פרשת "חיי שרה":
בס"ד
"ואברהם זקן בא בימים"
מקשה הכלי יקר, הרי עובדה זו (שאברהם היה זקן) כבר נאמרה לעיל (פרק יח, פסוק יא- "ואברהם ושרה זקנים באים בימים") ומדוע נשנתה כאן שוב? (התירוץ הפשוט על כך הוא כמו שכתב הרשב"ם, שפסוק זה נאמר כאן לא כדי לחדש לנו עובדה, אלא כדי להקדים מדוע מיהר כעת אברהם למצוא אישה ליצחק, כיוון שנהיה זקן וחשב הגיעה העת להשיא בנו בחייו).
ומיישב הכלי יקר- המציאות היא, שאשה טובה מוסיפה חיים וכוח לבעלה, וכך גם ילד, מוסיף חיים וכוח להוריו, וכאשר חסר אחד מהם, פוחתים החיים והכוח. והנה, לעיל, בפרק יח, כשנאמר שאברהם היה זקן, היה זה לפני שנולד לו ילד. אך מאז, בינתיים נולד יצחק, וכשהיו לאברהם גם אישה וגם ילד, הוסיף חיים ולא הרגיש זקן, וכך כביכול חדל מלהיות זקן. אולם, כעת כשנפטרה שרה, כאמור בתחילת הפרשה, חזר אברהם להרגיש "זקן בא בימים", ולכן מעלה הפסוק שוב את עניין זקנותו.
ואכן, כך מבואר במדרש תנחומא, שכיוון שנפטרה שרה, קפצה על אברהם זקנה. וב"אגדת בראשית" (מדרש אגדה לספר בראשית), פרק לד, נאמר כך:
"ואברהם זקן בא בימים... כיון שמתה שרה מיד קפצה עליו זקנה... משל לחובל (=ספן) גבור שהיה לו ספינה, כבש את המים ואת הרוחות, בא עליו פירטון (=שודדים) ועמד והרג כולן. לאחר זמן... בא עליו רוח קשה ונשברה ספינתו, התחיל מבקש רחמים מבני אדם, בבקשה מכם הצילו אותי. אמרו לו אתמול היית מכבש את המים, והורג את הפירטין, ועכשיו אתה מבקש מן אחרים שיצילו אותך? אמר להם, כל זמן שהייתה ספינתי קיימת, הייתי גיבור ולא הוצרכתי שיסייעוני, ועכשיו נשברה ספינתי נשבר כחי. כך אברהם, גיבור, באו עליו פירטין ועמד והרג כולן, שנאמר ויחלק עליהם הוא ועבדיו ויכם (בראשית יד טו) ומל לעצמו ולישמעאל ולילידי ביתו שמונה עשר ושלש מאות וכל מקנת כספו ביום אחד, ראה גבורה שהייתה בידו, שנאמר בעצם היום הזה נמול וגו'. אמרו לו, אתמול היית שולט בכל העולם, דכתיב ברוך אברם לאל עליון וגו', ועכשיו את אומר גר ותושב וגו'? אמר להם ומה אעשה שמתה אשתי, שנאמר ואקברה מתי וגו'? מיד 'ואברהם זקן'".
"ויצא יצחק לשוח בשדה"
חז"ל מלמדים אותנו, כי באותה שעה תקן יצחק תפלת מנחה. בגמרא ,במסכת ברכות, אמרו: "תפילות – אבות תקנום". אבות העולם יסדו לנו את שלש התפילות. אברהם אבינו תיקן תפילת שחרית, יצחק אבינו תיקן את תפילת המנחה, ויעקב אבינו תיקן תפילת ערבית.
והנה האות השנייה בשמותיהם של אבותינו מרמזת לנו על התפילה שתיקנו: אברהם, האות השנייה שבשמו היא האות "ב", המרמזת על תפילת הבוקר, היא תפילת שחרית. האות השנייה בשמו של יצחק היא האות "צ", המורה על הצהרים, זמן תפילת המנחה, והאות השנייה בשמו של יעקב היא האות "ע" ,לרמז על תפילת ערבית.
"ארץ ארבע מאת שקל כסף ביני ובינך מה היא"
הסבא מקלם שואל, שלכאורה רואים כאן שינוי קיצוני אצל עפרון, שבתחילה אמר עפרון לאברהם: "השדה נתתי לך והמערה אשר בו לך נתתיה", ואם כן רואים שהיה עדין נפש ונדיב לב ואינו רוצה שום ממון. ואחר כך אמר "ארבע מאות שקל ביני ובינך מה היא", שמכאן הבין אברהם, שמכיוון שהזכיר לו הסכום שהוא רוצה – ארבע מאות שקל – מיד "וישקול אברהם לעפרון" וכו', ומאין בא השינוי הזה בעפרון מן הקצה אל הקצה?
ותירץ הסבא מקלם, על פי המסופר על הרמב"ם, שהיה לו וויכוח עם חכמי המדע. הם אמרו, כי יכולים ללמד את החתול דרך ארץ ונימוס, שיתנהג כמו בן אדם ולהפוך את טבעו, והרמב"ם אמר, כי אי אפשר להפוך את טבעו. החכמים קיבלו על עצמם עד זמן מסוים ללמד את החתול מנהג דרך ארץ.
כיוון שבא יום המיועד, בא קהל גדול לראות את הפלא, איך שהחתול מסדר שולחנות ומציע מפות, וכל אחד שנכנס לבית, ניגש אליו החתול והשתחווה לפניו וקיבל את כל אחד בכבוד, והושיב כל אחד במקומו. ואחר כך הלך החתול להביא לפני הקהל טס עם יין כדי לכבד אותם, ונשא הטס עם הכוסות.
והנה כיוון שרצה לעלות על השולחן עם היין, פתח הרמב"ם קופסא ויצא משם עכבר. כיוון שראה החתול את העכבר, עזב את הטס עם היין וכל היין נשפך על השולחן, והוא רדף אחר העכבר להשיג אותו. ואז הודו כולם לרמב"ם, כי אי אפשר ללמד את החתול, שישנה את טבעו.
כך היה גם עם עפרון: כל זמן שלא ראה את הכסף לפני עיניו, היה נראה איש עדין כמו החתול, אבל כשאברהם לקח את הכסף בידו ועפרון שמע את הצלצול של הכסף, כמו שכתוב, שאברהם אמר לוף "נתתי כסף השדה קח ממני", כיוון שעפרון ראה את הכסף, נתהפך לאיש אחר, ואז שכח את כל העדינות והנדיבות שלו, ורדף אחרי הכסף כמו שהחתול רדף אחרי העכבר, מפני שהיה להוט להון...
לרפואת:
יוסף בן שרה
יצחק בן יונה
סתיו בת אירית
יהונתן צבי בן שרית מרגלית
בנימין בן זילפה
תמר-מאיה בת אילנה
אבינועם ראובן בן פרחה
נתן בן גילה
דוד יוסף בן רחל
אלעד בן תרז תמר
אופיר בן שרה
אורי בן רחל
אורי בן תמר
רוחמה חיה בת חוה
ציון בת אלונה (א' בצירה)
רינה אליה בת אירה איטה
טובה חיה בת שרה
זיו בן מרגלית
דבורה בת שמחה
מירב בת אסתר
נמרוד בן צפריר
ליאת בת צילה
דבורה בת ציפורה
עודד רפאל בן יונה
אליהו בן נעימה
אופק בן רביד
יאיר יונתן רפאל בן מירב מיכל
נווה בן רעות
שמעון בן סוליקה
הדס בת שרה פוריה
הדסה בת מרה (MERA)
עידו בן יעל
מיכאל בן לאה
הילה בת ליז עליזה
דורי בן אורה
דיזי -זהבה בת נזלו
מזל בת מרים
אורנית בת רות
שמעון בן רחל
לימור בת פנינה (פאולינה)
שלום בן סעדה
רחלי בת לילי אפרת
אסתר בת רחל
אפרת בת דבורה הינדה
דניאל בן הילה שרה
דוד אריה בן מרים
גיטה בת נעכא (NECHA)
אבנר בן סלמה
מאיר בן אסתר
שושנה בת שרה
נתי בן דבורה
אתי אסתר ארנונה בת שרה
אורטל בת יפית
יהודית בת ציונה סינייה
נחמה רייזל בת קריינדל
חסיבה בת חנה
גד בן אסתר
חן בת ענת חנה
צבי בן חביבה
עינב בת רבקה
נילי בת שרה הניה
אייל ראובן בן אורנה נריה
וכל חולי עמו ישראל.
"אל נא רפא נא לה"!
"אָנָּא, בְּכֹחַ גְדֻּלַּת יְמִינְךָ תַּתִּיר צְרוּרָה:
קַבֵּל רִנַּת עַמְּךָ, שַׂגְּבֵנוּ, טַהֲרֵנוּ, נוֹרָא:
נָא גִבּוֹר, דוֹרְשֵׁי יִחוּדְךָ כְּבָבַת שָׁמְרֵם:
בָּרְכֵם, טַהֲרֵם, רַחֲמֵי צִדְקָתְךָ תָּמִיד גָמְלֵם:
חֲסִין קָדוֹשׁ, בְּרוֹב טוּבְךָ נַהֵל עֲדָתְךָ:
יָחִיד גֵּאָה, לְעַמְּךְ פְּנֵה, זוֹכְרֵי קְדֻשָּׁתְךָ:
שַׁוְעָתֵנוּ קַבֵּל וּשְׁמַע צַעֲקָתֵנוּ, יוֹדֵעַ תַעֲלֻמוֹת: "
רפואה שלמה ובשורות טובות לכל עם ישראל!
שבת שלום ומבורך!!
בס"ד
"ואברהם זקן בא בימים"
מקשה הכלי יקר, הרי עובדה זו (שאברהם היה זקן) כבר נאמרה לעיל (פרק יח, פסוק יא- "ואברהם ושרה זקנים באים בימים") ומדוע נשנתה כאן שוב? (התירוץ הפשוט על כך הוא כמו שכתב הרשב"ם, שפסוק זה נאמר כאן לא כדי לחדש לנו עובדה, אלא כדי להקדים מדוע מיהר כעת אברהם למצוא אישה ליצחק, כיוון שנהיה זקן וחשב הגיעה העת להשיא בנו בחייו).
ומיישב הכלי יקר- המציאות היא, שאשה טובה מוסיפה חיים וכוח לבעלה, וכך גם ילד, מוסיף חיים וכוח להוריו, וכאשר חסר אחד מהם, פוחתים החיים והכוח. והנה, לעיל, בפרק יח, כשנאמר שאברהם היה זקן, היה זה לפני שנולד לו ילד. אך מאז, בינתיים נולד יצחק, וכשהיו לאברהם גם אישה וגם ילד, הוסיף חיים ולא הרגיש זקן, וכך כביכול חדל מלהיות זקן. אולם, כעת כשנפטרה שרה, כאמור בתחילת הפרשה, חזר אברהם להרגיש "זקן בא בימים", ולכן מעלה הפסוק שוב את עניין זקנותו.
ואכן, כך מבואר במדרש תנחומא, שכיוון שנפטרה שרה, קפצה על אברהם זקנה. וב"אגדת בראשית" (מדרש אגדה לספר בראשית), פרק לד, נאמר כך:
"ואברהם זקן בא בימים... כיון שמתה שרה מיד קפצה עליו זקנה... משל לחובל (=ספן) גבור שהיה לו ספינה, כבש את המים ואת הרוחות, בא עליו פירטון (=שודדים) ועמד והרג כולן. לאחר זמן... בא עליו רוח קשה ונשברה ספינתו, התחיל מבקש רחמים מבני אדם, בבקשה מכם הצילו אותי. אמרו לו אתמול היית מכבש את המים, והורג את הפירטין, ועכשיו אתה מבקש מן אחרים שיצילו אותך? אמר להם, כל זמן שהייתה ספינתי קיימת, הייתי גיבור ולא הוצרכתי שיסייעוני, ועכשיו נשברה ספינתי נשבר כחי. כך אברהם, גיבור, באו עליו פירטין ועמד והרג כולן, שנאמר ויחלק עליהם הוא ועבדיו ויכם (בראשית יד טו) ומל לעצמו ולישמעאל ולילידי ביתו שמונה עשר ושלש מאות וכל מקנת כספו ביום אחד, ראה גבורה שהייתה בידו, שנאמר בעצם היום הזה נמול וגו'. אמרו לו, אתמול היית שולט בכל העולם, דכתיב ברוך אברם לאל עליון וגו', ועכשיו את אומר גר ותושב וגו'? אמר להם ומה אעשה שמתה אשתי, שנאמר ואקברה מתי וגו'? מיד 'ואברהם זקן'".
"ויצא יצחק לשוח בשדה"
חז"ל מלמדים אותנו, כי באותה שעה תקן יצחק תפלת מנחה. בגמרא ,במסכת ברכות, אמרו: "תפילות – אבות תקנום". אבות העולם יסדו לנו את שלש התפילות. אברהם אבינו תיקן תפילת שחרית, יצחק אבינו תיקן את תפילת המנחה, ויעקב אבינו תיקן תפילת ערבית.
והנה האות השנייה בשמותיהם של אבותינו מרמזת לנו על התפילה שתיקנו: אברהם, האות השנייה שבשמו היא האות "ב", המרמזת על תפילת הבוקר, היא תפילת שחרית. האות השנייה בשמו של יצחק היא האות "צ", המורה על הצהרים, זמן תפילת המנחה, והאות השנייה בשמו של יעקב היא האות "ע" ,לרמז על תפילת ערבית.
"ארץ ארבע מאת שקל כסף ביני ובינך מה היא"
הסבא מקלם שואל, שלכאורה רואים כאן שינוי קיצוני אצל עפרון, שבתחילה אמר עפרון לאברהם: "השדה נתתי לך והמערה אשר בו לך נתתיה", ואם כן רואים שהיה עדין נפש ונדיב לב ואינו רוצה שום ממון. ואחר כך אמר "ארבע מאות שקל ביני ובינך מה היא", שמכאן הבין אברהם, שמכיוון שהזכיר לו הסכום שהוא רוצה – ארבע מאות שקל – מיד "וישקול אברהם לעפרון" וכו', ומאין בא השינוי הזה בעפרון מן הקצה אל הקצה?
ותירץ הסבא מקלם, על פי המסופר על הרמב"ם, שהיה לו וויכוח עם חכמי המדע. הם אמרו, כי יכולים ללמד את החתול דרך ארץ ונימוס, שיתנהג כמו בן אדם ולהפוך את טבעו, והרמב"ם אמר, כי אי אפשר להפוך את טבעו. החכמים קיבלו על עצמם עד זמן מסוים ללמד את החתול מנהג דרך ארץ.
כיוון שבא יום המיועד, בא קהל גדול לראות את הפלא, איך שהחתול מסדר שולחנות ומציע מפות, וכל אחד שנכנס לבית, ניגש אליו החתול והשתחווה לפניו וקיבל את כל אחד בכבוד, והושיב כל אחד במקומו. ואחר כך הלך החתול להביא לפני הקהל טס עם יין כדי לכבד אותם, ונשא הטס עם הכוסות.
והנה כיוון שרצה לעלות על השולחן עם היין, פתח הרמב"ם קופסא ויצא משם עכבר. כיוון שראה החתול את העכבר, עזב את הטס עם היין וכל היין נשפך על השולחן, והוא רדף אחר העכבר להשיג אותו. ואז הודו כולם לרמב"ם, כי אי אפשר ללמד את החתול, שישנה את טבעו.
כך היה גם עם עפרון: כל זמן שלא ראה את הכסף לפני עיניו, היה נראה איש עדין כמו החתול, אבל כשאברהם לקח את הכסף בידו ועפרון שמע את הצלצול של הכסף, כמו שכתוב, שאברהם אמר לוף "נתתי כסף השדה קח ממני", כיוון שעפרון ראה את הכסף, נתהפך לאיש אחר, ואז שכח את כל העדינות והנדיבות שלו, ורדף אחרי הכסף כמו שהחתול רדף אחרי העכבר, מפני שהיה להוט להון...
לרפואת:
יוסף בן שרה
יצחק בן יונה
סתיו בת אירית
יהונתן צבי בן שרית מרגלית
בנימין בן זילפה
תמר-מאיה בת אילנה
אבינועם ראובן בן פרחה
נתן בן גילה
דוד יוסף בן רחל
אלעד בן תרז תמר
אופיר בן שרה
אורי בן רחל
אורי בן תמר
רוחמה חיה בת חוה
ציון בת אלונה (א' בצירה)
רינה אליה בת אירה איטה
טובה חיה בת שרה
זיו בן מרגלית
דבורה בת שמחה
מירב בת אסתר
נמרוד בן צפריר
ליאת בת צילה
דבורה בת ציפורה
עודד רפאל בן יונה
אליהו בן נעימה
אופק בן רביד
יאיר יונתן רפאל בן מירב מיכל
נווה בן רעות
שמעון בן סוליקה
הדס בת שרה פוריה
הדסה בת מרה (MERA)
עידו בן יעל
מיכאל בן לאה
הילה בת ליז עליזה
דורי בן אורה
דיזי -זהבה בת נזלו
מזל בת מרים
אורנית בת רות
שמעון בן רחל
לימור בת פנינה (פאולינה)
שלום בן סעדה
רחלי בת לילי אפרת
אסתר בת רחל
אפרת בת דבורה הינדה
דניאל בן הילה שרה
דוד אריה בן מרים
גיטה בת נעכא (NECHA)
אבנר בן סלמה
מאיר בן אסתר
שושנה בת שרה
נתי בן דבורה
אתי אסתר ארנונה בת שרה
אורטל בת יפית
יהודית בת ציונה סינייה
נחמה רייזל בת קריינדל
חסיבה בת חנה
גד בן אסתר
חן בת ענת חנה
צבי בן חביבה
עינב בת רבקה
נילי בת שרה הניה
אייל ראובן בן אורנה נריה
וכל חולי עמו ישראל.
"אל נא רפא נא לה"!
"אָנָּא, בְּכֹחַ גְדֻּלַּת יְמִינְךָ תַּתִּיר צְרוּרָה:
קַבֵּל רִנַּת עַמְּךָ, שַׂגְּבֵנוּ, טַהֲרֵנוּ, נוֹרָא:
נָא גִבּוֹר, דוֹרְשֵׁי יִחוּדְךָ כְּבָבַת שָׁמְרֵם:
בָּרְכֵם, טַהֲרֵם, רַחֲמֵי צִדְקָתְךָ תָּמִיד גָמְלֵם:
חֲסִין קָדוֹשׁ, בְּרוֹב טוּבְךָ נַהֵל עֲדָתְךָ:
יָחִיד גֵּאָה, לְעַמְּךְ פְּנֵה, זוֹכְרֵי קְדֻשָּׁתְךָ:
שַׁוְעָתֵנוּ קַבֵּל וּשְׁמַע צַעֲקָתֵנוּ, יוֹדֵעַ תַעֲלֻמוֹת: "
רפואה שלמה ובשורות טובות לכל עם ישראל!
שבת שלום ומבורך!!
