אור עיניים
New member
פרק 21
פרק 21 מירב נשכבה במיטה לצידו של שחר, מרגישה את חום גופו. ידיו נשלחו לעברה מגששות, מלטפות את שדיה, נוגעות בפטמותיה, יורדות לעבר בטנה ומשרטטות מעגלים סביב טבורה. מגעו היה רך ומלטף, אך מירב חשה כאילו הליטוף החוזר, המעגלי, משפשף את עורה. היא קשרה בליבה את התחושה למצוקות אותו יום. גופה לא יכול היה להגיב למגעו והיא נשארה קפואה, בוהה במקלט הטלויזיה הפתוח. שחר, אשר הבחין בחוסר תגובתה, לא נואש אך המתין בסבלנות עד שמירב כיבתה את מקלט הטלויזיה דקות ארוכות לאחר מכן. "אני לא כל כך בעניין הלילה, שחר" אמרה מירב. זה היה יום קשה. "אין בעיה מתוקה שלי" השיב שחר "רק תירגעי ותני לי לפנק אותך, להוציא ממך מעט מהמתח הזה" מירב הנהנה בראשה. שחר קם מהמיטה והוציא מהארון קרם עיסוי ריחני, וחזר עימו לעברה. "תשכבי על הגב" הוא ביקש ממנה, ומירב צייתה. שחר הפשיל את חולצתה של מירב עד אשר הסירה מעליה כליל, ולאחר מכן הסיר בעדינות את מכנסי הבוקסר שלבשה, פתח את מכסה צנצנת קרם העיסוי, נטל קרם עיסוי מלוא החופן והחל מעסה את גבה של מירב. התחושה הייתה נעימה ומרגיעה ומירב התמסרה לה ברצון גלוי. ידיו של שחר עיסו משך זמן רב את כתפיה וגבה של מירב, עד שמבלי שתיתן לכך את הדעת החלו יורדות במורד גבה. מירב שמעה אנחה קטנה נפלטת מפיו. "מירב, אני יכול להמשיך?" שאל שחר בקול צרוד קמעה. "כן..." לחשה לו. ידיו המעסות ירדו במורד גבה, חופנות את לחיי ישבנה וממשיכות בתנועות עיסוי עגולות. הידים ירדו במורד ירכיה, יורדות לאיטן לעבר רגליה, מעסות את שריריה ומטפסות בדרכן חזרה לעבר ירכיה. מירב הרגישה את ההתעוררות אשר התחילה לפעם בה. גופה היה רפוי ונינוח ומוחה כמו נדד כבר אל חלומות הליל בעודו בהקיץ. היא פישקה את רגליה קלות, כאות לאצבעותיו של שחר כי דרכן סלולה למחוז חפצן. שחר לא היסס. אצבעותיו הארוכות החלו מעסות וחודרות לסירוגין אל בין ירכיה. היא יכלה לחוש באיברו הקשה כשגופו נצמד לצידה, אך לא בו היא חפצה, אלא באצבעות הללו המענגות אותה בעודה בשרעפים ללא כל מאמץ. מוחה נדד אל מגען של אצבעות אחרות, מטופחות ציפורניים, אשר ביקרו בתוכה, והשיא לא איחר לבוא. הפעם היא לא נתנה לעצמה להתייסר בשל התמונות שבמוחה, ונכנעה להן ולתענוג שהביאו עימן. "תודה , שחר, זה היה נפלא " לחשה מירב כשעיניה נעצמו. למחרת הבוקר, חשה מירב אל ערימת התיקים בהם נדרשה להופיע אותו יום. בטירוף ששלט ביום האתמול, שכחה לגמרי שעליה להיות בבית המשפט הבוקר, וכי עיניה לא שדפו עדיין את התיקים בהם עליה לטעון. מירב החלה עובדת על התיקים בשעמום לא מוסתר, כשלפתע נחתו עיניה על כתב אישום יוצא דופן- הנאשם היה גבר בן 68, אשר סעיף האישום המיוחס לו היה התעללות בבעל חיים. למקרא כתב האישום סמרו שערותיה. בעובדות כתב האישום נטען כי הנאשם תפס כלב משוטט מסוג רועה גרמני ברחוב, קשר חבל סביב צווארו, גררו בחוזקה לאורכו של כביש לעברו השני לעברה של חורשה, שם הרג את הכלב במכות גרזן לראשו ולגופו. מירב פתחה את התיק. המראה שנגלה לעיניה היה אחד המחרידים שראתה בכל שנותיה כתובעת פלילית. בתיק הפלילי היו מונחים צילומי צבע גדולים ובהם תמונתו של כלב זאב תמים למראה, שכוב על הקרקע ללא רוח חיים, גופו ופרוותו מלאי דם, מוחו נשפך מגולגלגתו וגרזן נעוץ במרכז ראשו. בנוסף צורפו לתיק תמונות של הנאשם: איש בן 68, שערו לבן וזקן לבן מעטר את פניו, ידיו עדיין מגואלות בדם. קיבתה של מירב התהפכה, המראות היו קשים מנשוא. היא שיערה כי האיש ביצע את המעשים הנוראיים הללו לא יבוא לבית המשפט מחשש בין יבולע לו, ותהתה בינה לבינה הכיצד ייתכן שהנאשם בתיק זה לא בילה במעצר ולו יום אחד. בתנועות אוטומטיות התמקמה מירב באולם בית המשפט פורקת את תיקיה הרבים ומסדרת אותם לפי סדר מספרי עולה. תיק רדף תיק ומירב הייתה עסוקה בטיעוניה בפני השופט גו'ליאן כאשר לאולם נכנס האיש המזוקן לבן השיער. מירב לא סובבה את ראשה, עד שצעה קול גברי מחוספס מסיגריות דוחק מאחוריה. "מתי אני?" מירב סובבה את פניה ועיניה פגשו במבט האטום ביותר בו נתקלה מעודה. היא מיד זיהתה את הגבר עטור הזקן הלבן, מהתמונות בתיק החקירה ומבטה נדד אל ידיו, כאילו ציפתה לראות עדיין את סימני הדם על הידיים המיובלות והמיובשות. מירב השיבה לעצמה את נשימתה, ובארשת פנים שאינה מסגירה מאום השיבה :"מיד יגיע תורך, שב בבקשה בינתיים". האיש המזוקן ישב מאחוריה ומירב דימתה בעיני רוחה את הגרזן אחוז בידיו בעודו ממתין לתורו. "כן, גברת לוינשטיין, התיק הבא" הכריז השופט ג'וליאן "אולי תיקחי את האדון המבוגר שמאחוריך? הצעירים יחכו". "כ-כן אדוני" התבלבלה מירב לרגע, "תיק מספר 175 מדינת ישראל נגד אדמונד סופולוקי " "כן, גברת לוינשטיין מה פה? אין לי את כל היום" דחק השופט. "עניינו של תיק זה עבירה על חוק צער בעלי חיים" המשיכה מירב, הנאשם מואשם בכך שהתעלל ושחט כלב מסוג רועה גרמני באמצעות גרזן..." "כן, מר סופולוקי" פנה השופט ג'וליאן לאיש המזוקן, אשר מרגע לרגע נראה בעיניה של מירב כדמות הלקוחה מתוך סרטי אימה זולים, "תשובתך לכתב האישום?" "רגע, אדוני" קראה מירב, "לאור חומרת המעשים, התביעה מבקשת לעתור בתיק זה להטלת עונש של מאסר בפועל, ומשכך יש למנות לנאשם סניגור בטרם ישיב לכתב האישום". הש' ג'וליאן הביט במירב במבט מזלזל ושאל "יש לחובת הנאשם הרשעות קודמות?". מירב השיבה בשלילה. "אדם בן 68 ללא הרשעות קודמות, עבירה