אבי בכר 2005
New member
פרקטיקה 2
יסודות
מצא זמן נוח בו יהיה לך מינימום הפרעות,
שב בנוחות באופן שהגוף יהיה משוחרר ממאמץ עד כמה שניתן.
הזכר לעצמך שהמדיטציה החלה.
שב עד שתקום.
כשתקום הזכר לעצמך שהמדיטציה הסתיימה.
מאיץ: זה לא הכרחי אבל לרוב מאוד מועיל, רגע לפני שתקום, המתן, ספור עד 10 בקצב הנשימה פחות או יותר, אם עדיין תרצה לקום, אז פשוט קום.
אם תרגיש שזה בסדר להמשיך לשבת בינתיים, המשך לשבת ככול שתרגיש נוח וכשתרצה לקום, קום.
עדיף לא לעשות שימוש נוסף במאיץ באותה ישיבה.
קומה ראשונה
למעשה אין עוד קומה, יש רק יסודות ולא צריך יותר כלום.
אבל משום מה נדמה שהיסודות לא מספיקים, צריך משהו נוסף, קומה נוספת.
ומשום מה התובנה הזו מעכבת את בניית היסודות - אנחנו חסרי מוטיבציה לתרגל את הפרקטיקה של היסודות אם אינן משרתות דבר מה גדול יותר.
ועל כן יש לתת את הדעת גם לקומה ראשונה.
<ספק המדיטציה>
אם ברגע כלשהו בזמן המדיטציה תחוש אי נוחות, מאמץ פיזי או מנטלי, משהו שיעלה בך את התהיה - "האם אני עדיין במדיטציה?"
או תעלה בך את המחשבה - "אוף, זה לא מצליח לי!, אני לא מצליח להרגע" או "לא לחשוב על כלום" או "להיות כאן ועכשיו"
ובמידה וגם תזכור את "קומה ראשונה" - תזכיר לעצמך שברגע זה אין לך מחוייבויות, שום מחוייבויות מסוג כלשהו, כולל כל מחוייבות שקשורה בתירגול המדיטציה.
אם הישבן שלך עדיין מחובר למקום מושבו וטרם קמת אתה מתרגל מדיטציה מצויינת, לא פחות.
קומה שניה
<כאב פיזי>
אם אתה חש אי נוחות ואתה מזהה אותה כאי נוחות או כאב פיזי בדוק מה ניתן לעשות כדי להקל על הכאב, לשנות תנוחה למשל.
אם אין מה לעשות כדי לטפל בכאב (ובהנחה שאתה לא קם) תהייה עם הכאב, הנח בעדינות (ללא התערבות או דחיה) את תשומת ליבך למקור הכאב, שים לב שהכאב נמצא במקום מסויים ולא בכל הגוף.
בזמן שמקום מסויים כואב ויוצר חיכוך מרבית הגוף יכול להשאר במנוחה ללא הפרעה, הכאב והמנוחה יכולים להתקיים יחדיו.
הכאב הוא תופעה אחת בתוך מגוון של תופעות, כאב לא חייב להוליד סבל, חבק את הכאב, קבל אותו כתופעה שאינה נחוצה ואינה מיותרת.
לעיתים הנחת תשומת הלב בעדינות על הנשימה והכאב יחדיו מקלה על הכאב - אפשר לקרוא לזה "לנשום לתוך הכאב"
<מחשבה טורדנית>
אם אתה חש אי נוחות ואתה מזהה אותה כמחשבה טורדנית, כבר פתרת חצי בעיה.
אם גם זכרת את "קומה שניה" - תזכיר לעצמך שאין לך ברגע זה שום מחוייבות, שום מחוייבות מסוג כלשהו, אינך חייב לחשוב את המחשבה הזו ברגע זה,
אין שום דבר שאי אפשר לדחות את הטיפול בו למועד מאוחר יותר, כולל מחשבה על פתרון בעיות.
תוך החלשות המחשבה הנח את תשומת ליבך בעדינות על הגוף, הנשימה, הישיבה, המקום בו אתה יושב.
הזכר לעצמך שגם לכל אלה אין לך מחוייבות שאינה מתמלאת כבר ממילא.
הזכר לעצמך את היסודות - אתה כבר במדיטציה ואין לך שום דבר מיוחד לעשות או לא לעשות, לחשוב או לא לחשוב.
אם המחשבה מסרבת לעזוב, תזכור שאין לך מחוייבות גם לגרש מחשבות.
שים לב שבעוד המחשבה נמצאת הגוף יכול להמשיך לשבת במנוחה, הרגליים נחות, הידיים נחות, הנשימה מתנהלת באופן טיבעי בחופשיות וללא מאמץ.
המחשבה היא רק עוד תופעה שמתרחשת ברגע זה, כמו שאתה יושב וכמו התרחשויות אחריות שוודאי מתרחשות סביבך.
המחשבה הזו אינה נחוצה וגם אינה מיותרת - היא פשוט מתרחשת.
במוקדם או במאוחר יתרחשו תועפות אחרות, מחשבות אחרות או תופעות שאינן מחשבות.
הזכר לעצמך את היסודות - אתה כבר במדיטציה ואין לך שום דבר מיוחד לעשות או לא לעשות, לחשוב או לא לחשוב.
