אתה משתמש בדפדפן מיושן. יתכן והאתר הנוכחי יוצג באופן שגוי, כמו כן אתרים אחרים ברשת.
אנא שדרג את הדפדפן או השתמש בדפדפן חילופי.
אנא שדרג את הדפדפן או השתמש בדפדפן חילופי.
פרק ב'
- פותח הנושא הים רגוע
- פורסם בתאריך
כשאמא יוצאת לדייט ראשון
כשאמא יוצאת לדייט ראשון צעירים רבים חשים כעס ומבוכה כשהוריהם הגרושים או האלמנים חוזרים לשוק הפנויים-פנויות ומתחילים לצאת לדייטים. ספר אמריקאי חדש מנסה לגשר בין הצדדים. "על הילדים", כותבת המחברת, "להפנים שאמא או אבא זקוקים למגע ולאהבה עם אדם קרוב, בדיוק כמוהם" אילנה מסר פורסם: 24.12.06, 09:35 התופעה רווחת היום הרבה יותר מאי פעם. שיעור הגירושים הגבוה (כל זוג שלישי) ותוחלת החיים הארוכה מאפשרים לנשים ולגברים בעשור הרביעי, החמישי ואפילו השישי לחייהם לפתוח פרק רומנטי חדש, אחרי שנישואיהם הראשונים תמו. הוויאגרה ונגזרותיה הרחיבו את אופק חיי המין של גברים מתבגרים, כך שלא פעם אבא או אמא או שניהם יוצאים לחפש אהבה חדשה, כשצאצאיהם בני ה-20 וה-30 שרויים בדיוק באותו עניין - חיפוש בן זוג. בארה"ב ראה אור לאחרונה הספר 'אבא מצטרף לליגה' (תרגום חופשי) של הפסיכולוגית אפריל מסיני, שדן בסוגיה כיצד מדברים עם הורה שהתחיל - עקב נסיבות של גירושים או התאלמנות - לצאת לדייטים, ואיך מתגברים על המבוכה, הטינה והאי נוחות שיוצרים מפגשים כאלה בקרב המשפחה הגרעינית. "לפני הכל", טוענת מסיני, "על הצאצאים להכיר בעובדה שטבעי לחוש מבוכה ואי נעימות כשהורים מדברים על בן או בת זוג חדשים. לכן יש לקבוע כללים לגבי הנושאים שעליהם מוכנים לשוחח בגילוי לב עם ההורה שחזר לשוק הפנויים-פנויות ועל מה לא מדברים. ברגע שההורה מבין שלצאצאו אין עניין בפרטים פיקנטיים ובסודות מחדרי חדרים, נוצרת תקשורת בעלת גבולות ברורים, וקל יותר להפגין פרגון לאותו הורה." זה אולי קשה, אבל צאצאים חייבים לקבל את העובדה שאמא או אבא התאהבו בגילם המאוחר בבן או בת זוג חדשים, טוענת מסיני. "הם זקוקים למגע ולאהבה עם מישהו קרוב בדיוק כמוכם". יתר על כן, רצוי לעודד אותם במשפטים כמו: "אני לא רוצה שתהיה בודד", "מגיע לך אהבה ואושר," "אשמח אם יהיו לך חיים מאוזנים מכל בחינה." "כך," קובעת מסיני, "אתם נותנים אור ירוק להורים שלכם לחפש לעצמם מערכת אינטימית חדשה." הפסיכולוגית האמריקאית מצטטת בספרה בחור צעיר, שהתוודה לפניה על קשייו הרגשיים לראות את אביו הגרוש מאמו מפלרטט עם נשים אחרות. "הרגשתי מבוכה כשאבא שלי התחיל להתייעץ איתי בענייני בילויים עם נשים," אמר הבן. "הרגשתי כעס והתקשיתי להסתיר את זה. "הייתי צעיר כשהוריי התגרשו, והתנגדתי בעקשנות לרעיון שיהיה להם קשר עם בן זוג אחר. 12 שנה אחרי הגירושים שלהם כבר הייתי מספיק בוגר לקלוט שאבא שלי הוא איש בודד. לכן הרגשתי שאני לא יכול לסרב לו כשהתייעץ איתי היכן מבלים היום עם אישה, מה לובשים לפגישה ראשונה ואיפה ניתן למצוא נשים ברמה גבוהה. "הרגשתי שבאופן מסוים אני הופך להיות אביו והוא הופך לבני. הוא רצה שאעזור לו לפרסם מודעה באינטרנט ולא ידע אם לנסח את זה בצורה הומוריסטית או רצינית. אמרתי לו: 'אבא, אתה נראה מצוין. אתה איש מדע מפורסם. כל אישה תרצה לצאת איתך'. "היה לי מאוד קשה לחצות את הקווים ולעודד אותו, כי למרות מרחק הזמן הייתי עדיין בטראומה עקב הפרידה של הוריי. ובכל זאת גייסתי כוחות ואמרתי לו שהוא גבר מושך מאוד, ושהידע שלו בתחומו וההופעה המרשימה שלו יעוררו עניין בנשים אינטליגנטיות". בנים ובנות להורים צריכים לזכור שהאישור מצידם הוא גורם מרכזי בנכונותם של ההורים לצאת שוב לדייטים, כותבת מסיני. "אין כמו אי הסכמה מצד הצאצא לגבי הדייט החדש כדי לטרפד את הקשר עוד בתחילתו. "יש כמובן יוצאים מהכלל, שאומרים 'אני מספיק מבוגר כדי לבחור לי בת זוג שאיתה אמשיך את חיי'. אבל רובם המכריע של ההורים זקוקים לעידוד, להכרה ולחיזוק מצד ילדיהם כשהם פותחים במערכת יחסים חדשה, בדיוק כמו ילדיהם שמביאים הביתה לראשונה בן זוג." גם לאבא זכות לפרטיות "לילדים בכל גיל קשה לראות את הוריהם כיצורים מיניים," אומרת גילה ברונר, מטפלת מינית מוסמכת ומנהלת השירות הסקסולוגי במרכז הרפואי שיבא. "כשההורים נשואים, הילדים מצליחים להדחיק את זה, אבל כשההורה יוצא פתאום לבילוי עם חבר או חברה חדשים, ההכרה שגם ההורה שלהם הוא יצור מיני מכה בהם. "הם חשים מבוכה ובושה על כך שאביהם או אמם ׳עושים דברים כאלה׳. הם לא מעוניינים שהוריהם ישאלו אותם לאן כדאי לצאת לבלות. הם לא רוצים לשמוע פרטים על חיי הרגש או המין של ההורה. בנקודה הזו ההורים חייבים להקפיד על שמירת גבולות ברורה. "במרפאה אנחנו לעיתים פוגשים הורים שלא יודעים להציב גבולות לילדיהם. מדובר בגבולות הפרטיות, וכדאי להתחיל בכך בגיל מוקדם. מציבים לפני הילד את העובדה שלהוריו יש זכות מלאה לפרטיות. כך למשל מבהירים לו שכשדלת חדר השינה סגורה, פירושו של דבר שלא נכנסים אליו. כשהילדים מתבגרים, השיעור בפרטיות נהיר להם. "חשוב מאוד להפנים בחינוך הילדים שהאדם הוא יצור מיני כל חייו, ולא רק במובן של יחסי מין - אלא במובן של מגע קרוב, נשיקה, חיבוק ושיחה אינטימית. כל אלה הם צרכים בסיסיים שראוי להציג בפני צאצאים בגיל שבו הם מתחילים להבין. כך הם לא יתקשו להבין את זה בבגרותם, כשאבא או אמא הופכים לאנשים פנויים, ולא יעלו על הדעת לגזול מפרטיותם האינטימית של הוריהם." ברונר ממליצה להורים שמנסים לפתוח דף רומנטי חדש להציג את בן או בת הזוג החדשים באופן הדרגתי. תחילה בארוחה משותפת במסעדה או בבילוי קצר בבית קפה, מאוחר יותר אפשר להזמין הביתה - אך לא ישר לחדר השינה, אלא לשם חימום האווירה הביתית ויצירת תנאי היכרות נוחים. "למרבה הצער," היא טוענת, "מגיעים למרפאתנו זוגות רבים בגיל מתקדם שנאלצו להיפרד למרות חיבתם ומשיכתם זה לזה, כיוון שהילדים לחצו עליהם לשים קץ לקשר"
כשאמא יוצאת לדייט ראשון צעירים רבים חשים כעס ומבוכה כשהוריהם הגרושים או האלמנים חוזרים לשוק הפנויים-פנויות ומתחילים לצאת לדייטים. ספר אמריקאי חדש מנסה לגשר בין הצדדים. "על הילדים", כותבת המחברת, "להפנים שאמא או אבא זקוקים למגע ולאהבה עם אדם קרוב, בדיוק כמוהם" אילנה מסר פורסם: 24.12.06, 09:35 התופעה רווחת היום הרבה יותר מאי פעם. שיעור הגירושים הגבוה (כל זוג שלישי) ותוחלת החיים הארוכה מאפשרים לנשים ולגברים בעשור הרביעי, החמישי ואפילו השישי לחייהם לפתוח פרק רומנטי חדש, אחרי שנישואיהם הראשונים תמו. הוויאגרה ונגזרותיה הרחיבו את אופק חיי המין של גברים מתבגרים, כך שלא פעם אבא או אמא או שניהם יוצאים לחפש אהבה חדשה, כשצאצאיהם בני ה-20 וה-30 שרויים בדיוק באותו עניין - חיפוש בן זוג. בארה"ב ראה אור לאחרונה הספר 'אבא מצטרף לליגה' (תרגום חופשי) של הפסיכולוגית אפריל מסיני, שדן בסוגיה כיצד מדברים עם הורה שהתחיל - עקב נסיבות של גירושים או התאלמנות - לצאת לדייטים, ואיך מתגברים על המבוכה, הטינה והאי נוחות שיוצרים מפגשים כאלה בקרב המשפחה הגרעינית. "לפני הכל", טוענת מסיני, "על הצאצאים להכיר בעובדה שטבעי לחוש מבוכה ואי נעימות כשהורים מדברים על בן או בת זוג חדשים. לכן יש לקבוע כללים לגבי הנושאים שעליהם מוכנים לשוחח בגילוי לב עם ההורה שחזר לשוק הפנויים-פנויות ועל מה לא מדברים. ברגע שההורה מבין שלצאצאו אין עניין בפרטים פיקנטיים ובסודות מחדרי חדרים, נוצרת תקשורת בעלת גבולות ברורים, וקל יותר להפגין פרגון לאותו הורה." זה אולי קשה, אבל צאצאים חייבים לקבל את העובדה שאמא או אבא התאהבו בגילם המאוחר בבן או בת זוג חדשים, טוענת מסיני. "הם זקוקים למגע ולאהבה עם מישהו קרוב בדיוק כמוכם". יתר על כן, רצוי לעודד אותם במשפטים כמו: "אני לא רוצה שתהיה בודד", "מגיע לך אהבה ואושר," "אשמח אם יהיו לך חיים מאוזנים מכל בחינה." "כך," קובעת מסיני, "אתם נותנים אור ירוק להורים שלכם לחפש לעצמם מערכת אינטימית חדשה." הפסיכולוגית האמריקאית מצטטת בספרה בחור צעיר, שהתוודה לפניה על קשייו הרגשיים לראות את אביו הגרוש מאמו מפלרטט עם נשים אחרות. "הרגשתי מבוכה כשאבא שלי התחיל להתייעץ איתי בענייני בילויים עם נשים," אמר הבן. "הרגשתי כעס והתקשיתי להסתיר את זה. "הייתי צעיר כשהוריי התגרשו, והתנגדתי בעקשנות לרעיון שיהיה להם קשר עם בן זוג אחר. 12 שנה אחרי הגירושים שלהם כבר הייתי מספיק בוגר לקלוט שאבא שלי הוא איש בודד. לכן הרגשתי שאני לא יכול לסרב לו כשהתייעץ איתי היכן מבלים היום עם אישה, מה לובשים לפגישה ראשונה ואיפה ניתן למצוא נשים ברמה גבוהה. "הרגשתי שבאופן מסוים אני הופך להיות אביו והוא הופך לבני. הוא רצה שאעזור לו לפרסם מודעה באינטרנט ולא ידע אם לנסח את זה בצורה הומוריסטית או רצינית. אמרתי לו: 'אבא, אתה נראה מצוין. אתה איש מדע מפורסם. כל אישה תרצה לצאת איתך'. "היה לי מאוד קשה לחצות את הקווים ולעודד אותו, כי למרות מרחק הזמן הייתי עדיין בטראומה עקב הפרידה של הוריי. ובכל זאת גייסתי כוחות ואמרתי לו שהוא גבר מושך מאוד, ושהידע שלו בתחומו וההופעה המרשימה שלו יעוררו עניין בנשים אינטליגנטיות". בנים ובנות להורים צריכים לזכור שהאישור מצידם הוא גורם מרכזי בנכונותם של ההורים לצאת שוב לדייטים, כותבת מסיני. "אין כמו אי הסכמה מצד הצאצא לגבי הדייט החדש כדי לטרפד את הקשר עוד בתחילתו. "יש כמובן יוצאים מהכלל, שאומרים 'אני מספיק מבוגר כדי לבחור לי בת זוג שאיתה אמשיך את חיי'. אבל רובם המכריע של ההורים זקוקים לעידוד, להכרה ולחיזוק מצד ילדיהם כשהם פותחים במערכת יחסים חדשה, בדיוק כמו ילדיהם שמביאים הביתה לראשונה בן זוג." גם לאבא זכות לפרטיות "לילדים בכל גיל קשה לראות את הוריהם כיצורים מיניים," אומרת גילה ברונר, מטפלת מינית מוסמכת ומנהלת השירות הסקסולוגי במרכז הרפואי שיבא. "כשההורים נשואים, הילדים מצליחים להדחיק את זה, אבל כשההורה יוצא פתאום לבילוי עם חבר או חברה חדשים, ההכרה שגם ההורה שלהם הוא יצור מיני מכה בהם. "הם חשים מבוכה ובושה על כך שאביהם או אמם ׳עושים דברים כאלה׳. הם לא מעוניינים שהוריהם ישאלו אותם לאן כדאי לצאת לבלות. הם לא רוצים לשמוע פרטים על חיי הרגש או המין של ההורה. בנקודה הזו ההורים חייבים להקפיד על שמירת גבולות ברורה. "במרפאה אנחנו לעיתים פוגשים הורים שלא יודעים להציב גבולות לילדיהם. מדובר בגבולות הפרטיות, וכדאי להתחיל בכך בגיל מוקדם. מציבים לפני הילד את העובדה שלהוריו יש זכות מלאה לפרטיות. כך למשל מבהירים לו שכשדלת חדר השינה סגורה, פירושו של דבר שלא נכנסים אליו. כשהילדים מתבגרים, השיעור בפרטיות נהיר להם. "חשוב מאוד להפנים בחינוך הילדים שהאדם הוא יצור מיני כל חייו, ולא רק במובן של יחסי מין - אלא במובן של מגע קרוב, נשיקה, חיבוק ושיחה אינטימית. כל אלה הם צרכים בסיסיים שראוי להציג בפני צאצאים בגיל שבו הם מתחילים להבין. כך הם לא יתקשו להבין את זה בבגרותם, כשאבא או אמא הופכים לאנשים פנויים, ולא יעלו על הדעת לגזול מפרטיותם האינטימית של הוריהם." ברונר ממליצה להורים שמנסים לפתוח דף רומנטי חדש להציג את בן או בת הזוג החדשים באופן הדרגתי. תחילה בארוחה משותפת במסעדה או בבילוי קצר בבית קפה, מאוחר יותר אפשר להזמין הביתה - אך לא ישר לחדר השינה, אלא לשם חימום האווירה הביתית ויצירת תנאי היכרות נוחים. "למרבה הצער," היא טוענת, "מגיעים למרפאתנו זוגות רבים בגיל מתקדם שנאלצו להיפרד למרות חיבתם ומשיכתם זה לזה, כיוון שהילדים לחצו עליהם לשים קץ לקשר"
אלמנה צעירה
אלמנה צעירה: יש לך "אישור" ללכת הלאה? בטח שמעת לא אחת שעלייך לסיים את תקופת האבל ולאפשר לעצמך להמשיך. האם את באמת סבורה שיש לך לגיטימציה? במבחן "מעגל הלגיטימציה" את בודקת אם את באמת פנויה לקשר, אם סגרת את רוב הקצוות ואת מוכנה גילי בר ויעל דורון עדכון אחרון: 19.03.07, 20:38 שאלה: אני אלמנה בת 34, עם ילדה בת שש. מבעלי התאלמנתי לפני שנה וחצי, והוא היה בן זוגי 17 שנה. אני חשה מעט חלודה בדייטים, לא זורמת כמו שהייתי רוצה, וגם לא כל כך פתוחה. יש לכך נגיעה כמובן לסטטוס בו אני נמצאת ולעצם הלמידה שלי להתגבר על מות בעלי, אבל אני לא יכולה שלא לחשוב שבגלל ששהיתי כל כך הרבה שנים עם מי שהיה הנפש התאומה שלי אני משדרת בדייטים (ולא היו לי הרבה כאלה) חוסר נוחות משווע. איך להתגבר על המבוכה הטבעית בדייט ראשון? בינתיים, ההתנסות הזו גובה מחיר יקר של לאבד בגלל דייט רע את מי שדווקא הייתי רוצה. תשובה- את כותבת שאת חשה מעט חלודה בדייטים, סובלת מחוסר נוחות משווע וממבוכה. את אומרת שנראה לך שיש לכך שאת כל חייך הבוגרים חלקת עם בעלך שנפטר (ואולי מעולם לא ידעת גבר אחר), בקשר זוגי שנראה כי היה חם, ממלא, אוהב – קשר, שכמו שכתוב באגדות, קורה רק פעם בחיים. בטח שמעת לא מעט פעמים שעלייך לסיים את תקופת האבל, לקבור את המת ולאפשר לעצמך להמשיך הלאה. אבל האם את באמת סבורה שיש לך לגיטימציה ללכת הלאה?אם ננסה לבחון או למפות את האנשים שהחלטה שלך למצוא זוגיות חדשה נוגעת בהם נמצא את כל הסובבים אותך. מעגל של קרובים ומקורבים, אותם בחרנו לכנות "שותפים למעגל הלגיטימציה". השותפים למעגל הם : המשפחות שלו ושלך, החברים, ילדתך, הוא ואת. איך תקבל משפחתו את חייך עם גבר אחר? זווית אישית: התשובות לשאלות שמהדהדות בתוך מעגל הלגיטימציה שונות, בהתאם לזהות השואל: האם זה לגיטימי להמשיך הלאה? האם זו לא בגידה בזכרו של בעלך? באמון שהיה ביניכם (נפש תאומה)? איך תקבל משפחתו את חייך עם גבר אחר? איך תסבירי לילדתך שאת אבא שלה מחליפה דמות גברית חדשה? מה הסברת לעצמך כשהחלטת ללכת הלאה? האם זה לא מוקדם מדי? תחילתו וסופו של מעגל הלגיטימציה נמצא אצלך. רק את תחליטי מה לגיטימי עבורך ומה לא. מה את מאפשרת לעצמך, האם ישנם גבולות ומגבלות, ואם כן מהם. רק את תחליטי באילו שמות תקראי למתן הלגיטימציה: מה יאה, מה נאה, מה נכון, מה מותר, מה אסור, מה יגידו, מי יגיד, מה יעשו, מה יחשבו. זהו זמן טוב לברר איפה את עומדת ביחס לסובבים אותך ואיפה הם עומדים: מי מפרגן, מי חבר, מי מקבל ורואה אותך ואת הצרכים והרצונות שלך, לעומת מי שמפסיק להיות חבר. מי מחבק, מי לצידך, ומי פשוט זז הצידה. במבחן "מעגל הלגיטימציה" את בודקת, האם את באמת פנויה לקשר? האם סגרת את רוב הקצוות ואת מוכנה? האם נשארו עוד רגשות אשם, נקיפות מצפון ונושאים פתוחים מול חברים במעגל הלגיטימציה שלך? את השאלות האלה כדאי לשאול בקול רם, ולהקשיב היטב לתשובות: האם יש לך לגיטימציה לאהוב שוב, לקבל שוב, לתת שוב, להיות נאהבת? נראה לנו שמאחורי המילה "חלודה" את מחביאה את הפחדים, ויש רבים כאלה. נדבר על שלושה מתוכם הפחד לשכוח: זהו פחד משתק. את אומרת לעצמך "אני אשמש בחיי אנדרטה לזכר האיש שהיה נפש תאומה שלי. אם ארשה לעצמי לעבור הלאה הוא יהפך לזיכרון עמום, לצל חיוור של האדם שחלקתי איתו אהבה ענקית". הדיסוננס שנוצר בין הקשר המדהים שהיה לכם לבין הפחד לשכוח אותו בשל המעבר הלאה יכול להביא לקורבן "ההנצחה בחיים", הנצחת ושימור זיכרון בן הזוג שנפטר על ידי המשך החיים איתו גם לאחר שמת. הפחד להתאהב: במילים הקצרות שהבאת נראה שהקשר שלכם היה אמיתי, חזק, קשר של אהבת אמת מאוד גדולה, אהבת חיים, שהפכה להיות אהבה גדולה מהחיים. יש פעמים שהמוות מביא לאידיאליזציה של מערכות יחסים. אבל למרות כל אלו קיים הפחד להתאהב מחדש. הפחד שיש עוד אדם בעולם, עוד נפש תאומה שבה את יכולה להתאהב. ואם תתאהבי, מה זה יגיד על האהבה שהיתה לך? איך האהבה החדשה תעמוד מול האהבה הישנה? מפחיד... הפחד לאבד שוב: למצוא נפש תאומה ואהבת אמת זה משהו שקורה לרוב באגדות. ומה אם זה יקרה שוב, אם שוב תאבדי את האהוב? האם תוכלי לשאת שוב את האובדן? אולי כדאי מלכתחילה למנוע את האפשרות לשברון לב נוסף? נסי להקשיב לעצמך ולראות אם יש פחדים ואם הם חוסמים אותך מלהיפתח ולזרום. האם המחשבה על הפחדים עוזרת להסיר את החלודה? אנחנו ממליצים שאם יש מישהו שמוצא חן בעינייך באמת - שתפי אותו בפחדים, דברי עליהם. בהצלחה!