כלפי כלב ואת מצפה שאני אטיל עליו עונש מאסר ?" מבלי לזכות את מירב ולו בחצי מבט נוסף, פנה השופט ג'וליאן לנאשם, כאילו מירב לא ניצבה מולו כלל אותה שעה "אדון סופולוקי, התובעת אומרת לי שהיא רוצה לבקש שישלחו אותך לבית סוהר אם תודה במה שכתוב כאן בכתב האישום ואני ארשיע אותך. אין לי שום כוונה לעשות כן. אם תודה היום בעובדות כתב האישום אני אטיל עליו מאסר על תנאי וזהו. אתה תלך מכאן אדם חופשי. אם תבחר שלא להודות היום בעובדות כתב האישום, הדיון ידחה למועד אחר ולבקשת התביעה, אני אמנה לך סניגור. מה אתה בוחר?" מירב לא האמינה למשמע אוזניה "אדוני, אני אבקש להציג בפני אדוני את התמונות אשר צולמו בזירת ביצוע העבירה, אני מאמינה שאדוני ישנה דעתו" אמרה. "לא מעניין אותי" צעק השופט ג'וליאן ופנה לנאשם בשנית :"כן, מה תשובתך לכתב האישום?" "אני מודה" השיב האיש המזוקן מבלי לחשוב. "אני מרשיע את הנאשם בעוסדות כתב האישום" פסק השופט ג'וליאן, ומטיל עליו עונש של שלושה חודשים מאסר על תנאי למשך שנתיים שלא יעבור על עבירה בגינה הורשע" "אתה משוחרר מר סופולקי" הוסיף, והנאשם עזב במהירות את האולם, לא מאמין עד כמה שפר עליו גורלו. שלא כהרגלה הישירה מירב מבט אל השופט ואמר בכעס: "בכוונת התביעה להגיש ערעור על גזר הדין הזה". "תגישו" השיב השופט ג'וליאן מרעים בקולו לעבר מירב בחזרה.
פרק 21 מירב נשכבה במיטה לצידו של שחר, מרגישה את חום גופו. ידיו נשלחו לעברה מגששות, מלטפות את שדיה, נוגעות בפטמותיה, יורדות לעבר בטנה ומשרטטות מעגלים סביב טבורה. מגעו היה רך ומלטף, אך מירב חשה כאילו הליטוף החוזר, המעגלי, משפשף את עורה. היא קשרה בליבה את התחושה למצוקות אותו יום. גופה לא יכול היה להגיב למגעו והיא נשארה קפואה, בוהה במקלט הטלויזיה הפתוח. שחר, אשר הבחין בחוסר תגובתה, לא נואש אך המתין בסבלנות עד שמירב כיבתה את מקלט הטלויזיה דקות ארוכות לאחר מכן. "אני לא כל כך בעניין הלילה, שחר" אמרה מירב. זה היה יום קשה. "אין בעיה מתוקה שלי" השיב שחר "רק תירגעי ותני לי לפנק אותך, להוציא ממך מעט מהמתח הזה" מירב הנהנה בראשה. שחר קם מהמיטה והוציא מהארון קרם עיסוי ריחני, וחזר עימו לעברה. "תשכבי על הגב" הוא ביקש ממנה, ומירב צייתה. שחר הפשיל את חולצתה של מירב עד אשר הסירה מעליה כליל, ולאחר מכן הסיר בעדינות את מכנסי הבוקסר שלבשה, פתח את מכסה צנצנת קרם העיסוי, נטל קרם עיסוי מלוא החופן והחל מעסה את גבה של מירב. התחושה הייתה נעימה ומרגיעה ומירב התמסרה לה ברצון גלוי. ידיו של שחר עיסו משך זמן רב את כתפיה וגבה של מירב, עד שמבלי שתיתן לכך את הדעת החלו יורדות במורד גבה. מירב שמעה אנחה קטנה נפלטת מפיו. "מירב, אני יכול