פרשת "שמיני":
בס"ד
"להבדיל בין הטמא ובין הטהור, ובין החיה הנאכלת לבין החיה אשר לא תיאכל "
בתחילת הפסוק, הטמא קודם לטהור ("בין הטמא ובין הטהור"), ואם כן למה בהמשך הפסוק, הטהור קודם לטמא ("בין החיה הנאכלת לבין החיה אשר לא תיאכל`")? ועוד, הרי הדרך לסיים בדבר טוב, ולמה הפך הכתוב את הסדר וסיים ב"החיה אשר לא תיאכל", שהיא מהמין הטמא?
תירץ הגרעק"א, שבפסוק זה יש רמז לאמור בגמרא ביומא. שם בגמרא מבואר, שמעוברת שמתאווה לאכול ביום הכיפורים, לוחשים לה שיום הכיפורים היום, ואם הדבר אינו מועיל, יכולה לאכול. וממשיכה הגמרא, שאישה אחת שמעה ללחש והתגברה ולא אכלה, ויצא ממנה ר' יוחנן, אך אישה אחרת שאכלה, יצא ממנה רשע (שבתאי אוצר פירות).
ולכל זה רומז הפסוק: הפסוק שואל "להבדיל בין הטמא ובין הטהור", מה שורש ההבדל בין אדם טמא לאדם טהור, ועל כך הוא עונה "בין החיה (=יולדת, הקרויה בלשון התורה 'חיה') הנאכלת, לבין החיה אשר לא תיאכל (כלומר בין המעוברת האוכלת ביום הכיפורים לבין המעוברת שאינה אוכלת)". ולפי זה שתי השאלות שהוקשו לעיל מתורצות היטב...
"ואל בני ישראל תדבר לאמר קחו שעיר עזים לחטאת ועגל וכבש בני שנה תמימם לעלה"
בספרא נאמר על פסוק זה: וכי מה ראו ישראל להביא יותר מאהרן? אלא אמר להם: אתם יש בידכם בתחילה ויש בידיכם בסוף, יש בידיכם בתחילה "וישחטו שעיר עזים" (אחי יוסף) ויש בידיכם בסוף "עשו להם עגל מסכה", יבא שעיר ויכפר על מעשה שעיר, יבא עגל ויכפר על מעשה העגל.
נמצא, אם כן, שהשעיר מכפר על מעשה יוסף, שזרקו אותו אל הבור, והעגל מכפר על חטא העגל.
יש להבין – שאל הצדיק רבי יחזקאל ליפשיץ מקאליש – מה היה צורך דווקא עכשיו לכפר על חטא יוסף?
אלא – השיב הצדיק – במדרש מובא, שהאחים כעסו על יוסף, כיוון שראו, שעתיד לצאת ממנו ירבעם בן נבט, שעתיד להקים עגלי זהב בבית א-ל ולחטוא ולהחטיא את ישראל בעבודה זרה, ומשום כך רצו למנוע זאת ועל כן זרקו אותו לבור.
על כן, עד מעשה חטא העגל, הייתה איזו שהיא הצדקה למעשה יוסף, שהרי כל הכוונה הייתה למנוע עבודה זרה בישראל, אולם לאחר חטא העגל שוב לא היה כל פתחון פה ותשובה על מעשה יוסף.
לכן, כאשר נצטווו ישראל להביא כפרה על חטא העגל, נצטווו להביא גם שעיר ככפרה על "וישחטו שעיר עזים".
"יין ושכר אל תשת אתה ובניך אתך בבאכם אל אהל מועד"
צריך להבין, מדוע נאסר היין והשכר דווקא בבואם אל אהל מועד?
אלא העניין יבואר על פי דברי רבותינו במדרש (שמות רבה): כיפה של חשבונות הייתה חוץ לירושלים, וכל שמבקש לחשוב הולך לשם. למה? – שלא יחשוב בירושלים ויצטער, לפי שנקראת "משוש כל הארץ".
ולפי זה מובן, למה נאסר היין במקדש, כי במקדש יש שמחה, וכמו שכתוב: "שמחתי באומרים לי בית ה' נלך", ואילו היין נברא רק בעבור לנחם בו אבלים, ולמי שהגיעו רעה ולא יכול לשאת אותה, וכמאמר שלמה המלך: "תנו שכר לאובד ויין למרי נפש".
משל למה הדבר דומה? – לשני הולכי דרכים, שנפגשו זה עם זה, אחד היה רופא והשני היה נחתום (מוכר מיני מאפה), ושניהם הלכו לתור בארץ לבקש להם מקום לפרנסתם. וכאשר נפגשו יחדיו, אמר הרופא לנחתום: הלא כבר נאמר "טובים השנים מן האחד", ולכן נלכה נא יחדיו ונבקש לנו מקום נאות לפרנסתנו. אמר הנחתום לרופא: מה לי ולך ללכת יחד, הרי אתה מבקש למצוא עיר מלאה חולים כדי לרפאותם, ואני מבקש ההיפך, כי אני רוצה עיר מלאה אנשים בריאים וחזקים, שיבלו ימיהם באכילה ובשתייה, ואני אעשה לפניהם מיני מאפה, ואוכל להתפרנס מהם בכבוד.
והנמשל, המקדש והיין, מקומו של זה לא מקומו של זה, לכן אמר "יין ושכר אל תשת בבואכם אל אהל מועד".
לרפואת:
יוסף בן שרה
יצחק בן יונה
סתיו בת אירית
יהונתן צבי בן שרית מרגלית
בנימין בן זילפה
תמר-מאיה בת אילנה
אבינועם ראובן בן פרחה
נתן בן גילה
דוד יוסף בן רחל
אלעד בן תרז תמר
אופיר בן שרה
אורי בן רחל
אורי בן תמר
רוחמה חיה בת חוה
ציון בת אלונה (א' בצירה)
רינה אליה בת אירה איטה
טובה חיה בת שרה
זיו בן מרגלית
דבורה בת שמחה
מירב בת אסתר
נמרוד בן צפריר
ליאת בת צילה
דבורה בת ציפורה
עודד רפאל בן יונה
אליהו בן נעימה
אופק בן רביד
יאיר יונתן רפאל בן מירב מיכל
נווה בן רעות
שמעון בן סוליקה
הדס בת שרה פוריה
הדסה בת מרה (MERA)
עידו בן יעל
מיכאל בן לאה
הילה בת ליז עליזה
דורי בן אורה
דיזי -זהבה בת נזלו
מזל בת מרים
אורנית בת רות
שמעון בן רחל
לימור בת פנינה (פאולינה)
שלום בן סעדה
רחלי בת לילי אפרת
אסתר בת רחל
אפרת בת דבורה הינדה
דניאל בן הילה שרה
דוד אריה בן מרים
גיטה בת נעכא (NECHA)
אבנר בן סלמה
מאיר בן אסתר
שושנה בת שרה
נתי בן דבורה
אתי אסתר ארנונה בת שרה
אורטל בת יפית
יהודית בת ציונה סינייה
חסיבה בת חנה
גד בן אסתר
חן בת ענת חנה
צבי בן חביבה
עינב בת רבקה
נילי בת שרה הניה
אייל ראובן בן אורנה נריה
חנה בת סלה SALA
גילה בת יקוטי
וכל חולי עמו ישראל.
"אל נא רפא נא לה"!
"אָנָּא, בְּכֹחַ גְדֻּלַּת יְמִינְךָ תַּתִּיר צְרוּרָה:
קַבֵּל רִנַּת עַמְּךָ, שַׂגְּבֵנוּ, טַהֲרֵנוּ, נוֹרָא:
נָא גִבּוֹר, דוֹרְשֵׁי יִחוּדְךָ כְּבָבַת שָׁמְרֵם:
בָּרְכֵם, טַהֲרֵם, רַחֲמֵי צִדְקָתְךָ תָּמִיד גָמְלֵם:
חֲסִין קָדוֹשׁ, בְּרוֹב טוּבְךָ נַהֵל עֲדָתְךָ:
יָחִיד גֵּאָה, לְעַמְּךְ פְּנֵה, זוֹכְרֵי קְדֻשָּׁתְךָ:
שַׁוְעָתֵנוּ קַבֵּל וּשְׁמַע צַעֲקָתֵנוּ, יוֹדֵעַ תַעֲלֻמוֹת: "
רפואה שלמה ובשורות טובות לכל עם ישראל!
שבת שלום ומבורך!!
חג שמח!!
קיץ טוב ובריא!!
