פרק 340

[גונג דזה]

פרק 340

אתמול היה פרק מעניין. טס לא היתה בו שותפה כמעט. ליין הועמדה מול היהירות שלה, מול העובדה שהוא "לא נתנה מעצמה" דבר בקשרים שלה ורק דרשה. זה היה תרגיל מעולה ששיקף לה את בעיותיה ביצירת זוגיות. בקצב הזה, לדעתי, עוד שני פרקים וליין מסיימת. מג בתרגיל קלאסי של עבודה בהיוויוריסטית על פתרון פוביות-[היה בערוץ 8 פרק שלם שעקב אחרי התהליך הזה של הריפוי עם אשה שסובלת מאגורופוביה - פחד ממקומות פתוחים - . דר' סטן פשוט מבריק בעבודה הזו, יתכן וזו ההתמחות שלו, שהוא פסיכולוג קוגניטיבי-בהיוויוריסטי. מג מאושרת. אליסון עם "מחלה" נוספת. בצקת לימפטית. אבל הצבע החדש בשיער ובגבות מחזיר לה שנים. שיחה קשה עם איאנלה, קבלת המוות כחלק מהחיים. שיחה מופלאה. איאנלה קוראת אותה גם כשהיא אומרת חצי משפט. בשרשור למטה היתה תלונה על התוקפנות של איאנלה, אני ממליץ למתלוננת לראות את הפרק הזה, לקלוט את איאנלה ברב מימדיות שלה, בעוצמה שלה. וואווווווווו

 

[משקולת נייר גלקסית]

רסקול איכה? ../images/Emo53.gif

לדעתי הפרק של אתמול היה ב-ו-ר-י-נ-ג במלוא מובן המבטא. אל ליין אני בכלל לא מתחברת, היא יותר מדי "רגילה" בשבילי ובעיותיה קטשיות וסתמיות בעיניי. אין אקשן, אין על מה לרכל, מילא אם הייתה צובעת את שערה לשחור בפתאומיות או אביה היה בכלא.. משהו.. שיזרקו לי עצם בעניינה! (אני מודה שלא ראיתי שבוע וחצי והפסדתי את ענייני טס והדרמה, וגם תרגילים של ליין, אולי זה קשור לזה שאני לא מתחברת אליה.) מג.. מה אומר ומה אגיד.. לא מזדהה, לא מבינה, פשוט אין לי נגיעה אישית בנושא ככה שזה עובר לי מעל הראש ואת האמת, קשה לי למצוא סבלנות לאנשים עם כאלה בעיות כי זה גורם לי להרגיש חסרת אונים שאין בידי לעזור להם. זו בעיה שגם האדם שחולה בה לא שולט בה וזה מרגיש לי.. פשוט אובר. לא יודעת למה אבל נמאס לי מאליסון. כל יום עוד בעיה מתגלה, כל יום היא ממורמרת ומתוסכלת ממשהו אחר. ושוב הסבלנות שלי מגיעה אל קיצה. בא לי להגיד לה "דיי, קצת פרופורציות. שרדת את הסרטן וכמובן שזה השפיע על חייך אבל תגידי תודה שאת בחיים. קחי כדור, תרזי 9 קילו ותחיי עם בצקת לימפטית. יש אנשים שחיים עם איידס ומעריכים את החיים! את חייה, יש אנשם בריאים לחלוטין שחוצים את הכביש ומתים במקום! תבלעי את זה ותמשיכי הלאה, קיבינימט! תאמצי ילד, תלמדי לשמוח, תהיי לוחמת ולא קוויטרית. תפסיקי להתבכיין!" גם מה שעשו לה בשיער קשה מנשוא בשבילי. למה אדום? למה האורך הזה? הכי יפה היה לה קצר, אם כ"כ מפריעים לה זריקות האפור בשיער שתצבע שחור.. בכלל לא אהבתי. היא נראית חולה מתמיד. אני תמיד בעד הטבעי, בשיער שיבה יש הרבה כבוד, אין מה להלחם בטבע. היום כל המלחמה הזו בחוקי הכבידה, הניתוחים, הצבע, ההזרקות, המתיחות, כל המאמצים וכל הכסף שנזרק על הסתרת האמת שאין לנו מה לעשות נגדה.. מלחמה מיותרת שלעולם לא ננצח בה. אליסון כמעט בת 40, לא? תהיי גאה במה שעברת, אל תחביאי את גיל. נראה לי שזה חלק מחוסר הבטחון שלה ודרך נוספת להסתיר את עצמה. הבת של איאנלה נפטרה מסרטן, נכון? אז אולי "היכולת המופלאה לקרוא את אליסון" זה פשוט נסיון קרוב מאוד עם המחלה והרגשות שצפים בה, ואיאנלה יודעת על מה חושבת אליסון ומה היא מרגישה כי איאנלה חוותה את זה בעצמה עם ביתה. זה לא מפחית מהערך של זה, אבל זה גם לא "וואו, איאנלה כ"כ מושלמת". יום טוב לכולם.

