פרשתי.

[יתומה בלית ברירה]

פרשתי.

חברים וחברות יקרים, השתדלתי לצאת מהבור השחור שבו הייתי נמצאת בתקופה האחרונה, בשבוע האחרון במיוחד הסתדרו לי הענינים והכל היה פשוט יופי! אבל מסתבר שהאדם מתכנן ואלוהים מנווט אותנו איך שהוא רוצה ואח``כ הוא צוחק עלינו... וכנראה יותר מסתבר ממסתבר שאלוהים סימן אותי בתור `בדיחת היקום`... ואני מיועדת להיות בקרקס של העולם הבא... לוידעת מה לומר עוד אני יודעת שאני משמיעה פה דברים כפרניים אבל גם ככה אף אחד לא מבין אותי אז אני מרשה לעצמי לומר מה שבא לי! אני חושבת שזה צודק מאד!! ואפילו יותר מצודק! אני באפיסת כוחות טוטאלית! המורה שלי פשוט מתנקמת בי!! ואני כבר לא מסוגלת ללמוד כמו בנ``א! לא מסוגלת! לא מסוגלת לצעוד במעבה היער כשיש יותר מידי מוקשים מאשר פרחים!! אני לא בנויה לזה! פשוט לא! דיייייייי! בא לי להעלם מהיקום הזה! ל.ב.ר.ו.ח! דיייייייי! אני יכולה להבטיח לכם שאמא שלי היתה מתנקמת במורה הזו! מה אני יעשה שהיא לא איתי כבר 2 וחודש...?? מסתבר שמרוב הצרות שלי והנקמות שסיפקתי לה...היא התעייפה והחליטה למות! דייייייי! אני רוצה רק לישון ולישון ולא לעשות כלום!! לברוח מהפורום ומהעולם בכלל! נמאס לי! מי יוכל לעזור לי?? מי?? מי יודע אולי גם אלוהים מתנקם בי??!

 

[חסרת שם היחידה]

../images/Emo201.gif ענקי ממני. וחוץ מזה כמה דברים:

קודם כל יקירה, תנשמי עמוק... ועכשיו לשחרר אויר. זה נשמע כאילו את באיזה לופ ענק ומתבכבשת עם עצמך באיך לצאת ממנו. ולא, אני לא אומרת את זה כביקורת-מבינה ללבך,וכואב לי לקרוא מבין השורות את האין מוצא הזה שאת נמצאת בו כרגע. אני בעד לעשות קצת סדר. קודם כל, זה שנראה לך שאת הולכת תהיות "בדיחת היקום"-זו הרגשה שאני ממש מבינה.לפעמים קורה שממש ההיפך ממה שרצינו, תכננו, ציפינו,קורה. ולמה לעזאזאל? ככה! את יודעת משהו, בשבעה של אבא שלי אחד החברים בכה ובכה בלי סוף וכל כך הצטער שהיו לו תוכניות מפה ועד להודעה חדשה של מה הם יעשו כשיבריא. אני הסתכלתי עליו ואמרתי לו:אם אתה רוצה להצחיק את אלוהים אז תגיד לו שיש לך תוכניות. אם בא לך שהוא ממש יתגלגל מצחוק אז תספר לו שזה תוכניות לטווח ארוך שאתה גם ממש מתכנן לבצע אותן! בחיי ככה הרגשתי. לכן אני מבינה לליבך ומזדהה איתך ועם תחושת האיכס. צודקת! לגבי המורה שלך:אני פעם לימדתי בתיכון-לפני שנתיים, עשיתי את זה במקביל לתואר השני,וראיתי בזה באמת עבודה זמנית, אז ככה שגם לא הייתי מהמורות המתוסכלות והחמוצות, אלא ממש באתי בכיף. וככה גם התייחסו אליי. את יודעת מה? שווה לדבר. אני יודעת שמליון פעם כשדיברו על אחד התלמידים בישיבות והפכו אותו לאיזה מפר סדר מופרע כיתתי אני דווקא מצאתי בילד את הדברים הטובים,ומורים התפלאו שאני בכלל יודעת את הדברים האלו. אז קדימה גברת:פתיחות זה שם המפתח! אם מדובר במורה ספציפית תגידי לה מה הבעייהץ בחיי שזה עוזר -אני הייתי ממש יוזמת שיחות עם התלמידים שלי כדי להכיר את השמות והאנשים שמאחורי דפי הבחינות-זה כ"כ חשוב. תראי, אני לא מכירה את המורה הספציפית ויכול להיות שהיא מטורללת-יש גם כמה כאלו לצערנו הרב, אבל כולנו בני אדם. לכולנו יש שריטה כזו או אחרת-במינונים וסוגים שונים כמובן. אני בטוחה שאם תלבנו את העיניינים יהיה יותר קל. לגבי החוסר של אמך: מתוקה,הלוואי והיה לי מה להגיד.זה פשוט משהו שצריך לחיות איתו. לחיות ולהתמודד. וזה בסדר שקשה, וזה בסדר שעצוב,ושלפעמים אנחנו מתפרקים ואפילו מוציאים את העצבים לא תמיד במקום ובזמן הנכון. ואת יודעת מה? גם לברוח לפעמים זה בסדר-העיקר שאת בתוכך יודעת איך לשוב ומודעת למציאות. ברור שאמא הייתה עוזרת,אבל היא אינה-נשארה האישיות הרוחנית,הדמות הלא מוחשית.אמא שבטוח רצתה את הכי טוב בשבילך,אז מה דעתך לעזור לעצמך? יקירתי, מותר לפרוש לפעמים. פרישה זה מצב זמני-הרמת ידיים הופכת את המצב הזה לתמידי! וזו הסכנה. שתהייה לך התמודדות קלה,שולחת לך חיבוק והרבה כוחות.