בס"ד
"להבדיל בין הטמא ובין הטהור, ובין החיה הנאכלת לבין החיה אשר לא תיאכל "
בתחילת הפסוק, הטמא קודם לטהור ("בין הטמא ובין הטהור"), ואם כן למה בהמשך הפסוק, הטהור קודם לטמא ("בין החיה הנאכלת לבין החיה אשר לא תיאכל`")? ועוד, הרי הדרך לסיים בדבר טוב, ולמה הפך הכתוב את הסדר וסיים ב"החיה אשר לא תיאכל", שהיא מהמין הטמא?
תירץ הגרעק"א, שבפסוק זה יש רמז לאמור בגמרא ביומא. שם בגמרא מבואר, שמעוברת שמתאווה לאכול ביום הכיפורים, לוחשים לה שיום הכיפורים היום, ואם הדבר אינו מועיל, יכולה לאכול. וממשיכה הגמרא, שאישה אחת שמעה ללחש והתגברה ולא אכלה, ויצא ממנה ר' יוחנן, אך אישה אחרת שאכלה, יצא ממנה רשע (שבתאי אוצר פירות).
ולכל זה רומז הפסוק: הפסוק שואל "להבדיל בין הטמא ובין הטהור", מה שורש ההבדל בין אדם טמא לאדם טהור, ועל כך הוא עונה "בין החיה (=יולדת, הקרויה בלשון התורה 'חיה') הנאכלת, לבין החיה אשר לא תיאכל (כלומר בין המעוברת האוכלת ביום הכיפורים לבין המעוברת שאינה אוכלת)". ולפי זה שתי השאלות שהוקשו לעיל מתורצות היטב...
"ואל בני ישראל תדבר לאמר קחו שעיר עזים לחטאת ועגל וכבש בני שנה תמימם לעלה"
בספרא נאמר על פסוק זה: וכי מה ראו ישראל להביא יותר מאהרן? אלא אמר להם: אתם יש בידכם בתחילה ויש בידיכם בסוף, יש בידיכם בתחילה "וישחטו שעיר עזים" (אחי יוסף) ויש בידיכם בסוף "עשו להם עגל מסכה", יבא שעיר ויכפר על מעשה שעיר, יבא עגל ויכפר על מעשה העגל.
נמצא, אם כן, שהשעיר מכפר על מעשה יוסף, שזרקו אותו אל הבור, והעגל מכפר על חטא העגל.
יש להבין – שאל הצדיק רבי יחזקאל ליפשיץ מקאליש – מה היה צורך דווקא עכשיו לכפר על חטא יוסף?
אלא – השיב הצדיק – במדרש מובא, שהאחים כעסו על יוסף, כיוון שראו, שעתיד לצאת ממנו ירבעם בן נבט, שעתיד להקים עגלי זהב בבית א-ל ולחטוא ולהחטיא את ישראל בעבודה זרה, ומשום כך רצו למנוע זאת ועל כן זרקו אותו לבור.
על כן, עד מעשה חטא העגל, הייתה איזו שהיא הצדקה למעשה יוסף, שהרי כל הכוונה הייתה למנוע עבודה זרה בישראל, אולם לאחר חטא העגל שוב לא היה כל פתחון פה ותשובה על מעשה יוסף.
לכן, כאשר נצטווו ישראל להביא כפרה על חטא העגל, נצטווו להביא גם שעיר ככפרה על "וישחטו שעיר עזים".
"יין ושכר אל תשת אתה ובניך אתך בבאכם אל אהל מועד"
צריך להבין, מדוע נאסר היין והשכר דווקא בבואם אל אהל מועד?
אלא העניין יבואר על פי דברי רבותינו במדרש (שמות רבה): כיפה של חשבונות הייתה חוץ לירושלים, וכל שמבקש לחשוב הולך לשם. למה? – שלא יחשוב בירושלים ויצטער, לפי שנקראת "משוש כל הארץ".
ולפי זה מובן, למה נאסר היין במקדש, כי במקדש יש שמחה, וכמו שכתוב: "שמחתי באומרים לי בית ה' נלך", ואילו היין נברא רק בעבור לנחם בו אבלים, ולמי שהגיעו רעה ולא יכול לשאת אותה, וכמאמר שלמה המלך: "תנו שכר לאובד ויין למרי נפש".
