פתאום היום

פתאום היום ../images/Emo7.gif

אני לא יודעת למה. הגענו לכיתה כרגיל, היה צילצול ראשון, חברתה החדשה שיושבת לידה הגיעה ואמרתי לה שאני הולכת (הקטנה התחילה לאבד סבלנות בעגלה), ואז פתאום, דמעות. אמא, תחכי איתי עוד קצת... אולי זה קשור לזה שהיום זה יום שהמחנכת לא נמצאת (למרות שהבנתי שבהתחלה היא מגיעה בכל מקרה). אני מקווה שאפגוש אותה בסוף היום חייכנית ועליזה כמו בימים הקודמים. בכל מקרה, מחר יום שישי והתנדבנו (לבקשתה) להביא עוגה, ואחרי זה שבת מנוחה.
 

SIKU

New member
../images/Emo24.gif

זה נראה לי טבעי שאחרי ההתרגשנות הראשונה מגיע רגע של יאוש קטן כשמבינים שבית הספר זה "לתמיד" ויותר לא חוזרים אחורה. וגם יום רביעי בבית ספר זה באמת רק התחלה. אז על יאוש.
 
|חיבוק

האם המורה הודיעה להם שלא תהיה??? נראה לי שזה הקושי של ההתחלה יקח להם זמן להתאפס גם בגן עברתם את זה בטח מתישהו - צריך לקחת את זה בפרופורציות ללפני יומיים כתבתי שחברה סיפרה לי שהבן שלנו בכה אבל אח"כ לקח לו זמן להיזכר בכלל מה קרה
 

ruthi26

New member
אם זו ילדה רגישה

ולאו דווקא רגישה, מותר להם לבכות, השינוי והפער בין הגן לבית הספר עצום... אפשרי לה לבכות כמה שתרצה, מותר לה... אם לא בוכים ביום הראשון מההלם, זה יכול לקרות גם כמה ימים אחר כך... הבן שלי בכה בשנה הראשונה בגן לאחר 3 ימים, פתאום... למשך כמה ימים ואחר כך עבר לו... לא עשינו טררררם, וזה עבר, הבנו שזה חלק מהתהליך וזה יעבור... השלימי עם זה, לחייך היא תחייך, הרי את מכירה את הבת שלך, מותר לה כל הלחץ שיש לה, צריך להתפרק באיזשהו אופן... שיהיה בהצלחה, וספרי איך עבר היום... רותי
 

שי ז.

New member
קודם כל מותר להם להתפנק

עם כל זה שהם כבר בכיתה א' הם למעשה עדיין ילדי גן שצריכים להסתגל למקום חדש ונהלים שונים לחלוטין ממה שהם היו רגילים. אישית אני משתדל להגיע איתה כ 20 דקות לפני הזמן ורק עומד בצד וצופה עליה. כך מצד אחד אני נותן לה את הביטחון שהיא עדיין זקוקה לו ומצד שני אני רואה את הדינמיקה שלה עם כל הילדים.
 
למעלה