 

[יתומה בלית ברירה]

/tapuzforum/images/emo7.gif אני מוכרחה להוסיף:

/tapuzforum/images/emo7.gif שאני עברתי את התיכון עם צוות מורות מחורבן יותר מכל דבר אחר! וקיויתי שבלימודי המקצוע יהיה צוות קצת יותר שפוי ומקורקע.... וזה אחרי שממש לא רציתי להמשיך ללמוד! בדיוק אחרי שאמא נפטרה... הייתי אמורה להתחיל ת`לימודים והתחלתי אותם כי אני יודעת שאמא שמחה בזה! אמא שמחה בהצלחותי! אבל אז נוכחתי לדעת שהצוות אצלנו מחורבן יותר מהתיכון, זה צוות משודרג ברמת הטימטום!!! אז אוקי סבבה, הבנתי שאני מוצלחת ויש לי ראש טוב בלימודים.. אז אתם קיבלתם תפקיד להכשיל אותי?? אני לא מבינה!!! אני כזו עצבנית עכשיו...ולא מפסיקה לבכות מהבוקר.. מהרגע ששמעתי שהמו` שלי לא מוכנה להעביר את הפרויקט שלי לבדיקה במשרה``ח.. כאילו למה? לעזאזל! מה עשיתי לך?? את נהנית להציק לתלמידות??? עכשיו אני מבינה מה רמת המוסריות שלך!! ועצוב שכך את מתנהלת! את אמורה להתביש בתור מורה שמראה צורת התנהגות לתלמידות וזו ההתנהגות שלך! לנצל תלמידות שמשקיעות!! לנצל בזמן, לנצל בכסף, לנצל במידע, ואח``כ להכשיל!! איך את מעיזה??!! איזה עזות מצח יש לך?? אני משתגעת!! דייייייייי! אני לא אמורה להיות הקורבן שלך בגלל הצלחותי!! ממש לא! איפה שמעתי שאת משחקת עם תלמידה פינגפונג!! לתת לי להכין פרויקט בסדר גודל של חודש ללא שינה.... ואחרי שהפרויקט מוכן לשנות לי נושא ולתת רק 3-5 ימים להגשת הפרויקט החדש מושלם?? למה מה אני נראית לך פראיירית?? ככה לנצל אותי 7 פעמים... מה אני צריכה למלא את הספריה במערכים שחסר לך?? בגלל שלך חסר את מרשה לעצמך לנצל?? מה נראה לך שאם אין לי אמא אז אני יושבת רגל על רגל ומנקה מקטרות??? אז סתם לידיעתך אני קצת יותר עסוקה מכפי שאני נראית ומכפי שאת חושבת!!! הגיע הזמן שתתיחסי לתלמידה מצליחה כאל בנ``א ולא כאל חרא!! (סליחה על ההתפרצות..)

