פרשת ייגרמסטר

[נוסעת סמוייה]

פרשת ייגרמסטר

טור דיעה מעניין של דורון אביגד מגלובס על פרשת ייגרמסטר: "בלוגרים, אל תלכו לתפוז" http://www.globes.co.il/serve/globes/printWindow.asp?did=1000321509 למי שלא שמע: ייגרמסטר, אחד מהבלוגרים הפופולאריים ביותר בתפוז, כתב בלוג של ביקורת התקשורת בתחום הספורט. שניים מנשואי הביקורת שלו הם אתר הספורט ONE ואופירה אסייג - מנהלת האתר ושדרנית ספורט. לפני מס' ימים, שלח עורך הדין של אתר הספורט ONE מכתב התראה לכותב הבלוג, לתפוז אנשים ולגיא אליאב - מנכ"ל תפוז. בעקבות חליפת המכתבים הזו, נדרש ייגרמסטר לצנזר ולהוריד חלק מהפוסטים שלו. ייגרמסטר בחר למחוק את כל הבלוג שלו ולהשאיר רק מכתב פרידה. דורון אביגד טוען שתפוז אנשים, אתר המבוסס באופן בלעדי על תוכן גולשים בלבד, צריכים לגונן על יוצרי התכנים האנונימיים שלה, גם במחיר הפסד משפטי. בנוסף לכך, הוא מבקר את עורכת תפוז, דבורית שרגל, שחשפה בבלוג שלה את חליפת המסרים/אימיילים עם ייגרמסטר: "וכאן הנקודה: לא חושפים מיילים משותפים לדרך. נקודה. רוצה להתנצח, מאסת לגמרי בייגרמסטר? חכי בסבלנות לבית המשפט. בכותבך כי 'כל צד רשאי להשתמש במיילים המועברים אליו, גם אם זה לא נוח לשולח' את שולחת מסר קשה לכל הבלוגרים ויצרני התכנים שלך, ויוצרת אצלם ספק מסוכן: האם מה שיכתבו לך היום יהיה הראייה המשפטית נגדם מחר? מסר שכזה עלול לא רק לפגוע בתפוז, אלא להחריב את תדמיתו כאתר תוכן גולשים. ובהמשך, גם להחריב את תפוז בכלל". הנוסח המלא של המכתב ששלח עורך הדין של One להנהלת תפוז - בגלובס, כתבה של יונתן כיתאין http://www.globes.co.il/serve/globes/printWindow.asp?did=1000321663 מה דעתכם? צודק דורון אביגד, תפוז צריכים לגונן על יוצרי התכנים האנונימיים, גם במחיר תביעה משפטית? או שהמחיר יקר מידי ולא מוצדק? (אגב, ההתכתשות בין גלובס ודבורית שרגל נמשכת בבלוג של דבורית שרגל)

 

[uzi2]

עמדתי.

ראשית, ציטוט מהסכם השימוש עם תפוז: "בנוסף מתחייבת הגולשת לפצות ולשפות את תפוז אנשים בגין כל נזק, הפסד, אבדן או הוצאה, מכל מן וסוג שהוא, שנגרמו או ייגרמו לתפוז אנשים, והקשורים, במישרין או בעקיפין, לתכני גולשות המועלים ו/או המופיעים בבלוג TV ו/או באתר אלבומים ו/או באתר פליקס ו/או בכל מקום אחר באתר תפוז, וזאת מיד לאחר דרישתה הראשונה של תפוז אנשים, והיא מוותרת באופן סופי, מוחלט ובלתי חוזר על כל טענה או דרישה כלפי תפוז אנשים בקשר עם התכנים האמורים." השאלה הגדולה היא האם היתה כאן לשון הרע לדעתם של עורכי תפוז. אם לדעתם של עורכי תפוז היתה כאן משום לשון הרע, הרי לדעתי חובתם להסיר את התוכן. אם לדעתם לא היתה כאן לשון הרע עליהם לקחת על עצמם את האחריות לאפשרות של תביעה משפטית ולקחת את הסיכון שהשופט יחליט אחרת. מצד שני, לדעתי במקרה שהשופט מחליט נגד הכותב אך מקבל כי מדובר במקרה שאיננו ברור מאליו, על בית המשפט לפטור את ספקית הפלטפורמה מאחריות משפטית. אחרת ספקיות פלטפורמה עלולות לצנזר בכל מקרה של מכתב מעו"ד ונקבל שיטה קבועה של גורמים מבוקרים להסיר ביקורות ולהרתיע מבקרים. סגנון הכתיבה של ייגרמסטר על פי הציטוטים שהפניית אליהם בוטה מאוד ובהחלט משאיר בעיני טעם רע. אני כן מזדהה עם חלק מהביקורות שלו (אם כי לא עם סגנונן). ושוב זה חוזר לאחריות העצומה שיש לגולשים. היום כל גולש צריך להיות חצי עו"ד.

