פרקים בחינוך-7.

דני קריות

Well-known member
הוגה הדעות הגרמני המפורסם פרדריך ניטשה כותב בכתביו הפילוסופיים כי,האמת היקרה
שאנו מחחפשים אחריה קשה להשגה בין היתר מפני שחלקים מסוימים ממנה נימצאים בידי
אלו החיים בשולי החברה האנושית.
במילים אחרות- אותם אלו שהחברה דחתה רואים מזוית עיניהם תופעות חיים,מסקנות ותובנות
שאין החברה המשכילה יכולה לראות.
ילדים ובני נוער טוענים לאורך דורות כי חומר הלימודים אינו מעניין,אינו חשוב,אינו מעשי,אינו
אהוב,ואינו מתאים לבני גילם.אך המימסד הוא בעל הכוח.
התלמידים בעלי הכוחות הנפשיים החלשים,ואילו שאין משפחתם מסכימה לגבותם,ממשיכים
לזרום מחוסר ברירה,תוך הפנמה של צלקות נפשיות לאורך חייהם.ואילו התלמידים בעלי הכוחות
הנפשיים החזקים,ואשר משפחתם אינה מתנגדת להם,מנסים להביע דעתם באמצעות חוסר
שיתוף פעולה עם המורים,הפרעות,חיסורים,התחצפויות ואף אלימות.
השאלה המאד חשובה הנשאלת היא-האם יתכן ש/תלמידים אלה צדקו?ואם התשובה היא חיובית-
מה משמעות הדבר?עיצרו לרגע וחישבו-אילו נוכחתם לדעת כי אלו שהגיעו לשולי החברה
צודקים בתפיסת עולמם החינוכית- מה משמעות הדבר?
על איזה סדר גודל של טעות אנושית מדובר?
האם יתכן שטעות זו היא אחד האלמנטים המרכזיים המעכבים את האדם בדרכו לחיים הרמוניים?
חלק מרעיונות אלה אינם ממש חדשים.הם גירסה מעודכנת לזמננו,מכריזים עליה גדולי אנשי
החינוך במשך מאות שנים,החל מהוגה הדעות הצרפתי רוסו,ועד לרוחני ההודי המואר קרישנמורטי.
האם יתכן שהכוחות הלא נחמדים בשמים מטעים בכוונה את כל מערכת החינוך?ואם התשובה

הינה חיובית-מה משמעות הדבר?
 
למעלה