פתאום - אני אמא....שוב

[אמפטיה]

פתאום - אני אמא....שוב

היי, לפני מס' שנים הפכתי לאמא ....שוב, לאחר שאיבדתי את בני בן ה-13.........
לאחר זמן מה בו התאבלנו, החלטנו להיות הורים שוב , באמצע החיים, לאחר שהיינו כבר עצמאים, נוסעים...
ובגיל שכבר מתחילים לדבר על הילדים שחוזרים מהצבא ומה הלאה... התחלנו שוב להתעסק בטיטולים, וצעצעועים..
ברור שהבית נמלא אושר, צחוק מתגלגל ושמחה.
אבל.. גם קושי טבעי שכל אמא צעירה חווה וגם הקושי להיפרד מהעצמאות שהיינו מורגלים בה.
יש הרבה יתרונות בהורות מאוחרת עם המודעות לדברים, סבלנות.. הבדל בין עיקר לתפל. לבין הורות צעירה עם כל האנרגיה שהיא חובה בתוכה.

אף אחד לא רוצה לשמוע את הקשיים שלי. לא אומרים לי "לא", אבל מתעלמים תוך כדי מלמול משהו...

האם יש מישהוא בפורום שמסוגל להבין על מה אני מדברת?

 

[ayely33]

מנסה לענות ממה שהבנתי

לגבי המשפט: "אף אחד לא רוצה לשמוע את הקשיים שלי" מוכר לי מאוד באופן אישי, נראה שלאנשים קשה להבין איך את "מעזה" להתלונן כשקבלת בדיוק מה שרצית.
אני התחתנתי בגיל 35 ובאמת כבר רציתי להקים משפחה ונולדו לי שני ילדים מתוקים בהפרש 1.11 והשנה הראשונה היתה מאוד מאוד קשה ולא מצאתי סביבי אדם אחד שיבין או יתחבר למה שאני עוברת, רוב האנשים סביבי כולל חמותי ואימי עשו הפרשים קצת יותר גדולים בין הילדים, גם אצל אחי וחברות ולא יכלו להבין את הקשיים שאני מתמודדת איתם.
בסוף פגשתי במקרה מישהי שלא ראיתי שנים, עם שתי בנות גדולות וכשהיא ראתה אותי עם הילדים סיפרה לי שאצלה זה בדיוק אותו הפרש והיא זוכרת כמה היה קשה בהתחלה ועודדה אותי מאוד וגם עזר לי מאוד לשתף בפורום שהשתתפתי בו.
ונכון שרציתי להיות אמא ואני מאושרת שאני אמא, אבל קשיי השנה הראשונה ממש זכורים לי ועוד יותר זכור לי הקושי שבחוסר התמיכה וההבנה של הקרובים אלי.
שולחת חיבוק גדול היה לי מאוד עצוב לקרוא שאבדת ילד בגיל 13.

 

[דינהלה1]

קודם כל מזל טוב

בהחלט ברור לי על מה את מדברת. מאכזב לגלות שאין הבנה במיוחד כשמצפים לזה מהאנשים הקרובים לנו. אבל הם לא עושים זאת בכוונה. הם היום במקום אחר ו"שכחו" איך זה.
זה מזכיר לי כשאני משתפת את אימא שלי ומספרת לה כל מני דברים והיא נותת לי עצות שכבר עבר עליהם הקלח ומזמן ידוע שזה לא עובד...אז אולי בכלל עדיף לא
לפתוח מולה את הנושא.

אבל ככה זה.
יכולה לנחם אותך שעם הזמן תהיה לך יותר אינטרקציה עם אימהות ויהיה לך יותר קל להעביר איתן את החוויות ולקבל אמפטיה. כמובן שהפורום שמהווה מפגש אימהות הוא המקום האולטימטיבי למציאת הבנה ושיתוף.

אני חושבת שעשיתם מעשה אמיץ. בן כמה התינוקי?

 

[אור1970]

היי אמפטיה...

אני אשמח לדעת מתי נכנסת להריון באיזה גיל ???
והאם הריון זה הושג מהביציות שלך ???

