Maldita Luna
New member
פרק רביעי-
תודה למון שעזרה לי עם הפרק!!! שתיקה שררה, עד שרוז פתחה את פיה לדבר. "על איזה יהלום אתה מדבר, על 'לב הים'?" שאלה רוז. "כן, אותו היהלום שנתתי לך לפני טקס האירוסין שמעולם לא התקיים בגלל נער הביבים ההוא!" אמר קאל בזעם. "אם לא היית מתייחס אליי כאל חפץ הייתי ממזמן מתחתנת איתך אז אל תתפלא!" אמרה רוז. "תשחרר אותי, אני לא יודעת איך היהלום הגיע אליי!" "אני רואה שאת עדיין לובשת את המעיל שנתתי לך לפני הטביעה," אמר קאל. "נו, אז?" אמרה רוז. "שמתי בו את היהלום..." אמר קאל, דוחף את ידו לכיס והוציא. הוא חיטט בכל הכיסים, אך לא הצליח. "אבקש שיערכו עלייך סריקה מיידית," אמר קאל. "את מסתירה את היהלום ואני אמצא אותו!" "אתה לא תמצא אותו לעולם, הוא במקום כזה שרק אני יכולה לחשוב עליו!" אמרה רוז. "אז יש לי משהו שידובב אותך," אמר קאל, משחרר את רוז מהמיטה. "אני לא יודע איך אבל השרץ הזה הצליח להינצל, אבל תראי את מי יש לי פה! ג'ו, הבא אותו!" ג'ו נכנס, מחזיק בפבריציו עם אקדח מכוון לרקתו. "פבריציו!" קראה רוז. "רוז!" קרא פבריציו. "אם את רוצה לראות אותו בחיים," אמר קאל, ג'ו מרחיק את פבריציו מרוז, "תצטרכי לגלות לי איפה היהלום!" "אני לא מאמינה שתהרוג אותו," אמרה רוז בציניות. "אתה לא תסכן ככה את המוניטין שלך!" "אולי אותו אעביר למקום אחר, אבל יש מישהו שמחכה לרגע שייפסק לו הסבל שנקרא 'חיים'," צחק קאל בפניה. ג'ו זרק את פבריציו לתוך חדר ונכנס לתוכו, יוצא משם עם נער עם שיער שאטני, גוסס ומטונף כולו. זה היה... "ג'ק!!!" קראה רוז, לא מאמינה למראה עיניה. ג'ק הרים את עיניו, מופתע. הן הדבר היחיד שנשאר כפי שהיה – כחול, צלול ומדהים, שכבש את רוז בפעם הראשונה שראתה אותו. "רוז!" לחש ג'ק. רוז הלכה לעבר ג'ק, קאל חוסם אותה. "אם את רוצה לראות את אהובך בחיים, תגידי לי איפה היהלום אחרת..." אמר קאל, ג'ו כמעט שחתך לג'ק את הרקה עם קנה האקדח. "בסדר," נכנעה רוז.קאל ניצח אותה... שוב. "אל תעשי את זה, רוז! תזכרי שעוד אז קאל הבטיח לך שאעלה איתו לסירה ובסוף זה לא קרה! הוא שקרן!" לחש ג'ק. רוז צנחה על ברכיה, היא לא יכלה להכחיש שמה שג'ק אמר היה שקר, קאל נעמד לפניה והרים את סנטרה, "אז את מחליטה או לא? הזמן אוזל..." הוא אמר בטון מלגלג ושמט את פניה של רוז לצד, רוז הסתכלה על ג'ק ופבריציו בעיניים דומעות, לא הייתה לה שום אפשרות, זה היה משחק מכור וקאל היה זה שניצח הפעם, "בסדר..." היא מלמלה בקדרות, "אבל קודם תשחרר את ג'ק ופבריציו..." היא קראה לפתע והרימה את פניה בהבעה נחושה... "מה זאת אומרת? את תברחי עם שני השרצים האלה לפני שתחזירי את היהלום!" זעם קאל. "תקשיב, אני אביא את היהלום ואתה את ג'ק ופבריציו. נחליף אותם באותו הרגע ותבטיח לי שאם שיערה אחת תיפול מאחד מאיתנו, אתה לא רק שמחזיר את היהלום אלא מסגיר את עצמך!" אמרה רוז. קאל עוות את פרצופו בחימה והוציא נחרה מאפו, "שיהיה" הוא אמר ויצא מהחדר יחד עם פבריציו ג'ק והעוזר שלו, רוז נאנחה בהקלה ונפלה על מרפקיה, אולי היה לה את הסיכוי הקלוש, אבל הוא היה אחד למליון, רוז התיישבה על המיטה הגדולה ונזכרה בכל הרגעים היפים שהיו לה עם ג'ק, היא עברה בקלילות על שיערה הארגמני ונאנחה בכבדות, היא ידעה שאין לה כל סיבה להיות שמחה אבל משום-מה היא הרגישה כך, הסיבה הייתה ג'ק, הסיבה הייתה שכעת היא ידעה שהוא עודנו בחיים...