אלמנה צעירה: יש לך "אישור" ללכת הלאה? בטח שמעת לא אחת שעלייך לסיים את תקופת האבל ולאפשר לעצמך להמשיך. האם את באמת סבורה שיש לך לגיטימציה? במבחן "מעגל הלגיטימציה" את בודקת אם את באמת פנויה לקשר, אם סגרת את רוב הקצוות ואת מוכנה גילי בר ויעל דורון עדכון אחרון: 19.03.07, 20:38 שאלה: אני אלמנה בת 34, עם ילדה בת שש. מבעלי התאלמנתי לפני שנה וחצי, והוא היה בן זוגי 17 שנה. אני חשה מעט חלודה בדייטים, לא זורמת כמו שהייתי רוצה, וגם לא כל כך פתוחה. יש לכך נגיעה כמובן לסטטוס בו אני נמצאת ולעצם הלמידה שלי להתגבר על מות בעלי, אבל אני לא יכולה שלא לחשוב שבגלל ששהיתי כל כך הרבה שנים עם מי שהיה הנפש התאומה שלי אני משדרת בדייטים (ולא היו לי הרבה כאלה) חוסר נוחות משווע. איך להתגבר על המבוכה הטבעית בדייט ראשון? בינתיים, ההתנסות הזו גובה מחיר יקר של לאבד בגלל דייט רע את מי שדווקא הייתי רוצה. תשובה- את כותבת שאת חשה מעט חלודה בדייטים, סובלת מחוסר נוחות משווע וממבוכה. את אומרת שנראה לך שיש לכך שאת כל חייך הבוגרים חלקת עם בעלך שנפטר (ואולי מעולם לא ידעת גבר אחר), בקשר זוגי שנראה כי היה חם, ממלא, אוהב – קשר, שכמו שכתוב באגדות, קורה רק פעם בחיים. בטח שמעת לא מעט פעמים שעלייך לסיים את תקופת האבל, לקבור את המת ולאפשר לעצמך להמשיך הלאה. אבל האם את באמת סבורה שיש לך לגיטימציה ללכת הלאה?אם ננסה לבחון או למפות את האנשים שהחלטה שלך למצוא זוגיות חדשה נוגעת בהם נמצא את כל הסובבים אותך. מעגל של קרובים ומקורבים, אותם בחרנו לכנות "שותפים למעגל הלגיטימציה". השותפים למעגל הם : המשפחות שלו ושלך, החברים, ילדתך, הוא ואת. איך תקבל משפחתו את חייך עם גבר אחר? זווית אישית: התשובות לשאלות שמהדהדות בתוך מעגל הלגיטימציה שונות, בהתאם לזהות השואל: האם זה לגיטימי להמשיך הלאה? האם זו לא בגידה בזכרו של בעלך? באמון שהיה ביניכם (נפש תאומה)? איך תקבל משפחתו את חייך עם גבר אחר? איך תסבירי לילדתך שאת אבא שלה מחליפה דמות גברית חדשה? מה הסברת לעצמך כשהחלטת ללכת הלאה? האם זה לא מוקדם מדי? תחילתו וסופו של מעגל הלגיטימציה נמצא אצלך. רק את תחליטי מה לגיטימי עבורך ומה לא. מה את מאפשרת לעצמך, האם ישנם גבולות ומגבלות, ואם כן מהם. רק את תחליטי באילו שמות תקראי למתן הלגיטימציה: מה יאה, מה נאה, מה נכון, מה מותר, מה אסור, מה יגידו, מי יגיד, מה יעשו, מה יחשבו. זהו זמן טוב לברר איפה את עומדת ביחס לסובבים אותך ואיפה הם עומדים: מי מפרגן, מי חבר, מי מקבל ורואה אותך ואת הצרכים והרצונות שלך, לעומת מי שמפסיק להיות חבר. מי מחבק, מי לצידך, ומי פשוט זז הצידה. במבחן "מעגל הלגיטימציה" את בודקת, האם את באמת פנויה לקשר? האם סגרת את רוב הקצוות ואת מוכנה? האם נשארו עוד רגשות אשם, נקיפות מצפון ונושאים פתוחים מול חברים במעגל הלגיטימציה שלך? את השאלות האלה כדאי לשאול בקול רם, ולהקשיב היטב לתשובות: האם יש לך לגיטימציה לאהוב שוב, לקבל שוב, לתת שוב, להיות נאהבת? נראה לנו שמאחורי המילה "חלודה" את מחביאה את הפחדים, ויש רבים כאלה. נדבר על שלושה מתוכם הפחד לשכוח: זהו פחד משתק. את אומרת לעצמך "אני אשמש בחיי אנדרטה לזכר האיש שהיה נפש תאומה שלי. אם ארשה לעצמי לעבור הלאה הוא יהפך לזיכרון עמום, לצל חיוור של האדם שחלקתי איתו אהבה ענקית". הדיסוננס שנוצר בין הקשר המדהים שהיה לכם לבין הפחד לשכוח אותו בשל המעבר הלאה יכול להביא לקורבן "ההנצחה בחיים", הנצחת ושימור זיכרון בן הזוג שנפטר על ידי המשך החיים איתו גם לאחר שמת. הפחד להתאהב: במילים הקצרות שהבאת נראה שהקשר שלכם היה אמיתי, חזק, קשר של אהבת אמת מאוד גדולה, אהבת חיים, שהפכה להיות אהבה גדולה מהחיים. יש פעמים שהמוות מביא לאידיאליזציה של מערכות יחסים. אבל למרות כל אלו קיים הפחד להתאהב מחדש. הפחד שיש עוד אדם בעולם, עוד נפש תאומה שבה את יכולה להתאהב. ואם תתאהבי, מה זה יגיד על האהבה שהיתה לך? איך האהבה החדשה תעמוד מול האהבה הישנה? מפחיד... הפחד לאבד שוב: למצוא נפש תאומה ואהבת אמת זה משהו שקורה לרוב באגדות. ומה אם זה יקרה שוב, אם שוב תאבדי את האהוב? האם תוכלי לשאת שוב את האובדן? אולי כדאי מלכתחילה למנוע את האפשרות לשברון לב נוסף? נסי להקשיב לעצמך ולראות אם יש פחדים ואם הם חוסמים אותך מלהיפתח ולזרום. האם המחשבה על הפחדים עוזרת להסיר את החלודה? אנחנו ממליצים שאם יש מישהו שמוצא חן בעינייך באמת - שתפי אותו בפחדים, דברי עליהם. בהצלחה!
לפתוח דף חדש-גילי בר ויעל דורון
לפתוח דף אחר בסיבוב שני, חסמים ומפתחות בפרק ב' נכתב על ידי גילי בר ויעל דורון [ 04/03/2007 ] שירה בת 42 גרושה עם שני ילדים הרגישה שהגיע הזמן למצוא בן זוג. שירה בחורה מקסימה, חכמה, שנונה, ונראית טוב החליטה לבדוק מה השתנה מאז הייתה רווקה, למה היא צריכה לשים לב ומה יכול לעצור אותה בדרך למציאת זוגיות חדשה. ל- לחזור לשוק: איפה מוצאים גברים? לאחר שנים בקשר זוגי, אחרי שבגרנו מסביבה טבעית שבה ניתן למצוא קשר כמו- תיכון, צבא, לימודים, צריך להכיר את הדרכים והכלים באמצעותם נכיר אנשים חדשים. בהחלטה על מציאת זוגיות יש בחירה בדרך אקטיבית. אנחנו מציעים: ל"שדר"- לסביבה ולעצמי "אני פנוי ואני מחפש קשר". הסביבה קולטת את התשדורת ומגיבה. לספר לכל מי שאנחנו מכירים שאנחנו מחפשים זוגיות ושאנחנו מבקשים שיכירולנו. להרשם לאתרי אינטרנט להכרות. יש אנשים שמקבלים את התחושה של "שוק בשר" אבל אפשר לראות בזה חוויה, התנסות, הרפתקאה שבה ישנם הרבה כמונו שמחפשים קשר אמיתי. לצאת למקומות בילוי. בחלק גדול ממערכות הנישואין אין את הרצון או הצורך לצאת לפאבים, בארים, מסיבות ריקודים. שם האקשן ולשם צריך ללכת. לבחון ולשנות הרגלים: לא לאכול צהריים במשרד אלא לצאת למסעדה, לא לבצע הליכות על ההליכון בבית לבד אלא לצאת להליכות בפארק או בים. להרשם לחוג: רק לבדוק שיש בו את המין שאנחנו מחפשים. בדרך חזרה לשוק צריך לזכור שאם היינו ב"מקפיא" 10 שנים שפת ההכרות והקודים שלה השתנו. למשל אם מישהי פונה אליך באתר הכרויות שולחת "חץ" שאומר " אני רוצה ללדת את הילדים שלך" היא לא ממש מתכוונת לכך באופן מילולי. החלק האחרון של חזרה לשוק הוא החלק הפיזי: צריך לבצע בדיקת מצאי- איך אני נראה, כמה קילוגרמים עליתי בעשור האחרון, תספורת, כושר, קצת טיפוח, ולעדכן את הגרדרובה. אנחנו רוצים שישימו לב אלינו ואנחנו גם רוצים להרגיש נחשקים . נושא זה דורש השקעה ועבודה. ולא הוא לא יקבל אותך עם רולים על הראש. פ- פניות לקשר: החלטתי ל"לחזור לשוק" אבל האם אני באמת פנויה לקשר? האם אני מרגישה ש"זה בסדר" להמשיך הלאה? הילדים שלי: מה עם תחושת האשמה וההתחייבות להקדיש מעכשיו את כל זמני לילדים. לא לגרום להם שוב אף פעם את עוגמת הנפש שנגרמה להם עקב הפרידה מאביהם. הרי הם ישר יראו עלי שאני נפגשת עם מישהו. האקס: האם השתחררתי מה"אקס". האם אני פנויה להמשיך הלאה, האם סיימתי את כל חשבונות הנפש עם עצמי ואני חיה בשלום עם הקשר שנגמר, או שיש בי עדיין תקווה ( במקרה שאני הצד הנזנח, ולפעמים גם הצד שקיבל החלטה בהסכמה) שהאקס ירצה לחזור לקשר. אנחנו מציעים: לבחון את השאלות האלו ולהמשיך במסע כשהתשובה ברורה לנו. אנחנו מזכירים שבהיבט של הילדים חלק מהיציאה מפרק א' הייתה על מנת שלילדים יהיה טוב יותר וזה קורה כשההורים מאושרים, אנחנו מאמינים שזוגיות חדשה וטובה מביאה לאושר. ת- תמרור אזהרה: יצאתי מהקשר חבול ומצולק, נפשית ולפעמים גם פיזית ,(כספית), תהליך סיום הקשר ותוצאתו השפיעו עלי באופן קשה ופגעו בדימוי העצמי שלי, במחשבה על העובדה