פרק 500
כריסטי ורונדה דנות על החזון של המירוץ של כריסטי. החזון הוא להעניק השראה לנשים שעדיין לא מוכנות להתחיל מחדש. החברות בבית עוזרות לה בכתיבה וברעיונות. היא גם פונה למעצב גראפי ולמאגן אירועים ואז היא מגלה כמה זה גדול. רק עכשיו הבנתי את הדמות של פסלון "מתחילות מחדש". זוהי אשה שמותחת את עצמה ולכן היא ארוכה הרבה יותר מאשר במציאות. כריסטי מעלה גם את המועקה שיש לה בגלל תחושת האשמה בקשר לאחיה בן ה-12 כי היא מרגישה צורך לטפל בעצמה. קאסי מתפוצצת מרוב אושר, אבל חוששת מאמו המאמצת של בנה. מתברר שהיא צדקה. האמא התחרפנה ככשמעה על קאסי אבל הבן שומר על קשר עם קאסי. רעיון שצץ לי זה עתה. כנראה שהאמא המאמצת זכרה לא רק שקאסי בזמנו היתה על סמים ואלכוהול ולא מסודרת אלא שכבר אז קאסי היתה נחמדה מאוד וחמה והיא יכולה באמת להקסים את הבן, מה שבאמת קרה. ניאמבי ניתקה את הקשר עם החבר ומרגישה כמו בגמילה. איאנלה אומרת לה שהגמילה היא מדו-השיח השלילי שבתוכה. היא מכורה לכאב שיוצרת השיחה הפנימית. בעזרת איאנלה היא מכה בבובה שמייצגת את עצמה כמו שהיא מתעללת בעצמה עם כל הביקורת העצמית. לבסוף היא מתנצלת על ההתעללות העצמית ומספרת לכולם על התהליך שעברה. האם זה מספיק כדי להפסיק את הדו-שיח הפנימי השלילי? קשה לי להאמין. זהו תהליך ארוך אבל זוהי גם תחילת המודעות העצמית שלה. אנטוניה מבינה שאין מה להאשים את האב, שיש קשר בין בעיותיה הכספיות לאביה, אבל עדיין המועקה שלה גדולה.
כריסטי ורונדה דנות על החזון של המירוץ של כריסטי. החזון הוא להעניק השראה לנשים שעדיין לא מוכנות להתחיל מחדש. החברות בבית עוזרות לה בכתיבה וברעיונות. היא גם פונה למעצב גראפי ולמאגן אירועים ואז היא מגלה כמה זה גדול. רק עכשיו הבנתי את הדמות של פסלון "מתחילות מחדש". זוהי אשה שמותחת את עצמה ולכן היא ארוכה הרבה יותר מאשר במציאות. כריסטי מעלה גם את המועקה שיש לה בגלל תחושת האשמה בקשר לאחיה בן ה-12 כי היא מרגישה צורך לטפל בעצמה. קאסי מתפוצצת מרוב אושר, אבל חוששת מאמו המאמצת של בנה. מתברר שהיא צדקה. האמא התחרפנה ככשמעה על קאסי אבל הבן שומר על קשר עם קאסי. רעיון שצץ לי זה עתה. כנראה שהאמא המאמצת זכרה לא רק שקאסי בזמנו היתה על סמים ואלכוהול ולא מסודרת אלא שכבר אז קאסי היתה נחמדה מאוד וחמה והיא יכולה באמת להקסים את הבן, מה שבאמת קרה. ניאמבי ניתקה את הקשר עם החבר ומרגישה כמו בגמילה. איאנלה אומרת לה שהגמילה היא מדו-השיח השלילי שבתוכה. היא מכורה לכאב שיוצרת השיחה הפנימית. בעזרת איאנלה היא מכה בבובה שמייצגת את עצמה כמו שהיא מתעללת בעצמה עם כל הביקורת העצמית. לבסוף היא מתנצלת על ההתעללות העצמית ומספרת לכולם על התהליך שעברה. האם זה מספיק כדי להפסיק את הדו-שיח הפנימי השלילי? קשה לי להאמין. זהו תהליך ארוך אבל זוהי גם תחילת המודעות העצמית שלה. אנטוניה מבינה שאין מה להאשים את האב, שיש קשר בין בעיותיה הכספיות לאביה, אבל עדיין המועקה שלה גדולה.
