פרשת השבוע - וישב

שתי הפרשיות המרכזיות

מכירת יוסף:
האח הנודניק שמספר חלומות ומלשין לאבא נענש בכך שהוא נמכר לעבד בארץ זרה
כשעל הפרק עלתה האפשרות המועדפת פשוט לרצוח אותו (ובאמת חלק מהזמן הוא בילה בבור אפל בחברת נחשים ועקרבים לפי פרשנות חזל)
אבל בסוף האחים העדיפו להרוויח כמה פרוטות ולשלוח אותו עם הישמעלים.

מעשה יהודה ותמר:
יהודה שולח לשרוף את כלתו לשעבר שזינתה, וכאשר היא מזכירה לו עם מי בדיוק היא עשתה את מה שעשתה (עם אותו יהודה למי שלא זוכר)
הוא מתרצה ומשתיק את הפרשה,
ועל הדרך מקבל צל"ש מחז"ל על כך שהוא "יודע" להודות בטעויות..
 

שייק14

New member
כתב האישום שלך

כלפי האחים הקדושים - מוצדקת

אבל אסור לשכוח שמה שהביא לכל זה
זה ההעדפה הפומבית של האב יעקב את יוסף על פני שאר האחים
לא עושים דברים כאילו גם אם הוא בן אשתך היפה והאהובה, וגם אם הוא יפה תואר.
 
הטעות, לעולם חוזרת.

למרות אומרם: "מימיהם של אבותינו לא פסקה ישיבה מהם. היו במצרים ישיבה עמהם... במדבר ישיבה עמהם... אברהם זקן ויושב בישיבה היה... יצחק אבינו זקן ויושב בישיבה היה... יעקב אבינו זקן ויושב בישיבה היה... אליעזר עבד אברהם זקן ויושב בישיבה היה שנאמר ויאמר אברהם אל עבדו זקן ביתו. מהו המושל בכל אשר לו המושל בתורת רבו. הוא דמשק אליעזר שדולה ומשקה תורת רבו לאחרים"
וכן: "קיים אברהם אבינו כל התורה כולה... קיים אברהם אבינו אפילו עירובי תבשילין שנאמר תורתי אחת תורה שבכתב ואחת תורה שבעל פה"

לא ידעתי על איזו תורה מדובר? שאם מדובר על התורה הידועה, מסתמא חבל שאיבד את זמנו 14 שנה בלימודי הבל בבית שם ועבר. שהלא נכשל יעקב בדבר שאפילו תשב"ר יודעים אותו.

א. מאימתי מעשרין מלח ותבן? "וְכֹל אֲשֶׁר תִּתֶּן לִי עַשֵּׂר אֲעַשְּׂרֶנּוּ לָךְ" והלוא "כְּלָל אָמְרוּ בַּמַּעֲשְׂרוֹת, כָּל שֶׁהוּא אֹכֶל, וְנִשְׁמָר, וְגִדּוּלָיו מִן הָאָרֶץ, חַיָּב בַּמַּעַשְׂרוֹת"
ב. "וְהָאֶבֶן הַזֹּאת אֲשֶׁר שַׂמְתִּי מַצֵּבָה יִהְיֶה בֵּית אֱלֹהִים" תמהני מי עשה את המצבה אהובה בזמן האבות? ואיזה אליל טעה בלשונו לטעון "וְלֹא תָקִים לְךָ מַצֵּבָה אֲשֶׁר שָׂנֵא יְהֹוָה אֱלֹהיך" במקום "שונא" בחולם?
ג. למרות אזהרת הכתוב: "לֹא יוּכַל לְבַכֵּר אֶת בֶּן הָאֲהוּבָה עַל פְּנֵי בֶן הַשְּׂנוּאָה הַבְּכֹר: כִּי אֶת הַבְּכֹר בֶּן הַשְּׂנוּאָה יַכִּיר לָתֶת לוֹ פִּי שְׁנַיִם בְּכֹל אֲשֶׁר יִמָּצֵא לוֹ כִּי הוּא רֵאשִׁית אֹנוֹ לוֹ מִשְׁפַּט הַבְּכֹרָה:" ואעפ"כ "ויזבח זבחים לאלהי אביו יצחק אמר... מה אבא היה להוט אחר גרונו אף אני להוט אחר גרוני. מה אבא משנה בן מבניו אף אני משנה בן מבני"
ד. איך זקן ויושב בישיבה מתלבט, "וְיַעֲקֹב שָׁמַע כִּי טִמֵּא אֶת דִּינָה בִתּוֹ וּבָנָיו הָיוּ אֶת מִקְנֵהוּ בַּשָּׂדֶה וְהֶחֱרִשׁ יַעֲקֹב עַד בֹּאָם" ואילו ידע דיני אונס ומפתה "וְכִי יְפַתֶּה אִישׁ בְּתוּלָה אֲשֶׁר לֹא אֹרָשָׂה וְשָׁכַב עִמָּהּ מָהֹר יִמְהָרֶנָּה לּוֹ לְאִשָּׁה: אִם מָאֵן יְמָאֵן אָבִיהָ לְתִתָּהּ לוֹ כֶּסֶף יִשְׁקֹל כְּמֹהַר הַבְּתוּלֹת" או "כִּי יִמְצָא אִישׁ נַעֲרָ בְתוּלָה אֲשֶׁר לֹא אֹרָשָׂה וּתְפָשָׂהּ וְשָׁכַב עִמָּהּ וְנִמְצָאוּ: וְנָתַן הָאִישׁ הַשֹּׁכֵב עִמָּהּ לַאֲבִי הַנַּעֲרָ חֲמִשִּׁים כָּסֶף וְלוֹ תִהְיֶה לְאִשָּׁה תַּחַת אֲשֶׁר עִנָּהּ לֹא יוּכַל שַׁלְּחָהּ כָּל יָמָיו:" לא היה נאלץ לקלל את בניו.

"מנין שלא היה אומה באומות שהתעיבו מעשיהם יותר מן המצריים תלמוד לומר כמעשה ארץ מצרים לא תעשו. מנין לדור אחרון שהתעיבו מעשיהם יותר מכולם תלמוד לומר... מנין למקום שישבו בו ישראל שהתעיבו מעשיהם יותר מכולם תלמוד לומר אשר ישבתם בה לא תעשו. ומנין שישיבתם של ישראל גרמה להם לכל המעשים הללו תלמוד לומר אשר ישבתם בה לא תעשו:
ומנין שלא היתה אומה באומות שהתעיבו מעשיהם יותר מן הכנענים תלמוד לומר וכמעשה ארץ כנען לא תעשו. ומנין לדור אחרון שהתעיבו מעשיהם יותר מכולם ת"ל... ומנין למקום שבאו בו ישראל וכבשו שהתעיבו מעשיהם יותר מכולם תלמוד לומר אשר אני מביא אתכם שמה. ומנין שביאתם של ישראל גרמה להם לכל המעשים הללו תלמוד לומר אשר אני מביא אתכם שמה לא תעשו: (ה) ר' שמעון אומר הרי הוא אומר מי פעל ועשה קורא הדורות מראש זימן לדור החייב שיבואו ישראל ויפרעו מהם"

והראיה, מיהודה. שהלוא מעיד הכתוב: "וַיִּשְׁאַל אֶת אַנְשֵׁי מְקֹמָהּ לֵאמֹר אַיֵּה הַקְּדֵשָׁה הִוא בָעֵינַיִם עַל הַדָּרֶךְ וַיֹּאמְרוּ לֹא הָיְתָה בָזֶה קְדֵשָׁה: וַיָּשָׁב אֶל יְהוּדָה וַיֹּאמֶר לֹא מְצָאתִיהָ וְגַם אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם אָמְרוּ לֹא הָיְתָה בָזֶה קְדֵשָׁה" ז"א הצדיקים הללו תחילה קלקלו את האומות, ואחר שחזרו בתשוקה, החליטו להיות השוטרים של אלהים.
 
