פרק 2 של Digimon Advetures3!
פרק 2- הפאזל נשבר. ג'נאי היקר, החזרנו את אדוני האופל לחיים, והם התחברו עם הדיג'יגורלים שלהם. עכשיו אתה מוכן להסביר לי למה עשינו את זה? אה, כן, איורי קיבל די-ביצה משלו. למה? בחיי, ג'נאי, זה לא עובד ככה כשאתה מסתיר ממני את כל הדברים הללו. תסביר. קושירו. קושירו שלח את האי-מייל ליעדו וחיכה. "טאקאשו!!" נשמעה צעקה זועמת בבית משפחת קיטאצ'ו "בוא הנה מיד!" "כן אמא?" הוא גייס את המבט הכי תמים שלו, שבדך-כלל עבד על המורות שראו אותו שובר חלון או שניים. או שלושה. "מה קרה?" "זה מה שקרה!" היא זעמה והצביעה לעבר ארון הצלחות. בפנים היה משהו שנראה כמו עציץ. עם עניים. "אה..." טאקאשו התקשה להסביר את זה "זאת בובה חדשה שקניתי לנינסו" "אני בטוחה" אמרה אמו "קח את זה, ושאני לא אראה את זה יותר בחיים!" טאקאשו לקח את 'זה' ושם אותו על כתפו. ברגע שאמו הסתובבה, 'זה' הסתובב לעברה והוציא לשון. כשעלו חזרה לחדר, פתח טאקאשו "טנאמון! אסור לך לרדת לשם סתם ככה, ועוד כשאמא יכולה לראות אותך!" "בסדר" אמר טנאמון בהכנעה. משהו נשמע מזוייף בקול שלו. "רק אם תרשה לי." "יופי" אמר טאקאשו והרגיש גאה בעצמו "עכשיו בוא נל-" צפצוף שנמע מכוון החגורה של טאקאשו. הוא תמה לרגע מדוע החגורה שלו התחילה לצפצף פתאום עד ש- "הדי-ביצה!" הוא לחש בהתרגשות ולקח את הביצה לידו. הוא ראה שיש לו הודעה חדשה על המסך. בוא לדירה של איורי. עכשיו. קנריה. "זאת הייתה הודעה מהירה..." הוא אמר במרירות ולקח את תיקו. הוא שם בפנים את טנאמון והורה לו להיות בשקט. "אם אמא תדע שאתה יכול לדבר..." "בסדר בסדר!" אמר טנאמון ונכנס פנימה. בשקט. "לאן אתה הולך?" שאלה אמו של טאקאשו כשירד במדרגות "עוד שעה ארוחת ערב" "אני אחזור עד אז" הוא אמר, והוסיף בלחש "אני מקווה" "תשמור על עצמך, ואל תעשה צרות למורה שלך" היא הוסיפה במרירות "אמא!" הוא זעם. "אז מה אם לפני שנה זרקתי עליה עגבנייה רקובה..." "הגעתי." אמר טאקאשו כשפתח קנריה את הדלת בביתו של איורי "מה עכשיו?" "כנס ותעלה לחדר של איורי. מהר!" האיץ בו קנריה למעלה הוא ראה את שלושת הדיג'יגורלים האחרים- איורי, מרינה ולירו- מתווכחים בקולות חרישיים "הוא אמר שנבוא עכשיו!" אמר איורי בלחש קולני "אז אני אומר שנלך עכשיו!" "אבל עכשיו ערב כבר!" אמרה מרינה "ואנחנו נאחר לחזור הביתה!" "ומה אם זה דחוף?" יצאה לירו להגנתו של איורי "ומה אם מחר בבוקר יהיה מאוחר מדי?" "בסדר" השתכנעה מרינה "אבל חוזרים הכי מהר שאנחנו יכולים" "הי..." אמר טאקאשו ושלושתם הסתובבו לעברו בהפתעה "יוצאים?" "כן" אמר איורי והתקדם לעבר המחשב שלו "שער דיגיטלי... אתה יודע מה לעשות." האור הלבן והמוכר זרח בפתאומיות, וחמישתם רצו לעברו. הדיג'ימונים גדלו לצורות הטירון שלהם, והם נחתו בקרחת יער מוקפת בעצים, וחשוכה. מאד חשוכה. "ג'נאי?" שאל איורי בלחישה "אתה כאן?" "אני כאן" ענה קולו של ג'נאי, ממש מתחת לאיורי. איורי קפץ בבהלה "סליחה" לפתע נדלקו המון מנורות קטנות בקרחת היער, על