אתה משתמש בדפדפן מיושן. יתכן והאתר הנוכחי יוצג באופן שגוי, כמו כן אתרים אחרים ברשת.
אנא שדרג את הדפדפן או השתמש בדפדפן חילופי.
אנא שדרג את הדפדפן או השתמש בדפדפן חילופי.
פרשת השבוע - ויגש
- פותח הנושא חוכך בדתי
- פורסם בתאריך
עיקרי הפרשה
אחרי שיוסף מתעקש להשאיר אצלו את בנימין שלטענתו גנב את הגביע
ניגש אליו יהודה, ובנאום מרשים אבל מה זה מתרפס
(בניגוד גמור לסיפורי המדרש וחז"ל על איומים כבדים מצדם של יהודה והאחים – שהרי הם היו גיבורים ולא יתכן שהם ישפילו עצמם כל כך, כדרכם של חז"ל להתאים את הפירושים לפי מה שהיו רוצים שיקרה)
הוא מצליח לרגש את יוסף עד שיוסף נשבר במשחק ומגלה להם שהוא יוסף אחיהם,
ואז הוא מזמין אותם ואת אביהם למצרים, שימו לב – עד שיסתיים הרעב בעוד חמש שנים -
וְיָשַׁבְתָּ בְאֶרֶץ גֹּשֶׁן וְהָיִיתָ קָרוֹב אֵלַי אַתָּה וּבָנֶיךָ וּבְנֵי בָנֶיךָ וְצֹאנְךָ וּבְקָרְךָ וְכָל אֲשֶׁר לָךְ.
וְכִלְכַּלְתִּי אֹתְךָ שָׁם כִּי עוֹד חָמֵשׁ שָׁנִים רָעָב פֶּן תִּוָּרֵשׁ אַתָּה וּבֵיתְךָ וְכָל אֲשֶׁר לָךְ.
למעשה אנחנו יודעים שהם נשארו הרבה יותר כנראה מבחירה,
יעקב אכן מגיע עם כל יוצאי יריכו לא לפני שהם דואגים לעצמם לגטו משלהם – בארץ גושן,
כדרכם של אבותינו מאז ומקדם לנסות להסתגר כמה שיותר אולי כדי לקיים את הפירוד לנצח,
ולהצדיק את השנאה..
יוסף דואג להם ומכלכל אותם וזה בולט מאוד על רקע הסבל של שאר תושבי מצרים, שימו לב לפסוקים הבאים:
וַיְכַלְכֵּל יוֹסֵף אֶת אָבִיו וְאֶת אֶחָיו וְאֵת כָּל בֵּית אָבִיו לֶחֶם לְפִי הַטָּף.
וְלֶחֶם אֵין בְּכָל הָאָרֶץ כִּי כָבֵד הָרָעָב מְאֹד וַתֵּלַהּ אֶרֶץ מִצְרַיִם וְאֶרֶץ כְּנַעַן מִפְּנֵי הָרָעָב.
(התורה לא מספרת לנו את הסיבות לשינוי יחסם של המצרים אל העבריים בהמשך, אבל אם נחפש זו יכולה להיות אחת הסיבות, לכו תדעו.)
ברקע יוסף קונה את כל אדמות ורכוש ומצרים, וקונה גם את המצרים עצמם לעבדים לפרעה
למי זה טוב?
כנראה ליוסף הצדיק עצמו
אחרי שיוסף מתעקש להשאיר אצלו את בנימין שלטענתו גנב את הגביע
ניגש אליו יהודה, ובנאום מרשים אבל מה זה מתרפס
(בניגוד גמור לסיפורי המדרש וחז"ל על איומים כבדים מצדם של יהודה והאחים – שהרי הם היו גיבורים ולא יתכן שהם ישפילו עצמם כל כך, כדרכם של חז"ל להתאים את הפירושים לפי מה שהיו רוצים שיקרה)
הוא מצליח לרגש את יוסף עד שיוסף נשבר במשחק ומגלה להם שהוא יוסף אחיהם,
ואז הוא מזמין אותם ואת אביהם למצרים, שימו לב – עד שיסתיים הרעב בעוד חמש שנים -
וְיָשַׁבְתָּ בְאֶרֶץ גֹּשֶׁן וְהָיִיתָ קָרוֹב אֵלַי אַתָּה וּבָנֶיךָ וּבְנֵי בָנֶיךָ וְצֹאנְךָ וּבְקָרְךָ וְכָל אֲשֶׁר לָךְ.
וְכִלְכַּלְתִּי אֹתְךָ שָׁם כִּי עוֹד חָמֵשׁ שָׁנִים רָעָב פֶּן תִּוָּרֵשׁ אַתָּה וּבֵיתְךָ וְכָל אֲשֶׁר לָךְ.
למעשה אנחנו יודעים שהם נשארו הרבה יותר כנראה מבחירה,
יעקב אכן מגיע עם כל יוצאי יריכו לא לפני שהם דואגים לעצמם לגטו משלהם – בארץ גושן,
כדרכם של אבותינו מאז ומקדם לנסות להסתגר כמה שיותר אולי כדי לקיים את הפירוד לנצח,
ולהצדיק את השנאה..
יוסף דואג להם ומכלכל אותם וזה בולט מאוד על רקע הסבל של שאר תושבי מצרים, שימו לב לפסוקים הבאים:
וַיְכַלְכֵּל יוֹסֵף אֶת אָבִיו וְאֶת אֶחָיו וְאֵת כָּל בֵּית אָבִיו לֶחֶם לְפִי הַטָּף.
וְלֶחֶם אֵין בְּכָל הָאָרֶץ כִּי כָבֵד הָרָעָב מְאֹד וַתֵּלַהּ אֶרֶץ מִצְרַיִם וְאֶרֶץ כְּנַעַן מִפְּנֵי הָרָעָב.
(התורה לא מספרת לנו את הסיבות לשינוי יחסם של המצרים אל העבריים בהמשך, אבל אם נחפש זו יכולה להיות אחת הסיבות, לכו תדעו.)
ברקע יוסף קונה את כל אדמות ורכוש ומצרים, וקונה גם את המצרים עצמם לעבדים לפרעה
למי זה טוב?
כנראה ליוסף הצדיק עצמו
לא ברור אם הסיפור בכלל קרה
אבל כן ברור שלא המקרא עצמו, לא חז"ל או הפרשנים שבאו אחריהם, איש מהם לא טרח לגנות את ההתנהגות של יוסף, ומה הפלא הרי בשר חמורים בשרם וכל קיומם של הגויים הוא אך ורק למען בני ישראל אז למי איכפת ממה הגויים מתקיימים ואם הם יהיו עבדים, ואם זה מזכיר לכם משהו שקשור לימינו אתם צודקים בהחלט.
אבל כן ברור שלא המקרא עצמו, לא חז"ל או הפרשנים שבאו אחריהם, איש מהם לא טרח לגנות את ההתנהגות של יוסף, ומה הפלא הרי בשר חמורים בשרם וכל קיומם של הגויים הוא אך ורק למען בני ישראל אז למי איכפת ממה הגויים מתקיימים ואם הם יהיו עבדים, ואם זה מזכיר לכם משהו שקשור לימינו אתם צודקים בהחלט.
הסיפור ככל הנראה אכן לא קרה
ולו בשל העובדה שהוא נכתב מאות רבות של שנים לאחר התארוך המקראי,
אין לי שום צפיה מהמקרא שיבקר דברים שהיו מקובלים לחלוטין בימים ההם,
הלעג מופנה כלפי מי שמקדש את את הטסטים הללו וחושב שהסיפורים האלו מיועדים ללמדנו פרקי חיים ולא שם לב שהם מתאימים אך ורק לנורמות (הפסולות לדעתינו כיום) שהיו מקובלים אז.
ולו בשל העובדה שהוא נכתב מאות רבות של שנים לאחר התארוך המקראי,
אין לי שום צפיה מהמקרא שיבקר דברים שהיו מקובלים לחלוטין בימים ההם,
הלעג מופנה כלפי מי שמקדש את את הטסטים הללו וחושב שהסיפורים האלו מיועדים ללמדנו פרקי חיים ולא שם לב שהם מתאימים אך ורק לנורמות (הפסולות לדעתינו כיום) שהיו מקובלים אז.
מניין הבאים מצריימה
המקרא מסכם את החשבון הכולל של הבאים למצרים, המכללילים גם את יוסף ובניו = במספר שבעים,
לצורך זה צריך לומר שמחשיבית גם את יעקב עצמו בתוך החשבון,
שזה קצת דחוק אבל לא נורא.
מה שכן קשה מאוד
זה הסיכום הזמני של צאצאי יעקב לבית לאה,
אֵלֶּה בְּנֵי לֵאָה אֲשֶׁר יָלְדָה לְיַעֲקֹב בְּפַדַּן אֲרָם וְאֵת דִּינָה בִתּוֹ כָּל נֶפֶשׁ בָּנָיו וּבְנוֹתָיו שְׁלֹשִׁים וְשָׁלֹשׁ.
עיון בפסוקים מגלה שישנם רק שלושים ושתים.
טעות
לא נורא.
המקרא מסכם את החשבון הכולל של הבאים למצרים, המכללילים גם את יוסף ובניו = במספר שבעים,
לצורך זה צריך לומר שמחשיבית גם את יעקב עצמו בתוך החשבון,
שזה קצת דחוק אבל לא נורא.
מה שכן קשה מאוד
זה הסיכום הזמני של צאצאי יעקב לבית לאה,
אֵלֶּה בְּנֵי לֵאָה אֲשֶׁר יָלְדָה לְיַעֲקֹב בְּפַדַּן אֲרָם וְאֵת דִּינָה בִתּוֹ כָּל נֶפֶשׁ בָּנָיו וּבְנוֹתָיו שְׁלֹשִׁים וְשָׁלֹשׁ.
עיון בפסוקים מגלה שישנם רק שלושים ושתים.
טעות
לא נורא.
ים כחול 99
New member
רק
אישה שנמצאת במרכזו של אירוע אטרקטיבי, זוכה לסיקור.
אישה שנמצאת במרכזו של אירוע אטרקטיבי, זוכה לסיקור.
ברור שלא
בכלל המתודולוגיה החזלי"ת פעלה אך ורק על פי דברים שנאמרו על ידי חכמים שקדמו להם,
ועל פי מה שנראה היה בעיניהם כישוב סתירה בין שני אמרות כאלו.
וכאן יש לנו דוגמא מצויינת,
הגמרא במסכת ברכות מצטטת ברייתא שאומרת שהמתפלל על אשה מעוברת שתלד זכר הרי זו תפילת שווא,
שואלת הגמרא ממקום אחר שנכתב שלאה התפללה שהעובר בבטנה תהפוך לבת ונענתה (וכך נולדה דינה),
והגמ' משיבה שיש להבדיל - לפני 40 ימים של הריון עדיין אפשר שישתנה מבת לבן,
והגמ' ממשיכה לשאול - הרי רבי יצחק אמר שכשאיש מזריע תחלה יולדת נקבה, אשה מזרעת תחלה יולדת זכר,
וכאן מגיעה הקביעה הסופית:
שכל מה שנאמר שעד ארבעים יום אפשר לוולד להשתנות זהו רק כשהזריעו שניהם יחד,
אבל הם הקדים האיש יוולד בת הקדימה האשה יוולד בן.
כל המסקנות נכונים בצורה שווה..
בכלל המתודולוגיה החזלי"ת פעלה אך ורק על פי דברים שנאמרו על ידי חכמים שקדמו להם,
ועל פי מה שנראה היה בעיניהם כישוב סתירה בין שני אמרות כאלו.
וכאן יש לנו דוגמא מצויינת,
הגמרא במסכת ברכות מצטטת ברייתא שאומרת שהמתפלל על אשה מעוברת שתלד זכר הרי זו תפילת שווא,
שואלת הגמרא ממקום אחר שנכתב שלאה התפללה שהעובר בבטנה תהפוך לבת ונענתה (וכך נולדה דינה),
והגמ' משיבה שיש להבדיל - לפני 40 ימים של הריון עדיין אפשר שישתנה מבת לבן,
והגמ' ממשיכה לשאול - הרי רבי יצחק אמר שכשאיש מזריע תחלה יולדת נקבה, אשה מזרעת תחלה יולדת זכר,
וכאן מגיעה הקביעה הסופית:
שכל מה שנאמר שעד ארבעים יום אפשר לוולד להשתנות זהו רק כשהזריעו שניהם יחד,
אבל הם הקדים האיש יוולד בת הקדימה האשה יוולד בן.
כל המסקנות נכונים בצורה שווה..
בפורום
עצכ"ח מצאתי את הציטוט הבא:
רק לאחרונה (ראה ידיעות אחרונות כ"ד ניסן תשנ"ג) עלו על כך שטבע הכרומוסום Y להיות יותר אנרגי מה X אבל גם מת מוקדם יותר (כזכר לעומת הנקבה). לכן כאשר ביוץ הנקבה עם ה X מוכנים טרם הזרעת הזכר הרי כשמזריע הזכר "זוכה" הY האנרגי יותר במירוץ ונולד זכר ואילו אם זרעוני הזכר מגיעים לפני הביוץ, עד שבא הביוץ מת הY ונשאר הX ונולד נקבה.
מבלי לדעת אפילו לא על מבנה האשה מבפנים (תלמוד מסכת נדה) ובודאי לא על הכרומוסומים, בכל זאת מחכמתם הבינו שהדומיננטי בכוח (הזכר) הוא שאמור להביא את הזכריות והוא יותר אנרגי אך פג קודם.
זוהי חכמתם העמוקה.
הבעיה בתאוריה הזאת שאין לי מושג אם היא נכונה היא,
שהביוץ אינו קשור כלל לתחושת הסיפוק הנשי ואינו מזרז אותו
חזל, כן התכוונו לגמירה של האשה.
עצכ"ח מצאתי את הציטוט הבא:
רק לאחרונה (ראה ידיעות אחרונות כ"ד ניסן תשנ"ג) עלו על כך שטבע הכרומוסום Y להיות יותר אנרגי מה X אבל גם מת מוקדם יותר (כזכר לעומת הנקבה). לכן כאשר ביוץ הנקבה עם ה X מוכנים טרם הזרעת הזכר הרי כשמזריע הזכר "זוכה" הY האנרגי יותר במירוץ ונולד זכר ואילו אם זרעוני הזכר מגיעים לפני הביוץ, עד שבא הביוץ מת הY ונשאר הX ונולד נקבה.
מבלי לדעת אפילו לא על מבנה האשה מבפנים (תלמוד מסכת נדה) ובודאי לא על הכרומוסומים, בכל זאת מחכמתם הבינו שהדומיננטי בכוח (הזכר) הוא שאמור להביא את הזכריות והוא יותר אנרגי אך פג קודם.
זוהי חכמתם העמוקה.
הבעיה בתאוריה הזאת שאין לי מושג אם היא נכונה היא,
שהביוץ אינו קשור כלל לתחושת הסיפוק הנשי ואינו מזרז אותו
חזל, כן התכוונו לגמירה של האשה.
איך היו ליהודה נכדים
וַיִּהְיוּ בְנֵי פֶרֶץ חֶצְרון וְחָמוּל.
פרץ היה בנו של יהודה שנולד לו לאחר שכבר הספיק ללדת את ער ואונן, וגם הם הספיקו בנתיים לגדול, להתחתן, ולמות (כי הם חטאו)
ובתווך תמר כלתו של יהודה הספיקה גם לשבת אלמנה ולזנות עם יהודה ורק אז נולד פרץ,
עכשיו, כל הסיפור הזה של ירידת יהודה מאחיו מתרחש לאחר מכירת יוסף (כנאמר "ויהי בעת ההיא")
ומאז חולפות בסך הכל עשרים שנה,
אז מתי לעזעאזל הספיק גם פרץ לגדול ולהוליד??
(דרך אגב, להגיד שהסיפור היה לפני מכירת יוסף לא מסייע בהרבה,
כי יהודה היה בזמן מכירת יוסף בגיל עשרים בסך הכל)
וַיִּהְיוּ בְנֵי פֶרֶץ חֶצְרון וְחָמוּל.
פרץ היה בנו של יהודה שנולד לו לאחר שכבר הספיק ללדת את ער ואונן, וגם הם הספיקו בנתיים לגדול, להתחתן, ולמות (כי הם חטאו)
ובתווך תמר כלתו של יהודה הספיקה גם לשבת אלמנה ולזנות עם יהודה ורק אז נולד פרץ,
עכשיו, כל הסיפור הזה של ירידת יהודה מאחיו מתרחש לאחר מכירת יוסף (כנאמר "ויהי בעת ההיא")
ומאז חולפות בסך הכל עשרים שנה,
אז מתי לעזעאזל הספיק גם פרץ לגדול ולהוליד??
(דרך אגב, להגיד שהסיפור היה לפני מכירת יוסף לא מסייע בהרבה,
כי יהודה היה בזמן מכירת יוסף בגיל עשרים בסך הכל)
כמה בנים היו לבנימין
(מועתק ממקום אחר)
בפרשת ויגש (בראשית מו כא) מסופר כי לבנימין היו עשרה בנים:
ובני בנימן בלע ובכר ואשבל גרא ונעמן אחי וראש מפים וחפים וארד
מה שמוזר הוא כי בנימין היה הקטן מבין האחים, אך מספר בניו הוא הגדול ביותר – הבא בתור אחריו הוא גד, עם שבעה בנים, אחריו אשר עם ארבעה בנים + בת, וכל השאר עם שלושה-ארבעה לכל היותר.
מסתבר כי תרגום השבעים לפסוקנו גרס כך:
ובני בנימן בלע ובכר ואשבל ויהיו בני בלע גרא ונעמן אחי וראש מפים וחפים וארד
כלומר – לבנימין אכן היו שלושה בנים בלבד – אך לבנו, בלע, היו עוד שבעה.
מניין לקח זאת תה"ש? אולי מדברי הימים א ח:
א ובנימן הוליד את בלע בכרו אשבל השני ואחרח השלישי ב נוחה הרביעי ורפא החמישי
ג ויהיו בנים לבלע אדר וגרא ואביהוד ד ואבישוע ונעמן ואחוח ה וגרא ושפופן וחורם
עפ"י פסוקים אלו, לבנימין היו חמישה בנים, ולבלע בכורו היו תשעה בנים – אמנם עדיין לא מתאים לכתוב בבראשית, אבל יותר קרוב לתה"ש…
אלא שעל זה קשה – כיצד הספיק בלע בן בנימין להוליד עוד שבעה ילדים לפני ירידת משפחת יעקב למצרים?!
ייתכן ואפשר להיעזר לשם כך ברעיון של פרופ' מ"ד קאסוטו*, שדן בשאלה דומה לגבי בני פרץ בן יהודה, חצרון וחמול (=כיצד הספיק פרץ להולידם וכו'), ותשובתו בקצרצרה היא, כי הם אכן היו ילדים קטנים, אלא שהכתוב רצה להשלים את מספר בני יעקב לשבעים נפש – ולשם כך הוסיף אותם תחת ער ואונן שמתו.
(מועתק ממקום אחר)
בפרשת ויגש (בראשית מו כא) מסופר כי לבנימין היו עשרה בנים:
ובני בנימן בלע ובכר ואשבל גרא ונעמן אחי וראש מפים וחפים וארד
מה שמוזר הוא כי בנימין היה הקטן מבין האחים, אך מספר בניו הוא הגדול ביותר – הבא בתור אחריו הוא גד, עם שבעה בנים, אחריו אשר עם ארבעה בנים + בת, וכל השאר עם שלושה-ארבעה לכל היותר.
מסתבר כי תרגום השבעים לפסוקנו גרס כך:
ובני בנימן בלע ובכר ואשבל ויהיו בני בלע גרא ונעמן אחי וראש מפים וחפים וארד
כלומר – לבנימין אכן היו שלושה בנים בלבד – אך לבנו, בלע, היו עוד שבעה.
מניין לקח זאת תה"ש? אולי מדברי הימים א ח:
א ובנימן הוליד את בלע בכרו אשבל השני ואחרח השלישי ב נוחה הרביעי ורפא החמישי
ג ויהיו בנים לבלע אדר וגרא ואביהוד ד ואבישוע ונעמן ואחוח ה וגרא ושפופן וחורם
עפ"י פסוקים אלו, לבנימין היו חמישה בנים, ולבלע בכורו היו תשעה בנים – אמנם עדיין לא מתאים לכתוב בבראשית, אבל יותר קרוב לתה"ש…
אלא שעל זה קשה – כיצד הספיק בלע בן בנימין להוליד עוד שבעה ילדים לפני ירידת משפחת יעקב למצרים?!
ייתכן ואפשר להיעזר לשם כך ברעיון של פרופ' מ"ד קאסוטו*, שדן בשאלה דומה לגבי בני פרץ בן יהודה, חצרון וחמול (=כיצד הספיק פרץ להולידם וכו'), ותשובתו בקצרצרה היא, כי הם אכן היו ילדים קטנים, אלא שהכתוב רצה להשלים את מספר בני יעקב לשבעים נפש – ולשם כך הוסיף אותם תחת ער ואונן שמתו.
רשימת היחס של בני מנשה - כמה גירסאות בתנ"ך
(מועתק ממקום אחר)
נאמר "בְּנֵי מְנַשֶּׁה לְמָכִיר מִשְׁפַּחַת הַמָּכִירִי וּמָכִיר הוֹלִיד אֶת גִּלְעָד לְגִלְעָד מִשְׁפַּחַת הַגִּלְעָדִי:
אֵלֶּה בְּנֵי גִלְעָד אִיעֶזֶר מִשְׁפַּחַת הָאִיעֶזְרִי לְחֵלֶק מִשְׁפַּחַת הַחֶלְקִי: וְאַשְׂרִיאֵל מִשְׁפַּחַת הָאַשְׂרִאֵלִי וְשֶׁכֶם מִשְׁפַּחַת הַשִּׁכְמִי:
וּשְׁמִידָע מִשְׁפַּחַת הַשְּׁמִידָעִי וְחֵפֶר מִשְׁפַּחַת הַחֶפְרִי:וּצְלָפְחָד בֶּן חֵפֶר לֹא הָיוּ לוֹ בָּנִים כִּי אִם בָּנוֹת וְשֵׁם בְּנוֹת צְלָפְחָד מַחְלָה וְנֹעָה חָגְלָה מִלְכָּה וְתִרְצָה:
אֵלֶּה מִשְׁפְּחֹת מְנַשֶּׁה וּפְקֻדֵיהֶם שְׁנַיִם וַחֲמִשִּׁים אֶלֶף וּשְׁבַע מֵאוֹת" (במדבר כו,כט-לד).
הרשימה היוצאת מפסוקים אלו היא:
מנשה (אב) -
מכיר (בן) -
גלעד (נכד) -
איעזר, חלק, אשריאל, שכם, שמידע, חפר (נינים) -
צלפחד בן חפר (בן נין).
מאידך אנו מוצאים רשימה נוספת בה ישנן כמה שינויים - נאמר
"וַיְהִי הַגּוֹרָל לְמַטֵּה מְנַשֶּׁה כִּי הוּא בְּכוֹר יוֹסֵף לְמָכִיר בְּכוֹר מְנַשֶּׁה אֲבִי הַגִּלְעָד כִּי הוּא הָיָה אִישׁ מִלְחָמָה וַיְהִי לוֹ הַגִּלְעָד וְהַבָּשָׁן:
וַיְהִי לִבְנֵי מְנַשֶּׁה הַנּוֹתָרִים לְמִשְׁפְּחֹתָם לִבְנֵי אֲבִיעֶזֶר וְלִבְנֵי חֵלֶק וְלִבְנֵי אַשְׂרִיאֵל וְלִבְנֵי שֶׁכֶם וְלִבְנֵי חֵפֶר וְלִבְנֵי שְׁמִידָע אֵלֶּה בְּנֵי מְנַשֶּׁה בֶּן יוֹסֵף הַזְּכָרִים לְמִשְׁפְּחֹתָם:
וְלִצְלָפְחָד בֶּן חֵפֶר בֶּן גִּלְעָד בֶּן מָכִיר בֶּן מְנַשֶּׁה לֹא הָיוּ לוֹ בָּנִים כִּי אִם בָּנוֹת וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֹתָיו מַחְלָה וְנֹעָה חָגְלָה מִלְכָּה וְתִרְצָה" (יהושע יז,א-ג).
הרשימה היוצאת מפסוקים אלו היא:
מנשה (אב) -
מכיר (בן בכור),
אביעזר, חלק, אשריאל, שכם, חפר, שמידע (אחים בני מנשה) -
גלעד בן מכיר (נכד) -
חפר (נין) -
צלפחד (בן נין).
סיכום ביניים:
ע"פ ס' במדבר (כ"ו): מכיר הוא בנו היחיד של מנשה, וגלעד הוא בנו היחיד של מכיר. א[ב]יעזר וחלק ואחיהם הינם בניו של גלעד בן מכיר בן מנשה.
ע"פ ס' יהושע (י"ז): מכיר הוא "בכור מנשה", למכיר אחים נוספים - אביעזר וחלק ואחיהם. למכיר בן יחיד בשם גלעד, לגלעד בן גם הוא בשם חפר (כשם דודו של גלעד).
גירסה נוספת שאנו מוצאים - נאמר "בְּנֵי מְנַשֶּׁה אַשְׂרִיאֵל אֲשֶׁר יָלָדָה פִּילַגְשׁוֹ הָאֲרַמִּיָּה יָלְדָה אֶת מָכִיר אֲבִי גִלְעָד: וּמָכִיר לָקַח אִשָּׁה לְחֻפִּים וּלְשֻׁפִּים וְשֵׁם אֲחֹתוֹ מַעֲכָה וְשֵׁם הַשֵּׁנִי צְלָפְחָד וַתִּהְיֶנָה לִצְלָפְחָד בָּנוֹת:
וַתֵּלֶד מַעֲכָה אֵשֶׁת מָכִיר בֵּן וַתִּקְרָא שְׁמוֹ פֶּרֶשׁ וְשֵׁם אָחִיו שָׁרֶשׁ וּבָנָיו אוּלָם וָרָקֶם:
וּבְנֵי אוּלָם בְּדָן אֵלֶּה בְּנֵי גִלְעָד בֶּן מָכִיר בֶּן מְנַשֶּׁה:
וַאֲחֹתוֹ הַמֹּלֶכֶת יָלְדָה אֶת אִישְׁהוֹד וְאֶת אֲבִיעֶזֶר וְאֶת מַחְלָה:
וַיִּהְיוּ בְּנֵי שְׁמִידָע אַחְיָן וָשֶׁכֶם וְלִקְחִי וַאֲנִיעָם"
(דברי הימים א' ז,יד-יט).
רשימה זו אמנם משובשת וקשה להבנה, אך ניתן לדלות מתוכה כמה פרטים (ע"פ המשתמע לכאורה מהפסוקים):
מנשה (אב) -
אשריאל (בן בכור),
צלפחד, שמידע (אחים בני מנשה),
מכיר (בן פילגש מנשה) -
גלעד בן מכיר (נכד) -
פרש, שרש (אחים בני גלעד או מכיר).
כאן במקום למצוא את מכיר בנו יחידו של מנשה או עכ"פ כבנו בכורו,
אנו מוצאים אותו כבן נחות בשבט - בהיותו בן הפילגש.
צלפחד שבמקורות הקודמים מוצג כבן נינו של מנשה, כאן הוא מוצג כבנו.
כמו כן נזכרים כאן כמה בנים ונכדים ונינים של מכיר,
ומאידך נזכרים הם כצאצאיו של גלעד בן מכיר.
עד כאן ראינו שלש גירסאות,
אך יתכן שישנה אפילו גירסה רביעית.
נאמר "ו
(מועתק ממקום אחר)
נאמר "בְּנֵי מְנַשֶּׁה לְמָכִיר מִשְׁפַּחַת הַמָּכִירִי וּמָכִיר הוֹלִיד אֶת גִּלְעָד לְגִלְעָד מִשְׁפַּחַת הַגִּלְעָדִי:
אֵלֶּה בְּנֵי גִלְעָד אִיעֶזֶר מִשְׁפַּחַת הָאִיעֶזְרִי לְחֵלֶק מִשְׁפַּחַת הַחֶלְקִי: וְאַשְׂרִיאֵל מִשְׁפַּחַת הָאַשְׂרִאֵלִי וְשֶׁכֶם מִשְׁפַּחַת הַשִּׁכְמִי:
וּשְׁמִידָע מִשְׁפַּחַת הַשְּׁמִידָעִי וְחֵפֶר מִשְׁפַּחַת הַחֶפְרִי:וּצְלָפְחָד בֶּן חֵפֶר לֹא הָיוּ לוֹ בָּנִים כִּי אִם בָּנוֹת וְשֵׁם בְּנוֹת צְלָפְחָד מַחְלָה וְנֹעָה חָגְלָה מִלְכָּה וְתִרְצָה:
אֵלֶּה מִשְׁפְּחֹת מְנַשֶּׁה וּפְקֻדֵיהֶם שְׁנַיִם וַחֲמִשִּׁים אֶלֶף וּשְׁבַע מֵאוֹת" (במדבר כו,כט-לד).
הרשימה היוצאת מפסוקים אלו היא:
מנשה (אב) -
מכיר (בן) -
גלעד (נכד) -
איעזר, חלק, אשריאל, שכם, שמידע, חפר (נינים) -
צלפחד בן חפר (בן נין).
מאידך אנו מוצאים רשימה נוספת בה ישנן כמה שינויים - נאמר
"וַיְהִי הַגּוֹרָל לְמַטֵּה מְנַשֶּׁה כִּי הוּא בְּכוֹר יוֹסֵף לְמָכִיר בְּכוֹר מְנַשֶּׁה אֲבִי הַגִּלְעָד כִּי הוּא הָיָה אִישׁ מִלְחָמָה וַיְהִי לוֹ הַגִּלְעָד וְהַבָּשָׁן:
וַיְהִי לִבְנֵי מְנַשֶּׁה הַנּוֹתָרִים לְמִשְׁפְּחֹתָם לִבְנֵי אֲבִיעֶזֶר וְלִבְנֵי חֵלֶק וְלִבְנֵי אַשְׂרִיאֵל וְלִבְנֵי שֶׁכֶם וְלִבְנֵי חֵפֶר וְלִבְנֵי שְׁמִידָע אֵלֶּה בְּנֵי מְנַשֶּׁה בֶּן יוֹסֵף הַזְּכָרִים לְמִשְׁפְּחֹתָם:
וְלִצְלָפְחָד בֶּן חֵפֶר בֶּן גִּלְעָד בֶּן מָכִיר בֶּן מְנַשֶּׁה לֹא הָיוּ לוֹ בָּנִים כִּי אִם בָּנוֹת וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֹתָיו מַחְלָה וְנֹעָה חָגְלָה מִלְכָּה וְתִרְצָה" (יהושע יז,א-ג).
הרשימה היוצאת מפסוקים אלו היא:
מנשה (אב) -
מכיר (בן בכור),
אביעזר, חלק, אשריאל, שכם, חפר, שמידע (אחים בני מנשה) -
גלעד בן מכיר (נכד) -
חפר (נין) -
צלפחד (בן נין).
סיכום ביניים:
ע"פ ס' במדבר (כ"ו): מכיר הוא בנו היחיד של מנשה, וגלעד הוא בנו היחיד של מכיר. א[ב]יעזר וחלק ואחיהם הינם בניו של גלעד בן מכיר בן מנשה.
ע"פ ס' יהושע (י"ז): מכיר הוא "בכור מנשה", למכיר אחים נוספים - אביעזר וחלק ואחיהם. למכיר בן יחיד בשם גלעד, לגלעד בן גם הוא בשם חפר (כשם דודו של גלעד).
גירסה נוספת שאנו מוצאים - נאמר "בְּנֵי מְנַשֶּׁה אַשְׂרִיאֵל אֲשֶׁר יָלָדָה פִּילַגְשׁוֹ הָאֲרַמִּיָּה יָלְדָה אֶת מָכִיר אֲבִי גִלְעָד: וּמָכִיר לָקַח אִשָּׁה לְחֻפִּים וּלְשֻׁפִּים וְשֵׁם אֲחֹתוֹ מַעֲכָה וְשֵׁם הַשֵּׁנִי צְלָפְחָד וַתִּהְיֶנָה לִצְלָפְחָד בָּנוֹת:
וַתֵּלֶד מַעֲכָה אֵשֶׁת מָכִיר בֵּן וַתִּקְרָא שְׁמוֹ פֶּרֶשׁ וְשֵׁם אָחִיו שָׁרֶשׁ וּבָנָיו אוּלָם וָרָקֶם:
וּבְנֵי אוּלָם בְּדָן אֵלֶּה בְּנֵי גִלְעָד בֶּן מָכִיר בֶּן מְנַשֶּׁה:
וַאֲחֹתוֹ הַמֹּלֶכֶת יָלְדָה אֶת אִישְׁהוֹד וְאֶת אֲבִיעֶזֶר וְאֶת מַחְלָה:
וַיִּהְיוּ בְּנֵי שְׁמִידָע אַחְיָן וָשֶׁכֶם וְלִקְחִי וַאֲנִיעָם"
(דברי הימים א' ז,יד-יט).
רשימה זו אמנם משובשת וקשה להבנה, אך ניתן לדלות מתוכה כמה פרטים (ע"פ המשתמע לכאורה מהפסוקים):
מנשה (אב) -
אשריאל (בן בכור),
צלפחד, שמידע (אחים בני מנשה),
מכיר (בן פילגש מנשה) -
גלעד בן מכיר (נכד) -
פרש, שרש (אחים בני גלעד או מכיר).
כאן במקום למצוא את מכיר בנו יחידו של מנשה או עכ"פ כבנו בכורו,
אנו מוצאים אותו כבן נחות בשבט - בהיותו בן הפילגש.
צלפחד שבמקורות הקודמים מוצג כבן נינו של מנשה, כאן הוא מוצג כבנו.
כמו כן נזכרים כאן כמה בנים ונכדים ונינים של מכיר,
ומאידך נזכרים הם כצאצאיו של גלעד בן מכיר.
עד כאן ראינו שלש גירסאות,
אך יתכן שישנה אפילו גירסה רביעית.
נאמר "ו
השמטה
עד כאן ראינו שלש גירסאות,
אך יתכן שישנה אפילו גירסה רביעית.
נאמר "וַיַּרְא יוֹסֵף לְאֶפְרַיִם בְּנֵי שִׁלֵּשִׁים גַּם בְּנֵי מָכִיר בֶּן מְנַשֶּׁה יֻלְּדוּ עַל בִּרְכֵּי יוֹסֵף" (בראשית נ,כג).
לכאורה משמע בפסוק שלמכיר בן מנשה היו מספר בנים, וגלעד כנראה לא היה בנו יחידו.
סמך נוסף לאפשרות כזו מהנאמר "וַיֵּלְכוּ בְּנֵי מָכִיר בֶּן מְנַשֶּׁה גִּלְעָדָה וַיִּלְכְּדֻהָ וַיּוֹרֶשׁ אֶת הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר בָּהּ:
וַיִּתֵּן מֹשֶׁה אֶת הַגִּלְעָד לְמָכִיר בֶּן מְנַשֶּׁה וַיֵּשֶׁב בָּהּ" (במדבר לב,לט-מ).
"בניו" של מכיר כבשו את הגלעד בעבר הירדן המזרחי, ומשה נתן את הגלעד למכיר אביהם שכפי המשתמע היה עדיין חי משום מה (ראה גם יהושע יז,א המובא לעיל).
סמך נוסף לאפשרות כזו הוא מהנאמר "וַתֵּלֶד מַעֲכָה אֵשֶׁת מָכִיר בֵּן וַתִּקְרָא שְׁמוֹ פֶּרֶשׁ וְשֵׁם אָחִיו שָׁרֶשׁ" (דברי הימים א' ז,טז).
מפסוק זה אנו רואים "לכאורה" שהיו בנים נוספים למכיר.
אך סמך זה נסתר מהנאמר שם בהמשך "אֵלֶּה בְּנֵי גִלְעָד בֶּן מָכִיר בֶּן מְנַשֶּׁה" (שם ז,יז).
א"כ מה שנאמר שם בתחילה "אשת מכיר" יתכן שהוא טעות וצריך לגרוס 'אשת גלעד',
או לחילופין לגרוס 'אלה בני מכיר בן מנשה', או אפשרות כלשהי אחרת.
אמנם יתכן לומר שאין הכרח שיש כאן גירסה רביעית,
ומה שנאמר בבראשית "בני מכיר בן מנשה" - "בני" בלשון רבים אין הכוונה שהיו למכיר מספר בנים ולא רק את גלעד.
וכמו שמצוי ברשימות יחס בתנ"ך שמצוין לעיתים שיש לאחד מספר בנים, ובפירוט נזכר רק בן אחד.
לדוגמה: "וּבְנֵי דָן - חֻשִׁים" (בראשית מו,כג).
לגבי הנאמר "וילכו בני מכיר בן מנשה וכו'",
יתכן שהכונה היה לבניו ונכדיו של מכיר, ולכן נזכר "בני" בלשון רבים.
לסיכום:
מצינו לפחות שלש גירסאות לרשימת היחס של בני מנשה.
בס' במדבר מוגדר מכיר כבנו יחידו של מנשה,
ובס' יהושע כבן ה"בכור" של מנשה לצד אחים נוספים,
ובס' דברי הימים מוגדר מכיר כבן הפילגש.
גלעד ע"פ כל הגירסאות הוא ככל הנראה בנו יחידו של מכיר.
ישנם כמה הסברים לשינויים שחלו במעמדו של מכיר בן מנשה: 1) מדובר בשלש מסורות שונות. 2) מאחורי שלש הגירסאות מסתתרים הדים לתהליכים היסטוריים שחלו בקרב בני שבט מנשה.
עד כאן ראינו שלש גירסאות,
אך יתכן שישנה אפילו גירסה רביעית.
נאמר "וַיַּרְא יוֹסֵף לְאֶפְרַיִם בְּנֵי שִׁלֵּשִׁים גַּם בְּנֵי מָכִיר בֶּן מְנַשֶּׁה יֻלְּדוּ עַל בִּרְכֵּי יוֹסֵף" (בראשית נ,כג).
לכאורה משמע בפסוק שלמכיר בן מנשה היו מספר בנים, וגלעד כנראה לא היה בנו יחידו.
סמך נוסף לאפשרות כזו מהנאמר "וַיֵּלְכוּ בְּנֵי מָכִיר בֶּן מְנַשֶּׁה גִּלְעָדָה וַיִּלְכְּדֻהָ וַיּוֹרֶשׁ אֶת הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר בָּהּ:
וַיִּתֵּן מֹשֶׁה אֶת הַגִּלְעָד לְמָכִיר בֶּן מְנַשֶּׁה וַיֵּשֶׁב בָּהּ" (במדבר לב,לט-מ).
"בניו" של מכיר כבשו את הגלעד בעבר הירדן המזרחי, ומשה נתן את הגלעד למכיר אביהם שכפי המשתמע היה עדיין חי משום מה (ראה גם יהושע יז,א המובא לעיל).
סמך נוסף לאפשרות כזו הוא מהנאמר "וַתֵּלֶד מַעֲכָה אֵשֶׁת מָכִיר בֵּן וַתִּקְרָא שְׁמוֹ פֶּרֶשׁ וְשֵׁם אָחִיו שָׁרֶשׁ" (דברי הימים א' ז,טז).
מפסוק זה אנו רואים "לכאורה" שהיו בנים נוספים למכיר.
אך סמך זה נסתר מהנאמר שם בהמשך "אֵלֶּה בְּנֵי גִלְעָד בֶּן מָכִיר בֶּן מְנַשֶּׁה" (שם ז,יז).
א"כ מה שנאמר שם בתחילה "אשת מכיר" יתכן שהוא טעות וצריך לגרוס 'אשת גלעד',
או לחילופין לגרוס 'אלה בני מכיר בן מנשה', או אפשרות כלשהי אחרת.
אמנם יתכן לומר שאין הכרח שיש כאן גירסה רביעית,
ומה שנאמר בבראשית "בני מכיר בן מנשה" - "בני" בלשון רבים אין הכוונה שהיו למכיר מספר בנים ולא רק את גלעד.
וכמו שמצוי ברשימות יחס בתנ"ך שמצוין לעיתים שיש לאחד מספר בנים, ובפירוט נזכר רק בן אחד.
לדוגמה: "וּבְנֵי דָן - חֻשִׁים" (בראשית מו,כג).
לגבי הנאמר "וילכו בני מכיר בן מנשה וכו'",
יתכן שהכונה היה לבניו ונכדיו של מכיר, ולכן נזכר "בני" בלשון רבים.
לסיכום:
מצינו לפחות שלש גירסאות לרשימת היחס של בני מנשה.
בס' במדבר מוגדר מכיר כבנו יחידו של מנשה,
ובס' יהושע כבן ה"בכור" של מנשה לצד אחים נוספים,
ובס' דברי הימים מוגדר מכיר כבן הפילגש.
גלעד ע"פ כל הגירסאות הוא ככל הנראה בנו יחידו של מכיר.
ישנם כמה הסברים לשינויים שחלו במעמדו של מכיר בן מנשה: 1) מדובר בשלש מסורות שונות. 2) מאחורי שלש הגירסאות מסתתרים הדים לתהליכים היסטוריים שחלו בקרב בני שבט מנשה.
וַיִּקֶן יוֹסֵף אֶת כָּל אַדְמַת מִצְרַיִם לְפַרְעֹה
וַיִּקֶן יוֹסֵף אֶת כָּל אַדְמַת מִצְרַיִם לְפַרְעֹה כִּי מָכְרוּ מִצְרַיִם אִישׁ שָׂדֵהוּ כִּי חָזַק עֲלֵהֶם הָרָעָב וַתְּהִי הָאָרֶץ לְפַרְעֹה.
וְאֶת הָעָם הֶעֱבִיר אֹתוֹ לֶעָרִים מִקְצֵה גְבוּל מִצְרַיִם וְעַד קָצֵהוּ.
בנוסח השומרוני
ובתרגום השבעים
הגירסא היא:
ואת העם העביד אותם לעבדים מקצה גבול מצרים..
והוא יותר מסתבר.
וַיִּקֶן יוֹסֵף אֶת כָּל אַדְמַת מִצְרַיִם לְפַרְעֹה כִּי מָכְרוּ מִצְרַיִם אִישׁ שָׂדֵהוּ כִּי חָזַק עֲלֵהֶם הָרָעָב וַתְּהִי הָאָרֶץ לְפַרְעֹה.
וְאֶת הָעָם הֶעֱבִיר אֹתוֹ לֶעָרִים מִקְצֵה גְבוּל מִצְרַיִם וְעַד קָצֵהוּ.
בנוסח השומרוני
ובתרגום השבעים
הגירסא היא:
ואת העם העביד אותם לעבדים מקצה גבול מצרים..
והוא יותר מסתבר.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.