פרשת "לך לך":
בס"ד
"המול לכם כל זכר "
ידועה שאלת המפרשים, הרי אברהם קיים את כל התורה לפני שנצטווה, ומדוע לא קיים גם את מצוות המילה קודם שציווהו הקב"ה?
יש מפרשים (שפתי חכמים, למשל) שהטעם הוא על פי הכלל הידוע, "גדול המצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה", ולכן לא רצה אברהם למול כל עוד לא היה מצווה (שהרי מילה היא פעולה שניתן לעשותה רק פעם אחת, ואם יקיימנה בזמן שאינו מצווה, לא יוכל לקיימה לאחר מכן שוב, בזמן שיצווה עליו הקב"ה לעשות כן, ויפסיד את מעלת "מצווה ועושה").
בשו"ת שרידי אש (הרב ויינברג) מובא טעם אחר- מעצם הגדרתה של מצווה זו כ"ברית", ברור שלא ייתכן שאדם יכרות "ברית" בעצמו, בלי שהאחר (במקרה זה- הקב"ה) יפנה אליו לשם כך. "ברית", מעצם טבעה, מצריכה שניים, ולכן ברור מדוע לא נקט בה אברהם כצעד חד צדדי מבלי שהקב"ה פנה אליו.
"ושרי אשת אברם לא ילדה לו"
דווקא "לו" לא ילדה – דייק הצדיק רבי יחיאל ממליץ – אבל בעצמה נחשב לה הדבר כאילו ילדה ילדים רבים, שהרי כבר נאמר "את הנפש אשר עשו בחרן", ודרשו חז"ל: שהכניסן תחת כנפי השכינה, אברהם מגייר את האנשים, ושרה מגיירת את הנשים, וכבר אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: כל המלמד בן חברו תורה – מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו.
הרי נחשב לה לשרי כאילו כבר ילדה ילדים רבים, אלא ש"לו" – לאברהם – עדיין לא ילדה.
"ותאמר שרי אל אברם חמסי עליך"
תלונתה של שרה אמנו על אברהם איננה מובנת ומה מקום יש לכעס זה.
במדרש מוסבר הדבר על פי משל:
שני בני אדם, היו חבושים בבית האסורים. יום אחד בא המלך לביקור בבית הסוהר, והייתה זו שעת רצון מלפניו, משום כך אמר המלך, כי יבקשו ממנו בקשה אחת וימלאנה.
מיד קם אחד מן האסירים ויאמר אל המלך: הוד מלכותו, אנא, חטאתי לפניך ומבקש אני ממך סליחה ומחילה על כך. אנא, הוצא אותי מכלאי.
נכמרו רחמי המלך על האסיר ויצווה לשריו לשחררו מבית האסורים ולהשיבו אל ביתו.
האסיר השני, שבאותה העת בה הגיע המלך לא היה נוכח שם, אמר לחברו לכלא: כעס רב לי עליך! בידך היה מלבקש גם בעבורי לצאת לחופשי, שהרי אילו היית אומר למלך, שישחרר גם אותי, או אז, הייתי יוצא אף אני לחופשי, כי עת רצון הייתה לפני המלך, אולם כעת , שאמרת "הוצא אותי מכלאי", אותך הוציא ואותי השאיר.
כן הוא הנמשל:
כך אמרה שרה לאברהם: אילו בעת שהבטיחך הקב"ה "שכר הרבה מאד" היית אומר ומבקש "ואנו הולכים עריריים" בלשון רבים, הרי כמו שנתן לך בן (ישמעאל), כך הייתי זוכה גם אני ונפקדת בבן. כעת שאמרת "ואנכי הולך ערירי" בלשון יחיד, לך נתן הקב"ה בן ולי לא נתן. ולכן "חמסי עליך"!
