פרקי מסע - פנימה...
'היי היי' אני אומרת מנסה למצוא מילים באנגלית הלא משהו שבפי...
רוצה לשבור את הקרח... אומרת לבת אחותי ולה עצמה... 'אתן בנות אחותי...
אבל פער הגילאים ביננו קטן... יחסית'.
הן מהנהנות ואומרות בחצי פה 'יס יס'...
לאחותי מבטא אמריקאי כבד... מחפשת מילים בעברית מתוך תאי הזכרון
ולי נדמה שמהדיסק שלה הרב המכריע חטף וירוס באיזה זמן... נשאר יודעת לקלל.
מכירות את הפרסומת של תנוהנ... איך אמרו בשנות החמישים וכו'.
שפת הקללות של אחותי נשאר כשם שהיה בבית של ההורים. קפא באמריקה.
יום שישי. הזמן קצר והנסיעות ארוכות... והנוכחים עצלים, אז אמרתי 'יאללה'
ונסענו למקום שהזמנתי לאכול מעט, ללגום חם וקר ופירות, גלידות ושאר מעוררי חיים אחרי חצי יממה
במטוס ועוד המארחים וכו'.
טעים מרענן ומכיל את כולם לנשיקות וברכות 'עוד נתראה בבקור שלכן'...
רק שלאחותי לחץ משהו. זה היה נראה כמו אשה שהתאפקה שמתאפקת...
שמשהו תקוע לה בין הבטן לגרון... או.
בקשה להגיד דבר מה...
חלק מהנוכחים מבינים אותה חלק מתרגמים...
מתכוננים לתרגם.
ואנחנו כולנו עסוקים בללעוס ובללגום ובלהתרענן...
נותנים לאורחת את זכות הדיבור. ולא יצאה אלה לחישה...
'i cann't talk' לחשה ופרצה בבכי.
בכי של ילדה... לא בכי של סבתא רבת נכדים... ממש בכי של ילדה...
ובעברית מעט עילגת ובמבטא אמריקני מובהק רק בשקה
'לעלות קודם כל לאמא'...
שתי אחיותי קפצו א
עליה לחבקה... מנסות לעזור או לנחם או לעודד... רק שהיכולות שלהן באנגלית ביחד
יסתכם ב'הכל או קיי, הכל או קיי'...
נסענו לבית העלמין.
לא יאה. לא נאה לאיש להביט על אשה מבוגרת מתפרקת על האבן
שמתחתיה שוכבת אמא.
קורע לב... לראות איך וכיצד אשה מבוגרת מתחילה פרק של ניקוי התוך שבה...
שבאה מול עצמה חשבון הכי נוקב שיש... ואני חשבתי ביני לביני 'לו עשתה זאת בחייה
של אמא... לו'
שהרי מה לו למת???
לא יכולתי לעמוד שם. רגעים של חשבון נפש ענק... איני חלק מאותו מפגש...
אין לי חלק בחשבונאות הזו...
להיפך... כאשר אני עומדת מעל לקבר אני אומרת לעצמי את הדברים ששימחו אותה...
שימחו אותי.
אין לי ואין בי רעלים להוציא מתוכי... יש בי שלמות של מי שטיפלה באמא שלה עד ליומה האחרון...
שעשיתי כל מה שדרשה ובקשה ממני גם אם לא אמרה...
איחדתי את המשפחה שלי לתוך בית אחד... של אמא ואבא. של אהבה.
אני חושבת שתיקנתי את שקלקלתי... גם באשיות שלי גם בדרך החיים שהולכת בה...
כמו אמרתי 'אמא את יכולה ללכת לנוח... אני אשמור כאן על הכל... עד ש...'
אנחנו משפחה גדולה. אחים ואחיות שפעם רק רעל היה בייננו... כיום כל מפגש שמחה וצחוקים...
אפילו הנה אחות אנחנו מקבלים בזרועות פתוחות ואהבה ושמחה... ואם הנכדים שלה באים
ורוצים לחיות כאן כיהודים... עוד נגיע... עוד נגיע...
משפחת לוי - כבוד!
ואין לי מילה אחת רעה על אחותי... אין לי שמץ של בקורת...
כל אחת וכל אחד מסמן לו את הדרך... ולשם הוא ילך... יצליח אהלן וסהאלן...
לא יצליח יחפש דרכים חילופיות... יש בו יעד יכוון אין לו לא יכוון...
פשוט כ"כ - אמיתי.
להרגיע... חזרנו הביתה בשלוש מכוניות. אורחת בכל מכונית. אחותי ברכב שלנו...