מודה על טעויות?

"הִוא מוּצֵאת וְהִיא שָׁלְחָה אֶל חָמִיהָ לֵאמֹר לְאִישׁ אֲשֶׁר אֵלֶּה לּוֹ אָנֹכִי הָרָה וַתֹּאמֶר הַכֶּר נָא לְמִי הַחֹתֶמֶת וְהַפְּתִילִים וְהַמַּטֶּה הָאֵלֶּה:" מאחר ששילחה ביד שליח את "הַחֹתֶמֶת וְהַפְּתִילִים וְהַמַּטֶּה" שמסתמא היו בהם סימני היכר על בעליהם. [הַכֶּר נָא לְמִי...] אז איזו ברירה הייתה לו? כך שאין ללמוד מכאן שכאילו מוטב שיפיל את עצמו לכבשן האש ואל ילבין פני חבירו ברבים. שאם לא כן, לשם מה "הִיא שָׁלְחָה אֶל חָמִיהָ לֵאמֹר לְאִישׁ אֲשֶׁר אֵלֶּה לּוֹ אָנֹכִי הָרָה" דיי היה לה לבקש שיחה בארבע עיניים. אם לא שמסתמא כולם הכירו שהם שייכים ליהודה.
 
והפסוק המוזר הזה

וַיִּשְׂאוּ עֵינֵיהֶם וַיִּרְאוּ וְהִנֵּה אֹרְחַת יִשְׁמְעֵאלִים בָּאָה מִגִּלְעָד ...
וַיֹּאמֶר יְהוּדָה אֶל אֶחָיו מַה בֶּצַע כִּי נַהֲרֹג אֶת אָחִינוּ וְכִסִּינוּ אֶת דָּמוֹ.
לְכוּ וְנִמְכְּרֶנּוּ לַיִּשְׁמְעֵאלִים וְיָדֵנוּ אַל תְּהִי בוֹ כִּי אָחִינוּ בְשָׂרֵנוּ הוּא וַיִּשְׁמְעוּ אֶחָיו.
וַיַּעַבְרוּ אֲנָשִׁים מִדְיָנִים סֹחֲרִים וַיִּמְשְׁכוּ וַיַּעֲלוּ אֶת יוֹסֵף מִן הַבּוֹר וַיִּמְכְּרוּ אֶת יוֹסֵף לַיִּשְׁמְעֵאלִים בְּעֶשְׂרִים כָּסֶף וַיָּבִיאוּ אֶת יוֹסֵף מִצְרָיְמָה.
וְהַמְּדָנִים מָכְרוּ אֹתוֹ אֶל מִצְרָיִם לְפוֹטִיפַר סְרִיס פַּרְעֹה שַׂר הַטַּבָּחִים.

מה נסגר?
מתכוננים למכור לישמעלים
מוכרים למדינים
שמוכרים לישמעלים
ואז המדנים מוכרים למצרים
????
 

שייק14

New member
מתוך ויקיפדיה

הפרשנים מתלבטים בשאלה מי מכר את יוסף ולמי הוא נמכר, האם לישמעאלים או למדינים?
רש"י מסביר שהיו מספר מכירות, בני יעקב מכרו את יוסף לישמעלים, הישמעאלים למדינים והמדינים למצרים. הקושי בתירוץ זה הוא הופעתם המחודשת של הישמעאלים בפרק לט.

ר' אברהם אבן עזרא סבור כי מדין וישמעאל הם בני שבט אחד הנקרא פעם כך ופעם כך.

רשב"ם מסביר כי האחים כלל לא מכרו את יוסף. בשעה שישבו לאכול התרחקו מעט מן הבור כדי לא לאכול על הדם. הם המתינו לישמעאלים שראו קודם, ולפני שבאו הישמעאלים עברו במקום סוחרים מדיינים, חטפו את יוסף מהבור ואחר כך מכרו אותו לישמעאלים.

פירושו של הרשב"ם מהפכני, אך מוצא אסמכתא בפסוקים, שכן בהם לא מוזכר כלל שהאחים מכרו את יוסף. בפסוק: "וַיִּמְשְׁכוּ וַיַּעֲלוּ אֶת-יוֹסֵף מִן-הַבּוֹר" לא נזכרים כלל האחים; ואף יוסף עצמו, בהיותו בבית האסורים מעיד: "כִּי-גֻנֹּב גֻּנַּבְתִּי מֵאֶרֶץ הָעִבְרִים" (בראשית מ טו).
 
מין התנהגות שכזו

וַיִּקָּחֻהוּ וַיַּשְׁלִכוּ אֹתוֹ הַבֹּרָה וְהַבּוֹר רֵק אֵין בּוֹ מָיִם.

ומה עושים מיד אחך כך?

וַיֵּשְׁבוּ לֶאֱכָל לֶחֶם..
 
הרצחת וגם ירשת

וַיֵּלְכוּ אֶחָיו לִרְעוֹת אֶׅתׅ צֹאן אֲבִיהֶם בִּשְׁכֶם.
איזה ג'נטלמינם, אחרי שסיימו לנקות את כל הדם וחלקי הגופות והעורלות
הם מצאו את הזמן לצאת להשתחרר עם עדרי הצאן והבקר. יפה.

דרך אגב, הם היגיעו בשביל זה מחברון הלא קרובה בכלל.
כמו שכתוב -
וַיֹּאמֶר לוֹ לֶךְ נָא רְאֵה אֶת שְׁלוֹם אַחֶיךָ וְאֶת שְׁלוֹם הַצֹּאן וַהֲשִׁבֵנִי דָּבָר וַיִּשְׁלָחֵהוּ מֵעֵמֶק חֶבְרוֹן וַיָּבֹא שְׁכֶמָה.
 
יוסף הצדיק! ?

(מועתק ממקום אחר)

לפננו מספר מקורות אשר מתיחסים לדמותו של יוסף ולכן יש לשאול למה זכה יוסף לתואר צדיק?

רש"י בראשית פרק לז
והוא נער - שהיה עושה מעשה נערות, מתקן בשערו ממשמש בעיניו, כדי שיהיה נראה יפה:

רש"י בראשית פרק לז
את דבתם רעה - כל רעה שהיה רואה באחיו בני לאה היה מגיד לאביו,


רש"י בראשית פרק לט
ויהי יוסף יפה תואר - כיון שראה עצמו מושל, התחיל אוכל ושותה ומסלסל בשערו, אמר הקב"ה אביך מתאבל ואתה מסלסל בשערך, אני מגרה בך את הדוב, מיד ותשא אשת אדוניו וגו' - כל מקום שנאמר אחר סמוך:

וימאן יוסף
מדרש ילמדנו (מאן) ילקוט תלמוד תורה - בראשית אות קסב
דף קה, ע"א ( לבר' ל"ט, ח') . הן אדני. א"ר יהודה בר' שלום למה מאן יוסף, לפי שראה איקונין של אביו, וא"ל: יוסף יוסף, עתידין אחיך ליכתב באבני אפד, תרצה שתהיה חסר מכולם ותהיה רועה זונות, לכך: וימאן יוסף


תלמוד בבלי מסכת סוטה דף לו עמוד ב
יהי כהיום הזה ויבא הביתה לעשות מלאכתו, א"ר יוחנן: מלמד, ששניהם לדבר עבירה נתכוונו. ויבא הביתה לעשות מלאכתו - רב ושמואל, חד אמר: לעשות מלאכתו ממש, וחד אמר: לעשות צרכיו נכנס.

בראשית רבה (וילנא) פרשה פז ד"ה ז ויהי כהיום
ר"ש בר נחמן אמר לעשות מלאכתו ודאי אלא ואין איש בדק את עצמו ולא מצא עצמו איש, ד"א ר"ש אמר נמתחה הקשת וחזרה הה"ד ( בראשית מ"ט) ותשב באיתן קשתו, קשיותו, ר' יצחק אמר נתפזר זרעו ויצא דרך צפרניו שנא' ויפוזו זרועי ידיו, ר"ה בשם רבי מתנא אמר איקונין של אביו ראה וצנן דמו, דכתיב משם רועה אבן ישראל מי עשה כן מאל אביך ויעזרך וגו', ברכות שדים ורחם ברכתא דאבוך ודאמך.


תלמוד בבלי מסכת סוטה דף לו עמוד ב
ותתפשהו בבגדו לאמר וגו' - באותה שעה באתה דיוקנו של אביו ונראתה לו בחלון, אמר לו: יוסף, עתידין אחיך שיכתבו על אבני אפוד ואתה ביניהם, רצונך שימחה שמך מביניהם ותקרא רועה זונות? דכתיב: +משלי כט+ ורועה זונות יאבד הון. מיד: +בראשית

בראשית פרק מב
ז) וַיַּרְא יוֹסֵף אֶת אֶחָיו וַיַּכִּרֵם וַיִּתְנַכֵּר אֲלֵיהֶם וַיְדַבֵּר אִתָּם קָשׁוֹת וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מֵאַיִן בָּאתֶם וַיֹּאמְרוּ מֵאֶרֶץ כְּנַעַן לִשְׁבָּר אֹכֶל:
(כך מתיחסים לאחים לאחר עשרים שנה לא משנה מה הם עשו

ולא יכול יוסף להתאפק
בראשית רבה (וילנא) פרשה צג ד"ה ח אדוני שאל
מרו לו אחיו יהודה מצרים אינה כשכם אם אתה מחריב את מצרים תחריב את כל העולם, באותה שעה ולא יכול יוסף להתאפק, כיון שראה יוסף שהסכימה דעתם להחריב את מצרים אמר יוסף בלבו מוטב שאתודע להם ואל יחריבו את מצרים
פטריוט מצרי ?
 
אני אוהבת את השרשור

השבועי שלך.
השרשור הזה מראה לי כמה אני בורה בתנך, ואני אוהבת את הבורות הזו. מצד שני עכשיו אני מבינה למה הוא הספר הנמכר בעולם, ריכוז של עלילות מענינות עם שיק דתי ;) ;)
 
חבל

התנ"ך ללא הקונוציות הדתיות שלו הוא ספר פשוט מקסים (ברובו, למעט תורת הכהנים הקרבנות וכדו')
עושר לשוני.
תיעוד היסטורי (אומנם סובייקטיבי להחריד - כמו כל התעודים מהימים ההם, אבל עם קצת ריכוז והרבה דמיון אפשר לנסות להוציא תבן מהמוץ).

וזה סתם כיף.
כיף לקרוא אותו משוחרר מכל רגש קדוש או מחייב. סתם כי הוא יפה ונחמד והכל)
 

שייק14

New member
שירשור מקסים

וגם התנך מקסים
 
טעות סופר 1

וַיִּרְאוּ אֶחָיו כִּי אֹתוֹ אָהַב אֲבִיהֶם מִכָּל אֶחָיו וַיִּשְׂנְאוּ אֹתוֹ וְלֹא יָכְלוּ דַּבְּרוֹ לְשָׁלֹם. (פרק לז -)

צריך להיות - מכל בניו כפי שכל אחד מבין
(וכן הוא בכתב יד מימי הביניים, בנוסח השומרוני, ובתרגום השבעים
וכן בפסוק שלפני זה - וְיִשְׂרָאֵל אָהַב אֶת יוֹסֵף מִכָּל בָּנָיו כִּי בֶן זְקֻנִים הוּא לוֹ)
 
טעות סופר 2

וַיְהִי כַּאֲשֶׁר בָּא יוֹסֵף אֶל אֶחָיו וַיַּפְשִׁיטוּ אֶת יוֹסֵף אֶת כֻּתָּנְתּוֹ אֶת כְּתֹנֶת הַפַּסִּים אֲשֶׁר עָלָיו (לז כג)

המילים את כתנתו מיותרות לחלוטין
(ואכן בתרגום השבעים והסורי הן לא מופיעות)
 
למעלה