פרשת בחוקותי

[כ ו כ ב5376]

פרשת בחוקותי

בס"ד

לעילוי נשמתו של דוד סוויסה בן חנה

לנצל כל רגע
...
בתורה אם יכול להרויח עוד זמן כדי לתפוס וללמוד לא כדאי להפסיד, וכל דקה יקרה. וידוע שהיה בבית התלמוד של קלם 'סדר' של חמש דקות כדי להראות את יוקר הזמן...
ואכלתם ישן נושן וישן מפני חדש תוציאו - זו ברכה מיוחדת כאשר זוכים לקיים "אם בחוקותי תלכו", וכמו שכתב רש"י "שתהיו עמלים בתורה". והנה עמל התורה אינו רק להזיע ולהתייגע אלא גם לנצל את הזמן ללמוד בכל רגע. כמבואר ברש"י ברכות (דף לב בדברי הגמ' תנו רבנן ארבעה צריכים חיזוק ואלו הן תורה ומעשים טובים, תפלה ודרך ארץ. תורה ומעשים טובים, מנין? שנאמר "רק חזק ואמץ מאד לשמור לעשות ככל התורה", חזק – בתורה, ואמץ - במעשים טובים. והעיר רש"י שהחיזוק הוא שיתחזק האדם בהם תמיד בכל כחו. הלימוד התמידי הוא לנצל כל זמן וכל רגע ללמוד ולהיות קרוב לדברי תורה, שכל חמש דקות פנויות תהיינה מוקדשות לעיסוק בדברי תורה.
וכבר ביאר החפץ חיים מה הטעם בציווי "ודברת בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך", דבר שלא מצינו כדוגמתו בשאר המצוות, ואפילו בתפלה מתפלל תפלה קצרה שלא יפסיקוהו עוברי דרכים? אלא אומר החפץ חיים, שלגודל ערך מעלת התורה שיקרה היא מפנינים, בודאי מי שיכול בדרך לקנות דברים יקרים הוא מנצל את הזמן לקנות ולהרויח, כי דבר זה לא יחזור, כך בתורה אם יכול להרויח עוד זמן כדי לתפוס וללמוד לא כדאי להפסיד, וכל דקה יקרה. וידוע שהיה בבית התלמוד של קלם 'סדר' של חמש דקות כדי להראות את יוקר הזמן.
בספר "טובך יביעו" מסופר על אברך שהיה לו כדי פרנסתו ופרנסת אנשי ביתו בצורה מספקת, והנה הזדמנה לו הצעה מפתה מאד לצאת לעבודה רק בשעות הלילה, כך שבמשך שעת היום ימשיך לשבת וללמוד, ובלילה ישלח ידו בעיסוק שיכניס לו הכנסה מכובדת נוספת. בא לשאול בעצת הרב שך, וכששמע הרב אמר שהוא מייעץ לו לא לעשות כן, מאחר ויש לו כדי פרנסתו והזמן היקר של הלילה יוכל להקדישו ללימוד. אותו אברך התעקש ומימש את תכניתו. חלפו כמה חודשים, והוא שב אל הרב שך וסיפר לו דברים כהווייתן. אמנם זכה לעוד משכורת והכנסותיו גדלו בהרבה, אבל במאזן החדשי התגלה דבר מדהים. כשהיה שקוע ראשו ורובו בתורה בכל שעות היממה, נשאר לו יותר כסף בכיס, ועתה גדלו הוצאותיו ואין לו פרוטה לפורטה. נענה רב שך: "הדבר פשוט. כשאברך שקוע בלימוד, יש הנהגה מיוחדת בשמים להשפיע עליו שפע ברכה, אבל כשביקש לצאת מהמסגרת הזו של תורתו אומנותו (למרות שלא היה זקוק לפרנסה), כאן ההנהגה שונה, ולפעמים לא די לו גם בשתי משכורות. כי זו הברכה "אם בחוקותי תלכו" שתהיו עמלים בתורה "ונתתי גשמיכם בעתם".

