כ ו כ ב5376
New member
פרשת חקת
בס"ד
לעילוי נשמתו של דוד בן חנה סוויסה
פרשת חקת
...
צריך לדעת לשמוע בקול השם ולא לסור ימין ושמאל מכל אשר מצווה.
בפרשה התורה מספרת על חטא מי מריבה. הקב"ה מצווה את משה קח את המטה והקהל את העדה אתה ואהרון אחיך ודברתם אל הסלע ונתן מימיו והוצאת להם מים מן הסלע והשקית את העדה ואת בעירם. נשאלת השאלה מה ההבדל בין הכאה לדיבור האם ע"י הכאה יקטן הפלא, וכי בגלל זה יתמעט כוחו של משה, הלא בשני האופנים הוצאת המים נעשית בדרך פלאית.
בספר 'ברכת מרדכי' מבאר הגאון רבי ברוך מרדכי אזרחי שליט"א אף שלנו נראה שאין חשיבות בין דיבור לבין הכאה, אבל ביחס לציווי של הקב"ה אין מקום לחשבונות כאלו. כי כאשר יש ציווי מפורש לדבר אל הסלע, אין מקום לא לחישובים ולא לחשבונות. הכל מפנה את מקומו לביצוע המושלם כפי שנאמר ללא היסוס וללא מחשבה. ואם אדם יתחיל לחשוב אולי הקב"ה התכוון אחרת משמע שחסר הוא באמונתו. כי עלינו לשמוע בקול ה' לא מפני שאנו מבינים, ולא מפני שאנו חושבים כי הקב"ה צודק, אלא פשוט מפני שעלינו לשמוע. כי המטרה היא לשמוע בקולו של מקום. אבל אם ננסה לערב את שיקול דעתינו בענין, זה לא נחשב לשמוע בקול ה', אלא בקול עצמך.
ואולם אליבא דאמת באמת מבאר רש"י שיש הבדל בין הכאה לדיבור וכך מבאר רש"י את ההבדל בין דיבור אל הסלע או הכאת הסלע. כי אילו דיברו אל הסלע היה מקום לקל וחומר ללמוד מן הסלע, מה סלע זה שאינו מדבר ואינו שומע ואינו צריך לפרנסה, מקיים דיבורו של מקום, קל וחומר אנו. ועל ידי מעשה זה היה מתקדש שם שמים. נמצא אם כך שאילו דברו אל הסלע היה נוסף כאן ב'קידוש שם שמים' ובגלל שהיכו אותו נגרם חסרון בקידוש ה', וזו היתה התביעה על משה ואהרן לפי דרגתם שנחסר בקידוש ה' בעולם.
ומוסיף לבאר הגרב"מ אזרחי שליט"א מדוע נבחר דווקא הסלע שילמדו ממנו כיצד לשמוע בקול ה'. ויש בזה ב' ענינים א- כי הסלע שומע ללא חישובים וללא חשבונות, כשהסלע שומע אין זאת בעקבות הסכמתו לענין. כי אין לסלע לא הבנה ולא הסכמה, אך יש לו שמיעה וציות. ועלינו ללמוד ממנו לשמוע בקול מי שנצווינו לשמוע בקולו כפי ששומע הסלע כך צריך לשמוע. ענין נוסף – הרי לסלע אין ברירה שלא לשמוע אין לו כח התנגדות, עצם מציאותו הוא צייתן. כך היא עיקר הוויתו וקיומו, מצביע על כך יום יום שעה שעה, אף כשהוא מצווה לשנות ממהלכו הרגיל כך בדיוק היא צייתניותו שעצם מציאותו צייתנית היא. זהו גם אופן דרך וצורת הצייתנות שנצטוינו לשמוע בקול הבורא, מששמענו את רצון הבורא עלינו להכנס מיד למהלך של 'אין ברירה' ללא מחשבה מיותרת חישובים או חשבונות. על אף שבזה אנו שונים מהסלע, שהרי לסלע אין אפשרות להתנגד, ולנו כביכול יש אפשרות אחרת, אבל חובתנו להכנס למצב שאין אפשרות אחרת, כאילו יש קיר מפריד בינינו לבין רצונינו האישי ואין ברירה אחרת אלא ללכת באותה דרך ובאותה צורה שנדרשה מאתנו.
אם נרצה לבטא את הדברים באופן מעשי, נוכל להביא דוגמא מהמעשה עם הגאון ר' משה פיינשטיין זצ"ל שהיה צריך להפגש עם עשיר אחד מתומכי התורה שזמנו היה מצומצם, וכשהגיע העשיר והתכונן הרב להתקרב אליו ראה שמישהו עדיין מתפלל ואוחז בעמידה ואסור לעבור כנגד המתפלל, והמתין עד שסיים, ולאחר מכן התנצל בפני הנדיב על האיחור והסביר לו שאם אסור לעבור כנגד המתפלל זה כמו קיר בטון שאי אפשר לזוז ממנו בגלל ההלכה שאוסרת זאת.