העצים. "לייטמונים" הסביר ג'נאי "התנדבו לעזור" "טוב טוב" אמר טאקאשו בחוסר סבלנות "מה קרה?" "הפאזל התפרק" אמר ג'נאי ברצינות והקדיר פנים "איזה פאזל?" שאל איורי בחוסר הבנה "פאזל האלמנטים" אמר ג'נאי בקול חלול "שישה-עשר חלקים התפזרו להם, והכל בגלל הילד ההוא..." "ילד?" איזה ילד?" שאלה מרינה "הכח האפל החדש של ארץ דיג'ימון" אמר ג'נאי ופניו הקדירו יותר, מה שלא נראה הגיוני עד שזה באמת קרה "נבג אופל" איורי פלט אנחה מלאה בפחד והבנה. ארבעת האחרים לא הבינו. "מה זה נבג אופל?" שאל קנריה "אתה זוכר את קן איצ'יאוצ'י?" שאל איורי את קנריה "אני חושב שראיתי אותו... כן, על הר הספירלה, לא? זה עם השיער הכחול?" שאל קנריה "כן" אמר איורי והמשיך "אז הוא הסיבה שאני, טקארו, היקארי, דאייסקה ומיאקו נשלחו בפעם הראשונה לארץ דיג'ימון. הוא היה קייזר הדיג'ימונים, שנשלט על-ידי נבג האופל שהושתל בו. היה זה מאלו מיוטיסמון ששתל את הנבג. אנחנו עזרנו לו להתגבר על הנבג, ובסופו של דבר הוא הפך לטוב, ובעזרתו השמדנו את מאלו מיוטיסמון. טוב, דאייסקה עזר קצת." "אוקי" אמרה מרינה, מנסה לקלוט את המידע החדש "ומה יש לילד הזה עכשיו...?" "גם לו יש נבג אופל" אמר ג'נאי "אבל הוא התפרץ רק עכשיו, כשהילד גדול מספיק כדי לאבד את תמימותו. לפני זה הוא היה תמים מדי, אז הנבג היה מוקפא." "אוקי" אמרה לירו באנחה "מה עכשיו?" "הפאזל" אמר ג'נאי "הצלחתי להציל שלושה מהאלמנטים. אלמנט האש הקטן, אלמנט המים הקטן ואלמנט החשמל הקטן. הם יעזרו לדיג'ימונים שלכם לגדול לצורות חדשות במהלך החיפוש אחר האלמנטים. וד"א, בדי-ביצה שלכם יש חיפוש אלמנטים. אני יודע על שני אלמנטים שנמצאים באזור הקרוב: אלמנט האור הקטן ואלמנט המתכת הקטן. האור נמצא ממש לרגלי הר הספירלה. המתכת באזור הכפר הראשוני. לא יהיה קל למצוא אותם." "אז בואו נלך" אמר טאקאשו בהחלטיות "אתה נשמע ממש כמו דאייסקה..." אמר איורי באנחה "וזה לא טוב בכלל..." "הי!" אמר טאקאשו בהתגוננות "דאייסקה טיפש! אני לא." "אתה כן" מלמל איורי, והמשיך בקול חזק יותר "בואו נלך לכיוון הכפר הראשוני. הר הספירלה מעביר בי צמרמורת." "כן" אמרה מרינה "אז נלך?" שאל ארמדילמון, ולא ממש חיכה לתשובה, אלא התחיל ללכת. או איך שלא תקראו לדרך שבא ארמדילמון מתקדם. "הנה הכפר הראשוני!" קרא משרומון בהפתעה כשראו את קוביות הענק של הכפר הראשוני מרחוק "תחפשו בדי-ביצים שלכם את האלמנט!" איורי לקח את הדי-ביצה ולחץ על כמה כפתורים. על המסך הופיעה מפה של האזור, ולמעלה היה כתוב בכתב ברור ביותר "אזור 1, מרחבים 1 ו2". הוא ראה נקודה אפורה על המסך, במרחק לא גדול מהם. הוא ראה שבדיוק במקום שהם עומדים בו יש שלוש נקודות: אדומה, צהובה וכחולה. הוא עבר לאזור 1 מרחבים 3 ו4, וראה שם, ליד הר הספירלה, נקודה לבנה מהבהבת. "ובכן, אנחנו צריכים ללכת שמאלה כאן" אמר איורי "ולהיכנס ליער" "אחרי!" אמר טאקאשו ופנה ליער. איורי נאנח עמוקות. בתוך היער הדיגיטלי היו המון דיג'ימונים טירונים, וכמה ברמת האימונים שלהם. "לכאן הם באים אחרי שהם עוברים את שלב התינוק" הסביר איורי למרינה "ואחרי זה הם עוזבים את המקום, לאן שייבחרו." מרינה עמדה לענות, אבל איורי השתיק אותה "אנחנו מתקרבים!" כשהלכו והתקרבו, הנקודה האפורה נהייתה חזקה יותר ויותר. "היא אמורה להיות בערך עשרה צעדים מכאן" אמר איורי "אחד... שתיים..." טאקאשו החל לספור. כשהגיע לצד התשיעי, נתקל במשהו. "נתקעתי במשהו" הוא הכריז בקולניות. 'משהו' נהם ברוגז, וטאקאשו הסתכל למעלה. הוא ראה מעליו קוף. קוף ממש, ממש גדול. "אה!!!" צעק טאקאשו וברח במהרה חזרה לעבר החבורה הדי-ביצה של מרינה צפצפה. היא לקחה אותה ליד והדי-ביצה דיברה בקול נעים "גורילמון, דיג'ימון הקוף המתכת. בדרך-כלל הוא רגוע ביותר ולא מזיק, אך אם תעצבנו אותו, ישתמש נגדכם ממתקפת תותח האנרגיה החזקה שלו. דרגת אלוף." "אני חושב שעיצבנתי אותו" לחש טאקאשו ונראה מפוחד לחלוטין "אנחנו הולכים למות!" "אתם לא" אמר גורילמון "כי אני אמור לתת לכם את אלמנט המתכת" "אה..." אמר טאקאשו ונפל לאחור "למה לא אמרת את זה קודם...?" כולם צחקקו, וגורילמון ניגש אליהם ונתן להם פסלון מתכת, עשוי מעיגולי מתכת מחוברים אחד לשני. איורי חשב שהאלמנטים של האש המים והחשמל היו יפים, אבל הוא בהחלט טעה. פסלון הגל של המים, פסלון הלהבה של האש ופסלון הברק של החשמל לא התקרבו ביופיים לפסלון הזה. מרינה פלטה אנחת התפעלות, ולירו התקרבה בזהירות ולקחה את האלמנט. "עכשיו לקחת את אלמנט האור" אמר איורי ופנה לאחור "תודה, גורילמון"
פרק 2- הפאזל נשבר. ג'נאי היקר, החזרנו את אדוני האופל לחיים, והם התחברו עם הדיג'יגורלים שלהם. עכשיו אתה מוכן להסביר לי למה עשינו את זה? אה, כן, איורי קיבל די-ביצה משלו. למה? בחיי, ג'נאי, זה לא עובד ככה כשאתה מסתיר ממני את כל הדברים הללו. תסביר. קושירו. קושירו שלח את האי-מייל ליעדו וחיכה. "טאקאשו!!" נשמעה צעקה זועמת בבית משפחת קיטאצ'ו "בוא הנה מיד!" "כן אמא?" הוא גייס את המבט הכי תמים שלו, שבדך-כלל עבד על המורות שראו אותו שובר חלון או שניים. או שלושה. "מה קרה?" "זה מה שקרה!" היא זעמה והצביעה לעבר ארון הצלחות. בפנים היה משהו שנראה כמו עציץ. עם עניים. "אה..." טאקאשו התקשה להסביר את זה "זאת בובה חדשה שקניתי לנינסו" "אני בטוחה" אמרה אמו "קח את זה, ושאני לא אראה את זה יותר בחיים!" טאקאשו לקח את 'זה' ושם אותו על כתפו. ברגע שאמו הסתובבה, 'זה' הסתובב לעברה והוציא לשון. כשעלו חזרה לחדר, פתח טאקאשו "טנאמון! אסור לך לרדת לשם סתם ככה, ועוד כשאמא יכולה לראות אותך!" "בסדר" אמר טנאמון בהכנעה. משהו נשמע מזוייף בקול שלו. "רק אם תרשה לי." "יופי" אמר טאקאשו והרגיש גאה בעצמו "עכשיו בוא נל-" צפצוף שנמע מכוון החגורה של טאקאשו. הוא תמה לרגע מדוע החגורה שלו התחילה לצפצף פתאום עד ש- "הדי-ביצה!" הוא לחש בהתרגשות ולקח את הביצה לידו. הוא ראה שיש לו הודעה חדשה על המסך. בוא לדירה של איורי. עכשיו. קנריה. "זאת הייתה הודעה מהירה..." הוא אמר במרירות ולקח את תיקו. הוא