מעגלתהקצוות
New member
* פרק ג' *
אז נכון שזהו פורום של פרק שני, מקווה שסוגיות בפרק שלישי יידונו גם. קצת קשה לאסוף במילים את ההיסטוריה, ההווה והעתיד, בפרט שמעורבים כל כך הרבה אנשים ומטענים. אני אנסה לאט לאט ומקווה שתגיבו. אז ככה: האיש היה נשוי לראשונה לאשה ממנה נולדו לו שני ילדים. האחד בן 18 והשניה בת 21. הנישואים היו הרוסים והגירושים והשנים הבאות היו מכוערים מאוד. הנטישה של האשה הראשונה היה בעקבות אהבה מטורפת לאשה השניה שהייתה לא פחות מאשר השכנה בבניין.. האשה השנייה התגלתה כ"מפלצת" שונאת ילדים ואסרה על האיש להיפגש עם ילדיו..הגבילה את המפגשים ובטח לא אהבה את הרעיון שהם מגיעים אליה.. אחרי עשר שנים האיש התייאש ומצא את עצמו בחיפוש אחרי אהבה חדשה. והנה, הופעתי בחייו: מושא אהבתו: שפחתכם הנאמנה. אני באופן אישי מאמינה שהמסגרת המשפחתית חייבת לכלול בתוכה את ילדי וילדיו.. אחרת זה לא יעבוד. ובאמת, הקשר התפתח למשהו מקסים. הילדים התאהבו בי מייד(אחרי הכל אני שיחררתי את אביהם מ"המפלצת") הפכנו להיות משפחה גדולה ומאושרת. מדי פעם כשנחה עליי הרוח אף הזמנתי את אמם לארוחות משפחתיות..אחרי הכל אין לי ולא שום מטענים רגשיים והאינטרס הוא משותף לכולם(כך לפחות חשבתי) ברבות הימים גיליתי שההזמנות שלי הן חד סטריות, שאשתו הראשונה של אהובי סוחבת מטענים רגשיים ובכל הזדמנות היא מגיבה בחזירות ובעוקצנות והחלטתי להמשיך להיות נחמדה כי: "טובת הילדים"... מה שקרה בחודש האחרון היה שבתו של אהובי התחילה לעבוד איתו והקשר בינהם תודה לאל התחזק ונהיה קשר נפלא, הבן התגייס לצבא. באיזשהו אופן ילדתו דחפה שהקשר בינו ובין אמא יתהדק ונצר מצב מוזר שבכל פעם שהתקשרתי למשרדו קיבלתי ממנה מענה "אבא עסוק עם אמא בטלפון".. ואז, מצאתי את עצמי תקועה אצל הוריו של אהובי עם האשה הראשונה ופליטות הפה העוקצניות שלה. אני, אחרי שגיליתי הבנה וקבלה אינסופית הגעתי בשבועיים האחרונים להחלטה עם עצמי שאני ממש לא רוצה לראות אותה במפגשים המשפחתיים. לא השבועיים ולא השנתיים אפילו לא חיפשתי ביני לבין עצמי תירוץ הולם כי הרגשתי שזה שאני מקבלת את אהובי ושני ילדיו והוריו נעשה באהבה ענקית!!!! זה שיש לי תוספת מותנית שקוראים לה אשתו הראשונה - זה בשום פנים ואופן לא. בפרט, שאני מרגישה שהדבר נכפה עליי.. הגיע ראש השנה ואז בטלפון שאינו משתמע לשתי פנים בתו אומרת: "אמא אומרת שנעשה את החג ביחד".. וכשנשאלה השאלה: "הפעם אצלכם קיבלנו תשובה של בשום פנים ואופן לא "אמא עובדת מאוד קשה והיא לא בנוייה לארח".. ואני? העוזרת והנחמדה לכולם כן בנויה לעניין? פתאום גיליתי את עצמי בסיטואציה שבן זוגי טוען בפניי השכם והערב שלא יהיו מפגשים משפחתיים ולא תהיה אווירת משפחה אם היא לא נמצאת.. שהילדים רוצים אותה איתם. אני לא מסכימה לזה. אני מוכנה לוותר על הזוגיות שלי אם היא נעשית בשלישיה.. אני חייבת לציין שאין שום קשר רגשי בינהם ואני בטוחה שהוא לא יחזור אליה. אני רק לא אוהבת את העובדה שהיא בתוך חיי. כרגע הסיטואציה היא כזו שכל משקל האשמה נופל עליי. אני הרעה, אני המכשפה שהשאירה את אם ילדיו לבד בערב החג ואמם, שאיננה מתקשרת אפילו לא להגיד תודה כשהיא מתארחת או לחילופין להגיד חג שמח מצפים ממני לא לצפות ממנה כי היא כזו. זהו. אם טסתם איתי עד עכשיו אני מודה.
