פרק 11 עונה 7

[האוקינוס השקט]

לא מדויק.

אני לא מדברת על כך שאני חיה לפי אידאולוגיה זו או אחרת. האידיאולוגיה זה משהו אחר. אני מדברת על כך שגם אם הוא דמות בדיונית (ובתוך תוכי אני יודעת שכן) זה לעולם לא יגרום לי להפסיק לקוות לפגוש אותו, להאמין בו ולאהוב אותו. זה לא יגרע מהעובדה כי הוא נמצא בכל דבר שאני עושה בחיי ושהוא בשבילי הרבה הרבה הרבה הרבה יותר מסתם אדם בטח ובטח יותר מדמות בדיונית. אני לא אכנס לזה עכשיו כי זו פסיכולוגיה מסובכת שעדיין לא הצלחתי להבין אותה אבל בואי נסכם את זה כך- עצם העובדה שעמוק בתוכי אני יודעת שהוא לא קיים רק גרם לי לטשטש יותר ויותר את הגבול הזה...

 

[1Shir]

התעכבתי עם התגובה

אבל הזדהות זו המילה שמתארת הכי טוב את התגובה שלי למשפט האחרון... כשאני מסתכלת על זה מבחוץ קל לי להגיד ש-עינת זה רק מראה שבעצם זאת את זה הכל בך גם מה שאת מייחסת למאלדר בעצם מגיע מתוכך.. אבל כשאני נזכרת בזמנים הקשים שלי יש לפעמים, אני יודעת שאלו רק מילים ואני מרגישה בדיוק כמוך לגבי הגבול המטושטש הזה שלא ברור האם הוא בכלל קיים ומה המהות שלו...

 

[האוקינוס השקט]

עכשיו אני יותר מבולבלת

תוכלי להסביר לי מה התכוונת?

 

[1Shir]

אוי ואבוי

בעיקרון אמרתי ש: א. לאור מה שאמרת בא לי לענות לך שזה רק מראה שאין באמת מאלדר, הכל מתחיל ונגמר בתוכך ובדימויים שאת בונה לעצמך מתוך מה שיש בך - זה אמור לעודד ולפשט את הדברים. ב. אני מזדהה להחריד עם הבלבול ועם עצם העובדה שהדמות דמיונית רק מחריף את הבלבול ומטשטש את הקווים בין אני ללא אני.. א' ו-ב' סותרים. עכשיו יותר ברור???...

 

[1Shir]

הקו לא קשור רק למוסכמות של החברה

אני מעריכה את הגישה שלך של להתעלם ממה שכולם חושבים, אבל זו טעות לשייך את הבעיה הזאת רק למוסכמות חברתיות. מי שקבע שיש קו זה לא רק החברה, זה גם אני שמרגישה על בשרי איך זה פוגע בי. אז זו טעות לומר שאין בעיה כי הבעיה קשורה רק למוסכמות, מכיוון שהיא לא קשורה רק למוסכמות. היא קשורה לתחושות האובייקטיביות שלי (ואני יודעת שאין דבר כזה אובייקטיבי אבל עד כמה שניתן) לגבי עצמי. בקיצור אני אגיד עוד פעם: להגיד שאין בעיה זה סבבה וזה באמת נחמד ומעודד שאת אומרת את זה, אבל להגיד רק את זה זה מוגזם כי איפשהו כן יש כאן בעיה. לי לפחות, חס וחלילה אני לא מדברת בשם אף אחד אחר.

 

[Gilliana]

חשבת פעם שאולי...

התחושות האובייקטיביות שלך מושפעות מהחינוך שקיבלת ומהחינוך שקיבלו האנשים שסביבך ומשפחתך מדורי דורות? ושוב - אני לא מדברת על הפרעות נפשיות, זה עניין אחר לגמרי.

 

[1Shir]

את צינית?

ברור שחשבתי וגם כתבתי את זה בהודעה שלי אבל עדיין אני מאמינה שיש לי כלים לעשות הבחנה מסוימת בין ההשפעות התרבותיות ובין דברים שבאמת נראים לי לא בריאים ללא קשר לקונטקסט. את הרי יודעת שדווקא אני לא מקבלת הרבה דברים שמסביבי שנחשבים מאוד מובנים מאליהם אז תני לי קרדיט קטנטן כלשהו. אני מרגישה שאת מתעקשת בעניין הזה מאוד אבל אולי לך ואצלך זה לא מפריע, אצלי אני מרגישה שזה מזיק לי אישית לשיר בלי כל קשר לחברה ולציפיות שלה ממני.

 

[Gilliana]

בסדר, בסדר ../images/Emo13.gif

וכמובן שיש לך כלים - לפחות באופן חלקי כי תאמיני לי, גם אני לא ממש יודעת להבדיל איפה נגמרות ההשפעות התרבותיות-חינוכיות עלי ואיפה מתחילה האובייקטיביות. זה כבר כ"כ מעורבב שלפעמים קשה להבחין - ולא היתה לי שום כוונה רעה חלילה כששאלתי. ונכון - אני יודעת שאת מאד פתוחה ושיש לך ראיה מאד נכונה של הדברים בדרך כלל (נכונה לטעמי - כן?) ואני נותנת לך לא קרדיט קטנטן אלא קרדיט ענק אבל אני בכל זאת חושבת שיש דברים שהם כ"כ מושרשרים בנו שקשה לנו להתנתק מהם. מה שברור הוא שברגע שאת מרגישה שמשהו מזיק לך - ולא חשוב כרגע מה או כתוצאה ממה הוא נובע, זה דבר שצריך לשנות.

