פרשת תולדות:
בעז"ה לעילוי נשמת החייל בצבאות ה´ מנחם מנדל ע"ה בן הרב יוסף חיים שיח´ גינזבורג. לעילוי נשמתם של שלושת תלמידי ישיבת חב"ד בקרית גת, שנהרגו בחנוכה בדרכם לשמח את חיילי צה"ל באילת בשמחת החג: התמים לוי הנדל ע"ה, התמים יונתן ביטון ע"ה, התמים משה גולן ע"ה. לעילוי נשמתה של הגב´ שטערנא שרה ע"ה רוזן, שהייתה שליחת חב"ד בסטריט מרילנד, ונהרגה בתאונת דרכים בדרך לביתה. ולעילוי נשמת התמים ישראל נח צפתמן ע"ה, תושב קראון הייטס בן 24, שנדרס למוות ברכבת התחתית של ניו יורק. ומי יתן ויתקיים תיכף ומיד ממש "הקיצו ורננו שוכני עפר" והם בתוכם בגאולה האמיתית והשלימה אכי"ר. מדוע יעקב נזקק להשיג את הברכות דווקא בעורמה? בפרשתנו מסופר על הברכות הנפלאות שבירך יצחק את יעקב. את הברכות האלה לא היה יכול יעקב לקבל בדרך רגילה, אלא הוא נאלץ לקחתן במרמה, כשהציג את עצמו לפני אביו כאילו הוא עשיו. נשאלת השאלה, מדוע נזקק יעקב לקבל את הברכות דווקא במרמה? שאלה נוספת מתעורר לנוכח הדו-שיח בין יעקב לאימו, רבקה: יעקב חושש שמא יגלה יצחק כי הוא יעקב ולא עשיו, "והבאתי עליי קללה ולא ברכה". על חששו זה משיבה אימו: "עליי קללתך, בני" - אם תהיה קללה, אני מקבלת אותה עליי. לכאורה, איזו תשובה היא זו? כל בן, ובמיוחד בן כיעקב אבינו, אמור לדאוג לשלומה של אימו. כיצד ייתכן שיעקב השתכנע לעשות את הדבר לאחר שאימו הצהירה שעליה הקללה?... חילוץ בעורמה הסבר הדבר: יעקב אבינו היה בדוגמת אדם הראשון, ותפקידו היה לתקן את אשר עיוות אדם הראשון. חטא עץ-הדעת בא על-ידי מרמה - הנחש הערים על חווה ופיתה אותה לאכול מהעץ. לכן התיקון היה חייב לבוא גם-כן על-ידי מרמה - להבטיח בעורמה שהברכות יגיעו לידי יעקב ולא ייפלו לרשותו של עשיו! כאשר חטא אדם הראשון בחטא עץ הדעת, נפלו אורות אלוקיים עליונים ביותר למטה-מטה, אל תוך הטומאה, ושם כוסו והועלמו. את האורות הקדושים האלה אי-אפשר לגאול בדרך הרגילה, משום שה'קליפה' עומדת בכל כוחה על המשמר ומונעת את הוצאתם מרשותה. הדרך היחידה לגאול את הניצוצות הללו היא על-ידי ערמה - להערים על ה'קליפה' ולחלץ מפיה את טרפה, בבחינת "עם עיקש - תתפתל". דוגמא אישית של רבקה ביתר עומק: יש דברים שאפשר לפעול על-ידי פעולה מסודרת, על-פי השכל והדעת. אולם יש דברים שאי-אפשר להשיגם כאשר פועלים במגבלות השכל והדעת, אלא יש הכרח להתעלות מעל השכל והדעת, ולפעול במסירות-נפש. זה מה שאמרה רבקה ליעקב - עליו להסתכן ולמסור את נפשו כדי לגאול את האורות העליונים שנועדו לו והיו עלולים ליפול לידי עשיו. מעל מגבלות הדעת אולם יעקב חשש שמא לא יצליח במשימתו, שכן הסכנה גדולה. על כך אמרה לו אימו, שכאשר האדם נדרש למסירות-נפש- אל לו לחשב חישובים אם יצליח אם לאו! כהוכחה לכך אמרה: "עליי קללתך, בני". לאמור: הנה אני מוסרת את נפשי ואיני עושה שום חישובים. גם אתה צריך ללכת ולבצע את הדבר, בלי לחשוב על הסכנה - במסירות-נפש מוחלטת. פעולתו זו של יעקב היא "סימן לבנים": הננו נדרשים להפוך את ה'שטות' של הנהגות העולם ל'שטות דקדושה'. יהודי נדרש להתעלות מעל מגבלות השכל והדעת, ולהגיע לדרגת הקדושה העליונה שאי-אפשר להגיע אליה בדרך הרגילה, אלא על-ידי מסירות-נפש שלמעלה מטעם ודעת. (מתוך לקוטי שיחות של הרבי מיליובאוויטש כרך א, עמ' 55) יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד.