יסודות
מצא זמן נוח בו יהיה לך מינימום הפרעות,
שב בנוחות באופן שהגוף יהיה משוחרר ממאמץ עד כמה שניתן.
הזכר לעצמך שהמדיטציה החלה.
שב עד שתקום.
כשתקום הזכר לעצמך שהמדיטציה הסתיימה.
מאיץ: זה לא הכרחי אבל לרוב מאוד מועיל, רגע לפני שתקום, המתן, ספור עד 10 בקצב הנשימה פחות או יותר, אם עדיין תרצה לקום, אז פשוט קום.
אם תרגיש שזה בסדר להמשיך לשבת בינתיים, המשך לשבת ככול שתרגיש נוח וכשתרצה לקום, קום.
עדיף לא לעשות שימוש נוסף במאיץ באותה ישיבה.
קומה ראשונה
למעשה אין עוד קומה, יש רק יסודות ולא צריך יותר כלום.
אבל משום מה נדמה שהיסודות לא מספיקים, צריך משהו נוסף, קומה נוספת.
ומשום מה התובנה הזו מעכבת את בניית היסודות - אנחנו חסרי מוטיבציה לתרגל את הפרקטיקה של היסודות אם אינן משרתות דבר מה גדול יותר.
ועל כן יש לתת את הדעת גם לקומה ראשונה.
<ספק המדיטציה>
אם ברגע כלשהו בזמן המדיטציה תחוש אי נוחות, מאמץ פיזי או מנטלי, משהו שיעלה בך את התהיה - "האם אני עדיין במדיטציה?"
או תעלה בך את המחשבה - "אוף, זה לא מצליח לי!, אני לא מצליח להרגע" או "לא לחשוב על כלום" או "להיות כאן ועכשיו"
ובמידה וגם תזכור את "קומה ראשונה" - תזכיר לעצמך שברגע זה אין לך מחוייבויות, שום מחוייבויות מסוג כלשהו, כולל כל מחוייבות שקשורה בתירגול המדיטציה.
אם הישבן שלך עדיין מחובר למקום מושבו וטרם קמת אתה מתרגל מדיטציה מצויינת, לא פחות.
קומה שניה
<כאב פיזי>
אם אתה חש אי נוחות ואתה מזהה אותה כאי נוחות או כאב פיזי בדוק מה ניתן לעשות כדי להקל על הכאב, לשנות תנוחה למשל.
אם אין מה לעשות כדי לטפל בכאב (ובהנחה שאתה לא קם) תהייה עם הכאב, הנח בעדינות (ללא התערבות או דחיה) את תשומת ליבך למקור הכאב, שים לב שהכאב נמצא במקום מסויים ולא בכל הגוף.
בזמן שמקום מסויים כואב ויוצר חיכוך מרבית הגוף יכול להשאר במנוחה ללא הפרעה, הכאב והמנוחה יכולים להתקיים יחדיו.
הכאב הוא תופעה אחת בתוך מגוון של תופעות, כאב לא חייב להוליד סבל, חבק את הכאב, קבל אותו כתופעה שאינה נחוצה ואינה מיותרת.
לעיתים הנחת תשומת הלב בעדינות על הנשימה והכאב יחדיו מקלה על הכאב - אפשר לקרוא לזה "לנשום לתוך הכאב"
<מחשבה טורדנית>
אם אתה חש אי נוחות ואתה מזהה אותה כמחשבה טורדנית, כבר פתרת חצי בעיה.
אם גם זכרת את "קומה שניה" - תזכיר לעצמך שאין לך ברגע זה שום מחוייבות, שום מחוייבות מסוג כלשהו, אינך חייב לחשוב את המחשבה הזו ברגע זה,
אין שום דבר שאי אפשר לדחות את הטיפול בו למועד מאוחר יותר, כולל מחשבה על פתרון בעיות.
תוך החלשות המחשבה הנח את תשומת ליבך בעדינות על הגוף, הנשימה, הישיבה, המקום בו אתה יושב.
הזכר לעצמך שגם לכל אלה אין לך מחוייבות שאינה מתמלאת כבר ממילא.
הזכר לעצמך את היסודות - אתה כבר במדיטציה ואין לך שום דבר מיוחד לעשות או לא לעשות, לחשוב או לא לחשוב.
אם המחשבה מסרבת לעזוב, תזכור שאין לך מחוייבות גם לגרש מחשבות.
שים לב שבעוד המחשבה נמצאת הגוף יכול להמשיך לשבת במנוחה, הרגליים נחות, הידיים נחות, הנשימה מתנהלת באופן טיבעי בחופשיות וללא מאמץ.
המחשבה היא רק עוד תופעה שמתרחשת ברגע זה, כמו שאתה יושב וכמו התרחשויות אחריות שוודאי מתרחשות סביבך.
המחשבה הזו אינה נחוצה וגם אינה מיותרת - היא פשוט מתרחשת.
במוקדם או במאוחר יתרחשו תועפות אחרות, מחשבות אחרות או תופעות שאינן מחשבות.
הזכר לעצמך את היסודות - אתה כבר במדיטציה ואין לך שום דבר מיוחד לעשות או לא לעשות, לחשוב או לא לחשוב.