פתאום

[אבי f]

פתאום

אני אב לילדה בת 8.7 וגרוש. במשך כל השנים, נפגשתי עם בתי במקומות שונים, ובעיקר באטרקציות, והקפדתי לקחת גם ילדים (בעיקר בנות) בטווח הגילאים שלה (גיל 4 עד 15) כדי שיהיה לה שמח. תמיד, היא עשתה אותי מלך, מרכז עולמה, התלהבה לשחק איתי בלבד. פתאום, וממש פתאום, היא מתלהבת לשחק יותר עם אחרים ורק כשהם מסרבים לשחק איתה, אז היא מבקשת שאשחק איתה ולא מהתלהבות ממני אלא רק כי האחרים (שמהם היא מתלהבת) מסרבים לשחק איתה, וזה פוגע בי. רציתי לברר האם אני לא נורמלי שאני נפגע מכזה מצב ? פתאום היא מתלהבת לשחק בשיער של חיילת שבאה איתנו לפיקניק בפארק, ומדברת איתה על החבר של החיילת, ואני מרגיש שזה הופך אותי לבודד מפני שכל הזמן הילדה הזאת התייחסה אלי כאילו אני מרכז עולמה. פתאום היא מתלהבת מבנות בגילאי 13, ויש לה סודות איתם על ילדים ועל נשיות, שירותים, שיער, וכל מיני דברים שמבודדים אותי ממנה. היא פתאום מתלהבת מהן ולא ממני. אני מבין שזה שלב מהתפתחות שלה, אבל האם יש דרך להחזיר לה את הנאמנות שלה כלפיי? ותאמינו או לא, כל השינוי הזה קרה פתאום. רק אתמול היא היתה תינוקת, ויום למחרת כשאני איתה עם ילדים אחרים לפתע כל השינוי שכתבתי התרחש והתינוקת שלי נעלמה לי. האם ייתכן שתוך 12 שעות שלא ראיתי אותה, התחולל השינוי או שמישהו מסיט אותה נגדי ? למה אני נעלב כל כך ? זו השאלה הכי משמעותית שעליה אני מבקש תשובות – למה זה פוגע בי כל כך ?

 

[גרא.]

אבי f,אובדן הסמכות ההורית מתגבר בהדרגה בגיל

ההתבגרות,כאשר המתבגר מעורב יותר ויותר עם קבוצת השויים (בני הגיל) ההופכים יותר ויותר משמעותיים בשבילו.ההתחברות של בתך עם בנות 13 אינה שיוויונית אמנם אבל איתן היא יכולה לדבר על נושאים שאינה יכולה לדבר איתה.התחושה הזו של הורים המרגישים שהילד הנאמן כלפיהם,הממושמע והתלותי בהם,הולך ומתנתק מהם,כאמור,היא אוניברסאלית.והתחושה של עלבון,וחוסר הלויאליות הזו,לעיתים קשה מנשוא.בכל מקרה דבר איתה בקש שתסביר לך אם היא יכולה/רוצה מה קורה לה.יכול להיות שתשמע הסבר שיהיה לא כל כך נעים לשמוע,ואולי הוא דווקא כן יספק אותך.מציע לקרוא את ספרו המצויין של פרופ' אבנר זיו "התבגרות" ותוכל לקבל תשובות מבוססות יותר למרבית השאלות שלך.

 

[ברם אולם]

בנוסף לנאמר ע"י גרא,לדעתי עליך להפוך את

"הסוויץ" כלפי ביתך,ולהיות מתוחכם יותר לאור השינויים שהיא עוברת בצמיחתה הבריאה. ראשית,כנקודת מוצא חדשה,עליך להיות שבע רצון וגאה שביתך מתבגרת בצורה בריאה וטבעית ורוצה לרכוש חברים חדשים ולשאת כנפיים מדלת אמות - הוריה.כך הם מתבגרים,עד לרגע שההורים הופכים להיות "הגב" לילד ,והוא הולך קדימה לעולמות וחברים חדשים,ככל שגילו מתבגר.נכון שזה לא קל,נכון שזה גם לפעמים מתסכל,אך זוהי דרך הטבע. שנית,במקום לקנא שהיא מתחברת ומשחקת עם אחרים,תשנה גישה,ותשבח אותה על הקשרים שהיא יוצרת תוך כדי פיתוח שיחה עימה,ותגרום לה לשתף אותך בחוויותיה החדשות ע"י שאלות מצידך כמו : נהניתי לראות אותך פונה ל - x ,מי זה / זו ,מאין הם ,האם היזמנת אותם אלינו....,וכך הלאה. בצורה זו ביתך תיווכח שאתה תומך ומחזק אותה בקשרים שהיא יוצרת,בכך שאינך נעלב,בכך שאתה באמת מתעניין,ובצורה זו תהפוך לשותף מסוג חדש עבורה לאור השינויים המתפתחים.בהצלחה.