לגבי הביטויים המצוטטים,
הבנתי שייגר הסכים להוריד את מרביתם, ואכן עשה כך (מי שמגיע לפוסטים שלו דרך המטמון של גוגל - מוצא ביטויים מאוד מרוככים). אבל למרות שהגיע להסכמה עם דבורית שרגל, עורכת תפוז, לגהי השארת הביטוי "אתר הריכולים והמסיבות" ככינוי לאתר ONE - כעבור יומיים היא חזרה בה ודרשה ממנו למחוק גם את זה. בעין השביעית מופיע סיכום מאוד מעניין של הפרשה, כולל ראיונות עם ייגר, שני המפעילים הראשונים של הבלוג, ותגובת תפוז.
http://www.the7eye.org.il/articles/Pages/13_03_2008_jagermeister_tapuz.aspx?RetUrl=/WRITTERS/Pages/oren_persico.aspx כתבה של אורן פרסיקו 13.03.08 אחד הדברים החשובים, לדעתי, הם 5 הפסקאות האלה, המופיעות בערך באמצע הכתבה: "אמנם בעבר התפארו תפוז ומנכ"לו גיא אליאב בפלטפורמה שהאתר מעניק לתוכן הגולשים. חברת תפוז התייחסה לעצמה כ'מובילת מהפכת ה-2.0 WEB בישראל', ובמאמר שכתב אליאב לפני כשנה וחצי לעיתון 'גלובס' הוא כינה את הבלוגוספירה כולה בתואר 'העיתונות החדשה', וקבע כי 'אנו עדים כאן לאחד התהליכים המשמעותיים ביותר שעוברת החברה הדמוקרטית: היא מבצעת אט אט פניית פרסה וחוזרת אל הדגם הפונדמנטליסטי של הדמוקרטיה הישירה'. מובן שגם בדמוקרטיה, פונדמנטליסטית וישירה ככל שתהיה, יש מקום להטלת הגבלות מסוימות על חופש הביטוי. השאלה היא אם במקרה שלפנינו היה ראוי לעשות זאת, ומדוע בתפוז העלימו פוסטים שנויים במחלוקת עוד לפני שהסוגיה הועמדה לבחינת בית-המשפט. לדברי עו"ד איתן להמן, מומחה ללשון הרע ומי שפירסם בגליונות הדפוס של 'העין השביעית' מדור קבוע בנושא, לא ניתן לקבוע באופן חד-משמעי כי הביטויים המצוטטים במכתב מהווים דיבה ולשון הרע, בוודאי בכל הנוגע לביטוי 'אתר הריכולים והמסיבות'. להמן: 'אי-אפשר להגיד על פניו שהדברים שנכתבים פה היו זוכים להגנת בית-המשפט, אבל ודאי שיש מקום לדיון. יש כאן ביטויים קשים, אבל דווקא 'אתר הריכולים והמסיבות' - לא ברור שזה לשון הרע. וגם אם כן, זה משהו שייקל להגן עליו בבית-המשפט בטענה של תום לב'. לדברי עו"ד להמן, תמוהה במיוחד ההתנהלות של אתר תפוז מרגע קבלת המכתב. לדבריו, אין כל אפשרות לראות בהם אחראים למה שנכתב בבלוג, לפחות עד שהצעת החוק של ישראל חסון, הקובעת כי על אתרי האינטרנט הגדולים תחול אחריות לתוכן הגולשים, תעבור בקריאה שלישית".
פדיחות