שכשלתי בקשר החשוב והמשמעותי ביותר שיצרתי ? בקשר שחשבתי, האמנתי, והרגשתי, שיהיה לנצח- התחושה שלעולם לא אצליח למצוא מישהו ושאשאר לבדי בעולם. אנחנו ממליצים:לפני שמחפשים את בן זוג אני צריכה לעבוד על הדימוי והבטחון העצמי שלי. מי שלא מאמין בעצמו, חושב שהוא מוצלח, מעריך את עצמו, מקבל את עצמו, ומרגיש שמגיע לו טוב ? לא יוכל להעביר את המסר הזה, ו"למכור" את עצמו, לאחרים. ו - ויתור: מהם הדברים בעצמי שאני מוותרת עליהם בעת חיפוש הזוגיות החדשה, מהם הדברים שאני מוותרת עליהם בבן הזוג שאותו אני מחפשת, ומהם הדברים שאני לא מוותרת עליהם בעצמי לעצמי ובבן הזוג. אנחנו ממליצים: לאחר יציאה מהקשר לקחת פסק זמן לבדיקה עצמית, לחוות את הלבד, לחשוב ולנתח מה לא עבד בקשר הקודם, על איזה חלקים בי הייתי מוותר ועל איזה טעיתי שויתרתי. בן הזוג העתידי, בשונה מפרק א' שמהווה פוטנציאל, בגילאי ה-35 ומעלה הפוטנציאל כבר ברור והתממש (או שלא). שאלה נוספת בסעיף הזה היא (לאחר שהקשבתי לעצמי) היא האם אני מכוונת ליצירת קשר עם גבר בסטטוס מסויים ואם כן באיזה סטטוס. רווק, גרוש בלי, גרוש עם... גרוש עם כמה ? גרוש עם ילדים קטנים? ח - דפוס חוזר: בבחירת בן הזוג החדש כדאי ורצוי לשים לב לא לחזור על הטעויות שעשינו בבחירה של פרק א'. אפשרויות הבחירה הן בלתי מוגבלות אבל אנחנו מוצאים את עצמינו פעם אחר פעם בוחרים באותו הדבר. בהצגה של חיינו שבה אנחנו מגלמים את התפקיד הראשי אנחנו עוברים מסצנה לסצנה משנים את התפאורה את המוסיקה ואת שחקני המשנה אבל שוב ושוב נופלים לאותו בור ומגיעים לאותו סיום ואותן תוצאות. אנחנו ממליצים: לדעת מה חסר לנו ובמה טעינו בפרק א' ולוודא שזה מה שאנחנו מקבלים בסיבוב שני. אם מה שהיה חסר לנו זה חום, סקס, בילויים, אווירה משפחתית, תחביבים משותפים, או כל דבר אחר צריך לדבר על זה ולראות שזה אכן קיים ושונה בסיבוב השני. אנחנו גם יודעים לנסח את הקווים האדומים שלנו בצורה הרבה יותר ברורה ואנחנו גם (מקווים) מודעים להם. דף- דיכאון ופחד: דיכאון ופחד הם תוצאה ישירה של חווית הכישלון בפרק א'. לא תמיד משנה מה היה התפקיד שלי בסיום הקשר בין אם הייתי המפרק, או הנוטש, הבוגד, או הנבגד, או במקרים בהם ההחלטה התקבלה במשותף: הדיכאון של לעזוב את המוכר והידוע , גם אם הוא היה רע, הדיכאון לעבור ללבד, הדיכאון בגלל הפגיעה בילדים, הפחד להיפגע שוב להינטש שוב, לחוות שוב בגידה, הפחד להתחייב, הפחד הכלכלי, הפחד מתיוג חברתי, הפחד להיכשל שוב. אנחנו ממליצים לעבוד על הטראומה ולפרק אותה, האם אנחנו יכולים לקבל התחייבות שהפחדים שלנו לא יתממשו? בודאי שלא. אנחנו היום בשלים יותר ומנוסים יותר ומקווים שהכלים שרכשנו כתוצאה ובמהלך פרק א' יצמצמו את מרחב הטעות.צריך ללמוד לא לפחד מהפחד, זה אויל קל להגיד אבל צריך לבדוק מה הדבר הגרוע ביותר שיכול לקרות כתוצאה מבחירה שגויה שוב. ראינו סרט שבו אומרים "כל פעם שהלב שלך נשבר לרסיסים הוא בעצם נבנה מחדש גדול יותר" אחר - אחריות: נטילת האחריות לשותפות בכישלון בפרק א' היא הבסיס למציאת ויצירת זוגיות מוצלחת בפרק ב'. גם אם אנחנו בטוחים שבן הזוג אשם ב-100% בפרוק הקשר, יש לנו אחריות. אני אחראי על חיי, ולא לא קורים לי דברים שאני לא רוצה אותם, כאלה שאני משקיף עליהם מהצד ונותן להם לקרות. אני בונה לעצמי את הזוגיות שאני רוצה להיות בתוכה. זוגיות היא בהגדרתה מערכת יחסים שבנויה - לא על - אלא מאינטראקציה. אם האינטראקציה לא טובה ננסה לשפר אותה ואם היא לא קיימת אזי אין זוגיות. ההכרה באחראיות שלי לפרק א', מאפשרת לעבור לסיבוב שני מתוך ידיעה בסיסית שאני אחראי על הפרק החדש. גילי בר ויעל דורון
לפתוח דף אחר בסיבוב שני, חסמים ומפתחות בפרק ב' נכתב על ידי גילי בר ויעל דורון [ 04/03/2007 ] שירה בת 42 גרושה עם שני ילדים הרגישה שהגיע הזמן למצוא בן זוג. שירה בחורה מקסימה, חכמה, שנונה, ונראית טוב החליטה לבדוק מה השתנה מאז הייתה רווקה, למה היא צריכה לשים לב ומה יכול לעצור אותה בדרך למציאת זוגיות חדשה. ל- לחזור לשוק: איפה מוצאים גברים? לאחר שנים בקשר זוגי, אחרי שבגרנו מסביבה טבעית שבה ניתן למצוא קשר כמו- תיכון, צבא, לימודים, צריך להכיר את הדרכים והכלים באמצעותם נכיר אנשים חדשים. בהחלטה על מציאת זוגיות יש בחירה בדרך אקטיבית. אנחנו מציעים: ל"שדר"- לסביבה ולעצמי "אני פנוי ואני מחפש קשר". הסביבה קולטת את התשדורת ומגיבה. לספר לכל מי שאנחנו מכירים שאנחנו מחפשים זוגיות ושאנחנו מבקשים שיכירולנו. להרשם לאתרי אינטרנט להכרות. יש אנשים שמקבלים את התחושה של "שוק בשר" אבל אפשר לראות בזה חוויה, התנסות, הרפתקאה שבה ישנם הרבה כמונו שמחפשים קשר אמיתי. לצאת למקומות בילוי. בחלק גדול ממערכות הנישואין אין את הרצון או הצורך לצאת לפאבים, בארים, מסיבות ריקודים. שם האקשן ולשם צריך ללכת. לבחון ולשנות הרגלים: לא לאכול צהריים במשרד אלא לצאת למסעדה, לא לבצע הליכות על ההליכון בבית לבד אלא לצאת להליכות בפארק או בים. להרשם לחוג: רק לבדוק שיש בו את המין שאנחנו מחפשים. בדרך חזרה לשוק צריך לזכור שאם היינו ב"מקפיא" 10 שנים שפת ההכרות והקודים שלה השתנו. למשל אם מישהי פונה אליך באתר הכרויות שולחת "חץ" שאומר " אני רוצה ללדת את הילדים שלך" היא לא ממש מתכוונת לכך באופן מילולי. החלק האחרון של חזרה לשוק הוא החלק הפיזי: צריך לבצע בדיקת מצאי- איך אני נראה, כמה קילוגרמים עליתי בעשור האחרון, תספורת, כושר, קצת טיפוח, ולעדכן את הגרדרובה. אנחנו רוצים שישימו לב אלינו ואנחנו גם רוצים להרגיש נחשקים . נושא זה דורש השקעה ועבודה. ולא הוא לא יקבל אותך עם רולים על הראש. פ- פניות לקשר: החלטתי ל"לחזור לשוק" אבל האם אני באמת פנויה לקשר? האם אני מרגישה ש"זה בסדר" להמשיך הלאה? הילדים שלי: מה עם תחושת האשמה וההתחייבות להקדיש מעכשיו את כל זמני לילדים. לא לגרום להם שוב אף פעם את עוגמת הנפש שנגרמה להם עקב הפרידה מאביהם. הרי הם ישר יראו עלי שאני נפגשת עם מישהו. האקס: האם השתחררתי מה"אקס". האם אני פנויה להמשיך הלאה, האם סיימתי את כל חשבונות הנפש עם עצמי ואני חיה בשלום עם הקשר שנגמר, או שיש בי עדיין תקווה ( במקרה שאני הצד הנזנח, ולפעמים גם הצד שקיבל החלטה בהסכמה) שהאקס ירצה לחזור לקשר. אנחנו מציעים: לבחון את השאלות האלו ולהמשיך במסע כשהתשובה ברורה לנו. אנחנו מזכירים שבהיבט של הילדים חלק מהיציאה מפרק א' הייתה על מנת שלילדים יהיה טוב יותר וזה קורה כשההורים מאושרים, אנחנו מאמינים שזוגיות חדשה וטובה מביאה לאושר. ת- תמרור אזהרה: יצאתי מהקשר חבול ומצולק, נפשית ולפעמים גם פיזית ,(כספית), תהליך סיום הקשר ותוצאתו השפיעו עלי באופן קשה ופגעו בדימוי העצמי שלי, במחשבה על העובדה שכשלתי בקשר החשוב והמשמעותי ביותר שיצרתי ? בקשר שחשבתי, האמנתי, והרגשתי, שיהיה לנצח- התחושה שלעולם לא אצליח למצוא מישהו ושאשאר לבדי בעולם. אנחנו ממליצים:לפני שמחפשים את בן זוג אני צריכה לעבוד על הדימוי והבטחון העצמי שלי. מי שלא מאמין בעצמו, חושב שהוא מוצלח, מעריך את עצמו, מקבל את עצמו, ומרגיש שמגיע לו טוב ? לא יוכל להעביר את המסר הזה, ו"למכור" את עצמו, לאחרים. ו - ויתור: מהם הדברים בעצמי שאני מוותרת עליהם בעת חיפוש הזוגיות החדשה, מהם הדברים שאני מוותרת עליהם בבן הזוג שאותו אני מחפשת, ומהם הדברים שאני לא מוותרת עליהם בעצמי לעצמי ובבן הזוג. אנחנו ממליצים: לאחר יציאה מהקשר לקחת פסק זמן לבדיקה עצמית, לחוות את הלבד, לחשוב ולנתח מה לא עבד בקשר הקודם, על איזה חלקים בי הייתי מוותר ועל איזה טעיתי שויתרתי. בן