פרק מס´ 5

[מר מומין]

פרק מס´ 5

וואו. What a fucking week! עבר עלי שבוע ארוך. ומייגע. אבל טוף. 2 מתכונות (מתמטיקה, היסטוריה) ובגרות (אנגלית). בשבוע. אבל הלך טוב. ואני מרוצה. כל השבוע ישבתי על התחת ולמדתי, חרשתי, השתעממתי. והיום סיימתי עם תקופת המבחנים הפרנטית (יש לי עוד כמה מבחנים אבל לא בכזאת צפיפות, תודה לאל). אז יום חמישי הגיע. ואני -חייב- לעשות משו. לצאת למסיבה? בכייף, אבל חברים מתכוננים למבחן, ככה שאין מצב. ואז הנורה הקטנה, זאת שחשבתי שנשרפה מרוב משוואת מתמטיות וקרבות במלחמת העולם השניה, נו, זאת שמעל הראש שלי, נדלקה. אז התקשרתי לדורון (אותו דורון מפרק מס´ 4). והלכתי אל דורון. היה לי ברור, אחרי קצת מחשבה, שזוג אנחנו לא נהיה. המנטליות שלי שונה משלו, והוא מחפש דברים שונים ממני. אבל זה לא אומר שאנחנו לא יכולים להיות יזיזים

אז ביזיזות כמו ביזיזות, התיזזנו. והיה כייף. והיה טוב. והיה, ותודה לאל שהיה. אני לא אפרט מה בדיוק היה ובאיזה תנוחות, היות שכאן זה לא סיפור פורנו. אבל היה ממש טוב, והיה ממש מספק (In more ways than one). ובעודנו שוכבים במיטתו לאחר מעשה, מחובקים ועייפים, בשתיקה של סיפוק, התחלתי לחשוב. ולמחשבותי התגנב ע´, שכתבתי עליו בפרק הראשון. ואז הבנתי, שאני פשוט חושב יותר מדי. אני כאן, עכשיו, עם דורון. וזה הכל. וככה שכבנו, יחד, בשקט. ואני עדיין יכול להריח אותו על העור שלי, את הריח המתוק, כמעט משכר, שלו, של הגוף שלו, של הזיעה שלו. אני עוצם את העיינים שלי ואני רואה אותו, מחייך אלי. וזאת לא אהבה. וזאת לא התאהבות. אבל זה טוב. וזה בסדר. וזה מספיק. וכמובן, כמו כל דבר טוב, צריכים לדעת מתי מספיק. אז עזבתי את ביתו באשון לילה, חיפשתי בפרנטיות אחר סיגריה (הסיגריה שאחרי, לייק דההה), אותה מצאתי אצל מישהי נחמדה בבר נרגילות ליד הבית שלי. ועכשיו אני כאן. אני לא יודע אם יש פואנטה לסיפור זה, לא יודע אם עדיף לחכות, לתת לחוויה להיספג היטב במוחי. אבל כל מה שאני יודע זה שאני שמח, ואני רוצה לכתוב. אז אני כותב. דוד שלי, אחד מהאנשים המבריקים ביותר שאני מכיר, אמר לי פעם שלפי דעתו אין צורך לשאול למה בן אדם מאושר. אושר זה מצב טיבעי, והטלת ספק יכולה רק לפגום באושר. אני לא בטוח שהוא צודק, אז עדיין נהרהר נא: סקס. הגוף אוהב סקס. הנפש אוהבת אינטימיות. את שניהם חוויתי הלילה, ומכאן שאושר קטן, גם אם רק לזמן קצר, יגיע. וחוץ מזה, אני גאה בעצמי. לא בגלל ש"השגתי זיון" או משו בסגנון, אלא בגלל שזרמתי, התחברתי, הרגשתי כמו שהרבה מאוד זמן לא הרגשתי. ואני שמח שהרשתי לעצמי להרגיש ככה. אז מה העתיד צופן לי? אני לא יודע. התיזזות נוספת עם דורון? אולי. בתקווה. אני מודע לזה שבנקודה זו או אחרת אני אהיה מוכרח להתעמת עם למה לעזעזל ע´ קופץ לי לראש כל הזמן. האם זה בגלל שהוא מייצג את האובייקט הנחשק הבלתי מושג? או שהוא סתם חמוד כל כך שיש לי קראש-ארוך-טווח? לא יודע. רוב הסיכויים שזה קצת משניהם. אבל כרגע זה לא חשוב. כרגע אני כאן. עכשיו. וזהו. מומין

 

[BlueCat]

לא מקנא בך בכלל

ומודה להוא שם למעלה שלי זה לא יצא ככה. כל שבוע מתכונת אחת ובגרות אחת.

 

[.m]

מומין, ילד שלי מוצלח

good for you. תשאר ב"כאן ועכשיו", ותהנה ממנו. לא כל דבר שאתה עושה חייב להיות בעל משמעות ריגשית עמוקה וארוכת טווח. ואולי דווקא הדברים שנראה שאינם כאלה - הם כאלה בדיוק... צודק הדוד החכם - אושר הוא מצב טבעי. אנחנו נולדים סקרנים, אוהבים, בוטחים ומאושרים - וחווים סוגים שונים של דיכוי שגורמים לנו להיות חשדנים, ספקנים, מרירים, ציניים, ושלל הגנות נוספות שאנו מרימים, כל אחד מסיבותיו שלו. אבל בבסיסנו - אנו הננו יצורים תבוניים אוהבים ומאושרים. חופשיים לבחור איך אנו מרגישים. מאחלת לך שתדע לבחור בדרך האושר בכל רגע ורגע בחייך.

mai