פרק 5x10

Jane Locke

New member
../images/Emo58.gif 5X10 ../images/Emo58.gif

וואו. הרגע סיימתי לראות את הפרק, ואני ממש בסערת רגשות. הסדרה הזאת נגמרת בצורה יוצאת מהכלל, הכתיבה, המשחק, הכל. ממש הרגשתי כאילו הייתי איתם לאורך כל הפרק. damm you Alan Ball! יצא לי כבר לבכות מסדרות טלויזיה, אבל אף פעם לא ככה... מייקל סי הל היה פשוט מדהים. הוא צריך לזכות באמי על הפרק הזה. סצנות אהובות ומה לא אח"כ, חייבת לזוז... איזו דרך דכאונית לפתוח את היום.
 

רינת4

New member
פרק 5x10

נא לשרשר לכאן את כל ההודעות הקשורות לפרק, ולא להתחיל שרשורים חדשים. תודה
 

ronre

New member
5X10../images/Emo58.gif

עצוב. מאוד עצוב. פרק קודר ביותר. הכי עצוב בסדרה. היה מאוד חזק לראות את כולם בוכים ונותנים משחק מרשים ומרגש. הכתיבה הייתה מצויינת, לאורך כל הפרק. כל הכבוד. שתי סצינות אהובות עלי במיוחד : האחת, שבה רות' רואה את גופתו של נייט, כפי שהיא, ללא כל חניטה או בגדים ודיוויד אומר לה, שלא יהיה viewing. מאוד מאוד חזק. השנייה, שבה ברנדה ונייט מדברים באוטו. בחלק מהשיחה שלהם, נזכרתי בהרבה שיחות שלהם משתי העונות הראשונות. מאוד התרשתי. אהבתי לראות את ברנדה נשברת. זה חדש. אני חושב שהעונה החמישית הולכת להיות הכי טובה אחרי שתי העונות הראשונות.
 

