יש 75 פרקים, וקצת פילוסופיה של יפן
קניתי את כל ה-CDs ב-ebay, ועלה לי איזה 180 ש"ח (הכיתוביות הן באנגלית !!!). נתפסתי לסדרה הזו במקרה, לאחר שראיתי פרק אצל אחותי. מה שיפה בעיניי - זה דווקא היסודות של תרבות יפן שמוראים או נאמרים רק כדרך אגב דרך ה-גו, אבל הם קיימים וחשובים גם בכל שאר האומנויות היפניות (קליגרפיה, ציורי דיו, לחימה ועוד). היסודות האלה הן מן החשיבה והפילוסופיות הזן-בודהיסטיות של יפן, שלא מוכרות בעולם המערבי (כמו בישראל). קצת מן היסודות: 1) יד האלים / יד אלוהית : התנועה המושלמת, בה האדם מתעלה מעל עצמו. זו בדיוק היד שאני שואף להגיע אליה בכל קליגרפיה סינית/יפנית שאני עושה. גם בשאר האומנויות כל אחד מנסה להגיע ליד האלוהית = רצף תנועות מושלם, תוך התמודדות עם יריב שקול, ולהגיע לנצחון או לתוצאה מעולה, שהיא יותר טובה ממה שהגיע עד כה. יש האומרים שזו הדרך להארה עצמית. כמו שטסובאקי מתוודה כי היקארו מצליח ומתעלה על עצמו ממשחק למשחק, בעוד שהוא עצמו לא מסוגל לכך (במילים אחרות: אין לו יכולת להגיע ליד האלים). 2) ההתמדה בתירגולים אין סופיים לאורך "הדרך" בה בוחר האדם ללכת. כמו שהיקארו (וכל אחד אחר שעוסק ברצינות באמנויות היפניות, כולל לימוד השפה היפנית) מתרגל אי-גו יום יום בחדרו מול סאי. 3) סופיות התנועה / ההחלטה : אין אפשרות להתחרט או לתקן את מה שנעשה. כמו שאומר סאי להיקארו, במשחק מול קאגה, ביריד בו נפגשים עם טסוטסואי. 4) זרם התנועה : כל צעד, כל תנועה, כל אבן המונחת על לוח הגו, כל משיחת מכחול, כל הנפת חרב, היא המשך לקודמות לה, ובסיס לבאות אחריה. הזרימה צריכה להיות טבעית, רצופה, בטוחה וכנה - ללא היסוס או בילבול - וכך משיגים הרמוניה אמיתית, תוצאות יפות ומשהו המתקרב להארה עצמית. כמו שאומר סאי להיקארו, "שים לב לזרימת האבנים", במשחק הראשון של טורניר החובבים (עם קאגה וטסוטסואי) בין בתי הספר התיכוניים. 5) היריב הנצחי (ethernal rival) : אפשר ויהיה יריב אחר, כמו אקירה מול היקארו (וברמה גבוהה יותר אפשר לזהות את היריב גם בתוך האדם עצמו). אם מישהו שם לב, בנסיעה של היקארו וסאי עם אקירה ברכבת התחתית לקראת המשחק השני שלהם - סאי רואה שאקירה שולף טלפיים, ולא בטוח אם אקירה הוא הדרקון או הנמר, שהם שתי דמויות מפורסמות, מן המיתולוגיה הסינית והיפנית, והידועות בתור יריבים נצחיים. בהמשך, יש רמזים ברורים שאקירה הוא הדרקון, בעוד שהיקארו נעשה הנמר. גם אחרי המשחק הזה, אקירה נזכר בזיכרון ילדות שלו עם אביו, שאומר לו שיש שתי יכולות: האחת - תוך התמדה בלימוד ושינון טכניקות יותר מכל אדם אחר (בדומה לסגנון הדרקון באמנויות הלחימה), והשנייה - מתוך כישרון מולד ואינסטינקטים בלתי מוגבלים (בדומה לסגנון הנמר באמנויות הלחימה). מעניין גם אם התסרוקת הצבועה של היקארו אמורה להזכיר רעמה של נמר... נו... אפשר לדבר על המון דברים יותר לעומק מן התרבות של יפן מ"היקארו נו גו", שדיי חבל שמפספסים אותם בעיניים מערביות, כמו בישראל.
