פשוט הרגשתי צורך....

[LG4]

פשוט הרגשתי צורך....

"להתראות מתוק, שמור על עצמך, תן לשמיים לחבק אותך.." איך את יכולה, איך יכולת?!?!?! אני גידלתי אותו..מרגע שהוא נולד....אני הייתי כמו אמא בשבילו. אני הייתי קמה אליו בלילה, כי הוא היה ישן בחדר שלי, אני החזקתי אותו ביום הראשון שהגעתם מבית חולים ושמרתי עליו בזמן שעשית את מה שעשית. בזמן שהוא היה בן שבועיים יכלת כבר לצאת לחברות שלך בעוד שאני הייתי בבית איתו..הוא כולה היה בן שבועיים, ואני כולה הייתי בת 12!!!! שהוא נפצע בגיל שנתיים מהתה..אני הייתי איתו בבית וחבשתי אותו ערב,ערב אחרי המקלחת. אבל זה לא ביג דיל...אני הרי אף פעם לא הייתי ילדה..מגיל קטן הרגלת אותי להיות אמא קטנה, אני הייתי האמא של האחים שלי...מגיל קטן. בגן חובה הייתי לוקחת את אחי בן ה3 ואחותי בת השנתיים כבר למעון ושומרת עליהם עד שהיית חוזרת מהחנות שלך, את לא יכולה להגיד שזה עזרה בגלל מצב כלכלי, הרי אנחנו יודעים כמה המצב היה טוב, פשוט העדפת להיות עם העסק שלך מאשר עם הילדים שלך, אבא היה בעסק שלו..ואף אחד לא היה בעסק שאתם יצרתם. אני כמובן לא ידעתי שזה ידפוק לי את שאר החיים שאני אגדל בתחושה של החמצה...החמצת ילדות. עכשיו שאני כבר גדולה יותר בגיל, אני מבינה כמה נזק זה רק גרם לי....אף פעם לא הייתי ילדה, אני לא יודעת מה זאת ההרגשה של להיות ילדה..... האם אני יהיה אמא מתישהו??? על זה אני לא יכולה לענות ואני אפילו בספק... אולי פעם ארצה להיות ילדה. אבל אני כל כך מתגעגעת אליו.....אני לא יכולה לתאר עד כמה, הוא כל כך חסר לי...כל כך קשה לי להירדם בידיעה שהוא לא פה.....בהתחלה הייתי חוזרת מהעבודה, העבודה שנתנה לי קצת חופש מהכל, הייתי נכנסת לחדר שלו ולא רואה אותו במיטה...וזה היה כל כך קשה ועד עכשיו אני לא יכולה לעצור את הדמעות.....אני כל כך מפחדת שהוא יגדל להיות כמוך, שאני יהיה כמוך....הפחד הכי גדול שלי! אני כל כך מתגעגעת אליך, אתה עכשיו לא פה....ואני לא מאשימה אותך..אתה לא זוכר שאני הייתי האמא שלך שאתה קראת לי אמא ולא לה, היית קטן עכשיו אתה כבר רגיל אליה...ולא אליי יותר.

 

[gitta]

אחיך קרא לך אמא

LG4 היקרה, אחותי גדולה ממני בשלוש שנים בערך, ואני זוכרת היטב שעד גיל מסויים הייתי בטוחה שהיא אחת מהמבוגרים ה"גדולים" ורק אני ילדה. הנכדים שלי, בפרט הנכדה הבכורה, קראו לי "אמא" פעמים רבות. הכי מחמם לי את הלב להיזכר בחגיגת יום הולדת 3 של הנכדה בגן. כשהגננת נתנה לה מחברת כרוכה עם הציורים של כל הילדים, ואמרה לה לתת אותה לאמא, היא באה אליי בריצה ובשימחה גדולה מסרה לי אותה, למרות שבתי, אמא שלה, ישבה על ידי. רצוני לומר לך, שמה שאת תיארת זה דבר נפוץ מאוד ואין לך אלא לשמוח על כך ולנצור בליבך את הזיכרון הזה, שאחיך קרא לך אמא, כאחד הנעימים ביותר, לעתיד לבוא. גם לגבי יחסי הכוחות במשפחתך, כשאת, הילדה הצעירה מתפקדת בתור אם המשפחה, עלי לציין שזה היה מקובל - ועדיין מקובל - בחברות רבות בעולם, וגם בארץ. על הבת הבכורה מוטלת אחריות מיוחדת, ולכן היא מתבגרת יותר מהר מבנות גילה, והיא נהפכת למבוגרת אחראית ומפוכחת, ששתי רגליה נטועות בקרקע. באותו זמן שבנות גילה לוקחות את החיים בקלילות, היא כבר מפוקסת על מה שיהיה בעשר השנים הבאות. זה רע? לדעתי לא. להיפך, זה יתרון שאת יכולה לנצל לטובתך ולהגיע להישגים הרבה יותר טובים, ובזמן הרבה יותר קצר מחברותייך לשנתון. במקרה זה באמת כדאי להסתכל על חצי הכוס המלאה. בקשר לחשש שלך שאחיך יתרחק ממך וישכח את הקשר האמיץ שהיה ביניכם, זה תלוי בך. את יכולה לשוחח איתו בארבע עיניים ולהזכיר לו, בלי טענות ומרירות, אלא בלב מלא אהבה וגעגועים. ועוד דבר, את כעת בגיל של היפתחות לקשרים עם בנים, אם "תזרמי" עם הטבע שלך ולא תיתקעי עם מחשבות עגומות על העבר, יתחיל אצלך עד מהרה פרק חיים שמח ומסעיר, כמו אצל רוב בנות גילך. אני מאחלת לך חיים טובים ושמחים.

 

[LG4]

גיטה יקרה..

כל מה שעברתי בחיי, אני רואה את זה כחווייה מלמדת... אני תמיד מסתכלת על חצי הכוס המלאה....אני בנאדם הרבה יותר בוגר, שקול משאר בנות גילי ואני רואה את זה אך ורק כיתרון!!!!!! אח שלי רק בן 5 וחצי, איך אני אסביר לילד בגיל כזה?? ועוד מה הכי כואב..שהוא חי איתה ומושפע ממה שהיא מספרת לו...זה מה שכואב. אני חושבת שאומנם יש בזה משהו טוב בלהיות אחראית כבר בגיל צעיר, אבל יש בזה גם משהו לא נכון..אני חושבת שכל ילדה צריכה לחוות את הילדות שלה. ילדות זה דבר חשוב..ואני יכולה להגיד לך בביטחון מלא שאנשים שפיספסו תקופה מהחיים שלהם זה פיספוס....ולדעתי זה גורם לחסכים, זה כמו לדלג על שלב...למשל, כמו שאומרים שאם תינוק התחיל ללכת לפני שהוא זחל, זה יגרום לו בעיות בעתיד.... ושוב, אני לא "נתקעת"...אני מוציאה את הכאב....זה מאוד "משחרר" אותי.. אלו מחשבות עגומות שאני מוציאה במקום לשמור בלב.....

 

[gitta]

החיים נסבים סביב בחירותינו

אני רואה בחיוב רב את שחרור של הרגשות, פה או בכל מקום שמתאים לך. עצם הדיבור על הבעיות מהווה חלק מהריפוי. האם אני מבינה נכון, שאת לא גרה עם אימך ואחיך? האם אין לך הזדמנויות להיות איתו, להביא לו מתנות, לשחק איתו, לקחת אותו לחברים שלו וכו'? את מנותקת ממנו לגמרי? אולי אם תצליחי למצוא איזה שהוא פתרון, אפילו חלקי, ליחסים שלך עם אימך, תוכלי להחזיר אלייך גם את אחיך? האם זה ייתכן, לפני שהמצב יחמיר עוד יותר? את מבכה את ילדותך האבודה, אך מה על נעורייך, שהם עכשיו, ועוד לא אבודים, תודה לאל. תצילי את חדוות החיים שלך, שלא תימוג לגמרי בגלל מחשבות על מה שהיה. מה שהיה כבר לא תוכלי לשנות, אבל מה שקורה עכשיו, היום, נתון בידייך, לא? הרי כל החיים נסבים סביב הבחירות שאנחנו בוחרים. אז בכנות, מה היא הבחירה שלך נכון להיום?

 

[LG4]

תשובות...

הוא גר איתה, אבל הוא כמה ימים בשבוע איתנו וכל סופ"ש שני הוא ישן אצלנו. כמובן שאני איתו והכל...אבל זה לא אותו דבר... פעם הוא לא היה זז בלעדי, היום כבר לא איכפת לו כל כך ממני.... נעורים?? משום מה נראה לי כי מאוחר מידי..לא יודעת למה.. אני כבר בת 18...זה נראה כאילו את הנעורים כבר פיספסתי....

 

[gitta]

פעם הוא לא היה זז בלעדייך

כי היית מרכז היציבות היחיד בחייו. זה מובן מאליו. כעת הוא כבר לא תינוק, הוא ילד, וכבר מבחין בשאר הדמויות שבחייו, במשפחה ומחוצה לה, כך שממך נלקחה הבלעדיות. מדברייך הכואבים אפשר לחוש שהרגש האימהי שלך כלפיו נשאר בלתי מסופק, מפני שעכשיו יותר אנשים חולקים איתו את חייהם. לפי דעתי, כדאי שתזכירי לעצמך שתמיד תהיי עבורו אחותו הגדולה, וזאת פרוילגיה גדולה מאוד, שחבל שתחמיצי בגלל רגשות מנותבים לא נכון. כשיהיו לך ילדים משלך, תוכלי לספק את הרגש האימהי שלך, ויכול להיות שהיום הזה יותר קרוב ממה שאת חושבת, שהרי את כבר לא רואה את עצמך כנערה אלא כמבוגרת. הזמן הנוכחי ממש מתאים ליצירת קשר של אח ואחות בינך לבינו, וכדאי לנצל כל רגע, כל עוד אתם גרים תחת קורת גג אחת, גם אם זה רק חלק מהזמן.

 

[LG4]

גיטה היקרה...../images/Emo24.gif

"היום הזה קרוב יותר ממה שאת..", לא כל כך נראה לי..אולי אני ארצה קצת להיות ילדה ולא אמא כמו שהתרגלתי להיות... בכלל, ממה שאני שמעתי הרבה אנשים מביאים ילדים לעולם שהם עדיין כל כך צעירים במטרה לחפש את החום ואהבה והידיעה שמישהו תלוי בהם, מה שלהם לא היה. וזה דבר שגוי (ממה שהבנתי) כי אז הילדים שנולדים להם "משלמים" על הטעויות..אז להביא לעולם ילדים רק בשביל "הרגש האמהי הלא מסופק שלי"..זאת תיהיה טעות מרה...כמו הטעות שההורים שלי עשו שאימי הביאה אותנו, לטענתה, בגיל צעיר וכך "החמיצה" הזדמנויות בחיים. מה היינו עושות בלעדייך גיטה יקרה.... תודה רבה על ההבנה והתשובות הכל כך מלאות בינה וחוכמה..... שיהיה לך שבת שלום

 

[איחוד האחת]

LG4 יקרה

יצרת קשר עמוק עם אחיך ממש כמו אם...כשקראתי את דברייך התחברתי דווקא לרגשות הפרידה והכאב, וההבנה שהוא כבר לא זקוק רק לך בכל רגע כמו שהיה כשהיה קטן ומילאת עבורו את תפקיד האם. והתחברתי לזה, מכיוון של הצורך לשחרר. כאם, אני יכולה לספר לך שמאוד קשה לשחרר ילד שגדל, שפתאום יש לו את חבריו, חברותיו והוא לא זקוק רק לך. זה די דומה. כולנו נוהגות לומר שאנו שמחות שילדנו בונה את חייו ועצמאותו אך בסוד אגלה לך שלי היה מאוד קשה עם זה. שמחתי עבורו ונעצבתי עבורי...קשה לשחרר בעיקר כשאוהבים כל כך ולאחר שהסערה חולפת, ומבינים כמה שהילד שגדל מאושר וטוב לו...שמחים איתו ועבורו וגם עבורנו על שהיינו לצידו ועל שנתנו לו את כל מה שיכולנו. אני בטוחה שתוכלי להשכיל ולבנות מערכת יחסים בריאה עם אחיך, מדברייך אני רואה איכפתיות ובגרות המשולבים בכאב עמוק וצר לי עלייך, אך חושבת שהקשר הקרוב חשוב לשניכם וניתן לבנותו מכיוון אחר מתוך אהבת אחים. ובאשר להחמצת הילדות, עוד הרבה לפנייך (יודעת שזה נשמע כמו עוד קלישאה אך מה לעשות?? זה נכון...), נסי להתחבר לבני גילך ולהניח מעט לדברים הכואבים, אל תחיי בתוך המרירות. איני יודעת ממש על חייך מבחינה טכנית אך אם זה אפשרי התחברי לשמחה ונצלי לפחות את נערותך אם את הילדות החמצת, ואולי עוד תגלי שיש דברים יפים ושהלמידה - שהיתה אומנם בעל כורחך - נתנה בידייך כלים שאין לאחרים. שולחת לך

 

[Storm131]

LG4 היקרה

אני מבינה כל כך את תחושת ההחמצה והכאב שלך.הרי מנעו ממך ילדות נורמלית.אני גם מבינה שיש לך זעם גדול על אימך.הייתי מנסה לשמור על יחסים טובים עם האח הקטן בתקווה שפעם הוא יבין מה עבר עלייך ומנסה להתעמת עם האם.לפעמים כשאנחנו מצליחים להבין במעט מה עבר על השני אנחנו פחות כואבים.אולי זה גם הזמן לנסות לפצות את עצמך ולהעניק לעצמך,ואף פעם לא מאוחר. המון,המון אושר!