הזוג העתידי, בשונה מפרק א' שמהווה פוטנציאל, בגילאי ה-35 ומעלה הפוטנציאל כבר ברור והתממש (או שלא). שאלה נוספת בסעיף הזה היא (לאחר שהקשבתי לעצמי) היא האם אני מכוונת ליצירת קשר עם גבר בסטטוס מסויים ואם כן באיזה סטטוס. רווק, גרוש בלי, גרוש עם... גרוש עם כמה ? גרוש עם ילדים קטנים? ח - דפוס חוזר: בבחירת בן הזוג החדש כדאי ורצוי לשים לב לא לחזור על הטעויות שעשינו בבחירה של פרק א'. אפשרויות הבחירה הן בלתי מוגבלות אבל אנחנו מוצאים את עצמינו פעם אחר פעם בוחרים באותו הדבר. בהצגה של חיינו שבה אנחנו מגלמים את התפקיד הראשי אנחנו עוברים מסצנה לסצנה משנים את התפאורה את המוסיקה ואת שחקני המשנה אבל שוב ושוב נופלים לאותו בור ומגיעים לאותו סיום ואותן תוצאות. אנחנו ממליצים: לדעת מה חסר לנו ובמה טעינו בפרק א' ולוודא שזה מה שאנחנו מקבלים בסיבוב שני. אם מה שהיה חסר לנו זה חום, סקס, בילויים, אווירה משפחתית, תחביבים משותפים, או כל דבר אחר צריך לדבר על זה ולראות שזה אכן קיים ושונה בסיבוב השני. אנחנו גם יודעים לנסח את הקווים האדומים שלנו בצורה הרבה יותר ברורה ואנחנו גם (מקווים) מודעים להם. דף- דיכאון ופחד: דיכאון ופחד הם תוצאה ישירה של חווית הכישלון בפרק א'. לא תמיד משנה מה היה התפקיד שלי בסיום הקשר בין אם הייתי המפרק, או הנוטש, הבוגד, או הנבגד, או במקרים בהם ההחלטה התקבלה במשותף: הדיכאון של לעזוב את המוכר והידוע , גם אם הוא היה רע, הדיכאון לעבור ללבד, הדיכאון בגלל הפגיעה בילדים, הפחד להיפגע שוב להינטש שוב, לחוות שוב בגידה, הפחד להתחייב, הפחד הכלכלי, הפחד מתיוג חברתי, הפחד להיכשל שוב. אנחנו ממליצים לעבוד על הטראומה ולפרק אותה, האם אנחנו יכולים לקבל התחייבות שהפחדים שלנו לא יתממשו? בודאי שלא. אנחנו היום בשלים יותר ומנוסים יותר ומקווים שהכלים שרכשנו כתוצאה ובמהלך פרק א' יצמצמו את מרחב הטעות.צריך ללמוד לא לפחד מהפחד, זה אויל קל להגיד אבל צריך לבדוק מה הדבר הגרוע ביותר שיכול לקרות כתוצאה מבחירה שגויה שוב. ראינו סרט שבו אומרים "כל פעם שהלב שלך נשבר לרסיסים הוא בעצם נבנה מחדש גדול יותר" אחר - אחריות: נטילת האחריות לשותפות בכישלון בפרק א' היא הבסיס למציאת ויצירת זוגיות מוצלחת בפרק ב'. גם אם אנחנו בטוחים שבן הזוג אשם ב-100% בפרוק הקשר, יש לנו אחריות. אני אחראי על חיי, ולא לא קורים לי דברים שאני לא רוצה אותם, כאלה שאני משקיף עליהם מהצד ונותן להם לקרות. אני בונה לעצמי את הזוגיות שאני רוצה להיות בתוכה. זוגיות היא בהגדרתה מערכת יחסים שבנויה - לא על - אלא מאינטראקציה. אם האינטראקציה לא טובה ננסה לשפר אותה ואם היא לא קיימת אזי אין זוגיות. ההכרה באחראיות שלי לפרק א', מאפשרת לעבור לסיבוב שני מתוך ידיעה בסיסית שאני אחראי על הפרק החדש. גילי בר ויעל דורון
עד שהילדים יבאו בנינו
"עד שהילדים יבואו ביננו" זוגיות בפרק ב' עידן בן 42 התגרש לפני כשנה לאחר נישואין שנמשכו 14 שנים, לעידן בן ובת בני 9 ו-6 , והם איתו פעמיים בשבוע וכל שבת שנייה. לפני 4 חודשים עידן קיבל "חץ" באתר הכרויות באינטרנט שבו כתבה תמר "אתה מוצא חן בעיני בוא ניפגש", הקליק היה מיידי . עידן ותמר, בת 36 גרושה עם ילדה בת 7, לא האמינו שזה קורה להם. הם כמעט התייאשו ממציאת זוגיות חדשה והנה מתחיל לו קשר חדש עם פרפרים בבטן וכינורות. לאחר חודש של "ירח דבש" הם החליטו לעבור לגור יחד, גם ככה הם ישנים יחד כמעט כל לילה ורוצים להיות יחד כל הזמן. במהלך החודש שחלף הצליחו עידן ותמר לפגוש כל אחד את ילדי בן הזוג ולמעבר לגור יחד נותרה משוכה אחת - צריך להכיר בין הילדים. המפגש התקיים בסניף "מקדונלד'ס" בקניון, ועבר בשקט יחסי, הבנות - מיכל נצמדה לאמא תמר ועינת נצמדה לאבא עידן. הבן ,אורי, היה עסוק בהפתעה של ארוחת הילדים. תמר ועידן סיפרו לילדים במשותף שעידן עובר לגור עם תמר בבית של תמר. בתגובה להודעה החלה מיכל ביתה של תמר בבכי קורע לב תוך שהיא צועקת "אני לא מוכנה שהם יגורו בבית שלי, לא רוצה..לא רוצה". תמר לקחה את מיכל לשולחן אחר הרגיעה אותה , ואותתה לעידן שהן נוסעות הביתה. יותר מאוחר באותו לילה כשנפגשו הסכימו תמר ועידן שאולי יהיו קצת חבלי לידה אבל לגור ביחד זה מה שחשוב להם. בהמשך השבוע פינה עידן את הדירה ששכר ועבר לגור עם תמר. בחדר, ששימש כחדר המשחקים של מיכל, מוקמה מיטת הקומותיים של עינת ואורי. סוף השבוע התקרב ובו בפעם הראשונה הייתה המשפחה המורחבת אמורה לבלות יחד את כולו. עידן שם לב שתמר לחוצה וחשב שאם יתכננו את סוף השבוע לפרטים הלחץ יתפוגג ולא יהיה מצב שבו "אין מה לעשות ומשעמם". תמר שיתפה פעולה והם תכננו בילוי ב"לונה פארק", ארוחת ערב אצל ההורים של תמר , ובשבת טיול בשמורת טבע. בצהריים נסעו עידן ותמר כל אחד להביא את ילדיו מבית הספר ונפגשו בית. עידן ותמר הכינו שלט גדול על הדלת " עינת ואורי – ברוכים הבאים". כשנכנסו לקח עידן את עינת ואורי לסיבוב בביתם החדש כשהגיעו לחדר של מיכל, הדלת הייתה סגורה, עידן נקש בדלת ופתח אותה, לפני שהספיק לומר מילה הסתערה מיכל על הדלת דחפה אותו החוצה כשהיא צועקת "לפה אתם לא נכנסים, אני לא רוצה אותכם בבית שלי רוצה לחזור לאבא, אני רוצה לגור עם אבא, רק עם אבא". עידן המום מהמצב לקח במהירות את עינת ואורי לראות את החדר שלהם. במסדרון באה מולו תמר כשהיא מסננת "מה כבר עשית לה". עינת ואורי פרקו את התיקים עידן הסתובב כעוס במטבח כשתמר ניגשה אליו והתנצלה " אני לחוצה לא התכוונתי", הם התחבקו אספו את הילדים ויצאו יחד ל"לונה פארק". כשהגיעו יצרה מיכל הפרדת כוחות – היא הלכה עם תמר למתקנים ועידן הלך עם עינת ואורי. הילדים נהנו מאוד אבל תמר ועידן לא היו יחד. בערב הגיעו להוריה של תמר, מיכל חסמה את הכניסה והכריזה, "זה הבית של סבתא וסבא שלי ואני לא מרשה לכם לגעת בכלום", ונכנסה לדירה. תמר נכנסה אחריה בלי להגיד דבר. עידן חיבק את אורי ועינת ואמר להם, "אל תדאגו, קשה לה להתחלק, קשה לה כמו שקשה לכם שאמא ואבא כבר לא יחד וזאת הדרך שלה להראות את הדברים. זה יעבור לה היא לא באמת מתכוונת למה שהיא אומרת" ארוחת הערב עברה במהירות והדרך הביתה עברה בדממה. לאחר שהילדים הושכבו לישון, לתמר לקח שעתיים עד שמיכל שחררה אותה, אמר עידן לתמר שהוא מבין שלמיכל קשה ושהוא יודע שיהיה בסדר "כשלמיכל יהיה ברור שכך הם פני הדברים- גרים יחד". למחרת בבוקר התעוררו עידן ומיכל לקול צרחותיה של עינת. הם זינקו מהמיטה לסלון וראו את מיכל מחזיקה בידה חגורה ומצליפה בעינת. עידן הרים את עינת ותמר תפסה את מיכל כשזו צועקת "אמרתי לך שאני לא רוצה שהם יגורו פה אני לא מסכימה, לא רוצה ... אני הולכת לאבא , רק אבא אוהב אותי, אני לא רוצה לגור איתך יותר, אם הם גרים פה אני הולכת לאבא" עידן הרגיע את עינת, ניגש לתמר שהייתה עם מיכל וביקש מימנה לשים את מיכל בחדרה ולבוא לדבר איתו. מיכל אמרה לו באנגלית שהילדה נסערת והיא לא יכולה להשאיר אותה לבדה בחדר ולכן לא יכולה לדבר עכשיו. "הכי טוב יהיה אם נעשה קצת הפרדת כוחות". עידן ארז את התיקים של אורי ועינת ונסע להוריו. בערב לאחר שהחזיר את הילדים, נסע עידן הביתה, לבית של תמר לדבר על הדברים. בשיחה הבהיר עידן לתמר שהוא כועס ולא מוכן לקבל את מה שקרה, "הילדה שלך התנהגה כמו מפלצת", תמר אמרה שהוא עושה מזבוב פיל, שהוא רגיש מידי ושיש לתת לדברים זמן. לבסוף הם הסכימו לנסות שוב כשתמר הבטיחה לדבר עם מיכל. באותו שבוע הודיע אבא של מיכל לתמר שלא יוכל לקחת את מיכל אליו ביום רביעי, עידן ותמר החליטו שזה יהיה מצוין להפגיש שוב את הילדים לזמן