בס"ד
לעילוי נשמתו של דוד בן חנה סוויסה
פרשת חקת
...
צריך לדעת לשמוע בקול השם ולא לסור ימין ושמאל מכל אשר מצווה.
בפרשה התורה מספרת על חטא מי מריבה. הקב"ה מצווה את משה קח את המטה והקהל את העדה אתה ואהרון אחיך ודברתם אל הסלע ונתן מימיו והוצאת להם מים מן הסלע והשקית את העדה ואת בעירם. נשאלת השאלה מה ההבדל בין הכאה לדיבור האם ע"י הכאה יקטן הפלא, וכי בגלל זה יתמעט כוחו של משה, הלא בשני האופנים הוצאת המים נעשית בדרך פלאית.
בספר 'ברכת מרדכי' מבאר הגאון רבי ברוך מרדכי אזרחי שליט"א אף שלנו נראה שאין חשיבות בין דיבור לבין הכאה, אבל ביחס לציווי של הקב"ה אין מקום לחשבונות כאלו. כי כאשר יש ציווי מפורש לדבר אל הסלע, אין מקום לא לחישובים ולא לחשבונות. הכל מפנה את מקומו לביצוע המושלם כפי שנאמר ללא היסוס וללא מחשבה. ואם אדם יתחיל לחשוב אולי הקב"ה התכוון אחרת משמע שחסר הוא באמונתו. כי עלינו לשמוע בקול ה' לא מפני שאנו מבינים, ולא מפני שאנו חושבים כי הקב"ה צודק, אלא פשוט מפני שעלינו לשמוע. כי המטרה היא לשמוע בקולו של מקום. אבל אם ננסה לערב את שיקול דעתינו בענין, זה לא נחשב לשמוע בקול ה', אלא בקול עצמך.
ואולם אליבא דאמת באמת מבאר רש"י שיש הבדל בין הכאה לדיבור וכך מבאר רש"י את ההבדל בין דיבור אל הסלע או הכאת הסלע. כי אילו דיברו אל הסלע היה מקום לקל וחומר ללמוד מן הסלע, מה סלע זה שאינו מדבר ואינו שומע ואינו צריך לפרנסה, מקיים דיבורו של מקום, קל וחומר אנו. ועל ידי מעשה זה היה מתקדש שם שמים. נמצא אם כך שאילו דברו אל הסלע היה נוסף כאן ב'קידוש שם שמים' ובגלל שהיכו אותו נגרם חסרון בקידוש ה', וזו היתה התביעה על משה ואהרן לפי דרגתם שנחסר בקידוש ה' בעולם.
ומוסיף לבאר הגרב"מ אזרחי שליט"א מדוע נבחר דווקא הסלע שילמדו ממנו כיצד לשמוע בקול ה'. ויש בזה ב' ענינים א- כי הסלע שומע ללא חישובים וללא חשבונות, כשהסלע שומע אין זאת בעקבות הסכמתו לענין. כי אין לסלע לא הבנה ולא הסכמה, אך יש לו שמיעה וציות. ועלינו ללמוד ממנו לשמוע בקול מי שנצווינו לשמוע בקולו כפי ששומע הסלע כך צריך לשמוע. ענין נוסף – הרי לסלע אין ברירה שלא לשמוע אין לו כח התנגדות, עצם מציאותו הוא צייתן. כך היא עיקר הוויתו וקיומו, מצביע על כך יום יום שעה שעה, אף כשהוא מצווה לשנות ממהלכו הרגיל כך בדיוק היא צייתניותו שעצם מציאותו צייתנית היא. זהו גם אופן דרך וצורת הצייתנות שנצטוינו לשמוע בקול הבורא, מששמענו את רצון הבורא עלינו להכנס מיד למהלך של 'אין ברירה' ללא מחשבה מיותרת חישובים או חשבונות. על אף שבזה אנו שונים מהסלע, שהרי לסלע אין אפשרות להתנגד, ולנו כביכול יש אפשרות אחרת, אבל חובתנו להכנס למצב שאין אפשרות אחרת, כאילו יש קיר מפריד בינינו לבין רצונינו האישי ואין ברירה אחרת אלא ללכת באותה דרך ובאותה צורה שנדרשה מאתנו.
אם נרצה לבטא את הדברים באופן מעשי, נוכל להביא דוגמא מהמעשה עם הגאון ר' משה פיינשטיין זצ"ל שהיה צריך להפגש עם עשיר אחד מתומכי התורה שזמנו היה מצומצם, וכשהגיע העשיר והתכונן הרב להתקרב אליו ראה שמישהו עדיין מתפלל ואוחז בעמידה ואסור לעבור כנגד המתפלל, והמתין עד שסיים, ולאחר מכן התנצל בפני הנדיב על האיחור והסביר לו שאם אסור לעבור כנגד המתפלל זה כמו קיר בטון שאי אפשר לזוז ממנו בגלל ההלכה שאוסרת זאת.