להמשיך?" שאל שחר בקול צרוד קמעה. "כן..." לחשה לו. ידיו המעסות ירדו במורד גבה, חופנות את לחיי ישבנה וממשיכות בתנועות עיסוי עגולות. הידים ירדו במורד ירכיה, יורדות לאיטן לעבר רגליה, מעסות את שריריה ומטפסות בדרכן חזרה לעבר ירכיה. מירב הרגישה את ההתעוררות אשר התחילה לפעם בה. גופה היה רפוי ונינוח ומוחה כמו נדד כבר אל חלומות הליל בעודו בהקיץ. היא פישקה את רגליה קלות, כאות לאצבעותיו של שחר כי דרכן סלולה למחוז חפצן. שחר לא היסס. אצבעותיו הארוכות החלו מעסות וחודרות לסירוגין אל בין ירכיה. היא יכלה לחוש באיברו הקשה כשגופו נצמד לצידה, אך לא בו היא חפצה, אלא באצבעות הללו המענגות אותה בעודה בשרעפים ללא כל מאמץ. מוחה נדד אל מגען של אצבעות אחרות, מטופחות ציפורניים, אשר ביקרו בתוכה, והשיא לא איחר לבוא. הפעם היא לא נתנה לעצמה להתייסר בשל התמונות שבמוחה, ונכנעה להן ולתענוג שהביאו עימן. "תודה , שחר, זה היה נפלא " לחשה מירב כשעיניה נעצמו. למחרת הבוקר, חשה מירב אל ערימת התיקים בהם נדרשה להופיע אותו יום. בטירוף ששלט ביום האתמול, שכחה לגמרי שעליה להיות בבית המשפט הבוקר, וכי עיניה לא שדפו עדיין את התיקים בהם עליה לטעון. מירב החלה עובדת על התיקים בשעמום לא מוסתר, כשלפתע נחתו עיניה על כתב אישום יוצא דופן- הנאשם היה גבר בן 68, אשר סעיף האישום המיוחס לו היה התעללות בבעל חיים. למקרא כתב האישום סמרו שערותיה. בעובדות כתב האישום נטען כי הנאשם תפס כלב משוטט מסוג רועה גרמני ברחוב, קשר חבל סביב צווארו, גררו בחוזקה לאורכו של כביש לעברו השני לעברה של חורשה, שם הרג את הכלב במכות גרזן לראשו ולגופו. מירב פתחה את התיק. המראה שנגלה לעיניה היה אחד המחרידים שראתה בכל שנותיה כתובעת פלילית. בתיק הפלילי היו מונחים צילומי צבע גדולים ובהם תמונתו של כלב זאב תמים למראה, שכוב על הקרקע ללא רוח חיים, גופו ופרוותו מלאי דם, מוחו נשפך מגולגלגתו וגרזן נעוץ במרכז ראשו. בנוסף צורפו לתיק תמונות של הנאשם: איש בן 68, שערו לבן וזקן לבן מעטר את פניו, ידיו עדיין מגואלות בדם. קיבתה של מירב התהפכה, המראות היו קשים מנשוא. היא שיערה כי האיש ביצע את המעשים הנוראיים הללו לא יבוא לבית המשפט מחשש בין יבולע לו, ותהתה בינה לבינה הכיצד ייתכן שהנאשם בתיק זה לא בילה במעצר ולו יום אחד. בתנועות אוטומטיות התמקמה מירב באולם בית המשפט פורקת את תיקיה הרבים ומסדרת אותם לפי סדר מספרי עולה. תיק רדף תיק ומירב הייתה עסוקה בטיעוניה בפני השופט גו'ליאן כאשר לאולם נכנס האיש המזוקן לבן השיער. מירב לא סובבה את ראשה, עד שצעה קול גברי מחוספס מסיגריות דוחק מאחוריה. "מתי אני?" מירב סובבה את פניה ועיניה פגשו במבט האטום ביותר בו נתקלה