 

[אור1970]

היי שוב, אציג את עצמי

אני כרגע בת 42, מנסה להביא ילד מגיל 40
לאחר 3 הפלות

 

[אמפטיה]

רגשתם אותי כשעניתן לי, טוב שאני פה..רוצה לשתף

הבת שלי מאומצת.פחדתי להיכנס להריון לאחר שאיבדתי את בני ואני לא מצטערת לרגע על צעד זה.
מבחינתי , הרגש בגידול ילד מאומץ זהה לחלוטין לרגש בגידול ילד ביולוגי . הצירים באו מהלב, היא לגמרי שלי בלב, כך מרגישה כל משפחתי וזה מרגיש כאילו היא הייתה פה תמיד. אפילו אני מתבלבלת לפעמים ואומרת : כש..... נולדה, אז.. אני שוכחת לפעמים שלא ממש ילדתי אותה.

והקשיים שחוויתי, היו גם כי באמת, כאילו יש לך כל מה שרצית, אז את חייבת להיות ממש מאושרת.... אבל אני, אני, בנוסף לכל, גם חוויתי דכאון לאחר אימוץ שזהה בתסמינים לדכאון לאחר לידה, ואף אחד לא הקשיב לי, והיה לי מאד קשה. לא יכולתי לגשת לטיפול. הסביבה לא הבינה אותי.
גם המעבר ממצב של עיבוד אבל על האובדן, מצב אשר בו הסביבה התרכזה בי למצב שבו רק הילדה קיימת ואני... לא סופרים אותי.. אפילו בעלי שכח את קיומי...

היה קשה...

 

[שירהד1]

אכן נשמע מורכב

ומאוד לא פשוט. האם את הולכת לאיזושהי קבוצת תמיכה? אני מתכוונת לקבוצה של הורים לילדים מאומצים, לדוגמא, או לחילופין- קבוצת הורים שאיבדו את ילדיהם?
האם את מקבלת איזושהי תמיכה מקצועית באופן אישי?
נראה לי שאחד מהדברים הללו מאוד יכול לתרום לך.

שיהיה בהצלחה רבה ובהצלחה בגידול הבת,
שירה.

 

[דינהלה1]

עכשיו הבנתי יותר

עבר עליך הרבה אבל רואים שאת טיפוס שלא מוותר. הרמת את עצמך ממצב מורכב וזה לא ברור מאליו. יש לך היום בת נפלאה ואת מאושרת וזה היה מעשה נכון.
בנושא הטיפולים לנו האימהות יש מקום בלב לכל הילדים שלנו ולא משנה כמה יהיו. ממה שידוע לי אישה שהרתה בעבר יש לה סיכוי גבוה יותר להרות שוב כי זה מאותת על כשירות.
אני מאחלת לך מכל הלב שתצליחי להרות שוב. את צריכה לקחת גם בחשבון שגם אם זה לא יצליח עדין יש לך בת מקסימה וזו נחמה מאוד גדולה.

כמו ששירה כתבה רצוי ללכת ולקבל תמיכה חיצונית כשמרגישים שצריך. בקבוצות תמיכה למשל מקבלים תובנות שהקרובים אלינו ככל שירצו לא מסוגלים לתת.

בת כמה הבת שלך?

 

[לקי לי]

לדור הזה לכולם קשה, מה יש גם אנחנו גדלנו

|ילדים עם הפרש גילאים קטן ביותר, ולא היו לנו טיטילים, ולא גרבר
ולא מטרנה שמערבבים במים ולא העזנו להתלונן כמו שאתם היום מתלוננות.

גם אנחנו עבדנו קשה ולא היה לנו רכב, ואתם יש לכם טלפונים,פלפונים, מחשבים נעעדעם,
טיטולים, אוכלי בחוץ, מכונות כביסה, מיבשי כביסה, אתם מנצלים את הסבים והסבתות
עד טיפת כוחם האחרונה בלי כל בושה ואתם עוד מתלוננות

כל חברותי כולל אני עברנו את גיל 65 ואנחנו מחוייבות לילדים שלנו, למה, כמה, עד מתי