 

[כ ו כ ב5376]

פרשת בחוקותי

בס"ד
לעילוי נשמתו של דוד סוויסה בן חנה
הלו... הלו... בלי קללות!
אם אנחנו דורשים מכל אדם ללמוד שיעורי נהיגה, לפני שיהיה מותר לו לנהוג, ולהירשם לבית ספר לטיסה לפני שיעלה על מטוס, למה אנחנו לא דורשים מכל אדם ללמוד ב"בית ספר לחיים"?
תוכלו להקפיץ כל ישראלי מצוי עם רצף קללות של פחות מדקה, כללית אף אחד לא אוהב שמקללים אותו, גם אם הוא לא נולד להורים מישראל, עצם המילה קללה נראית לנו מקוללת מיסודה, אני מרגיש את לחץ הדם שלכם עולה רק מלקרוא את המילה הזו, והעיסוק בזה כבר מעלה לנו דמיונות, על מכשפות עם שן מתנדנדת, אז למה כל הפרשה היא קללות???
מאידך גיסא, אני מכיר אנשים מכובדים שמחפשים קללות בנרות, שעות על גבי שעות. זה המקצוע שלהם בשביל זה משלמים להם, וכשהם מוצאים קללה אמיתית ורצינית, הם דואגים לעשות כנס רב רושם, ולהעניק פרסים יקרי ערך למוצא הקללה, כמו כן הם דואגים להנצחת הקללה על שמם בלבד... המדענים!
פרס נובל על שם אלפרד נובל, שהמציא את קללת הדינאמיט, ניתן לכל ממציא קללות מתפתח, איינשטין שהמציא את ה"מגה" קללה- האטום, כל כך מכובד בעינינו, עד שכל אם עבריה אומרת, הילד שלי ממש איינשטין! פרס על מציאת קללת החיידקים הוא ראוי לכל הדעות, כולנו מכבדים את הרופאים, על מציאת החיידק האחראי על קללת הדבר והשחפת ושאר מרעין בישין.
אנו זקוקים למדענים, ומודים להם מקרב הלב על כל חשיפת חיידק - קללה, מהסיבה הפשוטה: "דע את האויב" הידיעה על החיידק - קללה, היא הערובה לכך, שלא ניתקל בו, בפינת הרחוב הבא. ברור לנו שעצימת עיניים, ואי ידיעת חוקי הטבע, לא תעצור את הבעיה, אבל אם נבין את סוג החיידק, נוכל למצוא לו את התרופה... לכן אנחנו להוטים כל כך לדעת...
כי לא לדעת זו לא אופציה!
על כן אל רחום וחנון, נתן לעם ישראל את התורה - ספר הוראות רב תכליתי לחיים! ומבטיח שאם נשנן אותו, נדע להינצל מהבעיות האמיתיות של החיים, כי אם לא נדע את החוקים הרי זה ברור מאליו שנתנגש, מתי שהוא באיזו קללה.
ה' אומר ליהושע בן נון שאמור להכניס את העם לארץ, ולתפקד כרמטכ"ל, ראש ממשלה, שר החוץ וגם הפנים: "לא ימוש ספר התורה הזה מפיך, והגית בו יומם ולילה, למען תשמור לעשות ככל הכתוב בו, כי אז תצליח את דרכיך ואז תשכיל". לדעת את הוראות התורה, על כל מקרה ועל כל בעיה וללכת לאורם, זו הדרך להצליח, וזו הדרך להשכיל. אחרת פשוט אי אפשר!
מכוניות מורכבות יותר מאופניים, ולכן חשוב יותר להבין את ההוראות שלהן. מטוסי 15>ENG<F<HEB> מורכבים אפילו יותר, וממילא הם גם יותר מסוכנים, הם מגיעים עם ספרייה שלמה של הוראות, תוצאותיה של התרשלות בקריאת ההוראות של 15>ENG<F<HEB> עלולות להיות קטלניות, יש דברים שיש בהם סיכונים כל כך קטסטרופאליים, שזה יהיה לגמרי בלתי שפוי לנסות אותם, בלי לקרא קודם את ההוראות. ככל שהדבר מורכב יותר, הוא גם מסוכן יותר, והאדם הרי הוא היצור המורכב ביותר עלי אדמות. נראה לכם להשתמש בו מבלי לשנן את ההוראות או להתעלם מהם, אני בטוח שהתוצאות יהיו הרות אסון!! גם אם באמתחתכם אלף ברכות ועוד ברכה!
לקחת את החיים ברצינות, זה להבין, שמבלי ללמוד עליהם באמת, ומבלי לנהוג בהם בצורה המתאימה, הסיכויים לסבל, גדולים יותר מהסיכויים לאושר ושלווה. כמה תודה אנחנו חייבים לה' יתברך, על זה שאנחנו לא צריכים לנסות ניסויים על בני אדם, כדי לדעת מה הם הוראות החיים, הוא מסר לנו אותם, ובמקום שננסה על עצמנו פצצות אטום, הוא כתב לנו מה יקרה אם נלחץ על המתג הלא נכון, ואנו צריכים רק ללמוד.
אם אנחנו דורשים מכל אדם ללמוד שיעורי נהיגה, לפני שיהיה מותר לו לנהוג, ולהירשם לבית ספר לטיסה לפני שיעלה על מטוס, למה אנחנו לא דורשים מכל אדם ללמוד ב"בית ספר לחיים"? מרכיבי החיים הם מסוכנים והם מגיעים בלי אחריות, תדאגו לקרוא היטב את הוראות היצרן לפני שתרכיבו את החלקים! חיים בלי הבנה זה הימור, שאף אחד לא יכול להרשות לעצמו.
לא תתנו לילדים שלכם לטוס בלי ללמוד קודם? אז אל תתנו להם לצאת לעולם הרחב בלי ללמוד קודם, על חומרי הנפץ מהם מורכב האדם, על הכוחות הפועלים בו, ומה הם הוראות השימוש.
הימור על חיי ילדינו, שיצעדו במשעולי החיים, מבלי לדעת איפה הבורות והיכן הפניות, מיועד רק לאוהבי קללות כפייתים, אז מתי אתה שולח את הילד לישיבה ללמוד על החיים?
כי לא לדעת זו לא אופציה!

 

[כ ו כ ב5376]

פרשת בחוקותי

בס"ד
לעילוי נשמתו של דוד סוויסה בן חנה
מאיפה זה בא לי? מאיפה?!
קראתי את התשובה שלו עשרות פעמים, כשבכל פעם הכעס שלי עלה מדרגה, אמרתי לעצמי די, זה לא יכול שהוא באמת מאשים אותנו בכל מה שקורה כאן...
הפרשה שלנו מלאה קללות, שלא הייתם רוצים לקחת בה חלק, כל מיני מרעין בישין, מעבר לבלאגן, למכות ולרוע שזורם, והחלק הכי משגע שאתה בכלל לא מבין מאיפה זה בא לך? מהו השורש של כל הקושי והרוע, למה הכל הולך כבד וקשה. נזכרתי בתשובה של הרמב"ם, שכשקראתי אותה בצעירותי, גרמה לי כמעט התמוטטות עצבים.
בקצרה הוא אומר, שיש מעט מאד בעיות שאפשר "להאשים" בהם את הבריאה, ואת עצם היותנו בני אנוש קרוצי חומר, כי הבריאה כמעט מושלמת, והראיה שהתינוקות כולם נולדים בתכלית השלימות, לא נמצא בעל מום, כי אם לעיתים רחוקות אחת מאלף, ואת רוב הבעיות בני האדם עושים אחד לשני, והכי הרבה אלו בעיות שאדם עושה לעצמו, "ולא ימצא מי שאינו חוטא בזה על עצמו, כי אם מעטים, כמו שנאמר: "מידכם היתה זאת לכם".
שימו לב לעומק השינוי בחשיבה, הוא לא אמר העולם נברא מושלם, אבל אכלנו מעץ הדעת ולכן רע לנו, הוא לא אמר חטאנו בעגל, ועדיין לא סגרנו את התשלומים, הרמב"ם אומר שאנחנו אשמים כאן ועכשיו. שימו לב מה הוא מורח לנו על הפרצוף, חביבי יכול להיות גן עדן כאן ועכשיו, ואתם פשוט הורסים הכל.
ואני זועק מכאב וכעס רמב"ם תאשים את עץ הדעת, תאשים את העגל, תגיד שזה בגלל המרגלים, רק אל תאשים אותנו, בכל הרוע שמסתובב בעולם, איך בדיוק אתה מאשים אותי? תסביר לי למה אנחנו אשמים בכל העסק...
אם אתם עדיין לא רותחים מכעס ומזעם על הרמב"ם, כנראה שטרם הבנתם לעומק מה הוא אומר, אז אני אגיד את זה בשפה רחובית, בקיצור, לא עגל ולא עץ הדעת, כל זה זניח אפילו לא פרומיל, ובכל הצרות הוא מאשים אותנו, תוך כדי שהוא מדביק לכולנו תארים פסיכוטיים, סדיסטים שמרביצים, מפריעים והורסים אחד לשני, שזה לבד האשמה חמורה, אחרי זה אנחנו גם מזוכיסטים, כי אחרי שאנחנו גומרים עם כל האחרים, אנחנו הכי הרבה אוהבים להרביץ לעצמנו, הורסים לעצמנו את הבריאות, ויורים לעצמנו ברגליים, וזה רוב ככל הבעיות שאנחנו רואים בעולם. שזה כבר הדבקת סעיף נפשי לאנושות כולה, טוב שהוא לא הכניס אותנו לאשפוז כפוי...