מעודה. היא מיד זיהתה את הגבר עטור הזקן הלבן, מהתמונות בתיק החקירה ומבטה נדד אל ידיו, כאילו ציפתה לראות עדיין את סימני הדם על הידיים המיובלות והמיובשות. מירב השיבה לעצמה את נשימתה, ובארשת פנים שאינה מסגירה מאום השיבה :"מיד יגיע תורך, שב בבקשה בינתיים". האיש המזוקן ישב מאחוריה ומירב דימתה בעיני רוחה את הגרזן אחוז בידיו בעודו ממתין לתורו. "כן, גברת לוינשטיין, התיק הבא" הכריז השופט ג'וליאן "אולי תיקחי את האדון המבוגר שמאחוריך? הצעירים יחכו". "כ-כן אדוני" התבלבלה מירב לרגע, "תיק מספר 175 מדינת ישראל נגד אדמונד סופולוקי " "כן, גברת לוינשטיין מה פה? אין לי את כל היום" דחק השופט. "עניינו של תיק זה עבירה על חוק צער בעלי חיים" המשיכה מירב, הנאשם מואשם בכך שהתעלל ושחט כלב מסוג רועה גרמני באמצעות גרזן..." "כן, מר סופולוקי" פנה השופט ג'וליאן לאיש המזוקן, אשר מרגע לרגע נראה בעיניה של מירב כדמות הלקוחה מתוך סרטי אימה זולים, "תשובתך לכתב האישום?" "רגע, אדוני" קראה מירב, "לאור חומרת המעשים, התביעה מבקשת לעתור בתיק זה להטלת עונש של מאסר בפועל, ומשכך יש למנות לנאשם סניגור בטרם ישיב לכתב האישום". הש' ג'וליאן הביט במירב במבט מזלזל ושאל "יש לחובת הנאשם הרשעות קודמות?". מירב השיבה בשלילה. "אדם בן 68 ללא הרשעות קודמות, עבירה כלפי כלב ואת מצפה שאני אטיל עליו עונש מאסר ?" מבלי לזכות את מירב ולו בחצי מבט נוסף, פנה השופט ג'וליאן לנאשם, כאילו מירב לא ניצבה מולו כלל אותה שעה "אדון סופולוקי, התובעת אומרת לי שהיא רוצה לבקש שישלחו אותך לבית סוהר אם תודה במה שכתוב כאן בכתב האישום ואני ארשיע אותך. אין לי שום כוונה לעשות כן. אם תודה היום בעובדות כתב האישום אני אטיל עליו מאסר על תנאי וזהו. אתה תלך מכאן אדם חופשי. אם תבחר שלא להודות היום בעובדות כתב האישום, הדיון ידחה למועד אחר ולבקשת התביעה, אני אמנה לך סניגור. מה אתה בוחר?" מירב לא האמינה למשמע אוזניה "אדוני, אני אבקש להציג בפני אדוני את התמונות אשר צולמו בזירת ביצוע העבירה, אני מאמינה שאדוני ישנה דעתו" אמרה. "לא מעניין אותי" צעק השופט ג'וליאן ופנה לנאשם בשנית :"כן, מה תשובתך לכתב האישום?" "אני מודה" השיב האיש המזוקן מבלי לחשוב. "אני מרשיע את הנאשם בעוסדות כתב האישום" פסק השופט ג'וליאן, ומטיל עליו עונש של שלושה חודשים מאסר על תנאי למשך שנתיים שלא יעבור על עבירה בגינה הורשע" "אתה משוחרר מר סופולקי" הוסיף, והנאשם עזב במהירות את האולם, לא מאמין עד כמה שפר עליו גורלו. שלא כהרגלה הישירה מירב מבט אל השופט ואמר בכעס: "בכוונת התביעה להגיש ערעור על גזר הדין הזה". "תגישו" השיב השופט ג'וליאן מרעים בקולו לעבר מירב בחזרה.
