?

לא הבנתי מה הכוונה ב"כל תנועת e מסמנים, כל תנועת a מסמנים". הם רצו לסמן גם שוואים וחטפים?
לפי ההצעות לליטון לא מסמנים אותם(אני לא מבין איך אנשים אמורים לדעת לזהות אותם ואיך זה אפשרי אבל מבין את ההיגיון).
 

trilliane

Well-known member
מנהל
ואללה, בכלל לא זכרתי את השרשור ההוא


מעבר לבולטות של הסימנים, אני שבה ואומרת שקוראים בוגרים (וזה נכון החל מכיתה ד') פשוט רגילים להתעלם מניקוד. זה מזכיר לי שבפתח הרצאתה ציטטה רונית גדיש מדברי דליה רביקוביץ', שאמרה שהכתיב הוא מעין ראשי תיבות של הדיבור. גדיש נתנה לדוגמה את הקיצור HWY ל-HighWay שמופיע לא פעם גם בשלטים (דוגמה).

לגבי שורוק וחולם, לא ויתרו על זה; בשנת תש"ח (1948) החליט ועד הלשון לקבל את הכללים של הוועדה הקודמת (היו כמה וכמה לאורך השנים, כאמור) ולקבל את הכללים הקיימים + שבע הנקודות (בּ,כּ,פּ, וֹ, וּ, הּ, שׂ) והיא רצה במשך שנים (בוטלה סופית/רשמית רק בתשנ"ד – 1994, כשהאקדמיה פרסמה את כללי הכתיב חסר הניקוד). למעשה גדיש סיפרה בהרצאתה שהייתה עובדת אקדמיה שתפקידה היה להטיל ידנית את הנקודות האלה בדפוסים, וזו הייתה עבודה במשרה מלאה...

למיטב הבנתי השיטה לא באמת הוכיחה את עצמה. יתרה מכך, אני מכירה מישהי שכותבת בשיטה הזאת (לא ידעתי עד אתמול שזו "שיטה", היא פשוט מטילה אין ספור נקודות בכתיבה שלה בפורום, לא בתפוז) ולעיניי זה מעיק מאוד. סתם מעמיס על האותיות לחינם, ובפועל אני מוצאת את עצמי מתעלמת לחלוטין מהנקודות שהיא זורה וקוראת רגיל. אין לי ספק שאם כך אני נוהגת, קל וחומר הציבור הרחב.
 
עם כל הכבוד להצעה...

אין בעיה ממשית בכתיב העברי כפי שהוא.
ברוב שפות העולם יש פערים בין הכתיב והקריא, וקוראיהן לומדים להתמודד איתם* באמצעות שינון, הקשר ומגוון אסטרטגיות אחרות, בד"כ בלתי מודעות.
לקוראי אנגלית למשל, אין כל דרך לדעת מראש כיצד מבטאים מילה כלשהי, ומדוע התנועה ב-GIVE שונה מ-DIVE אך זהה ל-HEAVE... פשוט צריך ללמוד בעל פה, ומסתבר שכולם מצליחים בכך.
בסך הכל, לעתים נדירות מאד אנחנו באמת מתלבטים לגבי דרך הקריאה של מילה מסוימת, באופן שטעות תשפיע על הבנת הנקרא. לא שווה לכער ולסרבל את השפהבגלל קומץ מקרים כאלה .
* אתם (ATEM / ITAM) היא דוגמה טובה לבלבול אפשרי שלא קורה, הן בגלל שההקשר מבהיר את הכוונה, והן כי רובנו נעזרים בפתרון המתבקש-אך-לא-תקני "איתם"...
 
למעלה