פרקים עצובים

[toao]

פרקים עצובים

מישהי שהייתה קרובה אלי נפטרה אתמול, לאחר גסיסה ממושכת. קצת לאחר שקיבלתי את הבשורה, החלטתי לראות את The Body - 5.16. באיזשהו מקום הרגשתי שאירועים מסוימים בפרק כמו נכתבו על מה שחוויתי... הדיאלוג הבא פגע בנקודה רגישה: BUFFY: Was it sudden? TARA: What? BUFFY: Your mother. TARA: No. (thinks) Yes. (pauses) It's always sudden. וזה כל כך נכון... אילו פרקים בבאפי (ואנג'ל כמובן) גורמים לכם להזיל דמעה? לאילו אירועים בחיים שלכם הם מתקשרים, ומה הם מזכירים לכם? ד"א, אני מקווה שאני לא היחיד שרואה פרק של באפי כשעצוב לו...

 

[Harry the Bloody]

אני לא ראיתי את "הגופה"

מאז שסבא שלי נפטר, אני מפחד ממה שאני אבין ממנו/אראה בו. ראיתי את forever המון פעמים, גם אחרי סבא וגם אחרי דודה שלי. גם את passion וinnocence אני רואה כשאני במצבים כאלה.

 

[Aspen]

הגופה

גם אני מעדיפה בדרך כלל להימנע מהפרק הזה, מאז שמישהו קרוב אליי מת. בדרך כלל אני פשוט מדלגת על הפרק הזה. אני חושבת שמתוך מנהג, מעריצי באפי רואים פרקים של באפי כשהם במצב רוח מסויים. והרבה פעמים אני מוצאת את עצמי בוכה בבאפי, גם מעצב וגם מהתרגשות. זה בלתי נמנע.

 

[relvap]

did it make you feel better?

for a second there a whole second?

 

[it must be bunnies]

הפרקים שגורמים לי להזיל דמעה..

לפי הסדר: Prophecy Girl- הנאום קורע הלב של באפי כשהיא מגלה שהיא עומדת למות. Passion. לא ראיתי אותו כבר המון זמן, אבל בפעם האחרונה ירדו כמה דמעות, בעיקר בקטע בו רואים את ג'יילס מפתח ציפיות לגבי המפגש עם ג'ני ואז רואה אותה ומתרסק חזרה לקרקע המציאות הקשה, וגם בקטע שבאפי וג'יילס בוכים ביחד אחרי הלחימה באנג'לוס. Becoming pt. 2- כמו כולם, הסוף של הפרק הכפול ושל העונה המדהימה בשילוב עם קולה הנפלא של שרה מקלכלן הורס אותי כל פעם מחדש. Beauty and the beasts- אנג'ל יורד על ברכיו בוכה מול באפי, סצנה שפשוט לא מפסיקה לרגש. Amends- פרק מצויין שנגמר בסצנה מרגשת שכתובה ומשוחקת נהדר. Forever- כן, דילגתי על "הגופה"(למרות שהיה קשה מאוד לא להתיחס לנאום המצויין של אניה), כי דווקא בפרק הזה- אחרי המוות, אחרי ההלוויה, אחרי ההדחקה וההתמרדות- ההתמודדות עם המוות אחד על אחד היא המרגשת באמת, השיחה של באפי ודון רגע לפני הסוף היא שהורידה לי את הדמעה (או שתיים). Tabula Rasa- המעבר של טארה, החזרה אל המציאות, החזרה של באפי וספייק זה לזרועות זה כשפוגעת בהם אותה המציאות וכמובן שירה הנפלא של מישל בראנץ'- כשהכל בא בבת אחת אי אפשר שלא להזיל דמעה. The Killer In Me- הנאום של ווילו הבוכה אל טארה המתה פשוט מהמם ומפתיע אותי שוב ושוב. touched- ספייק מתוודה בפני באפי בסצנה מופלאה שמורידה לי ואפילו לבאפי דמעה. ואוו, אני ממש בכיינית. נו, שיהיה. מיה.

 

[קנדי האחת]

אפשר תזכורת?