 

[OriIdan]

אני לא חושב שתפוז אחראים למשהו

תפוז הם גוף טכנולוגי המספק פלטפורמה. הם לא עורכים את התוכן. מאחר שהם פלטפורמה בלבד אין אפשרות להאשים אותם. זה כמו להאשים את הכביש או בונה הכביש בתאונת דרכים שקרתה על אותו כביש.

 

[uzi2]

אבל היו פסיקות נגד אתרי תוכן גולשים.

כבר היו לא מעט פסיקות שקבעו שאם בעל אתר תוכן גולשים קיבל מידע שמשהו לא חוקי מתרחש באתר, לבעלי האתר יש אחריות להסיר אותו. בוני הכביש אינם נושאים אחריות למעט על הבניה של הכביש. אתר אמור להיות דבר שמתוחזק בשיגרה על ידי בוני האתר. לא מקובל מבחינה משפטית להטיל אחריות על בעלי אתר תוכן גולשים לנטר בשגרה את האתר, אבל כבר היו פסיקות על מקרים שבהם נקבע כי מכיוון שידעו על הפרה של החוק, חובה עליהם היתה להסיר את ההפרה (ואין ספק שיש להם את הכלים הטכניים לבצע זאת). הבעיה שלי (ולא רק שלי) עם המציאות, היא שזה גורם לכך שבעלי אתרי תוכן גולשים לפעמים מעדיפים לא לקחת סיכון וכתוצאה מכך גם מקרים לגיטימיים של ביקורת לגיטימית, או של מידע שחשוב לציבור לדעת, נמחקים בגלל עורכי הדין של גורמים מבוקרים ובגלל שספקיות הפלטפורמה לתוכן גולשים לא לוקחות סיכון. המצב עלול להחמיר אם הצעת החוק של ח"כ ישראל חסון (הידועה בשם חוק הטוקבקים) תעבור (היא עברה בקריאה טרומית אבל זה לא אומר שהיא תעבור).

 

[OriIdan]

זו בדיוק הבעיה

קל להאשים את אתרי התוכן כי את הבלוגרים האנונימיים קשה להאשים. נראה שמערכת המשפט עדיין לא הסתגלה לעולם האינטרנט. את הבלוגר האנונימי לא ניתן לזהות לכן קשה להגיש נגדו כתב אישום. לעומת זאת את הנהלת אתר התוכן קל לזהות. אני מקווה שמערכת המשפט תתבגר ותשתנה הגישה הזו של להאשים גופים טכנולוגיים בדברים שלא קשורים אליהם. אחרי הנהלת אתרי תוכן גולשים זה גוף טכנולוגי המספק שירותים טכנולוגיים בלבד ולא שירותי תוכן. תפוז ללא גולשים כותבים היה פיל לבן (או במקרה הזה כתום

) שאף אחד לא היה מסתכל לכיוונו.

 

[Kiru]

בוא לא ניסחף,

ונזכור שיש מישהו גם בצד השני וגם לו יש זכויות. ההבדל היחיד בין אתר תוכן גולשים לבין אתר "רגיל", הוא שבאתר תוכן גולשים צריך לתת למפעיל זמן להתמודד עם הבעיה שייתכן שהוא כלל לא היה מודע לה. אתר תוכן גולשים הוא אתר לכל דבר, מלבד העובדה שהכותבים שלו עובדים בחינם. אין שום סיבה שיהיו לו זכויות שאין לאתר אחר, רק בגלל שהאתר האחר משלם משכורת לכותבים שלו. ספציפים לגבי הבלוג המדובר, לא שמעתי עליו וממילא גם לא קראתי אותו, אבל אני לא רואה שום בעיה בהורדתו. ממש מוזר לי שמישהו מצפה שחברה מסחרית תספוג נזק כדי שהוא יוכל לפרסם את הגיגיו. שיתכבד ויפתח אתר פרטי, ואז יתמודד כרצונו עם עורכי הדין של one – על חשבונו.

 

[נוסעת סמוייה]

אני מסכימה אתך, לגבי החלק השני של דברייך;

רק שיש פה בעיה תדמיתית. אם מנכ"ל תפוז מגדיר את הבלוגיה כ"עיתונות החדשה" - ניתן לצפות ממנו גם ליכולת עמידה מול לחצים של כאלה הרואים את עצמם נפגעים מהכתוב. ואם תפוז רוצים את הבלוגרים אצלם ולא באתרים פרטיים או בישראבלוג - הייתי מצפה מהם לא להתקפל כל כך מהר מול איומי תביעה. לגבי החלק הראשון של דברייך - יש הרבה הבדלים בין אתר תוכן שמעסיק עובדים בשכר, לבין אתר תוכן שמבוסס על תוכן גולשים. ואחד ההבדלים העיקריים הוא שתוכן של עובדים בשכר עובר דרך עורכים ובקרה לפני פרסומו, בעוד שבאתר המבוסס על תוכן גולשים אי אפשר לפקח מראש על הכתוב. ולכן, גם שאלת האחריות של בעלי האתר שונה מהותית.

 

[Kiru]

ההבדל הטכני הזה מתבטל

לאחר שהצד הנפגע מיידע את עורך האתר. את יכולה לקרוא לזה עריכה רטרואקטיבית. צריך להבין שבלוג זה לא עיתון. עורך עיתון מכיר את הכותבים שלו, ויכול לסמוך על מילתו של כותב רציני שהנכתב הוא אמת (מה גם שהוא לא ייתן להשמצות ברורות להגיע בכלל לדפוס). מה גיא אליאב יודע על הבלוגר הזה? אולי הוא שקרן? אולי יש לו חשבון עם אופירה אסייג? אי אפשר לדעת ואין סיבה להסתכן. אני גם לא חושב שבישראבלוג זה יהיה אחרת.

 

[נוסעת סמוייה]

בלוג זה לא עיתון,

אבל השמצות בהחלט נכתבות בעיתונים. ראה, למשל, מה כתבו ב"הארץ" על אופירה אסייג... http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=918924&contrassID=2&subContrassID=13&sbSubContrassID=0 גם זה שהנכתב הוא אמת - לא בהכרח ישמש הגנה נגד תביעה. מה שכן - לעיתון יש ביטוח כדי לכסות הגנה משפטית במקרה של תביעה. ולאתרי אינטרנט - כנראה, ככל שידוע לי, אין. לגבי ה- להסתכן: הכניעה ללחצים היא אולי המעשה הזהיר והנבון מבחינה כלכלית, אבל יש בה סכנות מסוגים אחרים: סיכון אחד, הוא הפגיעה בתדמית ואולי אף איבוד גולשים (לפחות כאלה ששוקלים כרגע היכן לפתוח בלוג). והסיכון השני הוא, שתפוז שידרו עכשיו לכווווווווווווווווווווולם שהם לחיצים ונסחטים.

 

[OriIdan]

שאלה של איך אתה מתיחס לאתר

אני לא מתיחס לאתר כאתר בו הכותבים עובדים בחינם. אני מתיחס לזה כמערכת טכנולוגית המאפשרת לאנשים לכתוב. אם מדובר באתר בו הכותבים עובדים בחינם אזי יש אחריות של מפעילי האתר. אם מדובר בפלטפורמה טכנולוגית בלבד אז אין אחריות. ממה שהבנתי בהודעות קודמות, יש תקדים של משפט מול אתר היידפארק שבית המשפט קבע שהאתר הוא בסך הכל פלטפורמה טכנולוגית ולכן אין אחריות למפעילי האתר. גם אני לא מכיר את הבלוג המדובר. אני רק מדבר עקרונית. אני גם לא חושב שתפוז צריכים להפסיד בשבילו. אני חושב שתפוז לא אחראים עליו והם צריכים לעמוד על כך שהם אינם אחראים.

 

[Kiru]

אי אפשר להרוויח כסף לאורך זמן

מבלוג שיש בו לשון הרע באופן עקבי, ולטעון "אני לא אחראי". זה לא יתפוש. טענות כאלה הן לגיטימיות ונכונות לחלוטין כשמדובר ב-ISP, שאין לו קשר לתכנים והוא באמת רק צינור. אם אתר יטען דבר כזה בבית המשפט הוא יעשה מעצמו בדיחה.