קראתי את התשובה שלו עשרות פעמים, כשבכל פעם הכעס שלי עלה מדרגה, אמרתי לעצמי די, זה לא יכול שהוא באמת מאשים אותנו בכל מה שקורה כאן, מה באמת הוא חושב שהעולם כזה מושלם? ורק אנחנו הורסים פה כל חלקה טובה? זה ממש נשמע לי האשמת שווא, ובשם האנושות כולה זו עילה לתביעת דיבה!
שנים עם שאלה, ופתאום הבנתי חלק, רק חלק.
בפסח הזה קראתי על העיר שעריים שנחשפה על הר גבוה ונישא, לעיר חומה גבוהה ובצורה 6 מטר גובה, אגב החומה היא כפולה והיא מקיפה שטח של 20 דונם היא מורכבת משיני סלע ששוקלות 7 טון, וחיו שם סך הכל 500 איש.
הכל הלהיב אותי, זה מדהים, אבל הכי הרבה הפתיע אותי כל זה בשביל 500 איש, מה רמת הביטחון שזה נתן? כמה עבודה 7 טון כל שן של סלע? במעלה ההר אבן אחר אבן, 6 מטר גובה כפול 2 חומות, בשביל 500 איש? כמה השקיעו בשביל קצת בטחון מעורער ל 500 איש, כמה כוחות? כמובן שהמקום נכבש ונהרס כליל, על ידי בני אדם אלא מה, הרי עבמים וחוצנים עד היום לא הספיקו להרוס כלום.
ובדיוק חשבתי, אנחנו נמצאים בסך הכל ב 70 שנה של שקט יחסי בעולם, תראו כמה העולם התפתח, תראו כמה הוא התקדם, סך הכל 70 שנה של שקט יחסי, הכל יחסי, ובכל זאת פתרנו כל כך הרבה בעיות שהפילו את חיתתן על כל האנושות, דבר וכולירע ושאר מרעין בישין, התקדמנו בצורה שאבות אבותינו לא יכלו אפילו לדמיין, ועדיין המון כוחות מבוזבזים על ביטחון והגנה. מה יקרה אם נשתחרר לגמרי מכל זה לעוד מאה שנה? לאן נגיע? אולי באמת עד עכשיו באמת הרסנו אחד לשני, אולי אם נתפנה ונדע להשתמש כראוי בכל מה שהעולם מציע מבלי להרוס אחד לשני, מבלי להפריע, יהיה כאן גן עדן?
ברור לי עכשיו, עד כאב, החלק השני של הרמב"ם שאנחנו הורסים אחד לשני, אבל עדיין לא ברור לי בלב פנימה, מה זאת האשמה החמורה הזאת שאנחנו הורסים לעצמנו, שכל אדם הורס לעצמו, אני לא מצליח להבין, אבל אני מתפלל שאספיק להבין לפני שאהרוס לעצמי, כי כנראה שהרמב"ם יודע מה הוא אומר.
זה מפחיד לדעת שאנחנו קובעים כאן ועכשיו, אם העולם יהיה גן עדן או גיהנם אבל זה גם מעודד באיזשהו מקום, כי הכל כל כך זמין, זה כאן, זה עכשיו, זה בידיים שלנו, אז בואו נתפלל שנצליח לעשות שלום עם עצמנו ועם כל האחרים: עושה שלום במרומיו, הוא יעשה שלום עלינו [עם עצמינו], ועל כל ישראל ואמרו אמן.