רינת4

New member
../images/Emo58.gif510

יש לי רק שלוש מילים להגיד: וואו, וואו, וואו!! (למרות שבאפי הייתה אומרת: "זו אותה מילה שלוש פעמים"...
). זה היה פשוט פרק מרטיט נשימה. הדמעות לא הפסיקו לנזול לי מהשניה הראשונה של הפרק - יחד עם רות. המשחק היה...מעבר למצויין. הכל כל כך מדוייק ומדהים. כולם היו מדהימים. הרגשתי את הכאב של כל אחת ואחת מהדמויות: דיויד, קלייר, רות, ברנדה, ריקו... כשדיויד צעק על רות שגם הוא איבד את ניית ולא רק היא - כל כך הזדהיתי איתו! הוא ניסה להיות חזק כמו תמיד, ולהישאר השפוי היחיד אבל הפעם הוא לא הצליח. הוא פשוט התמוטט. וקלייר...אח...קלייר. כל כך הרגשתי אותך בכאב. כל כך הזדהיתי. הייתי במקום דומה לשלה: כשאת מאבדת מישהו קרוב אליך שאת מרגיש שלא הספקת להכיר עד הסוף. את מרגישה שיש כאן כל כך הרבה החמצה! ואת מנסה לחשוב על כל דבר, כל דבר שעשית יחד עם הבן אדם הזה כדי לא לשכוח, כדי לנסות לקחת מההכרות שלך איתו כל מה שאפשר,לנסות לראות אולי אפשר להכיר אותו יותר דרך הזיכרון הזה. וההרגשה הזו של המלנכוליות והחוסר אונים, של ה"אין כוח אפילו להתלבש". הריקנות הזו. זה כל כך קשה. וזה כואב. ולא מתחשק אפילו לנשום. לא מתחשק לך לעשות כלום... רות - היא מנסה להבין איך היא לא הייתה שם בשביל ניית. למה היא לא הייתה שם? ההרגשה הזו של "אם רק הייתי שם הייתי יכולה לשנות את המצב. הייתי יכולה לעזור. אם רק הייתי שם הכל היה שונה". זו הרגשה של אכזבה והאשמה עצמית. וקשה להתמודד עם זה ואנחנו רוצים להבין בדיוק מה קרה שם כדי לנסות - בתת מודע (מנגנון הגנה)- להאשים מישהו אחר למרות שבמודע אנחנו לא מתכוונים לזה, אנחנו רק רוצים לדעת כדי להיות יותר קרובים למי שכרגע איבדנו, כדי לדעת בדיוק מה עבר עליו ברגעיו האחרונים. ברנדה - מאשימה את עצמה. "הנה, שוב הרסתי את הכל. כל מי שמתקרב אליו סופו לא טוב. גם מאיה בסכנה אם היא תהיה איתי". בגלל זה המפגש שלה עם ניית. זה מפגש של רגשות אשמה. זה לא ניית באמת. ובסדרה הזו אנחנו צריכים ללמוד להבדיל בין המתים שבאים אלינו כהמחשה למה שאנחנו מרגישים, לבין המתים שבאים אלינו כמי שהם באמת. הניית שהיה עם ברנדה זו לא הליסה שהייתה עם קלייר למשל בעונה 3 (אני לפחות עושה את ההבדלים האלה). ברנדה כואבת. היא אהבה את ניית. היא לא אשמה. אני לא חושבת שניית התכוון להאשים אותה במשהו לפני שהוא מת. אמנם הצורה שבה הוא אמר את הדברים נשמעה ככה אבל אני לא חושבת שלזה הוא התכוון. ואני מסכימה עם הדברים שברנדה אמרה למגי: ניית לא אהב אותה ואם זו לא הייתה היא זו הייתה מישהי אחרת (אבל על זה כבר דיברנו שבוע שעבר). וריקו - הדברים שהוא אמר , לא הייתי אומרת הפתיעו אותי אבל בהחלט היה בהם אלמנט קטן של הפתעה. הוא קיבל את המוות של ניית קשה יותר ממש שציפיתי וזה פלוס לטובתו של ריקו. פעם ראשונה אי פעם מאז שאני צופה בסדרה שהצלחתי להזדהות עם ריקו ולהרגיש שהוא אמיתי באמת, ללא משחקים ובוגר. אין לי עוד מה לומר כרגע. אני עדיין די בהלם מהפרק הזה שהיה אחד הפרקים החזקים ביותר של הסדרה מכל עונותיה (הפרק השני שנמצא באותו מעמד עם הפרק הזה הוא הפרק מעונה 4, כשדיויד נחטף). פרק חזק, מהמם, מדהים. פשוט מדהים.
 

sssivan

New member
../images/Emo58.gif אכן מדהים!

אכן פרק עצוב. גם אני מאוד אהבתי את הפרק. מסכימה שהיה אפשר להרגיש את העצב שכל דמות עוברת, והיה יפה שכל אחת עוברת זאת בדרך שונה, בדרך שלה. אני אהבתי את כולו, בעיקר את הלוויה, את ההתפרקות של דיוד, את השבירה ההדרגתית של ברן... הדיאלוג עם נייט במכונית והסיום שהיא החליטה לתת את מאיה לרות. זה היה ממש כואב. אגב, לגבי הדיאלוגים עם המתים, אני חושבת שרוב הדיאלוגים (פרט לזה בעונה ה3 שקלייר ראתה את ליסה ואת התינוק שלה – שם היה משהו על טבעי) אבל מלבד זה, הדיאלוגים היו דרך מקורית לתת לנו לראות מה מתרחש בתוך הנפש של הדמות. מעין המחשה לרגשות הפנימיים.
 

ronre

New member
../images/Emo58.gifשאלה לכל מי שראה את הפרק

אני וידידה שלי, ג'יין לוק, חשבנו על שאלה מעניינת: דגש מיוחד ניתן בפרק הזה על הצבע האדום. שימו לב שגם האוטו של ברנדה היה אדום וגם החולצה של הבחור ההוא, שחטף את דיוויד בעונה 4, הייתה אדומה. לאור העובדה שאלן בול לא סתם נותן דגש לצבעים, ויש תמיד סיבה מאחורי הדברים האלה ביצירות שלו, רצינו לשאול לדעתכם לגבי הצבע האדום ולגבי מה שהוא בא לסמל. אז מה דעתכם ?
 

