פרקים בחינוך-6-התובנה המרכזית של החינוך

[דני קריות]

בשנת 1967 הופיע בבתי הקולנוע הסרט "לאדוני באהבה".סרט מרגש ועטור פרסים רבים.
מורה כושי מגיע ללמד תלמידים בעלי הפרעות התנהגותיות קשות.מספר מורים שלימדו
בעבר עזבו מחוסר יכולת ללמדם.גם מורה זה לא הצליח להשיג רצון כלשהו של למידה.
באחד הימים,בדרך אל הכיתה,ניזרקה עליו מגבוה שקית מים,וכשהגיע לכיתה מצא בה שריפה.
בכדי להירגע,הלך אל חדר המורים והתלבט כיצד להגיב וכיצד להעניש.
ואז ,בהארה פתאומית,הצליח להבין את מה שלא הצליח להבין
שום מימסד חינוכי.הוא חזר לכיתה שבה התלמידים התכוננו לקבל עונש כבד-אבל לא זאת
היתה תגובתו.הוא הרים את ספריו שהיו מונחים על שולחנו,ולעיני התלמידים המופתעים
השליך אותם בדרמתיות אל פח האשפה."אין צורך בהם" אמר והוסיף "החל מהיום מה שתלמדו
יהיה הכנה לחיים,בכל שיעור אפתח בשאלה -"על מה הייתם רוצים לשוחח היום"?
החל מאותו יום יחס התלמידים אליו השתנה כל כך,שהם לא החסירו שום שיעור,לא איחרו,
לא הפריעו,ביקשו את קירבתו,שוחחו איתו על בעיותיהם האישיות והאינטימיות,ואף ערכו לכבודו
מסיבה מרגשת בסיום השנה.
כאמור הסרט והשחקן (סידני פואטייה) זכו בפרסים רבים,כולל תואר אבירות ממלכת אנגליה,
ומדלית החירות מידי נשיא ארצות הברית.
אגב הסרט מומלץ,ומבוסס על מקרה אמיתי.