שם בפנים את טנאמון והורה לו להיות בשקט. "אם אמא תדע שאתה יכול לדבר..." "בסדר בסדר!" אמר טנאמון ונכנס פנימה. בשקט. "לאן אתה הולך?" שאלה אמו של טאקאשו כשירד במדרגות "עוד שעה ארוחת ערב" "אני אחזור עד אז" הוא אמר, והוסיף בלחש "אני מקווה" "תשמור על עצמך, ואל תעשה צרות למורה שלך" היא הוסיפה במרירות "אמא!" הוא זעם. "אז מה אם לפני שנה זרקתי עליה עגבנייה רקובה..." "הגעתי." אמר טאקאשו כשפתח קנריה את הדלת בביתו של איורי "מה עכשיו?" "כנס ותעלה לחדר של איורי. מהר!" האיץ בו קנריה למעלה הוא ראה את שלושת הדיג'יגורלים האחרים- איורי, מרינה ולירו- מתווכחים בקולות חרישיים "הוא אמר שנבוא עכשיו!" אמר איורי בלחש קולני "אז אני אומר שנלך עכשיו!" "אבל עכשיו ערב כבר!" אמרה מרינה "ואנחנו נאחר לחזור הביתה!" "ומה אם זה דחוף?" יצאה לירו להגנתו של איורי "ומה אם מחר בבוקר יהיה מאוחר מדי?" "בסדר" השתכנעה מרינה "אבל חוזרים הכי מהר שאנחנו יכולים" "הי..." אמר טאקאשו ושלושתם הסתובבו לעברו בהפתעה "יוצאים?" "כן" אמר איורי והתקדם לעבר המחשב שלו "שער דיגיטלי... אתה יודע מה לעשות." האור הלבן והמוכר זרח בפתאומיות, וחמישתם רצו לעברו. הדיג'ימונים גדלו לצורות הטירון שלהם, והם נחתו בקרחת יער מוקפת בעצים, וחשוכה. מאד חשוכה. "ג'נאי?" שאל איורי בלחישה "אתה כאן?" "אני כאן" ענה קולו של ג'נאי, ממש מתחת לאיורי. איורי קפץ בבהלה "סליחה" לפתע נדלקו המון מנורות קטנות בקרחת היער, על העצים. "לייטמונים" הסביר ג'נאי "התנדבו לעזור" "טוב טוב" אמר טאקאשו בחוסר סבלנות "מה קרה?" "הפאזל התפרק" אמר ג'נאי ברצינות והקדיר פנים "איזה פאזל?" שאל איורי בחוסר הבנה "פאזל האלמנטים" אמר ג'נאי בקול חלול "שישה-עשר חלקים התפזרו להם, והכל בגלל הילד ההוא..." "ילד?" איזה ילד?" שאלה מרינה "הכח האפל החדש של ארץ דיג'ימון" אמר ג'נאי ופניו הקדירו יותר, מה שלא נראה הגיוני עד שזה באמת קרה "נבג אופל" איורי פלט אנחה מלאה בפחד והבנה. ארבעת האחרים לא הבינו. "מה זה נבג אופל?" שאל קנריה "אתה זוכר את קן איצ'יאוצ'י?" שאל איורי את קנריה "אני חושב שראיתי אותו... כן, על הר הספירלה, לא? זה עם השיער הכחול?" שאל קנריה "כן" אמר איורי והמשיך "אז הוא הסיבה שאני, טקארו, היקארי, דאייסקה ומיאקו נשלחו בפעם הראשונה לארץ דיג'ימון. הוא היה קייזר הדיג'ימונים, שנשלט על-ידי נבג האופל שהושתל בו. היה זה מאלו מיוטיסמון ששתל את הנבג. אנחנו עזרנו לו להתגבר על הנבג, ובסופו של דבר הוא הפך לטוב, ובעזרתו השמדנו את מאלו מיוטיסמון. טוב, דאייסקה עזר קצת." "אוקי" אמרה מרינה, מנסה לקלוט את המידע החדש "ומה יש לילד הזה עכשיו...?" "גם לו יש נבג אופל" אמר ג'נאי "אבל הוא התפרץ רק עכשיו, כשהילד גדול מספיק כדי לאבד את תמימותו. לפני זה הוא היה תמים מדי, אז הנבג היה מוקפא." "אוקי" אמרה לירו באנחה "מה עכשיו?" "הפאזל" אמר ג'נאי "הצלחתי להציל שלושה מהאלמנטים. אלמנט האש הקטן, אלמנט המים הקטן ואלמנט החשמל הקטן. הם יעזרו