תודה למון שעזרה לי עם הפרק!!! שתיקה שררה, עד שרוז פתחה את פיה לדבר. "על איזה יהלום אתה מדבר, על 'לב הים'?" שאלה רוז. "כן, אותו היהלום שנתתי לך לפני טקס האירוסין שמעולם לא התקיים בגלל נער הביבים ההוא!" אמר קאל בזעם. "אם לא היית מתייחס אליי כאל חפץ הייתי ממזמן מתחתנת איתך אז אל תתפלא!" אמרה רוז. "תשחרר אותי, אני לא יודעת איך היהלום הגיע אליי!" "אני רואה שאת עדיין לובשת את המעיל שנתתי לך לפני הטביעה," אמר קאל. "נו, אז?" אמרה רוז. "שמתי בו את היהלום..." אמר קאל, דוחף את ידו לכיס והוציא. הוא חיטט בכל הכיסים, אך לא הצליח. "אבקש שיערכו עלייך סריקה מיידית," אמר קאל. "את מסתירה את היהלום ואני אמצא אותו!" "אתה לא תמצא אותו לעולם, הוא במקום כזה שרק אני יכולה לחשוב עליו!" אמרה רוז. "אז יש לי משהו שידובב אותך," אמר קאל, משחרר את רוז מהמיטה. "אני לא יודע איך אבל השרץ הזה הצליח להינצל, אבל תראי את מי יש לי פה! ג'ו, הבא אותו!" ג'ו נכנס, מחזיק בפבריציו עם אקדח מכוון לרקתו. "פבריציו!" קראה רוז. "רוז!" קרא פבריציו. "אם את רוצה לראות אותו בחיים," אמר קאל, ג'ו מרחיק את פבריציו מרוז, "תצטרכי לגלות לי איפה היהלום!" "אני לא מאמינה שתהרוג אותו," אמרה רוז בציניות. "אתה לא תסכן ככה את המוניטין שלך!" "אולי אותו אעביר למקום אחר, אבל יש מישהו שמחכה לרגע שייפסק לו הסבל שנקרא 'חיים'," צחק קאל בפניה. ג'ו זרק את פבריציו לתוך חדר ונכנס לתוכו, יוצא משם עם נער עם שיער שאטני, גוסס ומטונף כולו. זה היה... "ג'ק!!!" קראה רוז, לא מאמינה למראה עיניה. ג'ק הרים את עיניו, מופתע. הן הדבר היחיד שנשאר כפי שהיה – כחול, צלול ומדהים, שכבש את רוז בפעם הראשונה שראתה אותו. "רוז!" לחש ג'ק. רוז הלכה לעבר ג'ק, קאל חוסם אותה. "אם את רוצה לראות את אהובך בחיים, תגידי לי איפה היהלום אחרת..." אמר קאל, ג'ו כמעט שחתך לג'ק את הרקה עם קנה האקדח. "בסדר," נכנעה רוז.קאל ניצח אותה... שוב. "אל תעשי את זה, רוז! תזכרי שעוד אז קאל הבטיח לך שאעלה איתו לסירה ובסוף זה לא קרה! הוא שקרן!" לחש ג'ק. רוז צנחה על ברכיה, היא לא יכלה להכחיש שמה שג'ק אמר היה שקר, קאל נעמד לפניה והרים את סנטרה, "אז את מחליטה או לא? הזמן אוזל..." הוא אמר בטון מלגלג ושמט את פניה של רוז לצד, רוז הסתכלה על ג'ק ופבריציו בעיניים דומעות, לא הייתה לה שום אפשרות, זה היה משחק מכור וקאל היה זה שניצח הפעם, "בסדר..." היא מלמלה בקדרות, "אבל קודם תשחרר את ג'ק ופבריציו..." היא קראה לפתע והרימה את פניה בהבעה נחושה... "מה זאת אומרת? את תברחי עם שני השרצים האלה לפני שתחזירי את היהלום!" זעם קאל. "תקשיב, אני אביא את היהלום ואתה את ג'ק ופבריציו. נחליף אותם באותו הרגע ותבטיח לי שאם שיערה אחת תיפול מאחד מאיתנו, אתה לא רק שמחזיר את היהלום אלא מסגיר את עצמך!" אמרה רוז. קאל עוות את פרצופו בחימה והוציא נחרה מאפו, "שיהיה" הוא אמר ויצא מהחדר יחד עם פבריציו ג'ק והעוזר שלו, רוז נאנחה בהקלה ונפלה על מרפקיה, אולי היה לה את הסיכוי הקלוש, אבל הוא היה אחד למליון, רוז התיישבה על המיטה הגדולה ונזכרה בכל הרגעים היפים שהיו לה עם ג'ק, היא עברה בקלילות על שיערה הארגמני ונאנחה בכבדות, היא ידעה שאין לה כל סיבה להיות שמחה אבל משום-מה היא הרגישה כך, הסיבה הייתה ג'ק, הסיבה הייתה שכעת היא ידעה שהוא עודנו בחיים...