בעז"ה לעילוי נשמת החייל בצבאות ה´ מנחם מנדל ע"ה בן הרב יוסף חיים שיח´ גינזבורג. לעילוי נשמתם של שלושת תלמידי ישיבת חב"ד בקרית גת, שנהרגו בחנוכה בדרכם לשמח את חיילי צה"ל באילת בשמחת החג: התמים לוי הנדל ע"ה, התמים יונתן ביטון ע"ה, התמים משה גולן ע"ה. לעילוי נשמתה של הגב´ שטערנא שרה ע"ה רוזן, שהייתה שליחת חב"ד בסטריט מרילנד, ונהרגה בתאונת דרכים בדרך לביתה. ולעילוי נשמת התמים ישראל נח צפתמן ע"ה, תושב קראון הייטס בן 24, שנדרס למוות ברכבת התחתית של ניו יורק. ומי יתן ויתקיים תיכף ומיד ממש "הקיצו ורננו שוכני עפר" והם בתוכם בגאולה האמיתית והשלימה אכי"ר. מדוע יעקב נזקק להשיג את הברכות דווקא בעורמה? בפרשתנו מסופר על הברכות הנפלאות שבירך יצחק את יעקב. את הברכות האלה לא היה יכול יעקב לקבל בדרך רגילה, אלא הוא נאלץ לקחתן במרמה, כשהציג את עצמו לפני אביו כאילו הוא עשיו. נשאלת השאלה, מדוע נזקק יעקב לקבל את הברכות דווקא במרמה? שאלה נוספת מתעורר לנוכח הדו-שיח בין יעקב לאימו, רבקה: יעקב חושש שמא יגלה יצחק כי הוא יעקב ולא עשיו, "והבאתי עליי קללה ולא ברכה". על חששו זה משיבה אימו: "עליי קללתך, בני" - אם תהיה קללה, אני מקבלת אותה עליי. לכאורה, איזו תשובה היא זו? כל בן, ובמיוחד בן כיעקב אבינו, אמור לדאוג לשלומה של אימו. כיצד ייתכן שיעקב השתכנע לעשות את הדבר לאחר שאימו הצהירה שעליה הקללה?... חילוץ בעורמה הסבר הדבר: יעקב אבינו היה בדוגמת אדם הראשון, ותפקידו היה לתקן את אשר עיוות אדם הראשון. חטא עץ-הדעת בא על-ידי מרמה - הנחש הערים על חווה ופיתה אותה לאכול מהעץ. לכן התיקון היה חייב לבוא גם-כן על-ידי מרמה - להבטיח בעורמה שהברכות יגיעו לידי יעקב ולא ייפלו לרשותו של עשיו! כאשר חטא אדם הראשון בחטא עץ הדעת, נפלו אורות אלוקיים עליונים ביותר למטה-מטה, אל תוך הטומאה, ושם כוסו והועלמו. את האורות הקדושים האלה אי-אפשר לגאול בדרך הרגילה, משום שה'קליפה' עומדת בכל כוחה על המשמר ומונעת את הוצאתם מרשותה. הדרך היחידה לגאול את הניצוצות הללו היא על-ידי ערמה - להערים על ה'קליפה' ולחלץ מפיה את טרפה, בבחינת "עם עיקש - תתפתל". דוגמא אישית של רבקה ביתר עומק: יש דברים שאפשר לפעול על-ידי פעולה מסודרת, על-פי השכל והדעת. אולם יש דברים שאי-אפשר להשיגם כאשר פועלים במגבלות השכל והדעת, אלא יש הכרח להתעלות מעל השכל והדעת, ולפעול במסירות-נפש. זה מה שאמרה רבקה ליעקב - עליו להסתכן ולמסור את נפשו כדי לגאול את האורות העליונים שנועדו לו והיו עלולים ליפול לידי עשיו. מעל מגבלות הדעת אולם יעקב חשש שמא לא יצליח במשימתו, שכן הסכנה גדולה. על כך אמרה לו אימו, שכאשר האדם נדרש למסירות-נפש- אל לו לחשב חישובים אם יצליח אם לאו! כהוכחה לכך אמרה: "עליי קללתך, בני". לאמור: הנה אני מוסרת את נפשי ואיני עושה שום חישובים. גם אתה צריך ללכת ולבצע את הדבר, בלי לחשוב על הסכנה - במסירות-נפש מוחלטת. פעולתו זו של יעקב היא "סימן לבנים": הננו נדרשים להפוך את ה'שטות' של הנהגות העולם ל'שטות דקדושה'. יהודי נדרש להתעלות מעל מגבלות השכל והדעת, ולהגיע לדרגת הקדושה העליונה שאי-אפשר להגיע אליה בדרך הרגילה, אלא על-ידי מסירות-נפש שלמעלה מטעם ודעת. (מתוך לקוטי שיחות של הרבי מיליובאוויטש כרך א, עמ' 55) יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד.