פרשת "בלק":
בס"ד
"את אשר תברך מבורך ואשר תאור יואר "
המפרשים מעירים על שינוי הלשון בפסוק זה, שביחס לברכה, הלשון היא לשון הווה ("מבורך") ואילו ביחס לקללה הלשון היא לשון עתיד ("יואר"). מבאר הכלי יקר, וכן מבואר גם באור החיים, שלבלעם לא היה כוח לברך, אלא שהיה רואה עתידות, וכשהיה רואה אדם העתיד להתברך, היה "מברך" אותו שיצליח, כך שכאשר יצליח אותו אדם, הוא יתלה את ההצלחה בברכת בלעם. לכן נאמר "מבורך" בלשון הווה, שמי שבירכו בלעם, זהו משום שכבר בשעת הברכה הוא מבורך מאליו, וברכת בלעם אינה מעלה או מורידה.
"ויפתח ה' את פי האתון ותאמר לבלעם מה עשיתי לך כי הכיתני זה שלש רגלים"
מבאר רש"י: רמז לו: אתה מבקש לעקור אומה החוגגת שלש רגלים בשנה.
יש להבין –שאל הצדיק רבי ישראל מפיליב – מה העניין בהזכרת שלושת הרגלים דווקא?
אלא – אמר הרבי – בעת שהיה בית המקדש קיים, עלו ישראל לרגל בחג השבועות ובחג המצות ובחג הסוכות. המוני בית ישראל נקבצו ובאו ממקומות קרובים ורחוקים , אולם למרות זאת אמרו חז"ל במשנה מסכת אבות, שמעולם ולא אמר אדם לחברו: צר לי המקום שאלין בירושלים.
השמחה הייתה גדולה ואמתית. כולם נקבצו ובאו לשמוח לפני ה'!
ואילו אתה – טענה האתון לבלעם – כאשר רגלך נלחצת מעט אל הקיר, מיד אתה מתרגז ואינך יכול להבליג על כאבך...ואתה מבקש ללכת ולעקור אומה שלימה המוכנה להידחק דוחק עצום כדי לשמוח לפני ה'?...
"ותאמר האתון אל בלעם אנכי אתנך אשר רכבת עלי מעודך עד היום הזה"
פעם בא הגאון רבי יצחק מפונביז' לאספה חשובה מאד. כאשר הגיע ראה, כי בין בעלי הבתים, ובפרט בין עשירי הקהל, פרצה מריבה ודין ודברים, מי מהם יפתח וידבר הראשון. כל אחד טען, כי הוא מיוחס יותר, ועל כן לו נאה לפתוח בדברים.
שמע רבי יצחק את טענותיהם, הרגיעם ואמר: הקשיבו, רבותי, ואספר לכם מעשה. פעם אחת באו החמורים לפני הקדוש ברוך הוא בטענה: ריבונו של עולם, - כך אמרו – מפני מה אנו שונים מכול החיות? כול החיות אוכלות ושותות ואין עליהם מושל ושליט. גם בהמות הבית מסתובבות כול היום באפס מעשה ובמנוחה גמורה, ובלילה ישנות את שנתן. ואילו אנו... עובדים עבודת פרך בין ביום ובין בלילה, וגם חובטים בנו מכות נמרצות בכול עת.
בקשתנו – המשיכו החמורים – שתיתן לנו לפחות לשון אשר נוכל לדבר בה ולשכנע את בעל הבית, שירחם עלינו...
ואמנם – סיים רבי יצחק – ניאות הקדוש ברוך הוא אך פעם אחת, ונתן דיבור – לשון בפי אחת מהם, בפי אתונו של בלעם.
והיא, במקום לשטוח את טענותיה, החלה לספר בייחוסה החשוב: אנוכי אתנך אשר רכבת עלי מעודך עד היום הזה"...
מיד ניטלה ממנה הלשון, אם מתפארת היא בייחוסה, השתיקה יפה לה...
שבת שלום ומבורך!!!
לרפואת:
יוסף בן שרה
יצחק בן יונה
סתיו בת אירית
יהונתן צבי בן שרית מרגלית
בנימין בן זילפה
תמר-מאיה בת אילנה
אבינועם ראובן בן פרחה
דוד יוסף בן רחל
אלעד בן תרז תמר
אופיר בן שרה
אורי בן רחל
אורי בן תמר
רוחמה חיה בת חוה
ציון בת אלונה (א' בצירה)
רינה אליה בת אירה איטה
טובה חיה בת שרה
זיו בן מרגלית
דבורה בת שמחה
מירב בת אסתר
נמרוד בן צפריר
ליאת בת צילה
דבורה בת ציפורה
עודד רפאל בן יונה
אליהו בן נעימה
אופק בן רביד
יאיר יונתן רפאל בן מירב מיכל
נווה בן רעות
שמעון בן סוליקה
הדס בת שרה פוריה
הדסה בת מרה (MERA)
מיכאל בן לאה
הילה בת ליז עליזה
דורי בן אורה
דיזי -זהבה בת נזלו
מזל בת מרים
אורנית בת רות
שמעון בן רחל
שלום בן סעדה
רחלי בת לילי אפרת
אסתר בת רחל
אפרת בת דבורה הינדה
דניאל בן הילה שרה
דוד אריה בן מרים
גיטה בת נעכא (NECHA)
אבנר בן סלמה
מאיר בן אסתר
שושנה בת שרה
נתי בן דבורה
אתי אסתר ארנונה בת שרה
אורטל בת יפית
יהודית בת ציונה סינייה
חסיבה בת חנה
גד בן אסתר
חן בת ענת חנה
צבי בן חביבה
עינב בת רבקה
נילי בת שרה הניה
אייל ראובן בן אורנה נריה
חנה בת סלה SALA
גילה בת יקוטי
מלכה בת ציפורה
יוחאי בן שלומית
אסתר צירל בת לילי רייזל
וכל חולי עמו ישראל.
"אל נא רפא נא לה"!
"אָנָּא, בְּכֹחַ גְדֻּלַּת יְמִינְךָ תַּתִּיר צְרוּרָה:
קַבֵּל רִנַּת עַמְּךָ, שַׂגְּבֵנוּ, טַהֲרֵנוּ, נוֹרָא:
נָא גִבּוֹר, דוֹרְשֵׁי יִחוּדְךָ כְּבָבַת שָׁמְרֵם:
בָּרְכֵם, טַהֲרֵם, רַחֲמֵי צִדְקָתְךָ תָּמִיד גָמְלֵם:
חֲסִין קָדוֹשׁ, בְּרוֹב טוּבְךָ נַהֵל עֲדָתְךָ:
יָחִיד גֵּאָה, לְעַמְּךְ פְּנֵה, זוֹכְרֵי קְדֻשָּׁתְךָ:
שַׁוְעָתֵנוּ קַבֵּל וּשְׁמַע צַעֲקָתֵנוּ, יוֹדֵעַ תַעֲלֻמוֹת: "
רפואה שלמה ובשורות טובות לכל עם ישראל!
בס"ד
"את אשר תברך מבורך ואשר תאור יואר "
המפרשים מעירים על שינוי הלשון בפסוק זה, שביחס לברכה, הלשון היא לשון הווה ("מבורך") ואילו ביחס לקללה הלשון היא לשון עתיד ("יואר"). מבאר הכלי יקר, וכן מבואר גם באור החיים, שלבלעם לא היה כוח לברך, אלא שהיה רואה עתידות, וכשהיה רואה אדם העתיד להתברך, היה "מברך" אותו שיצליח, כך שכאשר יצליח אותו אדם, הוא יתלה את ההצלחה בברכת בלעם. לכן נאמר "מבורך" בלשון הווה, שמי שבירכו בלעם, זהו משום שכבר בשעת הברכה הוא מבורך מאליו, וברכת בלעם אינה מעלה או מורידה.
"ויפתח ה' את פי האתון ותאמר לבלעם מה עשיתי לך כי הכיתני זה שלש רגלים"
מבאר רש"י: רמז לו: אתה מבקש לעקור אומה החוגגת שלש רגלים בשנה.
יש להבין –שאל הצדיק רבי ישראל מפיליב – מה העניין בהזכרת שלושת הרגלים דווקא?
אלא – אמר הרבי – בעת שהיה בית המקדש קיים, עלו ישראל לרגל בחג השבועות ובחג המצות ובחג הסוכות. המוני בית ישראל נקבצו ובאו ממקומות קרובים ורחוקים , אולם למרות זאת אמרו חז"ל במשנה מסכת אבות, שמעולם ולא אמר אדם לחברו: צר לי המקום שאלין בירושלים.
השמחה הייתה גדולה ואמתית. כולם נקבצו ובאו לשמוח לפני ה'!
ואילו אתה – טענה האתון לבלעם – כאשר רגלך נלחצת מעט אל הקיר, מיד אתה מתרגז ואינך יכול להבליג על כאבך...ואתה מבקש ללכת ולעקור אומה שלימה המוכנה להידחק דוחק עצום כדי לשמוח לפני ה'?...
"ותאמר האתון אל בלעם אנכי אתנך אשר רכבת עלי מעודך עד היום הזה"
פעם בא הגאון רבי יצחק מפונביז' לאספה חשובה מאד. כאשר הגיע ראה, כי בין בעלי הבתים, ובפרט בין עשירי הקהל, פרצה מריבה ודין ודברים, מי מהם יפתח וידבר הראשון. כל אחד טען, כי הוא מיוחס יותר, ועל כן לו נאה לפתוח בדברים.