להרגיע.
'היי היי' אני אומרת מנסה למצוא מילים באנגלית הלא משהו שבפי...
רוצה לשבור את הקרח... אומרת לבת אחותי ולה עצמה... 'אתן בנות אחותי...
אבל פער הגילאים ביננו קטן... יחסית'.
הן מהנהנות ואומרות בחצי פה 'יס יס'...
לאחותי מבטא אמריקאי כבד... מחפשת מילים בעברית מתוך תאי הזכרון
ולי נדמה שמהדיסק שלה הרב המכריע חטף וירוס באיזה זמן... נשאר יודעת לקלל.
מכירות את הפרסומת של תנוהנ... איך אמרו בשנות החמישים וכו'.
שפת הקללות של אחותי נשאר כשם שהיה בבית של ההורים. קפא באמריקה.
יום שישי. הזמן קצר והנסיעות ארוכות... והנוכחים עצלים, אז אמרתי 'יאללה'
ונסענו למקום שהזמנתי לאכול מעט, ללגום חם וקר ופירות, גלידות ושאר מעוררי חיים אחרי חצי יממה
במטוס ועוד המארחים וכו'.
טעים מרענן ומכיל את כולם לנשיקות וברכות 'עוד נתראה בבקור שלכן'...
רק שלאחותי לחץ משהו. זה היה נראה כמו אשה שהתאפקה שמתאפקת...
שמשהו תקוע לה בין הבטן לגרון... או.
בקשה להגיד דבר מה...
חלק מהנוכחים מבינים אותה חלק מתרגמים...
מתכוננים לתרגם.
ואנחנו כולנו עסוקים בללעוס ובללגום ובלהתרענן...
נותנים לאורחת את זכות הדיבור. ולא יצאה אלה לחישה...
'i cann't talk' לחשה ופרצה בבכי.
בכי של ילדה... לא בכי של סבתא רבת נכדים... ממש בכי של ילדה...
ובעברית מעט עילגת ובמבטא אמריקני מובהק רק בשקה
'לעלות קודם כל לאמא'...
שתי אחיותי קפצו א
עליה לחבקה... מנסות לעזור או לנחם או לעודד... רק שהיכולות שלהן באנגלית ביחד
יסתכם ב'הכל או קיי, הכל או קיי'...
נסענו לבית העלמין.
לא יאה. לא נאה לאיש להביט על אשה מבוגרת מתפרקת על האבן
שמתחתיה שוכבת אמא.
קורע לב... לראות איך וכיצד אשה מבוגרת מתחילה פרק של ניקוי התוך שבה...
שבאה מול עצמה חשבון הכי נוקב שיש... ואני חשבתי ביני לביני 'לו עשתה זאת בחייה
של אמא... לו'
שהרי מה לו למת???
לא יכולתי לעמוד שם. רגעים של חשבון נפש ענק... איני חלק מאותו מפגש...
אין לי חלק בחשבונאות הזו...
להיפך... כאשר אני עומדת מעל לקבר אני אומרת לעצמי את הדברים ששימחו אותה...
שימחו אותי.
אין לי ואין בי רעלים להוציא מתוכי... יש בי שלמות של מי שטיפלה באמא שלה עד ליומה האחרון...
שעשיתי כל מה שדרשה ובקשה ממני גם אם לא אמרה...
איחדתי את המשפחה שלי לתוך בית אחד... של אמא ואבא. של אהבה.
אני חושבת שתיקנתי את שקלקלתי... גם באשיות שלי גם בדרך החיים שהולכת בה...
כמו אמרתי 'אמא את יכולה ללכת לנוח... אני אשמור כאן על הכל... עד ש...'
אנחנו משפחה גדולה. אחים ואחיות שפעם רק רעל היה בייננו... כיום כל מפגש שמחה וצחוקים...
אפילו הנה אחות אנחנו מקבלים בזרועות פתוחות ואהבה ושמחה... ואם הנכדים שלה באים
ורוצים לחיות כאן כיהודים... עוד נגיע... עוד נגיע...
משפחת לוי - כבוד!
ואין לי מילה אחת רעה על אחותי... אין לי שמץ של בקורת...
כל אחת וכל אחד מסמן לו את הדרך... ולשם הוא ילך... יצליח אהלן וסהאלן...
לא יצליח יחפש דרכים חילופיות... יש בו יעד יכוון אין לו לא יכוון...
פשוט כ"כ - אמיתי.
להרגיע... חזרנו הביתה בשלוש מכוניות. אורחת בכל מכונית. אחותי ברכב שלנו...
להרגיע.
