GreenMamba
New member
פרשת הדגמת האונס בבית המשפט
אתמול בערב ישבתי וראיתי את התחקיר של רביב דרוקר על מה שהוא כינה "פרשת הנאנסת המדגימה" זה סיפור שאני עוקבת אחריו כבר לא מעט זמן, מכיוון שהיה נשמע לי, על פניו, חריג מאוד. בקצרה(
)- נערה בת 14.5 ביום הראשון של החופש הגדול הולכת בשעת צהריים ברחוב, 4 נערים ערבים תוקפים אותה, גוררים אותה לואדי סמוך, שם אחד "מתצפת", שניים מרתקים אותה והרביעי אונס אותה. הנערה מגישה תלונה והעניין מגיע לבית המשפט, שם במהלך החקירה הנגדית היא מתבקשת להדגים, בגופה, את תנוחת האונס.
למרות שיצא לי להיות מעורבות, מבחינה ריגשית ומבחינת תמיכה בכמה נשים שעברו מעשי אונס והלכו להתלונן, לא הייתי מעולם בבית משפט בשלב בו נחקרו נאנסות. ההקלטה הזו, שהושמעה בתוכנית זיעזעה אותי עד עמקי נשמתי.
לא דווקא ה"הדגמה" עצמה, שהיתה השיא של מופע הביזוי וההשפלה של הנאנסת, אלא כל החקירה כולה היתה מזעזעת ברמות שפשוט ישבתי מול המרקע ובכיתי את כאבה והשפלתה של הילדה (להזכיר- בת 14.5 בזמן האונס, בת 16 בזמן החקירה).
בנוסף, הובאו לתוכנית שני עורכי דין ששמעו את ההקלטה (אחד היה הסנגור של קצב והשני של גולדבלט), שטענו שאין בה משהו חריג ושהכל נעשה בהתאם למקובל- מה שמעלה את החשד שזו הנורמה, ולא היוצא מן הכלל.
בנוסף, מאחר והפרשה עוררה הרבה רעש בזמנו, התגייסה המערכת המשפטית כולה להגנה על השופטים שלא מנעו את חילול כבודה של הנאנסת, כולל נציב תלונות השופטים, שלא דיבר בכלל עם הנאנסת ובחוצפתו קבע כי העדות לא גרמה לה נזק נפשי (למרות שהביטוח הלאומי, למשל, חשב אחרת ופסק לה אחוזי נכות נוספים בעקבות החקירה- ז"א- היא קיבלה אחוזי נכות מסויימים על האונס עצמו, ואחוזים נוספים על העדות)
עוד דבר מזעזע- במסגרת הטיפול שקיבלה הילדה בעקבות האונס היא הופנתה לפסיכולוג. כמובן שכל תוכן הטיפולים היה אמור להיות תחת חסיון מטפל-מטופל- אך בית המשפט הוציא צו וקיבל לידיו- ואף העביר לסנגוריה את כל תוכן ופרוטוקול הטיפולים. קולטות? יושב האנס עם פרקליטו וזוכה לקבל את כל מה שאמרה עליו הנאנסת בטיפול פסיכולוגי סגור וחסוי. היש ביזוי גדול מזה?
ובכן, מסתבר שיש.
במהלך העדות הסנגור מתייחס לנאנסת בחוצפה וביוהרה, שואל אותה שאלות שאין שום קשר סביר בינן לבין המקרה (מה קשור לשאול אותה על ידיד שלה שנהרג בפיגוע, למעט מנסיון למוטט אותה על דוכן העדים?), שאלות שאין בינן לבין קו ההגנה שלו דבר וחצי דבר (תגידי, היית רטובה?) אמירות מזלזלות ("אז הבנתי שאת רגילה לשקר" או "בטח הלכת לכל מיני נעמת ונגה ואֵמוֹ כאלו") ועוד כהנה וכהנה.
אני מזועזעת כולי, ואני רוצה להגיד שני דברים-
1. לכל הנאנסות, שבליבי קצת כעסתי עליכן בכך שהשוויתן את החקירה ל"אונס שני"- כי עד כמה שהחקירה תהיה גרועה- היא בטח לא גרועה כמו אונס, נכון?- סליחה ומחילה מכן. אם החקירות שעברתן היו גרועות במחצית מזו- ההגדרה שלכן היתה מדוייקת להפליא, והחקירות הללו הן אונס שני בדיוק כפי שהגדרתן
2. למערכת הפטריארכלית- אותי, בקטע הזה, ניצחת. אם ההמלצה האוטומטית שלי לנאנסת היתה להגיש תלונה במשטרה ולהילחם ככל יכולתה כדי להרחיק את החלאה מהרחובות- לא עוד. אם את חושבת שיש לך את כוחות הנפש העצומים להתמודד- לכי על זה. אם את פגועה ושבירה וחוששת- תוותרי. אין רחמים ואין סימפטיה ואין מי שיגן עלייך שם, באולמות הצדק.
מזמן כבר לא הצליחו לזעזע אותי ככה.
אתמול בערב ישבתי וראיתי את התחקיר של רביב דרוקר על מה שהוא כינה "פרשת הנאנסת המדגימה" זה סיפור שאני עוקבת אחריו כבר לא מעט זמן, מכיוון שהיה נשמע לי, על פניו, חריג מאוד. בקצרה(
למרות שיצא לי להיות מעורבות, מבחינה ריגשית ומבחינת תמיכה בכמה נשים שעברו מעשי אונס והלכו להתלונן, לא הייתי מעולם בבית משפט בשלב בו נחקרו נאנסות. ההקלטה הזו, שהושמעה בתוכנית זיעזעה אותי עד עמקי נשמתי.
לא דווקא ה"הדגמה" עצמה, שהיתה השיא של מופע הביזוי וההשפלה של הנאנסת, אלא כל החקירה כולה היתה מזעזעת ברמות שפשוט ישבתי מול המרקע ובכיתי את כאבה והשפלתה של הילדה (להזכיר- בת 14.5 בזמן האונס, בת 16 בזמן החקירה).
בנוסף, הובאו לתוכנית שני עורכי דין ששמעו את ההקלטה (אחד היה הסנגור של קצב והשני של גולדבלט), שטענו שאין בה משהו חריג ושהכל נעשה בהתאם למקובל- מה שמעלה את החשד שזו הנורמה, ולא היוצא מן הכלל.
בנוסף, מאחר והפרשה עוררה הרבה רעש בזמנו, התגייסה המערכת המשפטית כולה להגנה על השופטים שלא מנעו את חילול כבודה של הנאנסת, כולל נציב תלונות השופטים, שלא דיבר בכלל עם הנאנסת ובחוצפתו קבע כי העדות לא גרמה לה נזק נפשי (למרות שהביטוח הלאומי, למשל, חשב אחרת ופסק לה אחוזי נכות נוספים בעקבות החקירה- ז"א- היא קיבלה אחוזי נכות מסויימים על האונס עצמו, ואחוזים נוספים על העדות)
עוד דבר מזעזע- במסגרת הטיפול שקיבלה הילדה בעקבות האונס היא הופנתה לפסיכולוג. כמובן שכל תוכן הטיפולים היה אמור להיות תחת חסיון מטפל-מטופל- אך בית המשפט הוציא צו וקיבל לידיו- ואף העביר לסנגוריה את כל תוכן ופרוטוקול הטיפולים. קולטות? יושב האנס עם פרקליטו וזוכה לקבל את כל מה שאמרה עליו הנאנסת בטיפול פסיכולוגי סגור וחסוי. היש ביזוי גדול מזה?
ובכן, מסתבר שיש.
במהלך העדות הסנגור מתייחס לנאנסת בחוצפה וביוהרה, שואל אותה שאלות שאין שום קשר סביר בינן לבין המקרה (מה קשור לשאול אותה על ידיד שלה שנהרג בפיגוע, למעט מנסיון למוטט אותה על דוכן העדים?), שאלות שאין בינן לבין קו ההגנה שלו דבר וחצי דבר (תגידי, היית רטובה?) אמירות מזלזלות ("אז הבנתי שאת רגילה לשקר" או "בטח הלכת לכל מיני נעמת ונגה ואֵמוֹ כאלו") ועוד כהנה וכהנה.
אני מזועזעת כולי, ואני רוצה להגיד שני דברים-
1. לכל הנאנסות, שבליבי קצת כעסתי עליכן בכך שהשוויתן את החקירה ל"אונס שני"- כי עד כמה שהחקירה תהיה גרועה- היא בטח לא גרועה כמו אונס, נכון?- סליחה ומחילה מכן. אם החקירות שעברתן היו גרועות במחצית מזו- ההגדרה שלכן היתה מדוייקת להפליא, והחקירות הללו הן אונס שני בדיוק כפי שהגדרתן
2. למערכת הפטריארכלית- אותי, בקטע הזה, ניצחת. אם ההמלצה האוטומטית שלי לנאנסת היתה להגיש תלונה במשטרה ולהילחם ככל יכולתה כדי להרחיק את החלאה מהרחובות- לא עוד. אם את חושבת שיש לך את כוחות הנפש העצומים להתמודד- לכי על זה. אם את פגועה ושבירה וחוששת- תוותרי. אין רחמים ואין סימפטיה ואין מי שיגן עלייך שם, באולמות הצדק.
מזמן כבר לא הצליחו לזעזע אותי ככה.