 

[OriIdan]

ספק טכנולוגיה הוא כמו ISP

אין קשר להאם אפשר להרוויח או אי אפשר להרוויח. תפוז או כל ספק פלטפורמה אינו מספק פלטפורמה לבלוגר אחד ואין לו שום אחריות לגבי האנשים. יש כאלו שיבחרו כל הזמן לרדת על אחרים ויש כאלו שיכתבו בנושאים אחרים. אני גם חושב שלא ראוי לכתוב תכנים שכל כולם בבחינת לשון הרע אבל כל אחד והבחירות שלו. מערכת בלוגים אינה יכולה להכתיב לבעלי הבלוגים שום דבר לגבי התכנים.

 

[Kiru]

יכולה ועושה

קרא את תקנון תפוז ותראה. וזה גם לגיטימי לחלוטין (בניגוד לסעיפים אחרים בתקנון שמאוד לא לגיטימיים לדעתי). אתה צריך להבדיל בין ISP שהתוכן שעובר שקוף לו מכל בחינה, לבין אתר בלוגים שחי בפועל מהתוכן הספציפי שכותבים גולשים. אבל עזוב, הדיון ביננו לא רלוונטי מפני שאנחנו לא בית המשפט. תפוז לא פועלת ע"פ אידיאולוגיה אלא ע"פ שיקולים עסקיים, ובפועל השארת הבלוג הזה היא סיכון משפטי.

 

[נוסעת סמוייה]

עוזי כבר ענה לך, לגבי תביעות ופסיקות,

וזה יכול להסביר את החשש של תפוז, אבל לעניות דעתי (ואני לא עורכת דין), לא מצדיק את ההתנהלות שלהם בפרשה הזו. יש את פסק הדין במשפט בורוכוב נגד פרן ויש את פסק הדין במשפט תביעת לשון הרע של איציק סודרי מש"ס נגד אתר הפורומים החופשי היידפארק. בשני המקרים, אגב, מדובר בפסקי דין של בית משפט השלום, מה שאומר שלא מדובר בתקדימים מחייבים מבחינה משפטית. במקרה השני, בית משפט השלום בתל אביב דחה את תביעת לשון הרע של איציק סודרי מש"ס נגד אתר הפורומים החופשי היידפארק, וחייב את התובעים בתשלום הוצאות. לדברי השופטת, רות רונן מבית משפט השלום בתל אביב: "האתר דומה לכיכר גדולה. מקימי האתר אחראים להקמת הכיכר ולתחזוקתה. הם מאפשרים מבחינה טכנית לאחרים להקים בכיכר לוחות מודעות בנושאים כאלה ואחרים, לוחות שעליהם יכולים אנשים המעוניינים בכך לתלות פרסומים כאוות נפשם". ובהתאם לאנלוגיה הזאת, "לא ניתן לראות את הנתבע כמי שמפרסם בעצמו את המודעות על גבי לוחות המודעות. המפרסמים הם אנשים אחרים. יתכן שניתן לאתר אותם ולברר את זהותם, ויתכן שלא. אולם הקושי באיתור ובזיהוי של המפרסמים עצמם, אינו הופך את הנתבע ל'מפרסם'. הקמת הבמה שבה מבוצעים הפרסומים הפוגעים ותחזוקתה, אף היא אינה הופכת את הנתבע למי שפרסם את הפרסומים הפוגעים". ( "דברו חופשי" - מאת: ענת שיחור-אהרונסון ועידו קינן, NRG , 1/8/2005 ) פסק הדין, במשפט בורוכוב-פרן, מיסד את המבחן המשולש כתנאי להטלת אחריות על ספק, שלא הסיר חומר פוגע ממחשביו: 1. ידיעה בפועל - רק אם הנפגע פנה, התריע ודרש להסיר את החומר הפוגע ייחשב הספק כאילו ידע על קיומו של החומר הפוגע 2. ודאות לפגיעה - רק אם הפירסום פוגע ואסור באופן חד-משמעי וניכר על פניו יישא הספק בחבות אם נמנע ממחיקת החומר הפוגע 3. יכולת המניעה - הספק יהיה אחראי רק עד כמה שיוכל, במאמץ סביר, למנוע את הפגיעה בנפגע. ( "אוקספורד נ' מלך הערפדים - על אחריות ספק שירותי אינטרנט בישראל" - מאת: עו"ד חיים רביה) נראה שבתפוז נהגו לפי המבחן המשולש, והחליטו להסיר את הפרסומים הפוגעים, וכנראה שזה צעד נבון מבחינת הזהירות; אבל לא היה להם את האומץ להתמודד בבית המשפט על שאלת אחריותם (כאמור, פסק הדין במשפט בורוכוב-פרן ניתן בבית משפט השלום והוא לא מחייב כתקדים משפטי). יש פה שאלה גדולה של סיכוי-סיכון. אגב, באתר של עו"ד חיים רביה, תמהים על הבחירה של תפוז: "law.co.il תוהה מדוע לא פעל 'תפוז' לפי פסה"ד בנושא סודרי נ' שטלריד: אין לאפשר לאדם ליצור לעצמו 'חסינות' מפני כל פרסום שהוא לכאורה פוגע, על ידי משלוח מכתב אזהרה לאתר, תוך חיוב האתר מאותו שלב ואילך (עד מתי?) להיות אחראי למנוע כל פרסום המתייחס לאותו אדם שיש בו משום לשון הרע. הטלת חיוב כזה על מפעיל האתר, גם אם הוא מתייחס רק לאותם אנשים ששלחו אליו מכתבי התראה, תחייב הקמתו של מנגנון אנושי יקר, תיצור אפקט של הרתעת יתר, ותגבה מחיר חברתי".