קצר. תמר גם סיפרה לעידן שהיא דיברה עם מיכל ומיכל הבינה. עידן אסף את עינת ואורי וסיפר להם שהם יפגשו עם מיכל ותמר. עינת החלה לבכות ואמרה שהיא לא רוצה "מיכל שונאת אותי ואני לא רוצה ללכת לשם". עידן הבטיח לה שהדברים סודרו ואכן כשהגיעו הביתה מיכל קיבלה את פני כולם בחיוך והזמינה את עינת לחדרה לשחק. תמר ועידן התחבקו בהקלה. לפתע נשמעו צרחות כאב מחדרה של מיכל עידן ותמר רצו לחדר וראו את מיכל אוחזת בראשה של עינת וחובטת אותו ברצפה. "אני לא מוכנה שהם יהיו פה" צרחה מיכל. עידן הרים את עינת וללא מילים לקח אותה ואת אורי ויצא מהבית. באותו לילה עידן לא חזר לישון בדירה של תמר. הוא גם לא ענה לטלפונים שלה, רק שלח לה SMS "אני צריך לחשוב על הדברים". למחרת התקשר אליה וקבעו להפגש בבית קפה כדי לדבר. תמר התכוונה לקחת בייביסיטר ולצאת לכמה שעות בצהריים, אבל צלצלה לדחות את הפגישה לערב, "כי מיכל נורא לא רגועה וכל הזמן בוכה ועושה לי סצנות". הם נפגשו בערב ושוחחו. הזוגיות המדהימה שהייתה להם נראתה כחלום רחוק. עידן אמר לתמר שהוא מרגיש שהיא שמה את מיכל לפני הזוגיות שלהם. הוא הזכיר לה שהתחייבו כבר בתחילת הקשר, שהילדים לא יבואו ביניהם, והנה הם במצב שבו הם נמצאים בגלל הילדים. תמר אמרה שהיא יודעת, שקשה לה אבל היא מצפה לתמיכה ממנו, ושיש צורך ביותר זמן. עידן אמר לתמר שהוא מרגיש שהיא אחוזת רגשי אשמה ונקיפות מצפון על הפגיעה במיכל בגלל הגירושין ולכן לא מעמידה אותה במקום. "אני יודעת מה הדרך הנכונה עם מיכל" אמרה תמר. "זו הפעם הראשונה שגבר זר נכנס לחייה, ועוד עם ילדים. כל הסיטואציה לגמרי זרה לה, ולכן זה יקח זמן", עידן הסביר שהילדים לא מוכנים לבוא יותר במצב הזה, והוסיף "אנחנו בודאי לא הזוג הראשון במצב הזה אם חשוב לך הקשר ביננו, בואי נלך ליעוץ". תמר הסכימה. בחודש פברואר נפתחת קבוצה : זוגיות בסיבוב שני לפרטים והרשמה אתם מוזמנים לפנות אלינו טל. 0544355722
"עד שהילדים יבואו ביננו" זוגיות בפרק ב' עידן בן 42 התגרש לפני כשנה לאחר נישואין שנמשכו 14 שנים, לעידן בן ובת בני 9 ו-6 , והם איתו פעמיים בשבוע וכל שבת שנייה. לפני 4 חודשים עידן קיבל "חץ" באתר הכרויות באינטרנט שבו כתבה תמר "אתה מוצא חן בעיני בוא ניפגש", הקליק היה מיידי . עידן ותמר, בת 36 גרושה עם ילדה בת 7, לא האמינו שזה קורה להם. הם כמעט התייאשו ממציאת זוגיות חדשה והנה מתחיל לו קשר חדש עם פרפרים בבטן וכינורות. לאחר חודש של "ירח דבש" הם החליטו לעבור לגור יחד, גם ככה הם ישנים יחד כמעט כל לילה ורוצים להיות יחד כל הזמן. במהלך החודש שחלף הצליחו עידן ותמר לפגוש כל אחד את ילדי בן הזוג ולמעבר לגור יחד נותרה משוכה אחת - צריך להכיר בין הילדים. המפגש התקיים בסניף "מקדונלד'ס" בקניון, ועבר בשקט יחסי, הבנות - מיכל נצמדה לאמא תמר ועינת נצמדה לאבא עידן. הבן ,אורי, היה עסוק בהפתעה של ארוחת הילדים. תמר ועידן סיפרו לילדים במשותף שעידן עובר לגור עם תמר בבית של תמר. בתגובה להודעה החלה מיכל ביתה של תמר בבכי קורע לב תוך שהיא צועקת "אני לא מוכנה שהם יגורו בבית שלי, לא רוצה..לא רוצה". תמר לקחה את מיכל לשולחן אחר הרגיעה אותה , ואותתה לעידן שהן נוסעות הביתה. יותר מאוחר באותו לילה כשנפגשו הסכימו תמר ועידן שאולי יהיו קצת חבלי לידה אבל לגור ביחד זה מה שחשוב להם. בהמשך השבוע פינה עידן את הדירה ששכר ועבר לגור עם תמר. בחדר, ששימש כחדר המשחקים של מיכל, מוקמה מיטת הקומותיים של עינת ואורי. סוף השבוע התקרב ובו בפעם הראשונה הייתה המשפחה המורחבת אמורה לבלות יחד את כולו. עידן שם לב שתמר לחוצה וחשב שאם יתכננו את סוף השבוע לפרטים הלחץ יתפוגג ולא יהיה מצב שבו "אין מה לעשות ומשעמם". תמר שיתפה פעולה והם תכננו בילוי ב"לונה פארק", ארוחת ערב אצל ההורים של תמר , ובשבת טיול בשמורת טבע. בצהריים נסעו עידן ותמר כל אחד להביא את ילדיו מבית הספר ונפגשו בית. עידן ותמר הכינו שלט גדול על הדלת " עינת ואורי – ברוכים הבאים". כשנכנסו לקח עידן את עינת ואורי לסיבוב בביתם החדש כשהגיעו לחדר של מיכל, הדלת הייתה סגורה, עידן נקש בדלת ופתח אותה, לפני שהספיק לומר מילה הסתערה מיכל על הדלת דחפה אותו החוצה כשהיא צועקת "לפה אתם לא נכנסים, אני לא רוצה אותכם בבית שלי רוצה לחזור לאבא, אני רוצה לגור עם אבא, רק עם אבא". עידן המום מהמצב לקח במהירות את עינת ואורי לראות את החדר שלהם. במסדרון באה מולו תמר כשהיא מסננת "מה כבר עשית לה". עינת ואורי פרקו את התיקים עידן הסתובב כעוס במטבח כשתמר ניגשה אליו והתנצלה " אני לחוצה לא התכוונתי", הם התחבקו אספו את הילדים ויצאו יחד ל"לונה פארק". כשהגיעו יצרה מיכל הפרדת כוחות – היא הלכה עם תמר למתקנים ועידן הלך עם עינת ואורי. הילדים נהנו מאוד אבל תמר ועידן לא היו יחד. בערב הגיעו להוריה של תמר, מיכל חסמה את הכניסה והכריזה, "זה הבית של סבתא וסבא שלי ואני לא מרשה לכם לגעת בכלום", ונכנסה לדירה. תמר נכנסה אחריה בלי להגיד דבר. עידן חיבק את אורי ועינת ואמר להם, "אל תדאגו, קשה לה להתחלק, קשה לה כמו שקשה לכם שאמא ואבא כבר לא יחד וזאת הדרך שלה להראות את הדברים. זה יעבור לה היא לא באמת מתכוונת למה שהיא אומרת" ארוחת הערב עברה במהירות והדרך הביתה עברה בדממה. לאחר שהילדים הושכבו לישון, לתמר לקח שעתיים עד שמיכל שחררה אותה, אמר עידן לתמר שהוא מבין שלמיכל קשה ושהוא יודע שיהיה בסדר "כשלמיכל יהיה ברור שכך הם פני הדברים- גרים יחד". למחרת בבוקר התעוררו עידן ומיכל לקול צרחותיה של עינת. הם זינקו מהמיטה לסלון וראו את מיכל מחזיקה בידה חגורה ומצליפה בעינת. עידן הרים את עינת ותמר תפסה את מיכל כשזו צועקת "אמרתי לך שאני לא רוצה שהם יגורו פה אני לא מסכימה, לא רוצה ... אני הולכת לאבא , רק אבא אוהב אותי, אני לא רוצה לגור איתך יותר, אם הם גרים פה אני הולכת לאבא" עידן הרגיע את עינת, ניגש לתמר שהייתה עם מיכל וביקש מימנה לשים את מיכל בחדרה ולבוא לדבר איתו. מיכל אמרה לו באנגלית שהילדה נסערת והיא לא יכולה להשאיר אותה לבדה בחדר ולכן לא יכולה לדבר עכשיו. "הכי טוב יהיה אם נעשה קצת הפרדת כוחות". עידן ארז את התיקים של אורי ועינת ונסע להוריו. בערב לאחר שהחזיר את הילדים, נסע עידן הביתה, לבית של תמר לדבר על הדברים. בשיחה הבהיר עידן לתמר שהוא כועס ולא מוכן לקבל את מה שקרה, "הילדה שלך התנהגה כמו מפלצת", תמר אמרה שהוא עושה מזבוב פיל, שהוא רגיש מידי ושיש לתת לדברים זמן. לבסוף הם הסכימו לנסות שוב כשתמר הבטיחה לדבר עם מיכל. באותו שבוע הודיע אבא של מיכל לתמר שלא יוכל לקחת את מיכל אליו ביום רביעי, עידן ותמר החליטו שזה יהיה מצוין להפגיש שוב את הילדים לזמן קצר. תמר גם סיפרה לעידן שהיא דיברה עם מיכל ומיכל הבינה. עידן אסף את עינת ואורי וסיפר להם שהם יפגשו עם מיכל ותמר. עינת החלה לבכות ואמרה שהיא לא רוצה "מיכל שונאת אותי ואני לא רוצה ללכת לשם". עידן הבטיח לה שהדברים סודרו ואכן כשהגיעו הביתה מיכל קיבלה את פני כולם בחיוך והזמינה את עינת לחדרה לשחק. תמר ועידן התחבקו בהקלה. לפתע נשמעו צרחות כאב מחדרה של מיכל עידן ותמר רצו לחדר וראו את מיכל אוחזת בראשה של עינת וחובטת אותו ברצפה. "אני לא מוכנה שהם יהיו פה" צרחה מיכל. עידן הרים את עינת וללא מילים לקח אותה ואת אורי ויצא מהבית. באותו לילה עידן לא חזר לישון בדירה של תמר. הוא גם לא ענה לטלפונים שלה, רק שלח לה SMS "אני צריך לחשוב על הדברים". למחרת התקשר אליה וקבעו להפגש בבית קפה כדי לדבר. תמר התכוונה לקחת בייביסיטר ולצאת לכמה שעות בצהריים, אבל צלצלה לדחות את הפגישה לערב, "כי מיכל נורא לא רגועה וכל הזמן בוכה ועושה לי סצנות". הם נפגשו בערב ושוחחו. הזוגיות המדהימה שהייתה להם נראתה כחלום רחוק. עידן אמר לתמר שהוא מרגיש שהיא שמה את מיכל לפני הזוגיות שלהם. הוא הזכיר לה שהתחייבו כבר בתחילת הקשר, שהילדים לא יבואו ביניהם, והנה הם במצב שבו הם נמצאים בגלל הילדים. תמר אמרה שהיא יודעת, שקשה לה אבל היא מצפה לתמיכה ממנו, ושיש צורך ביותר זמן. עידן אמר לתמר שהוא מרגיש שהיא אחוזת רגשי אשמה ונקיפות מצפון על הפגיעה במיכל בגלל הגירושין ולכן לא מעמידה אותה במקום. "אני יודעת מה הדרך הנכונה עם מיכל" אמרה תמר. "זו הפעם הראשונה שגבר זר נכנס לחייה, ועוד עם ילדים. כל הסיטואציה לגמרי זרה לה, ולכן זה יקח זמן", עידן הסביר שהילדים לא מוכנים לבוא יותר במצב הזה, והוסיף "אנחנו בודאי לא הזוג הראשון במצב הזה אם חשוב לך הקשר ביננו, בואי נלך ליעוץ". תמר הסכימה. בחודש פברואר נפתחת קבוצה : זוגיות בסיבוב שני לפרטים והרשמה אתם מוזמנים לפנות אלינו טל. 0544355722
