פרשת נח
י-ם הדלקה 4.27 צאת 5.38 ת"א הדלקה 4.45 צאת 5.40 ב"ש הדלקה 4.36 צאת 5.38 ולזכרו של גנדי: ברכבת בימים שבהם בכיס הי חור, ארגן גנדי שורה שלמה של שטות איך לנסוע ברכבת בלי אי הנוחיות של קנית כרטיס. בהתחלה הוא עשה את זה לבד. ברגע שהיה נכנס לרכבת, היה מוצא מקום קרוב לבית השימוש. אח"כ, כשהיה רואה שאיזה פאלח מאחד הכפרים נכנס לתא וסוגר אחריו את הדלת, היה קם, דופק על הדלת, וצועק: בולאט מן פדלאק! (כרטיס בבקשה). הפלאח היה בטוח שהגיע המבקר, והיה פותח קצת את הדלת ומושיט את ידו עם הכרטיס החוצה. גנדי היה לוקח אז את הכרטיס ומסתלק. אח"כ פיתח את השיטה בצורה שאפשרה להסיע ברכב כיתה שלמה. לפני שהמפקח הי מתחיל את הסבוב, היה גנדי דוחס את כל הכיתה לתוך בית השימוש, וכשההוא היה דופק, היה מושיט לו כרטיס אחד, שאותו ארגן קודם לפי השיטה הנ"ל. אח"כ היה צורך להסיע מחלקה שלמה, ובקרונות של הרכבת לא בנו בתי שימוש די מרווחים למטרה זו. לכן גנדי נאל. לפתח שיטה חדשה. כשהכרטיסן בא, כולם שלחו אותו לגנדי, בטענה שהוא מרכז את הנדיעה. כשההוא פנה לגנדי, היה גנדי שואל כמה זה צריך לעלות בשביל כולם ביחד. אחרי שהכרטיסן נקב במחיר, היה גנדי מוציא שקיק גדול, מלא מטבעות של מיל, ומתחיל למנות לאט לאט אל תוך היד של הכטיסן, מיל אחרי מיל. כשהיגע ל14 מיל, היה מישהו נותן דחיפה, וכל המטבעות היו מתפזרות על הרצפה. מיד היו כולם מתחילים לאסוף את הכסף, תוך דאגה כנה, שלא ילך אף מיל אחד לאיבוד. בינתיים היה הכרטיסן מוכרח להמשיך בבקורת. כשהיה חוזר פעם שניה, היה גם המחזה חוזר פעם שניה, וכך עד התחנה הסופית. כזב כיפאק היי! של אורי סלע.
י-ם הדלקה 4.27 צאת 5.38 ת"א הדלקה 4.45 צאת 5.40 ב"ש הדלקה 4.36 צאת 5.38 ולזכרו של גנדי: ברכבת בימים שבהם בכיס הי חור, ארגן גנדי שורה שלמה של שטות איך לנסוע ברכבת בלי אי הנוחיות של קנית כרטיס. בהתחלה הוא עשה את זה לבד. ברגע שהיה נכנס לרכבת, היה מוצא מקום קרוב לבית השימוש. אח"כ, כשהיה רואה שאיזה פאלח מאחד הכפרים נכנס לתא וסוגר אחריו את הדלת, היה קם, דופק על הדלת, וצועק: בולאט מן פדלאק! (כרטיס בבקשה). הפלאח היה בטוח שהגיע המבקר, והיה פותח קצת את הדלת ומושיט את ידו עם הכרטיס החוצה. גנדי היה לוקח אז את הכרטיס ומסתלק. אח"כ פיתח את השיטה בצורה שאפשרה להסיע ברכב כיתה שלמה. לפני שהמפקח הי מתחיל את הסבוב, היה גנדי דוחס את כל הכיתה לתוך בית השימוש, וכשההוא היה דופק, היה מושיט לו כרטיס אחד, שאותו ארגן קודם לפי השיטה הנ"ל. אח"כ היה צורך להסיע מחלקה שלמה, ובקרונות של הרכבת לא בנו בתי שימוש די מרווחים למטרה זו. לכן גנדי נאל. לפתח שיטה חדשה. כשהכרטיסן בא, כולם שלחו אותו לגנדי, בטענה שהוא מרכז את הנדיעה. כשההוא פנה לגנדי, היה גנדי שואל כמה זה צריך לעלות בשביל כולם ביחד. אחרי שהכרטיסן נקב במחיר, היה גנדי מוציא שקיק גדול, מלא מטבעות של מיל, ומתחיל למנות לאט לאט אל תוך היד של הכטיסן, מיל אחרי מיל. כשהיגע ל14 מיל, היה מישהו נותן דחיפה, וכל המטבעות היו מתפזרות על הרצפה. מיד היו כולם מתחילים לאסוף את הכסף, תוך דאגה כנה, שלא ילך אף מיל אחד לאיבוד. בינתיים היה הכרטיסן מוכרח להמשיך בבקורת. כשהיה חוזר פעם שניה, היה גם המחזה חוזר פעם שניה, וכך עד התחנה הסופית. כזב כיפאק היי! של אורי סלע.