רינת4

New member
האמת היא שחברה שלי לא מזמן

עשתה עבודה אל אמריקן ביוטי ונראה לי שהיא התייחסה לנושא. אני אשאל אותה מה היא רשמה שם כי אם זכור לי נכון הייתה לה איזו הארה חכמה...
 

sssivan

New member
../images/Emo58.gif וואלה, שאלה מעניינת...

אני לא הכי זוכרת את אמריקן ביוטי... אז אני אגיד מה נראה לי שצבע מסמל כאן... אדום הוא מהצבעים החמים.... באופן כללי הוא מסמל, תחושות של כעס, תסכול, תאווה, אלימות והרס. (אבל מצד שני אדום גם מסמל כח וחוזק.) לדעתי, ברור, שהכותבים החליטו ללכת על הפן השלילי של הצבע האדום... כלומר... כל הדמויות, נשברו, כאבו ובכו, אבל לצד זה ראינו אצלם גם תקווה לאופטימיות בעתיד. הדמויות היחידות שחוו ממש הרס עצמי ושבירה הדרגתית היו ברנדה ודיוד, ולכן ראינו את הצבע האדום רק בהקשרים שלהם...
 

Tidal

New member
רגע,אני קצת מבולבלת

אלה פרקים שלא שודרו עדיין,נכון?
 
אני מתוסכל

לא יורד לי הפרק! כבר 10 שעות הוא תקוע על 97.3% הורדה ואני מת לראות את הפרק וכלום, לא תפילות, שום נקישות עכבר וגם נס לא מגיע....
 

Jane Locke

New member
אולי תנסה להוריד קובץ אחר

ב- 10 שעות אפשר להוריד כבר 10 פעמים את כל הפרק
 

arthurz15

New member
היה לי מאוד קשה לצפות בפרק ../images/Emo58.gif

הפרק הזה היה יותר מידי מרגש. תמיד אמרתי לכולם שאין כמו לצפות בפרק של עמוק באדמה בשעות המאוחרות של הלילה. הסדרה הזאת נוצרה בשביל השעות הללו... אךךך והפרק הזה.. הוא היה כל כך מרגש. כמובן שגם אני, כמו כל בנאדם אחר הזלתי דימעה.. אבל מה שהפתיע אותי זה שאת הדמעה אני הזלתי דווקא בנאום של ריקו שהיה מרגש ומפתיע כי ממנו לא ציפתי... עוד רגעים שריגשו אותי היו הכניסה של ג'ורג' להיכל והחילוף מבטים בינו לבן רות, השיחה עם ברנדה באוטו, החלום של קלייר על ניית (קורט קוביין התאבד... זה כל כך תחילת ניינטינז) ועוד רבים אחרים... כל הזמן אני מרגיש שהאבא חסר העונה וכשהוא בא הוא בא ברגעים שלדעתי האישית פחות חיוניים... בפרק הזה לדעתי היה חייב להיות איזשהו סוג של דיאלוג בן ניית לאבא שלו... בזמן הטקס מהצד, במקום בו תמיד ניית היה עומד עם דיויד ומשגיח על הטקס, שמה נתניאל ונתניאל ג'וניור היו צריכים לעמוד ולדבר... ואם לא שם אז לפחות בטקס של הקבורה היו צריכים לראות את האבא עומד מהצד רחוק... היה מאוד עצוב לראות את כולם נשברים, ובסוף גם את ברנדה... לא האמנתי שהיא תעזוב את מאיה, ממש קיבלתי את הרושם שהיא אוהבת אותה... אני מקווה שברנדה תרגע ותחזור לקחת את מאיה ותגדל אותה... זה מאוד קשה לילדה קטנה להיות נעזבת ע"י 3 הורים... אני ממש ריחמתי עליה.... הילדה הזאת כל כך חמודה.
 