לרפואת:
יוסף בן שרה
יצחק בן יונה
סתיו בת אירית
יהונתן צבי בן שרית מרגלית
בנימין בן זילפה
תמר-מאיה בת אילנה
אבינועם ראובן בן פרחה
נתן בן גילה
דוד יוסף בן רחל
אלעד בן תרז תמר
אופיר בן שרה
אורי בן רחל
אורי בן תמר
רוחמה חיה בת חוה
ציון בת אלונה (א' בצירה)
רינה אליה בת אירה איטה
טובה חיה בת שרה
זיו בן מרגלית
דבורה בת שמחה
מירב בת אסתר
נמרוד בן צפריר
ליאת בת צילה
דבורה בת ציפורה
עודד רפאל בן יונה
אליהו בן נעימה
אופק בן רביד
יאיר יונתן רפאל בן מירב מיכל
נווה בן רעות
שמעון בן סוליקה
הדס בת שרה פוריה
הדסה בת מרה (MERA)
עידו בן יעל
מיכאל בן לאה
הילה בת ליז עליזה
דורי בן אורה
דיזי -זהבה בת נזלו
מזל בת מרים
אורנית בת רות
שמעון בן רחל
לימור בת פנינה (פאולינה)
שלום בן סעדה
רחלי בת לילי אפרת
אסתר בת רחל
אפרת בת דבורה הינדה
דניאל בן הילה שרה
דוד אריה בן מרים
גיטה בת נעכא (NECHA)
אבנר בן סלמה
מאיר בן אסתר
שושנה בת שרה
נתי בן דבורה
אתי אסתר ארנונה בת שרה
אורטל בת יפית
יהודית בת ציונה סינייה
נחמה רייזל בת קריינדל
חסיבה בת חנה
גד בן אסתר
חן בת ענת חנה
צבי בן חביבה
עינב בת רבקה
נילי בת שרה הניה
אייל ראובן בן אורנה נריה
וכל חולי עמו ישראל.
"אל נא רפא נא לה"!
"אָנָּא, בְּכֹחַ גְדֻּלַּת יְמִינְךָ תַּתִּיר צְרוּרָה:
קַבֵּל רִנַּת עַמְּךָ, שַׂגְּבֵנוּ, טַהֲרֵנוּ, נוֹרָא:
נָא גִבּוֹר, דוֹרְשֵׁי יִחוּדְךָ כְּבָבַת שָׁמְרֵם:
בָּרְכֵם, טַהֲרֵם, רַחֲמֵי צִדְקָתְךָ תָּמִיד גָמְלֵם:
חֲסִין קָדוֹשׁ, בְּרוֹב טוּבְךָ נַהֵל עֲדָתְךָ:
יָחִיד גֵּאָה, לְעַמְּךְ פְּנֵה, זוֹכְרֵי קְדֻשָּׁתְךָ:
שַׁוְעָתֵנוּ קַבֵּל וּשְׁמַע צַעֲקָתֵנוּ, יוֹדֵעַ תַעֲלֻמוֹת: "
רפואה שלמה ובשורות טובות לכל עם ישראל!
שבת שלום ומבורך!
בס"ד
"המול לכם כל זכר "
ידועה שאלת המפרשים, הרי אברהם קיים את כל התורה לפני שנצטווה, ומדוע לא קיים גם את מצוות המילה קודם שציווהו הקב"ה?
יש מפרשים (שפתי חכמים, למשל) שהטעם הוא על פי הכלל הידוע, "גדול המצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה", ולכן לא רצה אברהם למול כל עוד לא היה מצווה (שהרי מילה היא פעולה שניתן לעשותה רק פעם אחת, ואם יקיימנה בזמן שאינו מצווה, לא יוכל לקיימה לאחר מכן שוב, בזמן שיצווה עליו הקב"ה לעשות כן, ויפסיד את מעלת "מצווה ועושה").
בשו"ת שרידי אש (הרב ויינברג) מובא טעם אחר- מעצם הגדרתה של מצווה זו כ"ברית", ברור שלא ייתכן שאדם יכרות "ברית" בעצמו, בלי שהאחר (במקרה זה- הקב"ה) יפנה אליו לשם כך. "ברית", מעצם טבעה, מצריכה שניים, ולכן ברור מדוע לא נקט בה אברהם כצעד חד צדדי מבלי שהקב"ה פנה אליו.
"ושרי אשת אברם לא ילדה לו"
דווקא "לו" לא ילדה – דייק הצדיק רבי יחיאל ממליץ – אבל בעצמה נחשב לה הדבר כאילו ילדה ילדים רבים, שהרי כבר נאמר "את הנפש אשר עשו בחרן", ודרשו חז"ל: שהכניסן תחת כנפי השכינה, אברהם מגייר את האנשים, ושרה מגיירת את הנשים, וכבר אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: כל המלמד בן חברו תורה – מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו.
הרי נחשב לה לשרי כאילו כבר ילדה ילדים רבים, אלא ש"לו" – לאברהם – עדיין לא ילדה.
"ותאמר שרי אל אברם חמסי עליך"
תלונתה של שרה אמנו על אברהם איננה מובנת ומה מקום יש לכעס זה.
במדרש מוסבר הדבר על פי משל:
שני בני אדם, היו חבושים בבית האסורים. יום אחד בא המלך לביקור בבית הסוהר, והייתה זו שעת רצון מלפניו, משום כך אמר המלך, כי יבקשו ממנו בקשה אחת וימלאנה.
מיד קם אחד מן האסירים ויאמר אל המלך: הוד מלכותו, אנא, חטאתי לפניך ומבקש אני ממך סליחה ומחילה על כך. אנא, הוצא אותי מכלאי.
נכמרו רחמי המלך על האסיר ויצווה לשריו לשחררו מבית האסורים ולהשיבו אל ביתו.
האסיר השני, שבאותה העת בה הגיע המלך לא היה נוכח שם, אמר לחברו לכלא: כעס רב לי עליך! בידך היה מלבקש גם בעבורי לצאת לחופשי, שהרי אילו היית אומר למלך, שישחרר גם אותי, או אז, הייתי יוצא אף אני לחופשי, כי עת רצון הייתה לפני המלך, אולם כעת , שאמרת "הוצא אותי מכלאי", אותך הוציא ואותי השאיר.
כן הוא הנמשל:
כך אמרה שרה לאברהם: אילו בעת שהבטיחך הקב"ה "שכר הרבה מאד" היית אומר ומבקש "ואנו הולכים עריריים" בלשון רבים, הרי כמו שנתן לך בן (ישמעאל), כך הייתי זוכה גם אני ונפקדת בבן. כעת שאמרת "ואנכי הולך ערירי" בלשון יחיד, לך נתן הקב"ה בן ולי לא נתן. ולכן "חמסי עליך"!
לרפואת:
יוסף בן שרה
יצחק בן יונה
סתיו בת אירית
יהונתן צבי בן שרית מרגלית
בנימין בן זילפה
תמר-מאיה בת אילנה
אבינועם ראובן בן פרחה
נתן בן גילה
דוד יוסף בן רחל
אלעד בן תרז תמר
אופיר בן שרה
אורי בן רחל
אורי בן תמר
רוחמה חיה בת חוה
ציון בת אלונה (א' בצירה)
רינה אליה בת אירה איטה
טובה חיה בת שרה
זיו בן מרגלית
דבורה בת שמחה
מירב בת אסתר
נמרוד בן צפריר
ליאת בת צילה
דבורה בת ציפורה
עודד רפאל בן יונה
אליהו בן נעימה
אופק בן רביד
יאיר יונתן רפאל בן מירב מיכל
נווה בן רעות
שמעון בן סוליקה
הדס בת שרה פוריה
הדסה בת מרה (MERA)
עידו בן יעל
מיכאל בן לאה
הילה בת ליז עליזה
דורי בן אורה
דיזי -זהבה בת נזלו
מזל בת מרים
אורנית בת רות
שמעון בן רחל
לימור בת פנינה (פאולינה)
שלום בן סעדה
רחלי בת לילי אפרת
אסתר בת רחל
אפרת בת דבורה הינדה
דניאל בן הילה שרה
דוד אריה בן מרים
גיטה בת נעכא (NECHA)
אבנר בן סלמה
מאיר בן אסתר
שושנה בת שרה
נתי בן דבורה
אתי אסתר ארנונה בת שרה
אורטל בת יפית
יהודית בת ציונה סינייה
נחמה רייזל בת קריינדל
חסיבה בת חנה
גד בן אסתר
חן בת ענת חנה
צבי בן חביבה
עינב בת רבקה
נילי בת שרה הניה
אייל ראובן בן אורנה נריה
וכל חולי עמו ישראל.
"אל נא רפא נא לה"!
"אָנָּא, בְּכֹחַ גְדֻּלַּת יְמִינְךָ תַּתִּיר צְרוּרָה:
קַבֵּל רִנַּת עַמְּךָ, שַׂגְּבֵנוּ, טַהֲרֵנוּ, נוֹרָא:
נָא גִבּוֹר, דוֹרְשֵׁי יִחוּדְךָ כְּבָבַת שָׁמְרֵם:
בָּרְכֵם, טַהֲרֵם, רַחֲמֵי צִדְקָתְךָ תָּמִיד גָמְלֵם:
חֲסִין קָדוֹשׁ, בְּרוֹב טוּבְךָ נַהֵל עֲדָתְךָ:
יָחִיד גֵּאָה, לְעַמְּךְ פְּנֵה, זוֹכְרֵי קְדֻשָּׁתְךָ:
שַׁוְעָתֵנוּ קַבֵּל וּשְׁמַע צַעֲקָתֵנוּ, יוֹדֵעַ תַעֲלֻמוֹת: "
רפואה שלמה ובשורות טובות לכל עם ישראל!
שבת שלום ומבורך!
