פרשת "וישלח":
בס"ד
"ויירא יעקב מאד ויצר לו "
פחדו זה של יעקב לכאורה אינה מובן, שהרי כבר הובטח לו מפורשות על ידי הקב"ה (בתחילת פרשת ויצא) "והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך וגו''. כך מקשים חז"ל בגמרא במסכת ברכות, ומתרצת הגמרא, "שמא יגרום החטא", כלומר, גם אם אדם מקבל הבטחה מהקב"ה, ייתכן שתתבטל ההבטחה עקב חטא שחטא.
לכאורה לפי זה אין דרך לדעת על נביא אם הוא נביא אמת או נביא שקר, שהרי גם אם הוא הבטיח הבטחה כלשהי לטובה שלא התממשה, ייתכן שהדבר נובע מכך שהיה חטא שביטל את ההבטחה. אך הרמב"ם בפירוש המשנה מדגיש שאין זה כך, שכן, דברי הגמרא הנ"ל במסכת ברכות, שלפיהם הבטחה טובה של הקב"ה יכולה שתתבטל עקב חטא, אינם אמורים במקרה של נבואה, דהיינו, כאשר הקב"ה מוסר את הדברים לנביא בדרך נבואה ואומר לו להתנבא לבני אדם שיקרה כך וכך, אין נבואה זו מתבטלת עקב חטא.
ולעניין עצם השאלה כיצד פחד יעקב לאחר ההבטחה מהקב"ה, נאמרו במהלך הדורות מספר תשובות מלבד הסבר הגמרא.
האברבנאל מסביר, שהפחד נבע מההבדל בין שכל לרגש- יעקב ידע בשכלו שהפחד אינו מוצדק, שהרי הבטיחו ה', אך באופן טבעי אדם חש פחד כשבא אליו אדם עוין עם ארבע מאות איש עמו .
לעומתו מסביר האבן עזרא, שמכוח הבטחת ה' יעקב ידע אמנם שהוא עצמו יישאר שלם, אך המלחמה יכולה להביא למיתת נשיו או ילדיו בקרב .
תירוץ דומה מביא ה"כלי ישר": הקב"ה הבטיח טובה ליעקב, אך לא הבטיחו מעולם שטובה זו לא תבוא על ידי ייסורים, ומייסורים אלו חשש יעקב.
"קטנתי מכל החסדים ומכל האמת...אשר עשית את עבדך"
פעם נשאל הגאון רבי אליהו מווילנא מהו שאמרו חז"ל בגמרא, מסכת סוטה:
"תלמיד חכם צריך שיהא בו אחד משמונה שבשמינית שבגאווה" – אף על פי שהגאווה מידה מגונה היא, בכל זאת צריך תלמיד חכם, שתהא בו שמינית שבשמינית ממידה זו.
ופירש רש"י: צריך שתהיה בו קצת ממידת הגאווה שלא יהיו עמי הארץ מזלזלים בו, ויקבלו את דבריו.
ואם כן, כמה היא מדה זו אחד משמונה בשמינית?
דבר זה – השיב הגאון – מרמז לא על מידה וכמות, אלא על הפסוק השמיני שבפרשה השמינית. הפרשה השמינית שבתורה היא פרשת וישלח, והפסוק השמיני בפרשה זו מתחיל במילים "קטנתי"...
זה מה שצריך להיות בתלמיד חכם!
"וישלח יעקב מלאכים"
רבי שניאור זלמן מלאדי ורבי ברוך ממזיבוז היו יריבים, והיו שתי "החצרות" במחלוקת עצומה, שנמשכה זמן רב. מפעם לפעם נמצאו "רודפי שלום", שהשתדלו ועשו ניסיונות לעשות שלום בין היריבים. לאחר כל ניסיון כזה של תיווך להרבות שלום, הייתה התוצאה הפוכה: היחסים התחדדו יותר והמחלוקת החריפה והחרימה ביתר שאת.
פעם אחת שלח רבי שניאור זלמן שליחים אל ר' ברוך, שיפתחו במשא ומתן של שלום. קיבלם ר' ברוך בסבר פנים יפות ואמר להם: "צאו ואמרו לרבכם: כך אמר ברוך, נכדו של רבי ישראל בעל-שם-טוב: משרצה יעקב אבינו לשכך את חמת עשו אחיו, לפייסו ולהשלים אתו, מה עשה? 'וישלח מלאכים אל עשו אחיו', כי אמר, ששליחים הגונים כאלה, מלאכי שלום, בוודאי יצליחו לחסל את הסכסוכים והחיכוכים שביני לבינו על הצד הטוב ביותר. ומה היו תוצאות מלאכי השלום? לא פעלו השליחים ולא כלום, לא עלה בידם אפילו לקשור קשרים ראשונים לשם משא ומתן של שלום, אלא מיהרו והשיבו דבר: "באנו אל עשו אחיך וגם הולך לקראתך וארבע מאות איש עמו". כלומר, התכונן למלחמה. מכאן-סיים רבי ברוך ואמר- כל מי שרוצה שלום באמת, בלב שלם ובנפש חפצה, אל יבטח עצמו על שליחים, יהיו חשובים כשיהיו, אפילו אם הם "מלאכים ממש", אלא יטריח עצמו לבוא בכבודו ובעצמו אל "עמק השווה" עם אויבו-יריבו, כי מצווה בו יותר מבשליחו"...
לרפואת:
יוסף בן שרה
יצחק בן יונה
סתיו בת אירית
יהונתן צבי בן שרית מרגלית
בנימין בן זילפה
תמר-מאיה בת אילנה
אבינועם ראובן בן פרחה
נתן בן גילה
דוד יוסף בן רחל
אלעד בן תרז תמר
אופיר בן שרה
אורי בן רחל
אורי בן תמר
רוחמה חיה בת חוה
ציון בת אלונה (א' בצירה)
רינה אליה בת אירה איטה
טובה חיה בת שרה
זיו בן מרגלית
דבורה בת שמחה
מירב בת אסתר
נמרוד בן צפריר
ליאת בת צילה
דבורה בת ציפורה
עודד רפאל בן יונה
אליהו בן נעימה
אופק בן רביד
יאיר יונתן רפאל בן מירב מיכל
נווה בן רעות
שמעון בן סוליקה
הדס בת שרה פוריה
הדסה בת מרה (MERA)
עידו בן יעל
מיכאל בן לאה
הילה בת ליז עליזה
דורי בן אורה
דיזי -זהבה בת נזלו
מזל בת מרים
אורנית בת רות
שמעון בן רחל
לימור בת פנינה (פאולינה)
שלום בן סעדה
רחלי בת לילי אפרת
אסתר בת רחל
אפרת בת דבורה הינדה
דניאל בן הילה שרה
דוד אריה בן מרים
גיטה בת נעכא (NECHA)
אבנר בן סלמה
מאיר בן אסתר
שושנה בת שרה
נתי בן דבורה
אתי אסתר ארנונה בת שרה
אורטל בת יפית
יהודית בת ציונה סינייה
חסיבה בת חנה
גד בן אסתר
חן בת ענת חנה
צבי בן חביבה
עינב בת רבקה
נילי בת שרה הניה
אייל ראובן בן אורנה נריה
חנה בת סלה SALA
וכל חולי עמו ישראל.
"אל נא רפא נא לה"!
"אָנָּא, בְּכֹחַ גְדֻּלַּת יְמִינְךָ תַּתִּיר צְרוּרָה:
קַבֵּל רִנַּת עַמְּךָ, שַׂגְּבֵנוּ, טַהֲרֵנוּ, נוֹרָא:
נָא גִבּוֹר, דוֹרְשֵׁי יִחוּדְךָ כְּבָבַת שָׁמְרֵם:
בָּרְכֵם, טַהֲרֵם, רַחֲמֵי צִדְקָתְךָ תָּמִיד גָמְלֵם:
חֲסִין קָדוֹשׁ, בְּרוֹב טוּבְךָ נַהֵל עֲדָתְךָ:
יָחִיד גֵּאָה, לְעַמְּךְ פְּנֵה, זוֹכְרֵי קְדֻשָּׁתְךָ:
שַׁוְעָתֵנוּ קַבֵּל וּשְׁמַע צַעֲקָתֵנוּ, יוֹדֵעַ תַעֲלֻמוֹת: "
רפואה שלמה ובשורות טובות לכל עם ישראל!
שבת שלום ומבורך!!
בס"ד
"ויירא יעקב מאד ויצר לו "
פחדו זה של יעקב לכאורה אינה מובן, שהרי כבר הובטח לו מפורשות על ידי הקב"ה (בתחילת פרשת ויצא) "והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך וגו''. כך מקשים חז"ל בגמרא במסכת ברכות, ומתרצת הגמרא, "שמא יגרום החטא", כלומר, גם אם אדם מקבל הבטחה מהקב"ה, ייתכן שתתבטל ההבטחה עקב חטא שחטא.
לכאורה לפי זה אין דרך לדעת על נביא אם הוא נביא אמת או נביא שקר, שהרי גם אם הוא הבטיח הבטחה כלשהי לטובה שלא התממשה, ייתכן שהדבר נובע מכך שהיה חטא שביטל את ההבטחה. אך הרמב"ם בפירוש המשנה מדגיש שאין זה כך, שכן, דברי הגמרא הנ"ל במסכת ברכות, שלפיהם הבטחה טובה של הקב"ה יכולה שתתבטל עקב חטא, אינם אמורים במקרה של נבואה, דהיינו, כאשר הקב"ה מוסר את הדברים לנביא בדרך נבואה ואומר לו להתנבא לבני אדם שיקרה כך וכך, אין נבואה זו מתבטלת עקב חטא.
ולעניין עצם השאלה כיצד פחד יעקב לאחר ההבטחה מהקב"ה, נאמרו במהלך הדורות מספר תשובות מלבד הסבר הגמרא.
האברבנאל מסביר, שהפחד נבע מההבדל בין שכל לרגש- יעקב ידע בשכלו שהפחד אינו מוצדק, שהרי הבטיחו ה', אך באופן טבעי אדם חש פחד כשבא אליו אדם עוין עם ארבע מאות איש עמו .
לעומתו מסביר האבן עזרא, שמכוח הבטחת ה' יעקב ידע אמנם שהוא עצמו יישאר שלם, אך המלחמה יכולה להביא למיתת נשיו או ילדיו בקרב .
תירוץ דומה מביא ה"כלי ישר": הקב"ה הבטיח טובה ליעקב, אך לא הבטיחו מעולם שטובה זו לא תבוא על ידי ייסורים, ומייסורים אלו חשש יעקב.
"קטנתי מכל החסדים ומכל האמת...אשר עשית את עבדך"
פעם נשאל הגאון רבי אליהו מווילנא מהו שאמרו חז"ל בגמרא, מסכת סוטה:
"תלמיד חכם צריך שיהא בו אחד משמונה שבשמינית שבגאווה" – אף על פי שהגאווה מידה מגונה היא, בכל זאת צריך תלמיד חכם, שתהא בו שמינית שבשמינית ממידה זו.
ופירש רש"י: צריך שתהיה בו קצת ממידת הגאווה שלא יהיו עמי הארץ מזלזלים בו, ויקבלו את דבריו.
ואם כן, כמה היא מדה זו אחד משמונה בשמינית?
דבר זה – השיב הגאון – מרמז לא על מידה וכמות, אלא על הפסוק השמיני שבפרשה השמינית. הפרשה השמינית שבתורה היא פרשת וישלח, והפסוק השמיני בפרשה זו מתחיל במילים "קטנתי"...
זה מה שצריך להיות בתלמיד חכם!
"וישלח יעקב מלאכים"
רבי שניאור זלמן מלאדי ורבי ברוך ממזיבוז היו יריבים, והיו שתי "החצרות" במחלוקת עצומה, שנמשכה זמן רב. מפעם לפעם נמצאו "רודפי שלום", שהשתדלו ועשו ניסיונות לעשות שלום בין היריבים. לאחר כל ניסיון כזה של תיווך להרבות שלום, הייתה התוצאה הפוכה: היחסים התחדדו יותר והמחלוקת החריפה והחרימה ביתר שאת.
פעם אחת שלח רבי שניאור זלמן שליחים אל ר' ברוך, שיפתחו במשא ומתן של שלום. קיבלם ר' ברוך בסבר פנים יפות ואמר להם: "צאו ואמרו לרבכם: כך אמר ברוך, נכדו של רבי ישראל בעל-שם-טוב: משרצה יעקב אבינו לשכך את חמת עשו אחיו, לפייסו ולהשלים אתו, מה עשה? 'וישלח מלאכים אל עשו אחיו', כי אמר, ששליחים הגונים כאלה, מלאכי שלום, בוודאי יצליחו לחסל את הסכסוכים והחיכוכים שביני לבינו על הצד הטוב ביותר. ומה היו תוצאות מלאכי השלום? לא פעלו השליחים ולא כלום, לא עלה בידם אפילו לקשור קשרים ראשונים לשם משא ומתן של שלום, אלא מיהרו והשיבו דבר: "באנו אל עשו אחיך וגם הולך לקראתך וארבע מאות איש עמו". כלומר, התכונן למלחמה. מכאן-סיים רבי ברוך ואמר- כל מי שרוצה שלום באמת, בלב שלם ובנפש חפצה, אל יבטח עצמו על שליחים, יהיו חשובים כשיהיו, אפילו אם הם "מלאכים ממש", אלא יטריח עצמו לבוא בכבודו ובעצמו אל "עמק השווה" עם אויבו-יריבו, כי מצווה בו יותר מבשליחו"...
לרפואת:
יוסף בן שרה
יצחק בן יונה
סתיו בת אירית
יהונתן צבי בן שרית מרגלית
בנימין בן זילפה
תמר-מאיה בת אילנה
אבינועם ראובן בן פרחה
נתן בן גילה
דוד יוסף בן רחל
אלעד בן תרז תמר
אופיר בן שרה
אורי בן רחל
אורי בן תמר
רוחמה חיה בת חוה
ציון בת אלונה (א' בצירה)
רינה אליה בת אירה איטה
טובה חיה בת שרה
זיו בן מרגלית
דבורה בת שמחה
מירב בת אסתר
נמרוד בן צפריר
ליאת בת צילה
דבורה בת ציפורה
עודד רפאל בן יונה
אליהו בן נעימה
אופק בן רביד
יאיר יונתן רפאל בן מירב מיכל
נווה בן רעות
שמעון בן סוליקה
הדס בת שרה פוריה
הדסה בת מרה (MERA)
עידו בן יעל
מיכאל בן לאה
הילה בת ליז עליזה
דורי בן אורה
דיזי -זהבה בת נזלו
מזל בת מרים
אורנית בת רות
שמעון בן רחל
לימור בת פנינה (פאולינה)
שלום בן סעדה
רחלי בת לילי אפרת
אסתר בת רחל
אפרת בת דבורה הינדה
דניאל בן הילה שרה
דוד אריה בן מרים
גיטה בת נעכא (NECHA)
אבנר בן סלמה
מאיר בן אסתר
שושנה בת שרה
נתי בן דבורה
אתי אסתר ארנונה בת שרה
אורטל בת יפית
יהודית בת ציונה סינייה
חסיבה בת חנה
גד בן אסתר
חן בת ענת חנה
צבי בן חביבה
עינב בת רבקה
נילי בת שרה הניה
אייל ראובן בן אורנה נריה
חנה בת סלה SALA
וכל חולי עמו ישראל.
"אל נא רפא נא לה"!
"אָנָּא, בְּכֹחַ גְדֻּלַּת יְמִינְךָ תַּתִּיר צְרוּרָה:
קַבֵּל רִנַּת עַמְּךָ, שַׂגְּבֵנוּ, טַהֲרֵנוּ, נוֹרָא:
נָא גִבּוֹר, דוֹרְשֵׁי יִחוּדְךָ כְּבָבַת שָׁמְרֵם:
בָּרְכֵם, טַהֲרֵם, רַחֲמֵי צִדְקָתְךָ תָּמִיד גָמְלֵם:
חֲסִין קָדוֹשׁ, בְּרוֹב טוּבְךָ נַהֵל עֲדָתְךָ:
יָחִיד גֵּאָה, לְעַמְּךְ פְּנֵה, זוֹכְרֵי קְדֻשָּׁתְךָ:
שַׁוְעָתֵנוּ קַבֵּל וּשְׁמַע צַעֲקָתֵנוּ, יוֹדֵעַ תַעֲלֻמוֹת: "
רפואה שלמה ובשורות טובות לכל עם ישראל!
שבת שלום ומבורך!!