 

[1Shir]

../images/Emo13.gif

מסכימה שאף פעם אי אפשר לדעת האם אנחנו משוחררים (משוחררות?!..) לגמרי מאותן השפעות...

 

[Gilliana]

מה זה "פוגם בחיים"?

את שוב מתעסקת עם מוסכמות שהחברה קבעה? ומה זה בכלל "חיים"? מה הם כוללים? החיים הרי כוללים הכל - את העבודה, התחביבים, המשפחה, החברים (גם הוירטואליים) אז איפה כאן הפגיעה?

 

[האוקינוס השקט]

פוגם בחיים זה

כאשר בגלל דבר אחד נפגעים שאר הדברים. את אמרת כי החיים ואני מצטטת: כוללים עבודה, תחביבים, משפחה, החברים (גם הוירטואליים) .. אם בגלל אחד מאלה נפגעים שאר הדברים אז כן, זה פוגם בחיים. מה לעשות אלה הם החיים..

 

[האוקינוס השקט]

הנה, תחליטי לבד:

60 דקות פרק מדי שבוע (כולל פרסומות) . 45 דקות צפיה חוזרת של הפרק השבועי.. 3 וחצי שעות נוספות מנתחים את הפרק שהיה מי אמר מה למי ואיפה... 5 שעות שינה בה חולמים על מאלדר (או סקאלי) 10 שעות חלימה בהקיץ על מאלדר (או סקאלי) 15 דקות קריאת כתבות וחדשות על הסדרה ומה שקורה..25 דקות בזמן המריבות של טיה וג'יליאן. 3 שעות נוספות מדברים על מאלדר (או סקאלי)עם כל מי שמוכן להקשיב. שעה נוספת מסדרים קלטות ופרקים לפי הסדר או לחילופין הולכים לקנות קלטת לפרק הבא. הגענו ל 24 שעות ביממה. אני אישית יכולה להעיד כי במשך כמעט 10 שנים ישנתי, אכלתי, נשמתי, חייתי וחלמתי תיקים באפלה. אבל זאת רק אני ואני ידועה כבעלת הפרעות קשות...

 

[1Shir]

ברוך הבא וסחתיין על הצפייה בסדרה

ואני האחרונה שאגיד שזה לא נורמלי לבכות בסדרות כי זה קורה לי המון... אם כי דווקא בפרק הזה לא בכיתי, אבל כל אחד ומה שנוגע בו יותר...

 

[Sup1]

איזה עוד פרקים היו ממש מרגשים?

אני זוכר שגם שסקאלי הייתה בבית החולים עם הסרטן זה היה ממש מרגש אבל אני לא זוכר עוד קטעים שהיו ממש מרגשים

 

[Gilliana]

הוווו, סימן שלא ראית לא את...

עונה 7 ולא את עונה 8 ובטח שבטח לא את תשע - אבל לא נקלקל לך...

 

[האוקינוס השקט]

עונה תשע לא מרגשת היא

רק גורמת לך לצפות מדי שבוע בשבוע בתקווה שהיום יזכירו את מאלדר ואז אתה מתאכזב, ושוב מתאכזב ובסוף כשהוא מוזכר זה רק בפרק שבו &*M^N לא מספיילרת.. הקיצר יש בעונה תשע בדיוק שני פרקים באמת מרגשים ופרק סיום אחד שהוא הרבה הרבה יותר ממרגש. אבל כעונה היא בהחלא לא נכללת בעונות המרגשות. בטח לא כמו עונה 4 או 5 ואפילו 7 המתאפיינת בקומדיות.

 

[Gilliana]

זה לא הכמות - זה האיכות

יש כמה פרקים בעונה תשע (ואת יודעת מצויין על אילו אני מדברת) שמרגשים מספיק בשביל כל העונה - לרבות אחד במיוחד...

 

[1Shir]

פרקים שבעיני היו מרגשים

The Erlenmeyer Flask - הפרק האחרון בעונה 1... כל הפרקים שסביב החטיפה של סקאלי.. Jose Chung's From Outer Space פרק שהסוף שלו תמיד גורם לי לבכות... (זה עם הסופר) Redux מההתחלה של עונה 5.. פרק אחרון עונה 5+הסרט+פרק ראשון עונה 6... Monday מרגש בעיני.. (אותו בטח ראית ממש לאחרונה אז אתה זוכר) כמובן הטרילוגיה של סוף עונה 6/תחילת 7 הכי מרגשת בעולם.. זהו..

 

[Sup1]

עכשיו סימתי לראות את עונה 7

הסוף של העונה ממש מרגש אני מחכה בקוצר רוח להתחיל לראות את עונה 8. הכי מצחיק איך "איש הסרטן" עישן את הסיגרה. היה גם את הפרק עם הג'ני, זה היה פרק טוב ומצחיק.

 

[1Shir]

כן הקטע עם איש הסרטן היה הזוי

כמה שהפרק עם הג'יני היה קליל ומצחיק, ככה הפרק האחרון היה כבד ומטריד... בהצלחה עם עונה 8, תעדכן כשתסיים אותה ואז יהיה קל יותר לדבר ללא ספויילרים...