 

[chenby]

את כועסת..

חבל.

 

[משקולת נייר גלקסית]

אני לא כועסת..

פשוט אין לי הרבה סבלנות לפוצי מוצי ומסכנות של אנשים. זה בגלל שאמא שלי היא טיפוס בכייני וקורבני וזה הקושי האישי שלי להתמודד עם כאלה. קורה, לא?

 

[רסקול]

לא ראיתי את הפרק של אתמול

דווקא גונגי נותן סיכומים יחסית טובים של מה שהיה. זה שהוא מעריץ את איאנלה בטירוף זו בעיה שלו, לא נעים ככה לצחוק ממנו על זה. לגבי אליסון, גונגי כבר הכריז שהוא מעריץ גם אותה. [בינינו - אני חושב שגונגי מעריץ נשים גדולות] נ.ב. - יובל, אשלחי מסר לגונגי עם קישור להודעה. אם הוא יחליט שההודעה פוגעת בו אבקשך למחוק אותה. ]

 

[Y. Welis]

אני לא חושב ש'משקולת' צחקה על גונגי

היא הביעה את דעתה המנומקת (גם אם אני לגמרי לא מסכים לה), כך שלא היה צורך להתייחס למה שגונגי אהב או לא אהב. אם ההודעה שלך נראית לך מיותרת בדיעבד, אשמח למחוק אותה.

 

[משקולת נייר גלקסית]

וואי וואי, מה יש לכם?!

לא צחקתי על אף אחד, זה היה ציטוט לא מדוייק אך נטול ציניות, פשוט הגדרה במרכאות. לא מכירים? בסה"כ הבעתי את דעתי ולא ממש התייחסתי לדעותיו של אף אחד, רק לשלי. אלוהים ישמור - תנוחו!

 

[שרי48]

אליסון

היא גיבורה אמיתית, רחוקה מאד מהתיאור שלך, משקולת. אני חולקת עליך לגמרי. היא ממש לא בכיינית, לא קורבנית, הרבה פחות ממה שאפשר היה לצפות ויש לה את כל הסיבות לכך. היא עברה כריתת שד, טיפולים נוראיים, עדיין נמצאת בסכנה, רק בת 38 וסיכויה לבנות בית ומשפחה אפסיים. ונכון "כל יום עוד בעיה מתגלה", ואלו בעיות רציניות מאד. היו לנו רנה שבכתה בלי סוף, וג'ניפר הפיליפינית שהיו לה בעיות בלארגן את החתונה ובכתה ללא הרף ובכייניות נוספות פה ושם, ודווקא אליסון מאופקת (מדי) ורק לאחרונה החלה לתת ביטוי לכאב שלה, על כך ש"היא אכלה אותה" ובגדול. למה היא צריכה להגיד תודה שהיא בחיים? האם אנחנו עושים את זה כל הזמן? אומרים תודה שאנחנו בריאים, שאנחנו חיים? באמת, קצת פרופורציות.

 

[פיפיטה]

גם אני חושבת כמוך../images/Emo45.gif