זוגיות והורות פרק ב'
שלי, שלך, שלנו – זוגיות והורות בפרק ב' מאת: אריאלה מלצר | פורסם ב: 02-02-2007 | תגובות: 0 | צפיות: 67 למרות האחוז הגבוה של נישואין המסתיימים בגירושין, רבים הם האנשים המחפשים זוגיות חדשה שתתן להם מענה לציפייה ולכמיהה, האנושית כל כך, לקשר זוגי שיהיה בו אהבה, תשוקה, חום, ביטחון ושייכות. אנשים במהותם זקוקים לקשר ורק באמצעותו הם מרגישים את מלוא הפוטנציאל שלהם. קיימת ציפייה גבוהה כי הנישואים השניים יתנו מענה לכל הצרכים שלא סופקו בנישואים הראשונים ויהוו תיקון לתחושת הכישלון כתוצאה מהגירושין. לרבים מהנישאים מחדש יש ילדים מהנישואים הראשונים ובניית משפחה מעורבת כזו הינה משימה מורכבת ולעיתים, מסובכת וקשה. חשוב להבין כי התהליך מתפתח בהדרגתיות, הוא איטי ודורש זמן, סבלנות, סובלנות, גמישות, הסתגלות והבנה הדדית לצרכים של כל הנוגעים בדבר. אחד הגורמים המרכזיים המשפיעים על הצלחת הזוגיות החדשה היא הקשר של בני הזוג עם ילדי בני זוגם. המחקרים מצביעים כי אחוז הגירושין בנישואין שניים גבוה יותר מהנישואין הראשונים ואחד הגורמים המרכזיים לכך הוא הקשיים ביחסים עם הילדים של בני הזוג. הציפייה היא לא רק ליצור קשר זוגי מספק וקבוע אלא גם ליצור הורות משותפת טובה. יחסים לא מוצלחים עם הילדים של בן הזוג יכולים לערער את הזוגיות וליצור חיץ בין בני הזוג. התנהלות נבונה הלוקחת בחשבון את מורכבות המשפחה החדשה, את הצרכים של בני הזוג, של הילדים שלהם, של בני הזוג הקודמים ואף של בני המשפחה המורחבת יכולה לחזק את הקשר הזוגי ולאפשר למשפחה החדשה ליצור יחסים מספקים ומהנים בין כל חבריה. כדאי לערוך את ההכרות בין בן הזוג לילדים לאחר שהקשר הזוגי בין בני הזוג התהדק ונוצרה ביניהם אינטימיות וקרבה. ההכרות נחוצה במיוחד, כשיש לבני הזוג רצון למסד את הקשר ביניהם וקיימת מחויבות הדדית אחד כלפי השני וכלפי הזוגיות שלהם. אין טעם לערוך בכל פעם הכרות עם כל בן זוג חדש, פן יכנסו ויצאו מחיי הילדים בני זוג רבים, דבר העלול לגרום להם לתחושות אובדן ופרידה נוספים, אכזבה, תסכול, בלבול וחוסר יציבות. הילדים יכולים לגלות ציפיות כלפי בני הזוג הפוטנציאלים, להתקשר אליהם ובכל פעם שהקשר יסתיים הם יצטרכו להיפרד מבן הזוג והם ינחלו אכזבה רבה, מה שעלול לגרום להם בפעם הבאה להימנע מיצירת קשר רגשי עם בן הזוג ולהישאר מרוחקים ואולי אף להתנגד לו. כאשר בני הזוג קיבלו כבר החלטה למסד את הקשר ביניהם ולעבור למגורים משותפים עליהם להבין כי התהליך הוא לא פשוט, עליהם לפעול ביחד תוך שיתוף פעולה ומתן גיבוי הדדי זה לזה, הבנת הצרכים ההדדיים ומתוך גמישות, פשרות וויתורים. יתירה מזאת, לפני הצגת ההחלטה בפני הילדים על בני הזוג לשוחח ביניהם ולבטא בגילוי לב ובפתיחות מרובה את רצונותיהם וציפיותיהם מהזוגיות ומההורות החדשה. עליהם לשאול את עצמם מה הם מצפים אחד מהשני? איזה תפקיד ימלא ההורה החורג בחיי הילדים? האם הוא יהיה הורה לכל דבר, שוויוני ומעורב למרות שאין הוא ההורה הביולוגי? האם הוא יקבל אחריות על הילדים המלווה בסמכות כלפי הילדים? מה הגישה החינוכית המקובלת על שני בני הזוג? האם ההורה החורג יקבל גיבוי מבן זוגו, ההורה הביולוגי של הילדים, גם כשהוא אינו מסכים לדרכו החינוכית? ועוד.
שלי, שלך, שלנו – זוגיות והורות בפרק ב' מאת: אריאלה מלצר | פורסם ב: 02-02-2007 | תגובות: 0 | צפיות: 67 למרות האחוז הגבוה של נישואין המסתיימים בגירושין, רבים הם האנשים המחפשים זוגיות חדשה שתתן להם מענה לציפייה ולכמיהה, האנושית כל כך, לקשר זוגי שיהיה בו אהבה, תשוקה, חום, ביטחון ושייכות. אנשים במהותם זקוקים לקשר ורק באמצעותו הם מרגישים את מלוא הפוטנציאל שלהם. קיימת ציפייה גבוהה כי הנישואים השניים יתנו מענה לכל הצרכים שלא סופקו בנישואים הראשונים ויהוו תיקון לתחושת הכישלון כתוצאה מהגירושין. לרבים מהנישאים מחדש יש ילדים מהנישואים הראשונים ובניית משפחה מעורבת כזו הינה משימה מורכבת ולעיתים, מסובכת וקשה. חשוב להבין כי התהליך מתפתח בהדרגתיות, הוא איטי ודורש זמן, סבלנות, סובלנות, גמישות, הסתגלות והבנה הדדית לצרכים של כל הנוגעים בדבר. אחד הגורמים המרכזיים המשפיעים על הצלחת הזוגיות החדשה היא הקשר של בני הזוג עם ילדי בני זוגם. המחקרים מצביעים כי אחוז הגירושין בנישואין שניים גבוה יותר מהנישואין הראשונים ואחד הגורמים המרכזיים לכך הוא הקשיים ביחסים עם הילדים של בני הזוג. הציפייה היא לא רק ליצור קשר זוגי מספק וקבוע אלא גם ליצור הורות משותפת טובה. יחסים לא מוצלחים עם הילדים של בן הזוג יכולים לערער את הזוגיות וליצור חיץ בין בני הזוג. התנהלות נבונה הלוקחת בחשבון את מורכבות המשפחה החדשה, את הצרכים של בני הזוג, של הילדים שלהם, של בני הזוג הקודמים ואף של בני המשפחה המורחבת יכולה לחזק את הקשר הזוגי ולאפשר למשפחה החדשה ליצור יחסים מספקים ומהנים בין כל חבריה. כדאי לערוך את ההכרות בין בן הזוג לילדים לאחר שהקשר הזוגי בין בני הזוג התהדק ונוצרה ביניהם אינטימיות וקרבה. ההכרות נחוצה במיוחד, כשיש לבני הזוג רצון למסד את הקשר ביניהם וקיימת מחויבות הדדית אחד כלפי השני וכלפי הזוגיות שלהם. אין טעם לערוך בכל פעם הכרות עם כל בן זוג חדש, פן יכנסו ויצאו מחיי הילדים בני זוג רבים, דבר העלול לגרום להם לתחושות אובדן ופרידה נוספים, אכזבה, תסכול, בלבול וחוסר יציבות. הילדים יכולים לגלות ציפיות כלפי בני הזוג הפוטנציאלים, להתקשר אליהם ובכל פעם שהקשר יסתיים הם יצטרכו להיפרד מבן הזוג והם ינחלו אכזבה רבה, מה שעלול לגרום להם בפעם הבאה להימנע מיצירת קשר רגשי עם בן הזוג ולהישאר מרוחקים ואולי אף להתנגד לו. כאשר בני הזוג קיבלו כבר החלטה למסד את הקשר ביניהם ולעבור למגורים משותפים עליהם להבין כי התהליך הוא לא פשוט, עליהם לפעול ביחד תוך שיתוף פעולה ומתן גיבוי הדדי זה לזה, הבנת הצרכים ההדדיים ומתוך גמישות, פשרות וויתורים. יתירה מזאת, לפני הצגת ההחלטה בפני הילדים על בני הזוג לשוחח ביניהם ולבטא בגילוי לב ובפתיחות מרובה את רצונותיהם וציפיותיהם מהזוגיות ומההורות החדשה. עליהם לשאול את עצמם מה הם מצפים אחד מהשני? איזה תפקיד ימלא ההורה החורג בחיי הילדים? האם הוא יהיה הורה לכל דבר, שוויוני ומעורב למרות שאין הוא ההורה הביולוגי? האם הוא יקבל אחריות על הילדים המלווה בסמכות כלפי הילדים? מה הגישה החינוכית המקובלת על שני בני הזוג? האם ההורה החורג יקבל גיבוי מבן זוגו, ההורה הביולוגי של הילדים, גם כשהוא אינו מסכים לדרכו החינוכית? ועוד.