שמע רבי יצחק את טענותיהם, הרגיעם ואמר: הקשיבו, רבותי, ואספר לכם מעשה. פעם אחת באו החמורים לפני הקדוש ברוך הוא בטענה: ריבונו של עולם, - כך אמרו – מפני מה אנו שונים מכול החיות? כול החיות אוכלות ושותות ואין עליהם מושל ושליט. גם בהמות הבית מסתובבות כול היום באפס מעשה ובמנוחה גמורה, ובלילה ישנות את שנתן. ואילו אנו... עובדים עבודת פרך בין ביום ובין בלילה, וגם חובטים בנו מכות נמרצות בכול עת.
בקשתנו – המשיכו החמורים – שתיתן לנו לפחות לשון אשר נוכל לדבר בה ולשכנע את בעל הבית, שירחם עלינו...
ואמנם – סיים רבי יצחק – ניאות הקדוש ברוך הוא אך פעם אחת, ונתן דיבור – לשון בפי אחת מהם, בפי אתונו של בלעם.
והיא, במקום לשטוח את טענותיה, החלה לספר בייחוסה החשוב: אנוכי אתנך אשר רכבת עלי מעודך עד היום הזה"...
מיד ניטלה ממנה הלשון, אם מתפארת היא בייחוסה, השתיקה יפה לה...
שבת שלום ומבורך!!!
לרפואת:
יוסף בן שרה
יצחק בן יונה
סתיו בת אירית
יהונתן צבי בן שרית מרגלית
בנימין בן זילפה
תמר-מאיה בת אילנה
אבינועם ראובן בן פרחה
דוד יוסף בן רחל
אלעד בן תרז תמר
אופיר בן שרה
אורי בן רחל
אורי בן תמר
רוחמה חיה בת חוה
ציון בת אלונה (א' בצירה)
רינה אליה בת אירה איטה
טובה חיה בת שרה
זיו בן מרגלית
דבורה בת שמחה
מירב בת אסתר
נמרוד בן צפריר
ליאת בת צילה
דבורה בת ציפורה
עודד רפאל בן יונה
אליהו בן נעימה
אופק בן רביד
יאיר יונתן רפאל בן מירב מיכל
נווה בן רעות
שמעון בן סוליקה
הדס בת שרה פוריה
הדסה בת מרה (MERA)
מיכאל בן לאה
הילה בת ליז עליזה
דורי בן אורה
דיזי -זהבה בת נזלו
מזל בת מרים
אורנית בת רות
שמעון בן רחל
שלום בן סעדה
רחלי בת לילי אפרת
אסתר בת רחל
אפרת בת דבורה הינדה
דניאל בן הילה שרה
דוד אריה בן מרים
גיטה בת נעכא (NECHA)
אבנר בן סלמה
מאיר בן אסתר
שושנה בת שרה
נתי בן דבורה
אתי אסתר ארנונה בת שרה
אורטל בת יפית
יהודית בת ציונה סינייה
חסיבה בת חנה
גד בן אסתר
חן בת ענת חנה
צבי בן חביבה
עינב בת רבקה
נילי בת שרה הניה
אייל ראובן בן אורנה נריה
חנה בת סלה SALA
גילה בת יקוטי
מלכה בת ציפורה
יוחאי בן שלומית
אסתר צירל בת לילי רייזל
וכל חולי עמו ישראל.
"אל נא רפא נא לה"!
"אָנָּא, בְּכֹחַ גְדֻּלַּת יְמִינְךָ תַּתִּיר צְרוּרָה:
קַבֵּל רִנַּת עַמְּךָ, שַׂגְּבֵנוּ, טַהֲרֵנוּ, נוֹרָא:
נָא גִבּוֹר, דוֹרְשֵׁי יִחוּדְךָ כְּבָבַת שָׁמְרֵם:
בָּרְכֵם, טַהֲרֵם, רַחֲמֵי צִדְקָתְךָ תָּמִיד גָמְלֵם:
חֲסִין קָדוֹשׁ, בְּרוֹב טוּבְךָ נַהֵל עֲדָתְךָ:
יָחִיד גֵּאָה, לְעַמְּךְ פְּנֵה, זוֹכְרֵי קְדֻשָּׁתְךָ:
שַׁוְעָתֵנוּ קַבֵּל וּשְׁמַע צַעֲקָתֵנוּ, יוֹדֵעַ תַעֲלֻמוֹת: "
רפואה שלמה ובשורות טובות לכל עם ישראל!
