פרק חדש-דמות חדשה
לדוג'רס המשוטט בבית הקברות הרוח פגעה לסאקורה בפנים והיא כמעט לא ראתה כלום, הנמר שקפץ מהבניין כבר נעלם למטה "מייאן!!" מישהו צעק שוב סאקורה הביטה למטה וחיפשה את הנמר הענק והילד שרכב עליו "איפה מייאן שאני צריכה אותה?" היא שאלה, הרוח התחזקה, היא הביטה קדימה וראתה דימוי של קלף כלשהו שנראה כמו אדם עם גרזן ענק עט לעברה ועומד לפגוע בה "לא!" היא צעקה, מישהו בא ובלם את המתקפה בגופו מלפגוע בה, הוא בלם עם זוג כנפיים ענקיות ומפלצתיות, והעיף את הדימוי קדימה בלי כל קושי "המפתח" אמרה הדמות "מה?" סאקורה שאלה "המפתח" הוא המשיך לדבר, אבל שום מילים לא יצאו מפיו "אני לא שומעת" היא אמרה "סאקורה, קומי כבר!" הוא אמר והסתובב אליה, הוא היה יצור מפחיד מאוד עם שיניים חדות ועיניים מרושעות "היי אמרתי לך קומי!" מייאן ניערה את סאקורה "בוקר טוב מייאן..." מלמלה סאקורה "קומי קומי! היום את צריכה ללכת לבית הקברות אחרי הלימודים שחכת???" "נכון!" סאקורה קמה התחילה להתלבש "היום זה בדיוק תשע שנים מאז אמא שלי מתה" היא אמרה מתוך החולצה "אני הולכת לבקר אותה" "לבוא איתך?" שאלה מייאן "זה רק משפחה, את יכולה להשאר בבית עם קרו" אמרה סאקורה ופנתה למכנסיים "סאקורה אבא אומר ש..." טויה נכנס לחדר והמבט שלו נפל על מייאן "היי" היא אמרה בחיוך "אבא אומר שהוא יגיע לבית הקברות חצי שעה מאוחר יותר" טוה התעלם ממייאן "מה, אני אהיה שם בלי אבא?" סאקורה חטפה גוון ירקרק "הוא אומר שאפשר ללכת יותר מאוחר" אמר טויה "לא" סאקורה התנערה "אני אבקר את אמא בדיוק בשעה שבא יחתמו תשע שנים, בשמונה ו25 דקות" אמרה סאקורה "איך שאת רוצה" הוא אמר וסגר את הדלת סאקורה עמדה מול הדלת ולא זזה "היא בהלם?" שאלה מייאן "אולי" אמר קרו פתאום סאקורה קפצה על מייאן "בואי איתי אני מפחדתתתתת!!!!" "טוב טוב בסדר!" אמרה מייאן "לבית הקברות?! היום!?" ריקה נבהלה "למה לא? היום זה תשע שנים מהיום שבוא אמא שלי מתה" אמרה סאקורה "כן אבל..." ריקה מלמלה "מה קרה ריקה?" שאלה טמויו "בבית הקברות מסתובב עכשיו איזשהו מטורף" אמרה מייאן "הוא מנסה לערוף ראשים לאנשים" כל הבנות צרחו, לי וימזאקי שדברו לא רחוק נפלו מהכיסאות "תירגעו, קראתי את זה מהעיתון, בעיתון הזה רוב האנשים הם בדיוק כמו ימזאקי" "היי!" ימזאקי צעק "אבל באמת יש שם איזה פסיכי, הוא עוקב אחרי אנשים שבאים לבקר בקברים, ומחייך אליהם חיוך מוזר, שמעתי שהאחרון שיצא משם מת תוך חמש שעות ממחלה מסתורית!" אמרה ריקה "אולי לא כדאי שנלך..." אמרה סאקורה "מה זאת אומרת לא נלך??" טויה צעק בשער היציאה מהמכללה שלו, הוא היה לבוש בבגדים רגילים כאילו רק עכשיו קם "טויה אני לא רוצה להיות שם עם מטורפים!" אמרה סאקורה "אני מפחדת שיקרא לי לך או לאבא משהו! בבקשה בוא לא נלך!" "אמא אמורה להיות חשובה לך יותר" אמר טויה ונכנס חזרה דרך השער "אמא שלי כן חשובה לי" אמרה סאקורה "אבל אני מפחדת שיקרא משהו רע" "איך זה שאת כזו פחדנית" אמרה מייאן "מפחדת מדברים מתים אבל לא מקלף היוניקורן למשל, שהוא יכול להיות מאוד מסוכן" "רוחות זה מפחיד!" סאקורה צעקה "אח שלך היה מאוכזב" אמרה מייאן "כן..." סאקורה הסתכלה על השעון, כבר היה שבע "את חושבת שהוא הלך לבד?" "לא יודעת" "אוף... אולי אני אתקשר אליו ואתנצל, נוכל לעשות את זה כאן..." "שווה לנסות" אמרה מייאן "קינמוטו? לא, הוא הלך לפני שתי דקות" אמר הבחור שדיבר עם סאקורה בטלפון "אתה יודע לאן?" שאלה סאקורה "לבית הקברות נדמה לי, צוקישירו אמר שהוא רוצה לבדוק משהו חשוב... לכי תדעי, הוא קצת מוזר הה? הלו?" סאקורה כבר ניתקה "אני מכירה את טויה! הוא הלך למצוא את הרוח הזו!" אמרה סאקורה "מקווה שנעצור אותו לפני שהרוח תערוף לו את הראש ותשים באוסף שלה!" סאקורה נעצרה "אוף צחקתי!" מייאן צעקה "מה את צוחקת ברגע כזה!?" לי אמר מתנשף מהריצה "סליחה שיש לי חוש הומור!" מייאן צעקה "איך את מצפה לתפוס קלפים שאת רק צוחקת כל הזמן?" שאל ריי שהגיח מהפינה "מה אתה עושה כאן?" סינן לי "מה אתה עושה כאן? לך כבר אין תפקיד" הוא ענה "עם אני לא הייתי כאן אתה היית הורג אותן!" לי צעק ושלף את החרב "רוצה לנסות אותי?!" ריי צעק "תפסיקו שנייכם!" קראה מייאן וחסמה את ריי, ריי החזיר את החרב למקומה והסתובב מהר בלי להתווכח "יפה! תלמד נימוסים לי!" היא קראה "די עם הבדיחות" סאקורה משכה אותה ולי רץ אחריהן