זוגיות והורות ההמשך
מומלץ שבן הזוג החדש, לא יגלה בתחילת הקשר ציפיות גבוהות מידי שילדי בן זוגו יקבלו אותו בזרועות פתוחות. חשוב שהוא יפתח איתם תחילה קשר רגשי חם לפני שהוא מקבל על עצמו את תפקיד ההורה ולפני שהוא מפעיל עליהם סמכות ובוודאי שלא סמכות של שליטה ומשמעת נוקשה. רק בהדרגה יגיעו האמון והקבלה. הדבר תלוי גם בגילם של הילדים ובשלב ההתפתחותי שלהם שכן, יש הבדלים ביכולת ההבנה ובהסתגלות שלהם למצבים משתנים ובצורכיהם בגילאים השונים. יש להבין כי הילדים לא בוחרים את בני הזוג ויש לתת להם זמן להסתגלות. עליהם, לעיתים, להסתגל לכמה מערכות יחסים זוגיות ומשפחתיות : לזוג ההורים הביולוגיים שנפרד, לזוגיות החדשה של האם ובן זוגה והזוגיות החדשה של האב עם בת זוגתו ולילדיהם מהנישואים הקודמים ולאחיהם למחצה מהנישואים החדשים. לכל זוגיות ומשפחה כזו יכולה להיות מערכת שונה של חוקים, מנהגים, ערכים ואמונות שעל הילדים להסתגל אליהם ולקבל את ההבדלים ביניהן. אם כניסת בן זוג היא מהירה מידי לחיי הילדים או קרובה לזמן בו נפרדו ההורים הביולוגיים היא יכולה לעורר את התנגדות הילדים לבן הזוג שכן, לעולם הילדים יעדיפו את המסגרת המשפחתית המקורית וישאפו לאיחוד מחודש אלא אם כן, היו בה אלימות או הזנחה קשות. על בן הזוג החדש לדעת כי נאמנותם של הילדים, לרוב, נתונה להורה הביולוגי שעזב את הבית ולכן, יש לשמור על כבודו ומקומו בליבם של הילדים ועל חשיבות הקשר ביניהם עבור הילדים. לפיכך, סביר להניח כי ציפיותיו שהילדים יקבלו אותו בחום ויאהבו אותו מיד יתבדו במהרה. עליו להתאזר בסבלנות ובהבנה לרגשותיהם, לא לצפות לתמורה מיידית, לתת לתהליך להתפתח בקצב המתאים להם ובוודאי לא להאשים את בן הזוג, ההורה הביולוגי, כי אין הוא עושה מספיק שהילדים יקבלו אותו. על בני הזוג להתנהל ביחד תוך מתן גיבוי, שיתוף פעולה והבנה הדדיים. מותר לילדים, וגם לבן הזוג החדש להרגיש רגשות שונים של חוסר קבלה, כל אחד מהסיבות שלו. הם לא בחרו אלו את אלו בחיים המשותפים. לעיתים, הילדים חוששים כי בן הזוג ישבש את סדרי חייהם הקודמים, יגזול מהם את ההורה הביולוגי ואת תשומת לבו והם יאבדו את הבלעדיות בחייו וידחקו הצידה. לעיתים, הם חוששים כי בן הזוג יתפוס את מקומו של ההורה שעזב ותיווצר בעיית נאמנות לפיה, הילדים יקרעו בנאמנותם בין בן הזוג החדש לבן ההורה שעזב. במצב כזה עלולה להתפתח תחרות וקנאה בין הילדים ובן הזוג החדש על מי יהיה חשוב, משמעותי ומרכזי יותר בליבו של ההורה הביולוגי. כאשר הילדים מגלים התנגדות לבן הזוג החדש יש לברר ולהבין את מקורותיה, לתת לה לגיטימציה להיות ולהתנהל בסבלנות ובכבוד תוך שיתוף פעולה בין בני הזוג והצגת עמדה אחת ברורה. חוסר מתן גיבוי מצד ההורה לבן זוגו בהתייחסותו לילדים יכול לגרום לו כעס, הן על ההורה והן על ילדיו, והדבר עלול לבוא לידי ביטוי בהתרחקותו מהילדים ובחוסר מעורבות שלו בחייהם. את ההתלבטויות וחילוקי הדעות בין בני הזוג לגבי דרך ההתמודדות עם התנהגותם של הילדים עליהם ללבן ביניהם בנפרד באמצעות תקשורת גלויה, פתוחה ומכבדת ולא בנוכחות הילדים. יש להציב לילדים את החלטת ההורים לבנות זוגיות ומשפחה חדשה כעובדה, תוך הצבת גבולות ברורים המוסכמים על בני הזוג ועם מתן מרחב של חופש לביטוי הרגשות, הציפיות והמחשבות של כולם.
מומלץ שבן הזוג החדש, לא יגלה בתחילת הקשר ציפיות גבוהות מידי שילדי בן זוגו יקבלו אותו בזרועות פתוחות. חשוב שהוא יפתח איתם תחילה קשר רגשי חם לפני שהוא מקבל על עצמו את תפקיד ההורה ולפני שהוא מפעיל עליהם סמכות ובוודאי שלא סמכות של שליטה ומשמעת נוקשה. רק בהדרגה יגיעו האמון והקבלה. הדבר תלוי גם בגילם של הילדים ובשלב ההתפתחותי שלהם שכן, יש הבדלים ביכולת ההבנה ובהסתגלות שלהם למצבים משתנים ובצורכיהם בגילאים השונים. יש להבין כי הילדים לא בוחרים את בני הזוג ויש לתת להם זמן להסתגלות. עליהם, לעיתים, להסתגל לכמה מערכות יחסים זוגיות ומשפחתיות : לזוג ההורים הביולוגיים שנפרד, לזוגיות החדשה של האם ובן זוגה והזוגיות החדשה של האב עם בת זוגתו ולילדיהם מהנישואים הקודמים ולאחיהם למחצה מהנישואים החדשים. לכל זוגיות ומשפחה כזו יכולה להיות מערכת שונה של חוקים, מנהגים, ערכים ואמונות שעל הילדים להסתגל אליהם ולקבל את ההבדלים ביניהן. אם כניסת בן זוג היא מהירה מידי לחיי הילדים או קרובה לזמן בו נפרדו ההורים הביולוגיים היא יכולה לעורר את התנגדות הילדים לבן הזוג שכן, לעולם הילדים יעדיפו את המסגרת המשפחתית המקורית וישאפו לאיחוד מחודש אלא אם כן, היו בה אלימות או הזנחה קשות. על בן הזוג החדש לדעת כי נאמנותם של הילדים, לרוב, נתונה להורה הביולוגי שעזב את הבית ולכן, יש לשמור על כבודו ומקומו בליבם של הילדים ועל חשיבות הקשר ביניהם עבור הילדים. לפיכך, סביר להניח כי ציפיותיו שהילדים יקבלו אותו בחום ויאהבו אותו מיד יתבדו במהרה. עליו להתאזר בסבלנות ובהבנה לרגשותיהם, לא לצפות לתמורה מיידית, לתת לתהליך להתפתח בקצב המתאים להם ובוודאי לא להאשים את בן הזוג, ההורה הביולוגי, כי אין הוא עושה מספיק שהילדים יקבלו אותו. על בני הזוג להתנהל ביחד תוך מתן גיבוי, שיתוף פעולה והבנה הדדיים. מותר לילדים, וגם לבן הזוג החדש להרגיש רגשות שונים של חוסר קבלה, כל אחד מהסיבות שלו. הם לא בחרו אלו את אלו בחיים המשותפים. לעיתים, הילדים חוששים כי בן הזוג ישבש את סדרי חייהם הקודמים, יגזול מהם את ההורה הביולוגי ואת תשומת לבו והם יאבדו את הבלעדיות בחייו וידחקו הצידה. לעיתים, הם חוששים כי בן הזוג יתפוס את מקומו של ההורה שעזב ותיווצר בעיית נאמנות לפיה, הילדים יקרעו בנאמנותם בין בן הזוג החדש לבן ההורה שעזב. במצב כזה עלולה להתפתח תחרות וקנאה בין הילדים ובן הזוג החדש על מי יהיה חשוב, משמעותי ומרכזי יותר בליבו של ההורה הביולוגי. כאשר הילדים מגלים התנגדות לבן הזוג החדש יש לברר ולהבין את מקורותיה, לתת לה לגיטימציה להיות ולהתנהל בסבלנות ובכבוד תוך שיתוף פעולה בין בני הזוג והצגת עמדה אחת ברורה. חוסר מתן גיבוי מצד ההורה לבן זוגו בהתייחסותו לילדים יכול לגרום לו כעס, הן על ההורה והן על ילדיו, והדבר עלול לבוא לידי ביטוי בהתרחקותו מהילדים ובחוסר מעורבות שלו בחייהם. את ההתלבטויות וחילוקי הדעות בין בני הזוג לגבי דרך ההתמודדות עם התנהגותם של הילדים עליהם ללבן ביניהם בנפרד באמצעות תקשורת גלויה, פתוחה ומכבדת ולא בנוכחות הילדים. יש להציב לילדים את החלטת ההורים לבנות זוגיות ומשפחה חדשה כעובדה, תוך הצבת גבולות ברורים המוסכמים על בני הזוג ועם מתן מרחב של חופש לביטוי הרגשות, הציפיות והמחשבות של כולם.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.