פשוט נורא ואיום
אבאלה שלנו עדיין בבית חולים מיום רביעי שעבר. מצב נורא ואיום. הוא עם חמצן זונדה ועוד תרופות ...השתן כבר שחור...הראות עם מים ודלקת...היה לו גם אירוע מוחי.. זה רק שאלה של זמן. הוא כזה יפה!!!אין לו קמט אחד,ועם כל הסבל הנוראי הוא פוער עיניים אפורות ומדהימות שקורעות את הלב...כאילו מבין,כאילו מדבר ומבקש..שנעזור לו. אנו עוזרים. לא להנשמה,לא לסיטי אחרי אירוע,משכחי כאבים והמוןןןןןןןןןןןןןןן אהבה. אני מתרכחת מבפנים,מרגישה שאבא שלי כמו פטיש שניצלים מכה בי עוד ועוד ואני מתרככת,ונהיה דקה דקה...כמעט לא נראת אל מול עוצמת הנשמה הטהורה והיפה שלו. אנחנו כולנו חולי אלצהיימר בדרגות אלו ואחרות,מאבדים את השפיות כשמישהו "דורך לנו על הרגל"בלי כוונה או בזדון,מפתחים שינאות ודעות קדומות...יש שעונים בחוצפה,יש שחושבים שכל העולם ואחותו זה רכוש שלהם... אבל אנחנו סופיים,הולכים...יש כאלה שמתעמקים ובודקים ושואלים לאן?ויש כאלה שמתבוססים בעולם ההבל הזה ונופלים שוב ושוב כמו אשה שלא עשתה מכפלת לשמלה והיא ניתקלת בה ונופלת... והכל בסדר,הכל נכון,הכל מהשם יתברך. היכולת להתנתק מהמחלה והתפיסות שלה,היא על ידי הכנעה אמיתית למהלכים ,לא להתנגד בנפש,לתת לדברים לקרא...לדעת להפרד. אני לא מפחדת,אני לא דואגת,אני יודעת שאבאלה שלי צדיק בידיים הכי טובות שבעולם שאפשר...של מי שיצר אותו,ואני קטנה לעומת אבאלה שלי, ולעומת אבא שבשמיים.אני יודעת שאלו מילות סיכום,אני לא יודעת אם אפגוש אותו שוב מחר עם העיניים הגדולות והאפורות והתמימות שלו...אולי כן,ואולי לא...ויש לי כוח ברוך השם,כוח שנבנה ב-7 שנים של קשר בל ינותק עם אבי ,לדעת לקבל את גורלו ואת גורלי השזורים זה בזו באהבת אין קץ. ולמען ההיגנות אני אוסיף ,שאת הכל למדתי ממנו. שלכם... ננהלה.
אבאלה שלנו עדיין בבית חולים מיום רביעי שעבר. מצב נורא ואיום. הוא עם חמצן זונדה ועוד תרופות ...השתן כבר שחור...הראות עם מים ודלקת...היה לו גם אירוע מוחי.. זה רק שאלה של זמן. הוא כזה יפה!!!אין לו קמט אחד,ועם כל הסבל הנוראי הוא פוער עיניים אפורות ומדהימות שקורעות את הלב...כאילו מבין,כאילו מדבר ומבקש..שנעזור לו. אנו עוזרים. לא להנשמה,לא לסיטי אחרי אירוע,משכחי כאבים והמוןןןןןןןןןןןןןןן אהבה. אני מתרכחת מבפנים,מרגישה שאבא שלי כמו פטיש שניצלים מכה בי עוד ועוד ואני מתרככת,ונהיה דקה דקה...כמעט לא נראת אל מול עוצמת הנשמה הטהורה והיפה שלו. אנחנו כולנו חולי אלצהיימר בדרגות אלו ואחרות,מאבדים את השפיות כשמישהו "דורך לנו על הרגל"בלי כוונה או בזדון,מפתחים שינאות ודעות קדומות...יש שעונים בחוצפה,יש שחושבים שכל העולם ואחותו זה רכוש שלהם... אבל אנחנו סופיים,הולכים...יש כאלה שמתעמקים ובודקים ושואלים לאן?ויש כאלה שמתבוססים בעולם ההבל הזה ונופלים שוב ושוב כמו אשה שלא עשתה מכפלת לשמלה והיא ניתקלת בה ונופלת... והכל בסדר,הכל נכון,הכל מהשם יתברך. היכולת להתנתק מהמחלה והתפיסות שלה,היא על ידי הכנעה אמיתית למהלכים ,לא להתנגד בנפש,לתת לדברים לקרא...לדעת להפרד. אני לא מפחדת,אני לא דואגת,אני יודעת שאבאלה שלי צדיק בידיים הכי טובות שבעולם שאפשר...של מי שיצר אותו,ואני קטנה לעומת אבאלה שלי, ולעומת אבא שבשמיים.אני יודעת שאלו מילות סיכום,אני לא יודעת אם אפגוש אותו שוב מחר עם העיניים הגדולות והאפורות והתמימות שלו...אולי כן,ואולי לא...ויש לי כוח ברוך השם,כוח שנבנה ב-7 שנים של קשר בל ינותק עם אבי ,לדעת לקבל את גורלו ואת גורלי השזורים זה בזו באהבת אין קץ. ולמען ההיגנות אני אוסיף ,שאת הכל למדתי ממנו. שלכם... ננהלה.