לדיג'ימונים שלכם לגדול לצורות חדשות במהלך החיפוש אחר האלמנטים. וד"א, בדי-ביצה שלכם יש חיפוש אלמנטים. אני יודע על שני אלמנטים שנמצאים באזור הקרוב: אלמנט האור הקטן ואלמנט המתכת הקטן. האור נמצא ממש לרגלי הר הספירלה. המתכת באזור הכפר הראשוני. לא יהיה קל למצוא אותם." "אז בואו נלך" אמר טאקאשו בהחלטיות "אתה נשמע ממש כמו דאייסקה..." אמר איורי באנחה "וזה לא טוב בכלל..." "הי!" אמר טאקאשו בהתגוננות "דאייסקה טיפש! אני לא." "אתה כן" מלמל איורי, והמשיך בקול חזק יותר "בואו נלך לכיוון הכפר הראשוני. הר הספירלה מעביר בי צמרמורת." "כן" אמרה מרינה "אז נלך?" שאל ארמדילמון, ולא ממש חיכה לתשובה, אלא התחיל ללכת. או איך שלא תקראו לדרך שבא ארמדילמון מתקדם. "הנה הכפר הראשוני!" קרא משרומון בהפתעה כשראו את קוביות הענק של הכפר הראשוני מרחוק "תחפשו בדי-ביצים שלכם את האלמנט!" איורי לקח את הדי-ביצה ולחץ על כמה כפתורים. על המסך הופיעה מפה של האזור, ולמעלה היה כתוב בכתב ברור ביותר "אזור 1, מרחבים 1 ו2". הוא ראה נקודה אפורה על המסך, במרחק לא גדול מהם. הוא ראה שבדיוק במקום שהם עומדים בו יש שלוש נקודות: אדומה, צהובה וכחולה. הוא עבר לאזור 1 מרחבים 3 ו4, וראה שם, ליד הר הספירלה, נקודה לבנה מהבהבת. "ובכן, אנחנו צריכים ללכת שמאלה כאן" אמר איורי "ולהיכנס ליער" "אחרי!" אמר טאקאשו ופנה ליער. איורי נאנח עמוקות. בתוך היער הדיגיטלי היו המון דיג'ימונים טירונים, וכמה ברמת האימונים שלהם. "לכאן הם באים אחרי שהם עוברים את שלב התינוק" הסביר איורי למרינה "ואחרי זה הם עוזבים את המקום, לאן שייבחרו." מרינה עמדה לענות, אבל איורי השתיק אותה "אנחנו מתקרבים!" כשהלכו והתקרבו, הנקודה האפורה נהייתה חזקה יותר ויותר. "היא אמורה להיות בערך עשרה צעדים מכאן" אמר איורי "אחד... שתיים..." טאקאשו החל לספור. כשהגיע לצד התשיעי, נתקל במשהו. "נתקעתי במשהו" הוא הכריז בקולניות. 'משהו' נהם ברוגז, וטאקאשו הסתכל למעלה. הוא ראה מעליו קוף. קוף ממש, ממש גדול. "אה!!!" צעק טאקאשו וברח במהרה חזרה לעבר החבורה הדי-ביצה של מרינה צפצפה. היא לקחה אותה ליד והדי-ביצה דיברה בקול נעים "גורילמון, דיג'ימון הקוף המתכת. בדרך-כלל הוא רגוע ביותר ולא מזיק, אך אם תעצבנו אותו, ישתמש נגדכם ממתקפת תותח האנרגיה החזקה שלו. דרגת אלוף." "אני חושב שעיצבנתי אותו" לחש טאקאשו ונראה מפוחד לחלוטין "אנחנו הולכים למות!" "אתם לא" אמר גורילמון "כי אני אמור לתת לכם את אלמנט המתכת" "אה..." אמר טאקאשו ונפל לאחור "למה לא אמרת את זה קודם...?" כולם צחקקו, וגורילמון ניגש אליהם ונתן להם פסלון מתכת, עשוי מעיגולי מתכת מחוברים אחד לשני. איורי חשב שהאלמנטים של האש המים והחשמל היו יפים, אבל הוא בהחלט טעה. פסלון הגל של המים, פסלון הלהבה של האש ופסלון הברק של החשמל לא התקרבו ביופיים לפסלון הזה. מרינה פלטה אנחת התפעלות, ולירו התקרבה בזהירות ולקחה את האלמנט. "עכשיו לקחת את אלמנט האור" אמר איורי ופנה לאחור "תודה, גורילמון"