 

[נוסעת סמוייה]

"ברח" הלינק האמצעי:

אוקספורד נ' מלך הערפדים http://www.law.co.il/showarticles.php?d=h&article=33

 

[ailag]

יש עובדת בתפוז שאחראית על הבלוגים בצד החברתי

אני חושבת שזה משנה את התמונה המשפטית.

 

[OriIdan]

נראה לי שאת צודקת

ואולי זה מה שיוצר את הבעייה. תפוז כנראה לא מתייחסים לעצמם כספק תשתית טכנולוגית בלבד. זה בניגוד נראה לי להיידפארק אם כי אותם אני ממש לא מכיר (כי אני לא אוהב את הפורומים בצורה שיש אצלם, מהבחינה הטכנית, לא מבחינת התוכן)

 

[נוסעת סמוייה]

אני רוצה להוסיף לדברי ailag ,

שלא רק שבתפוז יש עורכת תוכן לבלוגיה ומעליה עורכת תוכן ראשית, אלא שהעורכות גם מקדמות תכנים לדף הבית. כך שאם בלוג מסוים נחשב אחד מהפופולאריים ביותר (קראתי באיזה מקום שהבלוג של ייגר היה אחד מחמשת הבלוגים המובילים בתפוז) - אי אפשר לטעון "לא ידענו, לא ראינו". אבל, לדעתי האישית, אם בלוג מסוים נחשב לאחד מהבלוגים המובילים ביותר באתר, ואם זה בלוג שזכה ב"בחירת העורך" מס' פעמים - לא הוגן וגם לא נכון מבחינה עסקית להתקפל לגמרי (ואני לא אומרת שהיו צריכים להתעלם לחלוטין מהדרישות במכתב ההתראה).

 

[עו~ד דורון זיסו]

מסכים

הסיטואציה לא פשוטה, ודרישה לשני מיליון היא דרישה לשני מיליון, ואמנם אתר שמעמיד פלטפורמה לא חייב (מבחינה משפטית) לעמוד מאחורי תורמי התוכן שלו, אך מצד שני, זה אתר שמגדיר את עצמו כאתר מוביל בתוכן גולשים. כאשר האתר הוא בבעלות חברה חזקה מבחינה כלכלית, אפשר גם לענות לצד שכנגד, "אנחנו מוכנים לקחת את הטענות שלך לבחינה משפטית. הרי ידוע שאחוז מאד מאד גדול של "איומים, בתביעות, לא הופכות לתביעות ואחוז מאד גדול מהתביעות בתחום לשון הרע מסתיימות בלי פסק דין, בקול דממה דקה. המסר שיכול להתקבל מהפרשה הוא: 1. אנחנו מוכנים להרוויח כסף מבלוגים, כל עוד לא מאיימים עלינו בתביעות. 2. אנחנו לא מוכנים להגן על חופש הביטוי של הגולשים, לא משתלם לנו. 3. בכל פעם שמישהו ישכור עו"ד שישלח לנו מכתב אתראה, אנו נכנס לבלוגים ונמחק תכנים. איך הבלוגיה תראה? אתם מתארים לעצמכם חברת טלוויזיה מורידה כל פעם מערכון כגון אחד ממערכוני ארץ נהדרת, מכיוון מהוא מרגיז מישהו? בחופש הביטוי מונצח מדרג. אם יש לך ערוץ/זיכיון לטלוויזיה, יש לך חופש ביטוי. אם אתה בלוגר, תחפש לך פלטפורמה לא ישראלית.

 

[Kiru]

היה לך אי פעם ספק

שסעיפים 1-3 שלך מייצגים את המציאות בכל אתרי התוכן הגדולים בישראל?