ronre

New member
../images/Emo58.gif תגובה

גם אני הייתי רוצה לראות את ברנדה חוזרת לקחת את מאיה ומגדלת אותה, כי זה יגרום לי מאוד להעריך אותה וכן הלאה וכן הלאה, אבל נראה לי שיש מצב שזה לא יקרה, כי עושה רושם שהיא לא ממש אוהבת אותה והיא די רואה בה את ליסה. קצת גועלי מצידה, למען האמת...אבל מה לעשות. היא לא שולטת בזה.
 

sssivan

New member
../images/Emo58.gif תגובה ../images/Emo13.gif

אני ממש לא מסכימה עם זה שברנדה רואה במאיה את ליסה... לדעתי היא מזמן עברה את השלב הזה... היא מתייחסת אליה כבת שלה, וראינו הרבה דוגמאות לכך בעונה החמישית והדוגמא החזקה ביותר שעולה לי עכשיו בראש היא, בפרק שעבר, שנייט רצה להפרד ממנה... היא ישר שאלה "מה עם מאיה" כלומר, היא לא הייתה מוכנה לוותר עליה כל כך בקלות. האם אמא שלא אוהבת הייתה נזכרת ישר בילדים בסיטואציה כזה ?! (הרבה ויכוחים עם נייט היו על כך שהוא היה אומר "היא הבת שלי" ולה זה היה מאוד מאוד קשה לשמוע, ולמה? כי מאיה לא הייתה בשבילה רק "בת על הנייר", אלא היא באמת אהבה אותה. אני חושבת שראינו לאורך כל העונה החמישית, איך היא מתאהבת בילדה, עד שהיא אהבה אותה אהבת אמת, ללא קשר לנייט. והסיבה שהיא החליטה שהיא לא מסוגלת לטפל במאיה יותר היא מפני שהיא נשברה, הביטחון העצמי התערער והיא הרגישה שהיא לא אמא טובה. בוא נחשוב מה ראינו בפרק הזה ? ולמרות שהיא כן ניסתה, היא הרגישה באיזה מקום שהיא לא מצליחה לטפל בה כראוי... לדוגמא כשהיא כעסה על מאיה שהיא לא אכלה או לאחר הלוויה שהיא כעסה עליה שהיא לא הלכה לשירותים... אני חושבת שהיא איבדה את העשתונות, לא הייתה מפוקסת ( לאור מה שהיא עברה זו התנהגות טבעית) ומאיה הייתה הדמות הכי קרובה אליה בכל התהליך שהיא עברה. והיא לא בכוונה הוציאה עליה את קיטור שהייתה חייבת להוציא, ובהתאם לזאת היא הרגישה שהיא נכשלת איתה. נוסיף לזאת את כל התיאוריות בפסיכולוגיה שהיא מאמינה בהן, לספר לילדה את האמת באופן ברור, דבר שיצר התנגדות חריפה מצד אמה, מרגרט. גם זה, כמובן, ערער לה את הביטחון והקש ששבר את גב הגמל היו הרגשות אשמה העצמאיים שלה שבאו לידי ביטוי בשיחה עם נייט. עכשיו שאלתי, האם זה אומר שהיא לא אוהבת אותה ? ובנסיבות הנוכחיות, אם היה מדובר בילד שלה היא הייתה מתנהגת אחרת ? אני אומרת שלא, אני חושבת שמה שראינו הייתה את ברנדה נשברת באופן הדרגתי, עד שהיא הרגישה שהיא לא מסוגלת לטפל במאיה יותר... ולא כי היא לא אוהבת אותה מספיק, אלא כי היא נשברה עד כדי כך שהיא לא מסוגלת להאמין כי היא אמא מספיק טובה, למרות שהיא אוהבת אותה אהבת אמת. ולאור אהבתה זה מאוד קשה לראות את ההתפתחות שהייתה בפרק הזה. השבירה של ברנדה. מה שכן זה היה עשוי באופן מדההההים! כל כך עדין ומדויק. מרגש ועצוב. בכל אופן, קשה לי להאמין שהיא לא חוזרת אליה...
 
למעלה