 

[eshkolit32]

מותק.../images/Emo24.gif../images/Emo140.gif

אני חושבת שהעצה שנתנה לך חסרת שם היחידה בענין שיחה עם המורה בהחלט יכולה לעזור. אני תמיד בעד לדבר על הדברים אם יש לנו בעיה עם מישהו, זאת השיטה היחידה שאני מכירה ללבן בעיות (חוץ מאשר לקום וללכת...). תבקשי מהמורה לדבר איתה. תסבירי לה את התחושות שלך, שאת עושה מאמצים אדירים ונותנת את כל כולך ואת מרגישה שהעבודה שלך לא מקבלת את ההערכה לה היא ראויה. תסבירי לה כמה הנושא חשוב לך ואולי תבקשי שתשקול שוב את ההחלטה שלה שלא לקדם את הפרוייקט שלך. אין לך מה להפסיד. לכולנו יש את הרגעים האלה שבהם נדמה לנו שאלוהים צוחק מאיתנו, כשיש רצף של אירועים קשים ואנחנו מחזיקים את עצמנו עם הראש מעל המים, מתאמצים ונורא משתדלים לא ליפול ולא הולך לנו שום דבר מהתכניות שלנו. ברגעים כאלה אני יכולה להמליץ לך לחשוב - מה כן חיובי בחיים שלך, למרות הכל? לנסות להיצמד לחיובי. כי תמיד יש משהו, איזה ניצוץ שמשאיר לנו תקווה, משהו שיכול לדחוף אותנו עוד קצת למעלה ולגרום לנו להיות אופטימיים, למרות הכל. אלה יכולים להיות הדברים הכי קטנים ופשוטים שאולי אנחנו רואים אותם כמובנים מאליהם אבל יש המוןןןןןןן אנשים שאין להם את הדברים האלה. חשוב להעריך אותם ולזכור אותם, במיוחד ברגעים הקשים. תנסי לחשוב מה כן טוב לך, במה כן את יכולה להאחז כרגע. בבריאות שלך, בחברות שלך, באבא שלך, בפורום, בכישורים שלך, בכושר ההישרדות שלך, באומץ שלך, בנתינה שלך, באכפתיות שלך, בקסם שלך..... אני בטוחה שאם תקדישי לזה מחשבה תמצאי עוד ניצוצות אור בחיים שלך. החיים אף פעם לא שחורים לגמרי. תמיד יש כמה פסים אפורים, ואפילו נקודות לבנות פה ושם. צריך רק לגלות אותן, זה הכל. עוד משהו: ברגעים האיומים האלה חשוב למצוא את הזמן לעשות דברים שעושים לך טוב. תקדישי לעצמך זמן מסוים, אפילו שעה, לעשות משהו שמשפר את ההרגשה שלך. תקדישי רגע אחד לעצמך ותרשי לעצמך להתפנק. זאת יכולה להיות שיחת טלפון עם מישהו יקר לך, זה יכול להיות להקשיב לדיסק שאת מאד אוהבת, זה יכול להיות ללכת לסרט, זה יכול להיות לעשות פעילות ספורטיבית שאת אוהבת, זה יכול להיות כתיבה, זה יכול להיות לבשל לעצמך מאכל שטעים לך במיוחד, וזה יכול להיות ללכת ולקנות לעצמך חולצה או חצאית או שרשרת. כל דבר שלרגע קטן אחד יכול לעשות אותך מאושרת. קבלי חיבוק ענקי ממני.

 

[A GIFT OF LOVE]

מתסכל שלא מעריכים

ועוד יותר שהורסים.... קבלי