אני לא זוכרת סצנה כמו שכתבת על אנג'ל שבוכה מול באפי. אפשר בבקשה להזכיר לי במה מדובר? ואגב, לפני שמתחילים להשמיץ אותי לגבי השם...קנדי זו לא הפקאצה... זה ממתק. המון תודה.

 

[it must be bunnies]

ובכן..

בסוף Faith, Hope and Trick באפי נפרדת מטבעת הקלאדה שנתן לה אנג'ל ומניחה אותה במקום בו שלחה אותו לגיהנום, בסצנה האחרונה בפרק רואים את אנג'ל חוזר מתנשם ומתנשף(וערום, יש לציין) אל עולמנו. בסוף הפרק Beauty and the Beasts באפי "מטפלת" בחבר המפלצת שהיווה את העלילה המרכזית של הפרק, ולפתע מופיע מולה אנג'ל(שעד אז לא ידעה שהוא חזר) ומסיים בשבילה את המלאכה.באפי ההמומה ואנג'ל הפראי מביטים זה בזו וואז הוא חוזר לפניו האנושיות, מתמוטט על ברכיו מולה ומתחיל לבכות. הנה תמונה. מיה.

 

[it must be bunnies]

ומרחוק..

 

[קנדי האחת]

תודה.

כל כך אהבתי את העונות האלה. וכל כך אהבתי את אנג'ל ב"באפי" וכל כך שנאתי אותו ב"אנג'ל"...נראה לי שאני אתחיל שוב את הסדרה מהתחלה. אגב, אני לא מזהה את הפרקים לפי השמות (ואני לא מצליחה להבין איך כולם פה מכירים את כל עשרות הפרקים השמות שלהם...קטע) איזה פרק של איזה עונה זה?

 

[it must be bunnies]

פרק 4 של עונה 3, ובבקשה!

 

[the first 666]

נהדרת!

 

[yotem 16]

אממ../images/Emo83.gif

עכשיו דווקא יוצא לי לראות את כל הסדרה לפי הסדר (המארז האמריקאי, אני היום מתחיל את עונה 6). הנה רשימה חלקית כי אין לי כוח- The Gift- באפי מתה, ווילו בוכה, אז גם אני. The Body- פרק מדהים. בעיקרון כולו סוחט דמעות, אבל יש כמה חלקים עיקריים- באפי אומרת לג'יילס בהתחלה שהם לא אמורים להזיז את הגופה ומתחילה לבכות/אניה בוכה ואומרת שהיא לא מבינה את המוות הטיפשי/באפי מספרת לדון על מה שקרה בביה"ס. Forever- כל הפרק, בעיקר השיחה האחרונה של באפי ודון. באפי אומרת לדון שהיא לא יכולה לעשות דברים כאלה, אבל כנשמעת הדפיקה בדלת היא מתמלאת תקווה והולכת לפתוח, ודון קורעת את התמונה בזמן. OMWF- כולם מגלים שבאפי הייתה בגן עדן. Tabula Rasa- הדקות האחרונות- Goodbye To You המדהים וכל הסיכום המדהים של הפרק (כמובן שהפרידה של ווילו וטארה ;[). Hell's Bells- אניה בוכה. אני לא יכול לראות אותה בוכה! Grave- סיום קיטשי אבל מושלם לדעתי. ההתפרקות של ווילו בזרועות של זאנדר. CWDP- ווילו מתחילה לדבר אל טארה כשהיא חושבת שהיא שומעת אותה וזה פשוט עצוב. אממ ויש עוד המון (התרכזתי בשלוש העונות האחרונות P פשוט אין לי כוח.

 

[ping93]

אף פעם לא הייתי טיפוס רגשני מדי

אבל יש כמה פרקים שפשוט.. כן. אז, The Body. פשוט פרק מדהים בפני עצמו, הסצינה שהכי קורעת אותי זה כשבאפי מספרת לדון, ואז הנאום של אניה. Hell's Bells, בחיי, שהסצינות האחרונות של הפרק הורגות אותי כל פעם מחדש. חוץ מזה, אחרי שיודעים מה עומד לקרות, הציפייה של אניה לחתונה, וההתרגשות שלה מזה שהיא תהיה עם זאנדר לנצח פשוט הופך להיות כל כך עצוב. Passion, כשג'יילס מוצא את ג'ני, כשאנג'לוס הורג את ג'ני, כשבאפי ו-ווילו מגלות על זה, ואז בסוף כשבאפי וג'יילס מתחבקים וזה. Tabula Rasa, ווילו וטארה נפרדות. לא צריך יותר מזה כדי להפוך פרק לעצוב. חוץ מ, אולי, לירות בטארה באכזריות. קיבינימאט. אה, וזוג הפרקים מאנג'ל - Five By Five ו-Sanctuary, בעיקר סצינת הסיום של Five By Five, כשפיית' מתמוטטת בזרועתיו של אנג'ל בגשם. יש עוד כמה סצינות בודדות פה ושם, אבל אלה העיקריים.

 

[LordOfTheUnderworld]

קשה לומר

מה שאני כן זוכר זה שכשראיתי את 522 פעם ראשונה היה לי את הגוש הזה בגרון

 

[kittycatbone]

חח עזבו,

אני בוכה מכל דבר בערך..

חח גם אם הכלב של השכנים בסדרה ימות אני אבכה עליו =(

 

[Annabel Lee Fairy]

גם אני בוכה מכל דבר.../images/Emo54.gif

פאק, בכיתי אפילו בסרט "אורה הכפולה"! [אבל, נו, זה היה נורא מרגש, שהאמא גילתה שהן התחלפו... ><]

 

[רייל]

ביקומינג חלק 2.

אין סיכוי שאני רואה את הסוף בלי לפצוח בבכי של חצי שעה. אני פשוט לא מסוגלת. אני לא יכולה להשאר אדישה לרגע הקטן הזה שאחרי ש"השער" הזה נסגר באפי מתחילה לבכות. הקטע הזה שובר אותי, הבכי הזה. הבכי הספציפי הזה. והמנגינה המצויינת של כריסטופר בק ברקע והשרה מקלכלן אח"כ. אין אין. פשוט יואו, אני כמעט בוכה רק מלתאר את זה];

 

[ספיידר רז]

חוסר ההבנה של המצב מצד אניה

ב-The Body, וכל הרגעים עם ווילו. באפי בנאום שלה לספייק על שהותה בגן-עדן ב-After Life (מזדהה באופן ספציפי עם התחושה). ווילו ב-Seeing Red למראה טארה וכל הרגעים שאחרי כתוצאה מהאירוע. עצוב לי לראות אותה כל כך מלאת שנאה וזעם. עוד לא ראיתי את עונה 7 אז אין לי מושג לגבי השאר...

 

[nick at noon]

home באנג'ל

השיחה של אנג'ל וקונור עם השיא לדעתי כשקונור אומר לאנג'ל: You let him get me. הגופה הוא הפרק הכי עצוב לדעתי, אבל ראיתי אותו כבר יחסית הרבה פעמים אז אני לא מתרגש ממנו עד כדי כך כבר. גם המוות של פרד היה גורם לי להתרגשות נוראית בפעמים הראשונות שראיתי אותו ועכשיו פחות.

 

[Kryptonite]

בא לי דווקא

בפרקים/קטעים שלא כזה מצפים לבכות בהם. לדוגמה ב - 216, ראיתי אותו סתם כי הייתי בדאון וחשבתי שזה פרק חביב - ויש את הקטע שזאנדר מבקש את השרשרת שלו חזרה מקורדיליה, היא אומרת שזה בלוקר שלה - וכשהיא פותחת את הלוקר - רואים שבעצם השרשרת עליה, ממש עשה לי עצוב.

גם בסוף 119 של אנג'ל - אי אפשר לתאר, אין. הקטע הזה מצמרר אותי חזק כל פעם מחדש. ששומעים את ווס אומר משהו כמו "Peace is not an easy thing to find" ואנג'ל משיב ב - "Now she has a chance", ורואים את פיית' בתא שלה, פתאום מחייכת - אין. פשוט מדהים.