משל למה הדבר דומה? – לשני הולכי דרכים, שנפגשו זה עם זה, אחד היה רופא והשני היה נחתום (מוכר מיני מאפה), ושניהם הלכו לתור בארץ לבקש להם מקום לפרנסתם. וכאשר נפגשו יחדיו, אמר הרופא לנחתום: הלא כבר נאמר "טובים השנים מן האחד", ולכן נלכה נא יחדיו ונבקש לנו מקום נאות לפרנסתנו. אמר הנחתום לרופא: מה לי ולך ללכת יחד, הרי אתה מבקש למצוא עיר מלאה חולים כדי לרפאותם, ואני מבקש ההיפך, כי אני רוצה עיר מלאה אנשים בריאים וחזקים, שיבלו ימיהם באכילה ובשתייה, ואני אעשה לפניהם מיני מאפה, ואוכל להתפרנס מהם בכבוד.
והנמשל, המקדש והיין, מקומו של זה לא מקומו של זה, לכן אמר "יין ושכר אל תשת בבואכם אל אהל מועד".
לרפואת:
יוסף בן שרה
יצחק בן יונה
סתיו בת אירית
יהונתן צבי בן שרית מרגלית
בנימין בן זילפה
תמר-מאיה בת אילנה
אבינועם ראובן בן פרחה
נתן בן גילה
דוד יוסף בן רחל
אלעד בן תרז תמר
אופיר בן שרה
אורי בן רחל
אורי בן תמר
רוחמה חיה בת חוה
ציון בת אלונה (א' בצירה)
רינה אליה בת אירה איטה
טובה חיה בת שרה
זיו בן מרגלית
דבורה בת שמחה
מירב בת אסתר
נמרוד בן צפריר
ליאת בת צילה
דבורה בת ציפורה
עודד רפאל בן יונה
אליהו בן נעימה
אופק בן רביד
יאיר יונתן רפאל בן מירב מיכל
נווה בן רעות
שמעון בן סוליקה
הדס בת שרה פוריה
הדסה בת מרה (MERA)
עידו בן יעל
מיכאל בן לאה
הילה בת ליז עליזה
דורי בן אורה
דיזי -זהבה בת נזלו
מזל בת מרים
אורנית בת רות
שמעון בן רחל
לימור בת פנינה (פאולינה)
שלום בן סעדה
רחלי בת לילי אפרת
אסתר בת רחל
אפרת בת דבורה הינדה
דניאל בן הילה שרה
דוד אריה בן מרים
גיטה בת נעכא (NECHA)
אבנר בן סלמה
מאיר בן אסתר
שושנה בת שרה
נתי בן דבורה
אתי אסתר ארנונה בת שרה
אורטל בת יפית
יהודית בת ציונה סינייה
חסיבה בת חנה
גד בן אסתר
חן בת ענת חנה
צבי בן חביבה
עינב בת רבקה
נילי בת שרה הניה
אייל ראובן בן אורנה נריה
חנה בת סלה SALA
גילה בת יקוטי
וכל חולי עמו ישראל.
"אל נא רפא נא לה"!
"אָנָּא, בְּכֹחַ גְדֻּלַּת יְמִינְךָ תַּתִּיר צְרוּרָה:
קַבֵּל רִנַּת עַמְּךָ, שַׂגְּבֵנוּ, טַהֲרֵנוּ, נוֹרָא:
נָא גִבּוֹר, דוֹרְשֵׁי יִחוּדְךָ כְּבָבַת שָׁמְרֵם:
בָּרְכֵם, טַהֲרֵם, רַחֲמֵי צִדְקָתְךָ תָּמִיד גָמְלֵם:
חֲסִין קָדוֹשׁ, בְּרוֹב טוּבְךָ נַהֵל עֲדָתְךָ:
יָחִיד גֵּאָה, לְעַמְּךְ פְּנֵה, זוֹכְרֵי קְדֻשָּׁתְךָ:
שַׁוְעָתֵנוּ קַבֵּל וּשְׁמַע צַעֲקָתֵנוּ, יוֹדֵעַ תַעֲלֻמוֹת: "
רפואה שלמה ובשורות טובות לכל עם ישראל!
שבת שלום ומבורך!!
חג שמח!!
קיץ טוב ובריא!!
