RossieL
Active member
פרשת גולן
בשנת 2013 החלה חקירה משטרתית נגד גולן, אביו דני ביטון ואחרים, בחשד לבעילה אסורה בהסכמה של קטינות. מסקנת החקירה הייתה, כי לפחות ארבע מהקטינות העידו עדות שקר בחקירתן. על כן, בפברואר 2014, הודיעה הפרקליטות על סגירת התיק נגד אייל גולן.
הפרשה שבה לכותרות בדצמבר 2018, עם המחאה הציבורית סביב ההחלטה להעניק לגולן בכנסת את "אות יקיר הזמר העברי.
ח"כ מוסי רז ואחרים פנו במכתב ליו"ר הכנסת, בו נטען כי אדם שניצל את מעמדו לטובת ניצול מיני של נערות, אינו ראוי לכבוד מכנסת ישראל, גם אם אין במעשיו גוון פלילי.
[איך זה הסתיים כולנויודעים]
ואם חשבנו שבזה תם המסע של אייל גולן, הרי שהתבדינו.
ביום שלישי הקרוב מתעתד לעלות לשידור סרטם "פרשת אייל גולן" של אורלי וילנאי וגיא מרוז שמבקש "לשפוך אור" ולחשוף פרטים חדשים על הפרשה.
אני מנסה להבין, באמת, מה מניע אנשי תקשורת, להמשיך ולדוש ולבחוש בנושא שכבר היה בכותרות ומיצה את עצמו?
מתי הפך מסך הטלויזיה לבית המשפט ועמוד התליה של המדינה?
מדוע לא המשטרה היא זו שחוקרת את נ' ו ט' על ה"פשעים" של אייל? מדוע לא נדרש בית המשפט להחליט אם היתה או לא היתה עבירה?
ונ' וט' – למה בפנים לא גלויות?
אם אמת דיברתן, למה לא להיחשף? למה להסתתר מאחורי הצללה?
עם אחת התגובות לכתבה אני בהחלט יכולה להזדהות.
יש בה משהו
"ממש לא מעדת מעריצו של איל גולן והז'אנר המזרחי בכלל.
אבל יש כאן רדיפה וטרף קל.
מעניין שלאפרים שמיר או זמרים אחרים מהצד השני של הגלובוס והמפה הפוליטית מניחים להם לנפשם"
אז מה, בית המשפט ייעתר לבקשת צו המניעה שהוגשה או שנחזה בכתבה צהובה, משפילה ומקטינה או לחילופין, נהיה עדים לרעידת אדמה שטרם הורגשה כמותה בביצה המקומית?
בשנת 2013 החלה חקירה משטרתית נגד גולן, אביו דני ביטון ואחרים, בחשד לבעילה אסורה בהסכמה של קטינות. מסקנת החקירה הייתה, כי לפחות ארבע מהקטינות העידו עדות שקר בחקירתן. על כן, בפברואר 2014, הודיעה הפרקליטות על סגירת התיק נגד אייל גולן.
הפרשה שבה לכותרות בדצמבר 2018, עם המחאה הציבורית סביב ההחלטה להעניק לגולן בכנסת את "אות יקיר הזמר העברי.
ח"כ מוסי רז ואחרים פנו במכתב ליו"ר הכנסת, בו נטען כי אדם שניצל את מעמדו לטובת ניצול מיני של נערות, אינו ראוי לכבוד מכנסת ישראל, גם אם אין במעשיו גוון פלילי.
[איך זה הסתיים כולנויודעים]
ואם חשבנו שבזה תם המסע של אייל גולן, הרי שהתבדינו.
ביום שלישי הקרוב מתעתד לעלות לשידור סרטם "פרשת אייל גולן" של אורלי וילנאי וגיא מרוז שמבקש "לשפוך אור" ולחשוף פרטים חדשים על הפרשה.
אני מנסה להבין, באמת, מה מניע אנשי תקשורת, להמשיך ולדוש ולבחוש בנושא שכבר היה בכותרות ומיצה את עצמו?
מתי הפך מסך הטלויזיה לבית המשפט ועמוד התליה של המדינה?
מדוע לא המשטרה היא זו שחוקרת את נ' ו ט' על ה"פשעים" של אייל? מדוע לא נדרש בית המשפט להחליט אם היתה או לא היתה עבירה?
ונ' וט' – למה בפנים לא גלויות?
אם אמת דיברתן, למה לא להיחשף? למה להסתתר מאחורי הצללה?
עם אחת התגובות לכתבה אני בהחלט יכולה להזדהות.
יש בה משהו
"ממש לא מעדת מעריצו של איל גולן והז'אנר המזרחי בכלל.
אבל יש כאן רדיפה וטרף קל.
מעניין שלאפרים שמיר או זמרים אחרים מהצד השני של הגלובוס והמפה הפוליטית מניחים להם לנפשם"
אז מה, בית המשפט ייעתר לבקשת צו המניעה שהוגשה או שנחזה בכתבה צהובה, משפילה ומקטינה או לחילופין, נהיה עדים לרעידת אדמה שטרם הורגשה כמותה בביצה המקומית?