פרשת בא-הבן איש חי
הלכות שנה ראשונה פרשת בא פתיחה והיה לך לאות על ידך ולכרון בין עיניך ולמען תהיה תורת ה' בפיך נ"ל בס"ד דידוע שהשי"ת צונו להניח תש"י בשמאל כנגד הלב ותש"ר כנגד המוח כדי לשעבד מוחינו וליבנו להשי"ת, דהמוח הוא משכן החכמה והלב משכן הבינה, ואם אלו יתקדשו אז כל האברים נגררים אחריהם, ובפרט הפה ששם הדיבור שהוא נגרר אחר איברים של המחשבה ושל הכונה שהם המוח והלב, ולז"א למען תהיה תורת ה' בפיך כי השגת התורה ע"י חו"ב שמשכנה באיברים אלו, ואם אלו יהיהו פגומים אז יפגם גם אבר הדיבור שהוא הפה וכ"ש שאר איברים ובזה פרשתי בס"ד רמז הכתוב חלבו סגרו פימו דברו בגאות חלבמ"ו אותיות מו"ח ל"ב סגרו, שאינם פתוחים לקבל ההשפעת חכמה ובינה ע"י קדושתם מחמת כי טמאו אותם, ולכך גם פימו דברו בגאות שפגמו ביהם, ולא נתקיים בהם למען תהיה תורת ה' בפיך: והנה ידוע דהמחשבה במוח והכונה בלב, אך המשכיל יבין כי שתיהן ענין אחד הם כחדא נקין וכחדא שריין, כי מוחא חכמה ולבא בינה כנז' בפתיחת אליהו זכור לטוב, וידוע דחו"ב כחדא נפקין וכחדא שריין, ולכן כיון שנתקדש הלב בכונה קדושה הממיא מתקדש המוח במחשבה קדושה, אך ההתחלה היא מן הלב ולז"א רז,ל רחמנא לבא בעי, כי קדושת המוח הוא בכלל ואתי ממילא, והנה ידוע בפעולות איברי האדם העינים הם שניות ללב, כי הלב מתאוה וחומד ואז העינים בראייתם מקיצים את שאר האיברים לגמור הפועל, וזהו הן בטוב הן בהפך לכך ארז,ל ליבא ועינא תרי סרסורי דעבירה אינון, ולכך נצטווינו להניח תש"ר שהוא אות וחותם קדוש מכוון בין שני העינים להשפיע קדושה בהם שלא יפגמו, וכן תש"י כנגד הלב להשפיע קדושה בהם שלא יפגמו, וכן תש"י כנגד הלב להשפיע בו קדושה שלא יפגם, ושניהם יתקדשו ממילא בקדושת התורה ולז"א והיה לך לאות על ידך שהוא מכוון כנגד הלב ולזכרון בין עיניך למען תהיה תורת ה' בפיך ולכן עינים לב מספרם רב"י, כי ע"י קדושתם יזכה האדם להקרא רבי בתורת ה' ותבטל קליפת רי"ב שהיא משכחת התלמוד, כמ"ש רבינו שמשון ז"ל במאמר ר"א בן ערך ששכח לימוד וקרא החרש היה לבם שהחליף אותיות דז"ך באותיות רי"ב: ומאחר דשני איברים אלו עין ולב בהם תלויה קדושה וטהרה של איברי הגוף, שאם שתים אלו יהיו קדושים וטהרים אז כולם נקדשים ונטהרים, לכך ההירונו חז"ל דאם לבו ועיניו רואין את הערוה לא יקרא דבר שבקדושה, ולא הקפידו על שאר איברים, אלא רק על שתים אלה שהם עין ולב שהם העיקר של הגוף:
הלכות שנה ראשונה פרשת בא פתיחה והיה לך לאות על ידך ולכרון בין עיניך ולמען תהיה תורת ה' בפיך נ"ל בס"ד דידוע שהשי"ת צונו להניח תש"י בשמאל כנגד הלב ותש"ר כנגד המוח כדי לשעבד מוחינו וליבנו להשי"ת, דהמוח הוא משכן החכמה והלב משכן הבינה, ואם אלו יתקדשו אז כל האברים נגררים אחריהם, ובפרט הפה ששם הדיבור שהוא נגרר אחר איברים של המחשבה ושל הכונה שהם המוח והלב, ולז"א למען תהיה תורת ה' בפיך כי השגת התורה ע"י חו"ב שמשכנה באיברים אלו, ואם אלו יהיהו פגומים אז יפגם גם אבר הדיבור שהוא הפה וכ"ש שאר איברים ובזה פרשתי בס"ד רמז הכתוב חלבו סגרו פימו דברו בגאות חלבמ"ו אותיות מו"ח ל"ב סגרו, שאינם פתוחים לקבל ההשפעת חכמה ובינה ע"י קדושתם מחמת כי טמאו אותם, ולכך גם פימו דברו בגאות שפגמו ביהם, ולא נתקיים בהם למען תהיה תורת ה' בפיך: והנה ידוע דהמחשבה במוח והכונה בלב, אך המשכיל יבין כי שתיהן ענין אחד הם כחדא נקין וכחדא שריין, כי מוחא חכמה ולבא בינה כנז' בפתיחת אליהו זכור לטוב, וידוע דחו"ב כחדא נפקין וכחדא שריין, ולכן כיון שנתקדש הלב בכונה קדושה הממיא מתקדש המוח במחשבה קדושה, אך ההתחלה היא מן הלב ולז"א רז,ל רחמנא לבא בעי, כי קדושת המוח הוא בכלל ואתי ממילא, והנה ידוע בפעולות איברי האדם העינים הם שניות ללב, כי הלב מתאוה וחומד ואז העינים בראייתם מקיצים את שאר האיברים לגמור הפועל, וזהו הן בטוב הן בהפך לכך ארז,ל ליבא ועינא תרי סרסורי דעבירה אינון, ולכך נצטווינו להניח תש"ר שהוא אות וחותם קדוש מכוון בין שני העינים להשפיע קדושה בהם שלא יפגמו, וכן תש"י כנגד הלב להשפיע קדושה בהם שלא יפגמו, וכן תש"י כנגד הלב להשפיע בו קדושה שלא יפגם, ושניהם יתקדשו ממילא בקדושת התורה ולז"א והיה לך לאות על ידך שהוא מכוון כנגד הלב ולזכרון בין עיניך למען תהיה תורת ה' בפיך ולכן עינים לב מספרם רב"י, כי ע"י קדושתם יזכה האדם להקרא רבי בתורת ה' ותבטל קליפת רי"ב שהיא משכחת התלמוד, כמ"ש רבינו שמשון ז"ל במאמר ר"א בן ערך ששכח לימוד וקרא החרש היה לבם שהחליף אותיות דז"ך באותיות רי"ב: ומאחר דשני איברים אלו עין ולב בהם תלויה קדושה וטהרה של איברי הגוף, שאם שתים אלו יהיו קדושים וטהרים אז כולם נקדשים ונטהרים, לכך ההירונו חז"ל דאם לבו ועיניו רואין את הערוה לא יקרא דבר שבקדושה, ולא הקפידו על שאר איברים, אלא רק על שתים אלה שהם עין ולב שהם העיקר של הגוף: