פתקים מהמגירה
שלום לכולם, (אחרי עוד הפסקה ארוכה, עם המון ש"ב להשלים...) החופש הגדול. זהו בדיוק הזמן בו נוברים בין הדפים, מכינים לשנת הלמודים החדשה. ובין כל הדפים מצאתי משהו שכתבתי, אז, בעת כעס, בנאיביות, כשהייתי נשואה: "קן הקוקיה" מרחף היה בין שני קיניו. כן, שניים היו לו, ולא אחד. עכשיו הוא לימד את עצמו שהוא גדול, שהוא יכול, רק שלא יידעו כולם... התחיל את דרכו, ככל הצפורים, בבניית קן אחד, עם זוגתו הצפורת. טרחו ועבדו, ובנו להם קן גדול יותר, וגם הביאו גוזלים לעולם. עתה ותר להם לטפח את אהבתם ולהביא תולעים לגוזלים. מובן, שגם בעולם הצפרים לא הכל עובר חלק, ויש גם צפצופים וחריקות. לפעמים היה הציפור מפנה ראשו לצפורת, ולפעמים היתה היא מפנה לו את ראשה. היא הציעה שיגשו לינשוף החכם, לייעוץ, לשפור הזוגיות. אך הוא, שתמיד הבליט את חזהו בגאווה, לא יכול היהלשאת את החרפה. אחרי שנים, החליט הצפור לחזק את גוותו ובטחונו העצמי בעזת הקוקיה. הוא פינק אותה, והיא החזירה לו פינוק, הקשיבה לספור חייו, ונתנו הם שי זה לזה. עכשיו הוא חש עצמו באמת גדל. הלא בסך הכל זו היתה המטרה, להראות שהוא יכול... וההצלחה סחררה אותו, וכבר שכח מההשלכות שעלולות להיות מבניית קנים כפולים. ושכח גם מהפגיעה בגוזליו ובקינו. והקוקיה, גם לה לא היה אכפת. גם היא היתה זקוקה לחום, ובעונייה היתה לה הצפור לנחמה גדולה. אילו חשבו על הציפורת, ועל גוזליהם בקינים השונים, אולי היה הספור נגמר אחרת. והציפורת רק צופה, מחכה להתקפה, והיא יודעת: כשהיא תתקיף, יפגעו שני הקנים, יפגע מקור התולעים, תיפגע הקוקיה,- כי הצפורת תגן על גוזליה. והצפורת רק יושבת וצופה.
שלום לכולם, (אחרי עוד הפסקה ארוכה, עם המון ש"ב להשלים...) החופש הגדול. זהו בדיוק הזמן בו נוברים בין הדפים, מכינים לשנת הלמודים החדשה. ובין כל הדפים מצאתי משהו שכתבתי, אז, בעת כעס, בנאיביות, כשהייתי נשואה: "קן הקוקיה" מרחף היה בין שני קיניו. כן, שניים היו לו, ולא אחד. עכשיו הוא לימד את עצמו שהוא גדול, שהוא יכול, רק שלא יידעו כולם... התחיל את דרכו, ככל הצפורים, בבניית קן אחד, עם זוגתו הצפורת. טרחו ועבדו, ובנו להם קן גדול יותר, וגם הביאו גוזלים לעולם. עתה ותר להם לטפח את אהבתם ולהביא תולעים לגוזלים. מובן, שגם בעולם הצפרים לא הכל עובר חלק, ויש גם צפצופים וחריקות. לפעמים היה הציפור מפנה ראשו לצפורת, ולפעמים היתה היא מפנה לו את ראשה. היא הציעה שיגשו לינשוף החכם, לייעוץ, לשפור הזוגיות. אך הוא, שתמיד הבליט את חזהו בגאווה, לא יכול היהלשאת את החרפה. אחרי שנים, החליט הצפור לחזק את גוותו ובטחונו העצמי בעזת הקוקיה. הוא פינק אותה, והיא החזירה לו פינוק, הקשיבה לספור חייו, ונתנו הם שי זה לזה. עכשיו הוא חש עצמו באמת גדל. הלא בסך הכל זו היתה המטרה, להראות שהוא יכול... וההצלחה סחררה אותו, וכבר שכח מההשלכות שעלולות להיות מבניית קנים כפולים. ושכח גם מהפגיעה בגוזליו ובקינו. והקוקיה, גם לה לא היה אכפת. גם היא היתה זקוקה לחום, ובעונייה היתה לה הצפור לנחמה גדולה. אילו חשבו על הציפורת, ועל גוזליהם בקינים השונים, אולי היה הספור נגמר אחרת. והציפורת רק צופה, מחכה להתקפה, והיא יודעת: כשהיא תתקיף, יפגעו שני הקנים, יפגע מקור התולעים, תיפגע הקוקיה,- כי הצפורת תגן על גוזליה. והצפורת רק יושבת וצופה.