אז נכון שזהו פורום של פרק שני, מקווה שסוגיות בפרק שלישי יידונו גם. קצת קשה לאסוף במילים את ההיסטוריה, ההווה והעתיד, בפרט שמעורבים כל כך הרבה אנשים ומטענים. אני אנסה לאט לאט ומקווה שתגיבו. אז ככה: האיש היה נשוי לראשונה לאשה ממנה נולדו לו שני ילדים. האחד בן 18 והשניה בת 21. הנישואים היו הרוסים והגירושים והשנים הבאות היו מכוערים מאוד. הנטישה של האשה הראשונה היה בעקבות אהבה מטורפת לאשה השניה שהייתה לא פחות מאשר השכנה בבניין.. האשה השנייה התגלתה כ"מפלצת" שונאת ילדים ואסרה על האיש להיפגש עם ילדיו..הגבילה את המפגשים ובטח לא אהבה את הרעיון שהם מגיעים אליה.. אחרי עשר שנים האיש התייאש ומצא את עצמו בחיפוש אחרי אהבה חדשה. והנה, הופעתי בחייו: מושא אהבתו: שפחתכם הנאמנה. אני באופן אישי מאמינה שהמסגרת המשפחתית חייבת לכלול בתוכה את ילדי וילדיו.. אחרת זה לא יעבוד. ובאמת, הקשר התפתח למשהו מקסים. הילדים התאהבו בי מייד(אחרי הכל אני שיחררתי את אביהם מ"המפלצת") הפכנו להיות משפחה גדולה ומאושרת. מדי פעם כשנחה עליי הרוח אף הזמנתי את אמם לארוחות משפחתיות..אחרי הכל אין לי ולא שום מטענים רגשיים והאינטרס הוא משותף לכולם(כך לפחות חשבתי) ברבות הימים גיליתי שההזמנות שלי הן חד סטריות, שאשתו הראשונה של אהובי סוחבת מטענים רגשיים ובכל הזדמנות היא מגיבה בחזירות ובעוקצנות והחלטתי להמשיך להיות נחמדה כי: "טובת הילדים"... מה שקרה בחודש האחרון היה שבתו של אהובי התחילה לעבוד איתו והקשר בינהם תודה לאל התחזק ונהיה קשר נפלא, הבן התגייס לצבא. באיזשהו אופן ילדתו דחפה שהקשר בינו ובין אמא יתהדק ונצר מצב מוזר שבכל פעם שהתקשרתי למשרדו קיבלתי ממנה מענה "אבא עסוק עם אמא בטלפון".. ואז, מצאתי את עצמי תקועה אצל הוריו של אהובי עם האשה הראשונה ופליטות הפה העוקצניות שלה. אני, אחרי שגיליתי הבנה וקבלה אינסופית הגעתי בשבועיים האחרונים להחלטה עם עצמי שאני ממש לא רוצה לראות אותה במפגשים המשפחתיים. לא השבועיים ולא השנתיים אפילו לא חיפשתי ביני לבין עצמי תירוץ הולם כי הרגשתי שזה שאני מקבלת את אהובי ושני ילדיו והוריו נעשה באהבה ענקית!!!! זה שיש לי תוספת מותנית שקוראים לה אשתו הראשונה - זה בשום פנים ואופן לא. בפרט, שאני מרגישה שהדבר נכפה עליי.. הגיע ראש השנה ואז בטלפון שאינו משתמע לשתי פנים בתו אומרת: "אמא אומרת שנעשה את החג ביחד".. וכשנשאלה השאלה: "הפעם אצלכם קיבלנו תשובה של בשום פנים ואופן לא "אמא עובדת מאוד קשה והיא לא בנוייה לארח".. ואני? העוזרת והנחמדה לכולם כן בנויה לעניין? פתאום גיליתי את עצמי בסיטואציה שבן זוגי טוען בפניי השכם והערב שלא יהיו מפגשים משפחתיים ולא תהיה אווירת משפחה אם היא לא נמצאת.. שהילדים רוצים אותה איתם. אני לא מסכימה לזה. אני מוכנה לוותר על הזוגיות שלי אם היא נעשית בשלישיה.. אני חייבת לציין שאין שום קשר רגשי בינהם ואני בטוחה שהוא לא יחזור אליה. אני רק לא אוהבת את העובדה שהיא בתוך חיי. כרגע הסיטואציה היא כזו שכל משקל האשמה נופל עליי. אני הרעה, אני המכשפה שהשאירה את אם ילדיו לבד בערב החג ואמם, שאיננה מתקשרת אפילו לא להגיד תודה כשהיא מתארחת או לחילופין להגיד חג שמח מצפים ממני לא לצפות ממנה כי היא כזו. זהו. אם טסתם איתי עד עכשיו אני מודה.