פתאום קלטתי

ענתי44

New member
פתאום קלטתי ../images/Emo59.gif

שכמו שיקירנו תלויים בנו, או בעובדים מטעמינו, לחלוטין בעצם גם אנחנו תלויים באחרים. הנה אצלנו שמתי לפני כשלוש שנים יהבי על מרכז היום, בין היתר על האפשרות להשאיר את אמא שם ליום שלם ( כמובן בתשלום ) וזה היה מצוין כי זה הוריד ממני לחץ עצום במקרה שהמטפלת הפרטית לא יכלה להגיע. והנה עכשיו אין פעילות למרכז היום אחר הצהרים ומה שקורה שמעלים את אמא למחלקה הסיעודית ( ובאמת שמטפלים בה מעולה ) וביטלו את ההסעה בערב כך שצריך לרוץ לשם ולקחת ברגל את אמא. נכון לעכשיו מטלה שקשה לי מאוד. והמחיר הנוסף שאמא נכנסת ללחץ שזרקתי אותה ולא רגועה בלילה שאחרי. אז הנה אני שוב תלוייה באדם ועד כמה שמדובר באישה מדהימה, מסורה ומהימנה, אי אפשר להיות בטוח. והנה בדקה אחת אתה נשאר חסר אונים ומחפש פתרון לאמא. ואני לא לבד, אני חושבת למשל על ניצה או על תמר שתלויה במטפלת של אבא וכל שיבוש קטן צריכה לרוץ לשם ולפתור משברים. אנחנו תלויים בבני משפחה שיבואו ויעזרו, אנחנו תלויים בעובדים, אנחנו תלויים ברשויות במתן זכויות המגיעות ליקרים שלנו. והמתח הזה.... אני מרגישה שהזדקנתי לא ב- 24 שעות אלא בשנה אחרי הלחץ היום.
 
ענתי, כמה מבינה אותך....

בדיוק כמו שכתבת, אני היום לא יכולה לדמיין את יומי בלי העזרה של דייב, הוא כבר מעל שנה אצלנו, כמו בן בית, מרגיש חלק מאיתנו לא רוצה לחשוב מה היה קורה בלעדיו, נכון שתמיד מוצאים מחליפים אבל עד שמוצאים... זה מה שנקרא "נפלתי טוב" , המצב הגיע לכדי כך כשאין אף אחד בבית והוא לבד עם טובי והכלבה, הוא מכניס את טובי למיטה ויורד עם הכלבה לכמה דקות, רק להתפנות וחוזר מיד, וזה אפילו בלי בקשתי, לא צריך רק מטפל טוב, צריך שתהיי לו נשמה ... וזה , ב"ה , יש לו. אז שיהייה חג שמח! ניצה.
 
למעלה