פתיחה
אני לא יודעת אם יש כאן מגיבים קבועים ובכל זאת, אני עומדת בפני הבנה ומכך בעיה עם עצמי. אני מרגישה שאני חיה את החיים שלי מתוך הרגל ולא משכילה מהם. חשוב לי לציין שההתעסקות עם זה החלה רק בשנה האחרונה, כשנכנסתי למציאות שדורשת ממני לתכנן יותר דברים על המקום של-איך אני נוסעת, מתי אני מסיימת, מתאמנת, לומדת, היכן אני ישנה וכו'. אני מתנהלת ומתנהגת בתחושה שאני למודת ניסיון יותר מבני גילי ומכך אני נוטה לא לפתח קשרים מעבר לקשרים הרגילים של בית ספר והפסקות. נדירים האנשים ששובים אותי וגורמים לי לנסות להכיר, להתקרב (משהו שלא קל לי בפני עצמו..) אני חשה שאני שוכחת דברים ומנסה לעזור לאחרים רק בדיעבד, כשזה מגיע לחיים הפרטיים שלי אני רואה בצורה נורא ישירה ורק את מה שמולי, לא מעבר אני בעצם לא יודעת מה אני באמת, עושה ושואפת לעשות, להכיר ולחוות, וההצעה לקחת את הרגע והיום הנכונים לחשוב עם עצמי ולבדוק את זה לא נוחלים הצלחה, אני נגררת עם המחשבות שלי ולא מצליחה להגיע באמת לבסיס- לעצמי אני מתפלאת לפעמים איך אנשים (מעטים, אמנם) קוראים אותי, כשכל ההתנהלות שלי מתבססת על הסתרה. אולי עצם זה שתופסים ממני כאדם כזה או אחר מקשה עלי לתת להם לדעת שאני רגילה, ואולי בעצם אני לא רגילה, כי אני בעצמי מרגישה שונה, ומי לא בעצם כבר שכחתי איך התחלתי ולאן ניסיתי לחתור, ואיך אפשר לחשוב בהיגיון כשזה ככה
אני לא יודעת אם יש כאן מגיבים קבועים ובכל זאת, אני עומדת בפני הבנה ומכך בעיה עם עצמי. אני מרגישה שאני חיה את החיים שלי מתוך הרגל ולא משכילה מהם. חשוב לי לציין שההתעסקות עם זה החלה רק בשנה האחרונה, כשנכנסתי למציאות שדורשת ממני לתכנן יותר דברים על המקום של-איך אני נוסעת, מתי אני מסיימת, מתאמנת, לומדת, היכן אני ישנה וכו'. אני מתנהלת ומתנהגת בתחושה שאני למודת ניסיון יותר מבני גילי ומכך אני נוטה לא לפתח קשרים מעבר לקשרים הרגילים של בית ספר והפסקות. נדירים האנשים ששובים אותי וגורמים לי לנסות להכיר, להתקרב (משהו שלא קל לי בפני עצמו..) אני חשה שאני שוכחת דברים ומנסה לעזור לאחרים רק בדיעבד, כשזה מגיע לחיים הפרטיים שלי אני רואה בצורה נורא ישירה ורק את מה שמולי, לא מעבר אני בעצם לא יודעת מה אני באמת, עושה ושואפת לעשות, להכיר ולחוות, וההצעה לקחת את הרגע והיום הנכונים לחשוב עם עצמי ולבדוק את זה לא נוחלים הצלחה, אני נגררת עם המחשבות שלי ולא מצליחה להגיע באמת לבסיס- לעצמי אני מתפלאת לפעמים איך אנשים (מעטים, אמנם) קוראים אותי, כשכל ההתנהלות שלי מתבססת על הסתרה. אולי עצם זה שתופסים ממני כאדם כזה או אחר מקשה עלי לתת להם לדעת שאני רגילה, ואולי בעצם אני לא רגילה, כי אני בעצמי מרגישה שונה, ומי לא בעצם כבר שכחתי איך התחלתי ולאן ניסיתי לחתור, ואיך אפשר לחשוב בהיגיון כשזה ככה