כן, אבל זה חפרני
פרשתי כי זה כבר לא אותו הדבר בשבילי, כי הדרכה כבר לא מה שהייתה לי אז. התחלתי עם זה בשביל לענות על צורך מסוים שלי. פעם חשבתי שזה הדרכה... מה שבאמת עושה לי טוב. מה שנותן לי את המקום והיכולת. אני לא חושבת ככה היום. לא מדבר אליי כמו לפני שנה, ואת הדברים האלה כבר מצאתי, ההדרכה מיותרת שם. מיותרת בשבילי אבל לא יכולה להיות מיותרת בשביל אף אחד. ואפילו אני לא הבנתי. היה לי מחסור עצום בזמן ומליון דברים שלקחתי על עצמי לבצע. היה חסר לי זמן בשביל עצמי, בשביל לצבור כוח ולעמוד טוב יותר בשאר הדברים. מרוב כל המחויבויות החברתיות האלה, יש לי תחושה שנתתי מעצמי יותר מדי לאחרים עד שנגמרתי בשביל עצמי. תרמתי כ"כ הרבה לאחרים בשביל להשיג לעצמי סוג של משמעות, עד שהבנתי שבעיני אחרים יש לי משמעות, אבל המשמעות של הדברים שאני עושה בשביל עצמי, נעלמה. לפנות זמן ולעשות דברים שלי גורמים טוב... משהו שהוא רק שלי ובשביל עצמי. את זה אני צריכה ועומדת לתת לזה את ה100%; משהו שהייתי שמחה לתת לקבוצה אם הייתה לי היכולת. יש לי נטיה לקחת על עצמי יותר מדי, ואם כל הרצון הטוב לעשות את הכל, אי אפשר לבצע את זה טוב כשיש כ"כ הרבה דברים. אני לא יכולה להשקיע בקבוצה הזו, במיוחד אם אני לא רוצה להדריך, אין שום טעם בלהדריך בלי שאני באמת ארצה בזה, ואין לי זמן בשבילם, אני צריכה זמן בשביל עצמי וזמן בשביל לעמוד בשאר הדברים. אולי ויתרתי לעצמי, אולי בדיוק ההפך המוחלט.